5 בינואר 2024 מאת לירון סיני
יש סוג של חלוקה גסה, אם תרצו, בין יצירות שהן "חשובות" לבין יצירות שהן "מבדרות". הראשונות ניכרות, על פניו, ברצינות ובמסר שהן מבקשות להעביר, ואלו נחשבות כמו קולנוע (ואמנות בכלל) עם ערך. משהו מעבר לבידור ולהנאה שבצפייה במשהו יפה מאוד, או עשוי לעילא, או מוזר, או מצחיק, או מפחיד, או מסעיר וכן הלאה. יצירות שמעבר לכך שהן גורמות לנו להרגיש… להמשך קריאה
20 בפברואר 2021 מאת אור סיגולי
לפני כמה שבועות כתבתי פה בסריטה על סרט נטפליקס חדש ויוקרתי בשם "החפירה", שעל אף התנגדותי הראשונית אליו מצאתי את עצמי נסחף אחריו, בעיקר בזכות כל הדברים שהרתיעו אותי ממנו בהתחלה. הוא התגלה כסרט שעל אף בעיות התסריט וחוסר העומק שלו, הוא כל כך נעים לצפייה, מרגש ומלא חמלה ואהבה לאנשים, שהוא בדיוק מה שהייתי צריך באותו הרגע. ועכשיו נטפליקס מעלה… להמשך קריאה
19 במאי 2019 מאת אורון שמיר
לפעמים סרטים עושים כל מה שכתוב בספר כדי להיות מועמדים לאוסקר - ולא מצליחים. ״מלחמה פרטית״ (A Private War) היה חלק שולי בעונת הפרסים, עם מועמדות לגילדת הבמאים למשל, אבל אם מסתכלים על הנתונים היבשים היה מגיע לו יותר. הבמאי הוא זוכה האוסקר התיעודי מתיו היינמן (״ארץ הקרטל״), את העלילה סוחבת על גבה השחקנית המועמדת לאוסקר רוזמונד פייק (״נעלמת״), ומאחורי… להמשך קריאה
29 במרץ 2018 מאת אורון שמיר
איני יודע של מי ההחלטה לשבץ את ״7 ימים באנטבה״ (Seven Days In Entebbe) לבכורה ישראלית בסוף השבוע של ליל הסדר, שבועיים אחרי שעלה לאקרנים בארצות הברית, אבל אני בעדה. הסרט אמנם חוזר לאירועים שהתרחשו בקו התפר שבין יוני ויולי של 1976, אבל נפתח עם ״אחד מי יודע״ המתאים מאוד לחג הפסח. הרפרנס הוא לא רק להגדה, אלא ציטוט ישיר… להמשך קריאה
22 בפברואר 2018 מאת עופר ליברגל
״אויבים״ (Hostiles) הוא סרט שנראה כמו סרט חשוב. הוא מכיל צילום מרשים אשר מבליט את הגוונים האפיים של היצירה, מאזכר לא מעט יצירות קולנוע חשובות, ומתהדר בצוות איכותי של שחקנים הכולל את אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים והמרתקים ביותר בימינו. הוא דן בטבע האנושי, בהיסטוריה האמריקאית ובפחד מפני השונה באופן אשר מרגיש רלוונטי לשיח הפוליטי של התקופה. דומה כי הבמאי סקוט קופר… להמשך קריאה
11 באוגוסט 2016 מאת אור סיגולי
הסיבה האמיתית לראות את "זר דופק בדלת" (Return to Sender) בשבילי, הייתה בעצם השחקנית הראשית רוזמונד פייק. חיבתי אל השחקנית הבריטית, שנתנה את אחת מהופעות היקום ביצירת המופת "נעלמת" (עליו הייתה מועמדת לאוסקר), הייתה רבה מהרגע שראיתי אותה בתפקיד משנה גונב הצגה ב"לחנך את ג'ני", ולאחר כמה תפקידים חלשים, חזרה בחסות דיויד פינצ'ר אל גג העולם. לאחרונה ראינו אותה מבריקה… להמשך קריאה
13 באוגוסט 2015 מאת עופר ליברגל
שם הסרט ״החופשה הסקוטית שלי״ (What We Did on Our Holiday) מבטיח משהו קליל, עם קסם בריטי שנון, אולי אפילו מוזיקה סקוטית שאנשים לא סובלים בחיים אבל מאוד אוהבים בסרטים. הפוסטר של הסרט ממשיך את אותו הקו - חול, ים, צעצועים שונים, שלושה ילדים מאוד פוטוגניים ושלושה שחקנים בריטים אוהבים. אולם, מי שמצפה לקומדיה משפחתית קלילה עומד לזכות בהפתעה מסוימת במהלך הסרט.… להמשך קריאה
19 באוקטובר 2014 מאת אור סיגולי
התחייבות אחת אני יכול לתת כבר מעכשיו: בסקירה הזו לא יהיו ספויילרים. יותר מזה, מכיוון שהמונח ספויילרים הוא, במקרה הטוב, סובייקטיבי, אני לא הולך לדון אפילו בקווים כלליים על עלילת הסרט. הסיבה לכך היא פשוטה. אני הצלחתי, בזכות עבודה וקשה ואינסטינקטים מהירים, להמנע מכל אינפורמציה על "נעלמת" (Gone Girl) לפני הצפייה. לא ראיתי את הטריילר, לא קראתי ביקורות, ברחתי מדיונים,… להמשך קריאה
27 בדצמבר 2012 מאת Yaniv Eidelstein
האורות כבו. הכותרת הראשונה שהופיעה על המסך הייתה "הפקתו של טום קרוז". הכותרת שאחריה הייתה דומה אבל קצרה יותר: "טום קרוז". הכותרת השלישית הייתה שם הסרט, "ג'ק ריצ'ר". הפתיח הכה-צנוע הזה לא השאיר מקום לספק: למקרה שלא ידעתם, אתם עומדים לבלות את השעתיים הקרובות עם אחד האגואים הכי נפוחים בהוליווד, ולפיכך גם בעולם כולו. הגרסה הקצרה: "ג'ק ריצ'ר" הוא מותחן… להמשך קריאה
לפני כמה שבועות כתבתי פה בסריטה על סרט נטפליקס חדש ויוקרתי בשם "החפירה", שעל אף התנגדותי הראשונית אליו מצאתי את עצמי נסחף אחריו, בעיקר בזכות כל הדברים שהרתיעו אותי ממנו בהתחלה. הוא התגלה כסרט שעל אף בעיות התסריט וחוסר העומק שלו, הוא כל כך נעים לצפייה, מרגש ומלא חמלה ואהבה לאנשים, שהוא בדיוק מה שהייתי צריך באותו הרגע. ועכשיו נטפליקס מעלה… להמשך קריאה
לפעמים סרטים עושים כל מה שכתוב בספר כדי להיות מועמדים לאוסקר - ולא מצליחים. ״מלחמה פרטית״ (A Private War) היה חלק שולי בעונת הפרסים, עם מועמדות לגילדת הבמאים למשל, אבל אם מסתכלים על הנתונים היבשים היה מגיע לו יותר. הבמאי הוא זוכה האוסקר התיעודי מתיו היינמן (״ארץ הקרטל״), את העלילה סוחבת על גבה השחקנית המועמדת לאוסקר רוזמונד פייק (״נעלמת״), ומאחורי… להמשך קריאה
איני יודע של מי ההחלטה לשבץ את ״7 ימים באנטבה״ (Seven Days In Entebbe) לבכורה ישראלית בסוף השבוע של ליל הסדר, שבועיים אחרי שעלה לאקרנים בארצות הברית, אבל אני בעדה. הסרט אמנם חוזר לאירועים שהתרחשו בקו התפר שבין יוני ויולי של 1976, אבל נפתח עם ״אחד מי יודע״ המתאים מאוד לחג הפסח. הרפרנס הוא לא רק להגדה, אלא ציטוט ישיר… להמשך קריאה
״אויבים״ (Hostiles) הוא סרט שנראה כמו סרט חשוב. הוא מכיל צילום מרשים אשר מבליט את הגוונים האפיים של היצירה, מאזכר לא מעט יצירות קולנוע חשובות, ומתהדר בצוות איכותי של שחקנים הכולל את אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים והמרתקים ביותר בימינו. הוא דן בטבע האנושי, בהיסטוריה האמריקאית ובפחד מפני השונה באופן אשר מרגיש רלוונטי לשיח הפוליטי של התקופה. דומה כי הבמאי סקוט קופר… להמשך קריאה
הסיבה האמיתית לראות את "זר דופק בדלת" (Return to Sender) בשבילי, הייתה בעצם השחקנית הראשית רוזמונד פייק. חיבתי אל השחקנית הבריטית, שנתנה את אחת מהופעות היקום ביצירת המופת "נעלמת" (עליו הייתה מועמדת לאוסקר), הייתה רבה מהרגע שראיתי אותה בתפקיד משנה גונב הצגה ב"לחנך את ג'ני", ולאחר כמה תפקידים חלשים, חזרה בחסות דיויד פינצ'ר אל גג העולם. לאחרונה ראינו אותה מבריקה… להמשך קריאה
שם הסרט ״החופשה הסקוטית שלי״ (What We Did on Our Holiday) מבטיח משהו קליל, עם קסם בריטי שנון, אולי אפילו מוזיקה סקוטית שאנשים לא סובלים בחיים אבל מאוד אוהבים בסרטים. הפוסטר של הסרט ממשיך את אותו הקו - חול, ים, צעצועים שונים, שלושה ילדים מאוד פוטוגניים ושלושה שחקנים בריטים אוהבים. אולם, מי שמצפה לקומדיה משפחתית קלילה עומד לזכות בהפתעה מסוימת במהלך הסרט.… להמשך קריאה
התחייבות אחת אני יכול לתת כבר מעכשיו: בסקירה הזו לא יהיו ספויילרים. יותר מזה, מכיוון שהמונח ספויילרים הוא, במקרה הטוב, סובייקטיבי, אני לא הולך לדון אפילו בקווים כלליים על עלילת הסרט. הסיבה לכך היא פשוטה. אני הצלחתי, בזכות עבודה וקשה ואינסטינקטים מהירים, להמנע מכל אינפורמציה על "נעלמת" (Gone Girl) לפני הצפייה. לא ראיתי את הטריילר, לא קראתי ביקורות, ברחתי מדיונים,… להמשך קריאה
האורות כבו. הכותרת הראשונה שהופיעה על המסך הייתה "הפקתו של טום קרוז". הכותרת שאחריה הייתה דומה אבל קצרה יותר: "טום קרוז". הכותרת השלישית הייתה שם הסרט, "ג'ק ריצ'ר". הפתיח הכה-צנוע הזה לא השאיר מקום לספק: למקרה שלא ידעתם, אתם עומדים לבלות את השעתיים הקרובות עם אחד האגואים הכי נפוחים בהוליווד, ולפיכך גם בעולם כולו. הגרסה הקצרה: "ג'ק ריצ'ר" הוא מותחן… להמשך קריאה
תגובות אחרונות