״20,000 מינים של דבורים״, סקירה

12 בינואר 2024 מאת עופר ליברגל

סרט הביכורים של אסטיבליז אורסולה סולוגורן, "20,000 מינים של דבורים" (20,000 Species of Bees) יוצא להקרנות מסחריות בישראל אחרי שזכה לביקורות מחמיאות וגם בפרס השחקנית בפסטיבל ברלין לפני שנה, ומאז ביקר בארץ בפסטיבלי הקולנוע ירושלים, הערבה והגאה. הוא צבר אוהדים בכל הקרנה, בזכות שילוב של אתר התרחשות יפה ודרמה בין-דורית, בדומה לסרטים שפופולריים בארץ, לבין נושא שייתכן שהוא עדיין נפיץ… להמשך קריאה

״אמהות מקבילות״, סקירה

8 באפריל 2022 מאת עופר ליברגל

"אמהות מקבילות" (Parallel Mothers) הוא סרט של פדרו אלמודובר ועבור רוב חובבי הקולנוע, זה הנתון היחיד אשר צריך להיות רלוונטי לשאלה האם ללכת אליו או לא. אלמודובר הוא הבמאי האירופאי הכי מוכר בימינו, גם בגלל הסגנון שלו שמדבר גם אל מבקרים וגם אל חלקים גדולים בקהל שלא תמיד מסכימים עם מבקרים. הדבר נובע מהסגנון המודגש והייחודי שלו: הבלטה והגזמה של… להמשך קריאה

בחזרה אל סרטי נעוריי: ״דבר אליה״

18 במאי 2020 מאת עופר ליברגל

פוסט זה ממשיך את הסדרה בה אני חוזר לדון בסרטים שאהבתי בתור נער. כעת אני מגיע אל סרטו של פדרו אלמודובר "דבר אליה" (Talk to Her / Hable con ella). סרט זה נבדל מעט מיתר הסרטים בסדרה עד כה. הוא הראשון בו הדמויות הראשיות אינן בגיל ההתבגרות, או כמעט אף דמות שמוצגת בו אינה בגיל ההתבגרות (דמות משנה חשובה ספק… להמשך קריאה

אלכס ואני: חלק י׳ – פרק הסיכום (״בלדה טריסטה״, ״טעם החיים״, ״הלילה הגדול שלי״, ״הבר״)

15 בינואר 2018 מאת אורון שמיר

בדיוק לפני 6 שנים התפרסם כאן בסריטה מה שהפך לפרק הראשון בפרוייקט רחב היקף, בו ישבתי לצפות בכל סרטיו של הבמאי הספרדי אלכס דה לה איגלסיה. מאז היו לחבריי לבלוג פרוייקטים שאפתניים הרבה יותר, כמו המעקב הכפייתי של אור אחרי כל זוכי האוסקר או האובססיה היפהפיה של עופר לאינגמר ברגמן. בעוד הם כבר סיימו והתחילו עוד אחד, או נמצאים לקראת… להמשך קריאה

״טרומן – חברים עד הסוף״, סקירה

29 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל

הבמאי הספרדי ססק גאי לא מנסה לייצר קולנוע מורכב מדי או פורץ דרך - הוא מספר סיפורים בדרך ישירה, בלי לנסות לברוח מקלישאות או להפתיע את הקהל יותר מדי. הוא גם לא מזלזל יותר מדי ביכולת של הקהל להבין את הסיטואציה ושומר על רמה מסוימת של אלגנטיות בסרטיו, כך שהם נעדרים רגעים מביכים. הוא לא מייצר סרטים גדולים, אבל כן אחראי… להמשך קריאה

הפשיזם לא יעבור: 80 שנה למלחמת האזרחים בספרד – ״קריאת העורב״ וסרטים מומלצים נוספים

1 ביולי 2016 מאת עופר ליברגל

במהלך חודש יולי תוקרן בסינמטקים של תל אביב, חיפה וירושלים (לאחר סיום פסטיבל הקולנוע של העיר) תוכנית של 12 סרטים לציון 80 שנה למלחמת האזרחים בספרד, תחת הכותרת ״הפשיזם לא יעבור״. המלחמה הזו ממשיכה להיות פצע פתוח בתודעה האירופאית, דבר אשר בא לידי ביטוי בכך שחלק ניכר מן הסרטים אשר יוצגו במסגרת התוכנית נוצרו ב-20 שנה האחרונות. מחלמת האזרחים הספרדית מעניינת ממספר סיבות… להמשך קריאה

סרטים מן העבר: "תזה"

6 במרץ 2016 מאת אור סיגולי

"סרטים מן העבר" היא פינה חודשית בבלוג, שמטרתה לגרום לי לקחת נשימה מהמירוץ הסיזיפי אחרי הסרטים החדשים, ולחזור אחורה לחפש סרטים ישנים שפספסתי עד היום וששווה להעלות אותם חזרה לשיחה, בין אם הם טובים או לא. הכללים הם שניים: זה צריך להיות סרט שלא ראיתי מעולם, וזה צריך להיות סרט שגילו מינימום 20 שנה. הרעיון הוא להסתכל על הסרטים האלו… להמשך קריאה

אלכס ואני: חלק ח׳ – ״חדרו של הילד״ (La habitación del niño)

7 באפריל 2015 מאת אורון שמיר

בפרקים הקודמים של ״אלכס ואני״: אלכס (דה לה איגלסיה) ואני (אורון) נפגשנו לראשונה כבמאי וצופה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים 2011. הצפייה בסרטו ״בלדה טריסטה״ הותירה אותי בהלם מוחלט, מהסוג הטוב ביותר שקיים, כאילו חזיתי זה עתה בסרט של הבמאי האהוב עליי בכל הזמנים, רק שלא היה מושג שהוא קיים עד לאותה נקודה גורלית. החלטתי לנסות לבדוק לעומק את המחשבה הרגעית… להמשך קריאה

אלכס ואני: חלק ז׳ – ״פשע מולשם״ (Crimen Ferpecto)

24 במרץ 2015 מאת אורון שמיר

בפרקים הקודמים של ״אלכס ואני״: אלכס (דה לה איגלסיה) ואני (אורון) נפגשנו לראשונה כבמאי וצופה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים 2011. הצפייה בסרטו ״בלדה טריסטה״ הותירה אותי בהלם מוחלט, מהסוג הטוב ביותר שקיים, כאילו חזיתי זה עתה בסרט של הבמאי האהוב עליי בכל הזמנים, רק שלא היה מושג שהוא קיים עד לאותה נקודה גורלית. החלטתי לנסות לבדוק לעומק את המחשבה הרגעית… להמשך קריאה

אלכס ואני: חלק ו׳ – ״800 כדורים״ (800 Balas)

9 בפברואר 2015 מאת אורון שמיר

בפרקים הקודמים של ״אלכס ואני״: אלכס (דה לה איגלסיה) ואני (אורון) נפגשנו לראשונה כבמאי וצופה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים 2011. הצפייה בסרטו ״בלדה טריסטה״ הותירה אותי בהלם מוחלט, מהסוג הטוב ביותר שקיים, כאילו חזיתי זה עתה בסרט של הבמאי האהוב עליי בכל הזמנים, רק שלא היה מושג שהוא קיים עד לאותה נקודה גורלית. החלטתי לנסות לבדוק לעומק את המחשבה הרגעית… להמשך קריאה