• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

פסטיבל הקולנוע הבריטי 2012: ראיון עם ריצ'רד איואדה ("Submarine")

2 בפברואר 2012 מאת אורון שמיר

כאן, בפתיחה, הייתי אמור לספר לכם איך ישבתי לראיין את ריצ'רד איואדה, הבמאי המוכשר והמגניב של "צוללת" ("Submarine"), אחד הסרטים השווים של פסטיבל הקולנוע הבריטי הנוכחי. היה ראוי שאתאר בפניכם כיצד נפגשנו אחר-צהריים נאה אחד בלונדון הסגרירית בדרך-כלל, באיזה בית קפה פינתי וממותג. הגיוני שהייתי מתבל את הראיון בפרטים פיקנטיים ואירועים לא חשובים שקרו בין שאלה לשאלה, בעיקר בכל הקשור לשפת הגוף של המרואיין, שסידר כל העת את משקפיו בביישנות. אבל יש רק בעיה אחת – אני לא אוהב לשקר. את איואדה ראיינתי בכלל דרך המייל. אבל אני עדיין מרגיש בר מזל על שניתנה לי ההזדמנות להפנות שאלות למי שאחראי לאחד מסרטי השנה שעברה שלי, אשר הצהרתי על אהבתי אליו מעל דפי הבלוג עוד לפני שהיה לו שם עברי.

הראיון, אותו העדפתי לערוך כטקסט רציף החביב עליי יותר מאשר הפורמט של שאלה-תשובה, התפרסם בגיליון אנגלופילי מיוחד של עכבר העיר ממש הבוקר. אני מעלה אותו לכאן בשלמותו.

והנה תמונה שלא אני צילמתי

לו הייתי צריך לבחור סרט אחד המצדיק לבדו את קיומו של כל הפסטיבל הבריטי השנה, הייתי בוחר ב"צוללת". הרבה יוצרים ויוצרות עתירי עניין והערכה מציגים את הבציר האחרון שלהם בפסטיבל, אבל רק סרט הביכורים של ריצ'רד איואדה כבמאי, מבטיח לא להותיר אף לב לא צבוט. חובבי הטלוויזיה הבריטית שבינינו ודאי יכירו אותו בתור מוס, ההיפסטר מהסדרה "The IT Crowd”. שוחרי המוזיקה ודאי חזו באחד הקליפים שביים ללהקות כמו "Vampire Weekend” או "ארקטיק מאנקיז".

ריצ'רד איואדה (יש לבטא איי-או-ווה-דה, רצוי במבטא בריטי) נולד בקיץ 1977 בלונדון. הוא החל את דרכו בעולם הבידור וההומור כסטאנדאפיסט, בערך בתקופה בה הבין שלימודי המשפטים בקיימברידג' הם לא בשבילו. לטענתו, גם בסטאנד-אפ הוא לא מצטיין ולמזלנו, הוא עבר לטלוויזיה שם הוא כותב, משחק ומביים כבר משלהי שנות התשעים וראשית האלפיים. בתקופה זו המציא את דמותו של דין לרנר, אחת המזוהות עימו ביותר, אשר אף זכתה לסדרה משלה. אחר-כך הגיעו "The Mighty Boosh” ופרוייקטים טלוויזיונים נוספים בהם השתתף כשחקן/כותב, לצד הופעות שכללו משחק נטו בתפקידים קטנים בקולנוע ובטלוויזיה. הפריצה הגדולה שלו מתרחשת למעשה ממש עכשיו, עם "צוללת" המופלא שזכה לתשבוחות ומעריצים סביב העולם ובמיוחד במולדתו.

הסרט מבוסס על ספר ביכורים מהולל לא פחות, מאת ג'ו דאנת'ורן, המתאר את התבגרותו של נער רגיש ואינטליגנטי בשם אוליבר טייט, בן יחיד להוריו המשונים. הוא מנסה להשיג את בחירת ליבו וגם לתקן את נישואי הוריו, אשר עולים על שרטון כאשר מאהב לשעבר של האם עובר לגור בבית ממול. הסרט אפוף בהומור מעודן ושורה עליו טון אינטלקטואלי אך כליל ואגבי. בקיצור, תמצית המגניבות, כאשר ברקע מתנגנים שישה שירים חדשים שכתב אלכס טרנר במיוחד לכבוד הסרט. איואדה, אשר מתקשה לקבל את היותו מגניב בעצמו כפי שחזר ואמר בראיונות, לא מוצא דמיון בין חווית ההתבגרות שלו לזו של אוליבר טייט: “הייתי חסר ביטחון בהרבה, אם כי למדן לא קטן". הוא מספר ומוסיף כי למרות זאת, בהחלט הייתה זו הדמות הראשית בספר אשר משכה אותו לרצות ליצור עיבוד קולנועי: “אהבתי את הדמות של אוליבר טייט. אהבתי את איך שהוא ניסה לשגר מכת-מנע מודעת לעצמה על כל הבעיות של גיל ההתבגרות. חשבתי שזה יכול להיות סרט התבגרות בו הגיבור מודע לתהליך ההתבגרות שלו".

את דמותו של טייט מגלם בסרט השחקן הצעיר והנפלא קרייג רוברטס ולצידו יסמין פייג' בתור ג'ורדנה, נערת חלומותיו של הגיבור החולמני בהחלט. לשתי התגליות הצעירות אחראית קארן לינדזי סטיוארט, מי שהייתה המלהקת אשר גילתה את שלושת כוכבי "הארי פוטר" בסרט הראשון בסדרה. את השניים מקיפים שחקנים בריטיים מוכרים ואהובים כמו נואה טיילור וסאלי הוקינס בתפקיד ההורים של אוליבר, ופאדי קונסידיין כמאהב-לשעבר אשר חוזר לחייה של האם. בניגוד לסדרות שלו, בהן הוא כותב ומשחק, איואדה לא מצא דמות שתוכל להתאים לו ונותר בתפקיד הבמאי/תסריטאי במקרה של 'צוללת'. "לאחרים יש אמון גדול יותר ביכולותיי כפרפורמר מאשר לי”, הוא מסייג.

בכלל, מבין שלל הכובעים שהוא עוטה לראשו, איואדה מעיד על עצמו שהוא נהנה לכתוב. אבל זהו בעיקר הבימוי המסוגנן, הן של הסרט והן של הוידאו-קליפים שלו, אשר הפכו אותו להבטחה ממומשת בעיניי התקשורת. ובזכות הקליפים ללהקות "ארקטיק מאנקיז” ו-”The Last Shadow Puppets”, הוא נפגש עם הרוקסטאר הכי גדול באי הבריטי ומאז השניים מיודדים: “בזכות החברות בינינו יכולתי לבקש מאלכס ליצור את הפסקול של 'צוללת' ואני מאושר מהתוצאה. לעבוד איתו זה תענוג צרוף". איואדה, כמו יוצרי קולנוע רבים אחרים, רואה את הרקע שלו בבימוי קליפים כיתרון: “זה מאפשר לך להתאמן בעשייה קולנועית, ואף לבחון דברים באופן יותר ויזואלי מאשר בפרוייקטים מבוססי דיאלוגים". על ההשוואה לבמאי ווס אנדרסון, שנובעת מהסטיילינג והשפה הקולנועית הדומה שלהם, אומר איואדה: “אני חושב שהוא מדהים, אבל מובך בשבילו על עצם ההשוואה. אני יכול להבין מדוע אנשים משווים את 'צוללת' לסרטיו, עקב השפעות דומות והתעסקות בנושא ההתבגרות, תחום שאנדרסון עבד איתו באופן מבריק. אבל אני לא חושב שדברים שאעשה בעתיד ישאו את אותה 'חותמת'”.

באופן גורף, נראה שהוא מעדיף לפרגן לאחרים הרבה יותר מאשר לעצמו. מבין כל מי שעבד איתם לאחרונה הוא מציין לטובה את השחקן אר. לי ארמי שהיה "יוצא מגדר הרגיל" ומחזק את ידיו של קונסידיין, אשר מלבד הופעתו ב"צוללת" מציג אף הוא סרט בפסטיבל הבריטי של השנה כבמאי – "טיראנוזאור" המרשים, הסרט הבריטי שאיואדה הכי אהב השנה. ומבין עמיתיו, איואדה מציין את קונסידיין, בתור העתיד של הקולנוע הבריטי, יחד עם כריס מוריס, גאון קומי נוסף שהגיע מ"The IT Crowd” ויצר לפני שנתיים את "ארבעה אריות", קומדיה חונקת מצחוק על חבורת שאהידים לא יוצלחים.

בימים אלה עומל איואדה על עיבוד של "The Double”, עם אבי קורין. בנוסף, כמו כשרונות רבים מהממלכה המאוחדת, הוא החל לגשש את דרכו באמריקה. איואדה ביים פרק אחד בסדרה הקומית המהוללת "קומיוניטי”, נהנה מכל רגע ומעריך מאוד את כל הקאסט ובמיוחד את יוצר הסדרה, דן הרמון. הוא אף מככב בסרט קולנוע חדש בשם "Neighborhood Watch”, לצידם של ג'ונה היל, וינס ווהן ובן סטילר (אשר היה מפיק שותף ב"צוללת”), על-פי תסריט של סת' רוגן ואוון גולדברג. זוהי הופעת הבכורה של איואדה בקולנוע האמריקאי והוא מתקשה להאמין למזלו הטוב: “אני עדיין משוכנע שהייתה איזו טעות פקידותית שהביאה אותי לשם", הוא מצטנע ואף ממהר להרגיע את מעריציו האנגלופילים: “היה מעולה בצילומים, אבל אני לא מצליח לדמיין את עצמי עובר לגור בארה"ב נכון לכרגע". לגביי העתיד, איואדה מצהיר על החלום הכי מטורף שלו כרגע: "It involves packing tape". נאחל לו בהצלחה עם זה.

נ.ב.

אני די מבסוט שדווקא זה הפוסט ה-500 שלנו, כי הוא מוכיח לי כמה התקדמות עשה הבלוג מאז הפוסט הראשון שלו, לפני פחות משנה וחצי.

תגובות

  1. מיכאל גינזבורג הגיב:

    אם כל הכבוד לאלכס טרנר הנפלא, פיט דוהרטי הוא משורר הרוק הכי גדול כרגע באי הבריטי 🙂

    1. סליחה עם הבורות, אבל חוץ מסמים ודוגמניות, מה בדיוק עשה פיט דוהרטי בשלוש שנים האחרונות שמגיע לו התואר הזה? בשטח הכללי של מוזיקה, אני מתכוון.

  2. מיכאל גינזבורג הגיב:

    זה נכון, אבל בקרוב הוא חוזר. שתי אלבומי הליברטינס הם קסם שאתה מודה על כך שנולדת להאזים להם…. בייבישמבלס רק האדירו את כישרון הכתיבה והשירה המופלא שלו…. הוא די הפסיק להיכנס ולצאת מהכלא, מה שלא אוכל לומר על שימושיו השונים בסמים, ויש מצב לבייבישמבלס חדש.
    מאוד מקווה, אגבף ששמעת את אלבום הסולו האידר שלו מ2009 🙂

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.