מהדורת שבת: 28 בינואר 2012

שבוע רב התרחשויות וסוף שבוע חגיגי למדי עבר על הבלוג. הנה כל מה שרצינו לספר לכם אבל בדיוק לא הספקנו, בין היתר על הנושאים הבאים: המקבץ הבא של פסטיבל קולנוע דרום, סיורים בעקבות "הערת שוליים", סרטים קצרים בסינמטקים, "הוגו" חוזר ו-"תקועה" נעלם, הכלב של "הארטיסט" פורש ממשחק, אטלנטה נדבקת ב"כלבת", סרט עצמאי עם נוני גפן זקוק לעזרתכם ואנחנו נפרדים מתיאו אנגלופולוס ז"ל. לצערנו, הפעם נעדרת הפינה האהובה "חיפושי גוגל משעשעים". לתשומת ליבכם, הגולשים היקרים אך הלא-מספיק-עילגים שלנו.

אורון

רוצים או רוצות להיות "ג'ו+בל" הבא? פסטיבל קולנוע דרום מחפש סרטים עצמאיים למשבצת האלטרנטיבית המוצלחת אשר הושקה אשתקד. אגב, הפסטיבל אף טורח להגדיר סרט עצמאי, נושא שזוכה להתפלפלויות עד עצם היום הזה, במספר סעיפים. המעניין והפרדוקסלי שבהם – "הסרט לא נתמך ע"י קרן ציבורית בסכום העולה על 200,00 ₪". אז אם ברשותכם סרט גמור, או בשלבי עריכה, אתם מוזמנים להגיש עד אמצע מרץ (פרטים מלאים). יוצרות ויוצרים, ההמשכיות של הגל הנפלא של קולנוע ישראלי מגניב ובועט – תלויה בכן ובכם. אנא, תנו בראש.

זוהי תקופה מעולה להיות סרט קצר. בהמשך להודעה מן השבוע שעבר על פסטיבל ייעודי לסרטים קצרים, מסתבר שכמה וכמה כאלה יוקרנו בסינמטקים כמנה ראשונה, לפני סרטים באורך מלא. יוזמה מבורכת של GreenProductions, ואולי הזדמנות עבורי להשלים סוף סוף את "להרוג דבורה" שאני שומע עליו כבר חודשים. נקווה שתהיה התאמה בין הסרט הארוך לקצר שלפניו, לפחות באותה רמה כמו במקרה של "לוף" ו-"מורעלים". ונקווה גם שמישהו יגלה לקהל הסינמטקי על העניין. ממש לא בא לי לשמוע לחשושים במהלך כל הסרט הקצר שתוהים לגביי מה שמוקרן כרגע על המסך.

לטובת מי שלא קורא אותנו בטוויטר – כשעה קלה לאחר ההכרזה המשמחת עד מאוד על מועמדותו של "הערת שוליים" לאוסקר, הגיע לתיבת הדואר האלקטרוני של המערכת אימייל וזו כותרתו – "שרת התרבות לימור לבנת שוחחה עם יוסף סידר וברכה אותו על מועמדות סרטו 'הערת שוליים' לפרס האוסקר". עוד לפני שפתחתי את המייל וקראתי את תוכנו, הפחות משעשע מן הכותרת יש לציין, מיד תקפו אותי התהיות הבאות – האם השרה וידאה שהיא מדברת עם יוסף סידר, ולא עם אביו למשל, לפני הברכה? במידה ולא- האם יש חדר קטן מספיק במשרד החינוך לתיקון המצב? אין, אני פשוט מת על הרגעים בהם המציאות מתחילה לחכות את הקולנוע, במקום להיפך.

עוד קצת "הערת שוליים" – בארבעת ימי שישי הקרובים, תנועת "צעירים למען ירושלים" יוזמת סיורים מיוחדים בעקבות הסרט והאתרים המופיעים בו: קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, הספרייה הלאומית, השביל המפורסם של "עמק המצלבה" ושכונת קטמון הישנה. עוד פרטים – בדף הפייסבוק של התנועה. הם גם מבטיחים לתעד ולשתף ביוטיוב. עכשיו, לזה אני קורא קמפיין אוסקר מגניב. יש לי בקשה קטנה נוספת כדי להפוך את תעשיית הקולנוע כאן למושלמת – פארודיות. איך עדיין לא הומצא אף מערכון היתולי המחקה את עלילת "הערת שוליים", תוך שתילתה בקרקע אחרת ומשעשעת?! תזכרו שביקשתי.

ולפעמים רק צריך לבקש – יום אחרי התגובה שלי לפוסט של אור, והופ! הנה "הוגו" חוזר ללוח ההקרנות של החודש הבא, כלומר הוא יעלה כאן לפני טקס האוסקר. ב-23.2 ליתר דיוק. הידד.

עוד חדשות בנושא – השם העברי המזוויע לסרט החדש של ג'ייסון רייטמן "Young Adult" ("תקועה", אם אתם חייבים לשאול), אולי לא שונה – אבל הסרט נעלם מן האופק. אני חושב שזו אחת הפעמים היחידות שאני מקווה שסרט ייגנז בארץ, כדי שלא יהיה לו שם עברי רשמי ואוכל לבקש אותו בנחת מן הזבנים באוזן השלישית תחת שמו הלועזי, או לבקשו באותה הנחת מהאינטרנט.

אוגי, הכלבלב והכוכב האמיתי של "הארטיסט", פורש ממשחק (דרך הטוויטר של Guy Lodge).

ואפרופו כלבים – את הסרטון להעלאת המודעות ל"כלבת" באטלנטה, כבר ראיתם?

אור

הפעם אני מגיע עם אג'נדה ותו לא.
נוני גפן (המוכר לבאי פסטיבל חיפה האחרון כשחקן הראשי ב"אף פעם לא מאוחר מדי") נורא רוצה לסיים את הפיצ'ר הראשון והאולטרה עצמאי שלו, "לא בתל אביב", שגם צולם בטבעון, עיירת הולדתי (פחות או יותר). הוא עשה משהו שהוא קצת ארוך יותר מטיזר וקצת עמוס יותר מטריילר כדי לשכנע אנשים טובים לתמוך בסרט בשלב הפוסט-פרודקשן המעייף.

לכן עליכם להיכנס ללינק, לצפות בטריילר ואז לתת יד.
צפו ותהנו.

עופר

השבוע היה שבוע עצוב עבורי באופו אישי עקב הידיעה על מותו של הבמאי היווני הגדול תיאודור אנגלופולוס. למרות שלא ראיתי את רוב סרטיו (אני מניח שזה ישתנה בחודשים הקרובים), אלו שכן ראיתי היממו אותי בצורה טוטאלית וחדרו לליבי באופן אינטנסיבי מאוד. הוא במאי שלא תמיד יש מקום להכיל בלב את העוצמה הרגשית שהוא מייצר. הדרך הצרה להתסכל על היצירה שלו היא כיצירה העוסקת במסע ומנסה לגעת ברעינות מופשטים לצד תיאור ההיסטוריה, תוך שימוש בשוטים ארוכים ומורכבים ועיסוק באמנויות השונות. כל הקלישאות של קולנוע ארט-האוס בבמאי אחד. אבל לדעתי מדובר באחד מן הבמאים הכי ישירים וגם הכי אנושיים שיש- כל שוט שלו מכיל סוג של חמלה. הוא מתאר זוועות היסטוריות, אבל בסרטים שלו אין נבלים, אפילו לא רוצחים ואנסים. כאן יש זעזוע מן המעשה שלהם, אבל הזעזוע מוחלף מיד מהתפעלות מן היופי של החיים, גם כאשר מדובר בדימוי אחד לא ברור מבעד לערפל, גם כשמדובר בריקוד בעיר הרוסה, במפגש עם אהובה לאחר שנים רבות, שתופס מקום משני למותו של פוליטיקאי שונא. בצורך להציג בפני קהל גם כאשר אין קהל. אנגלופולוס עשה קולנוע אינטלקטואלי אשר מכוון בעיקר ללב. לא סתם סרטו נוף בערפל נכנס לעשיריה הפותחת שלנו. בסרט המבט של אודיסוס אחת מן הדמויות אומרת לגיבור: אם עשית מסע כל כך ארוך, יש לך הרבה מאוד תקווה… או ייאוש". יש בזה משהו נכון לגבי הקולנוע של אנגלופולוס, המציג יציאה למסעות נואשים בין מראות קשים, אבל תמיד יש בהם גם מימד של תקווה, גם אם אין באמת דרך בה התקווה יכולה להתממש.