8 במרץ 2024 מאת עופר ליברגל
ז'אנר המדע בדיוני שואף לא רק לברוא עולמות, אלא גם ובעיקר לעסוק בסוגיות פילוסופיות מורכבות לגבי המוסר שבמדע ובקידמה, ולרוב גם לגבי הטבע האנושי: הנטייה לאלימות או לטוב לב ושאלת הנבדלות מצורות אחרות של חיים ו/או תודעה. בלא מעט מקרים, זה בא על חשבון בניית עולם שסוחף רגשית או מעמיד במרכז מערכות יחסים בין-אישיות. אחד מן הדברים שאני מתחרט שלא… להמשך קריאה
6 בספטמבר 2023 מאת עופר ליברגל
יש דברים שלא משתנים בפסטיבל ונציה. הפתיח שמוצג לפני כל סרט, למשל. או תורים ארוכים לתאי שירותים ברמת תפקוד גבולית, וקושי להשיג אוכל טוב במחיר סביר בסביבת הפסטיבל (בניגוד לכל מקום אחר באיטליה). כל זה סוג של חלק מההנאה בסופו של דבר, למרות שלסרטים יש מקום מרכזי. אז הדיווח השלישי שלי (זה הראשון וזה השני) כולל ארבעה סרטים מן התחרות… להמשך קריאה
19 בנובמבר 2022 מאת עופר ליברגל
הסרט "מילה שלה" (She Said) מבוסס על סיפור אמתי מפורסם מאוד, שהסרט לא יכול להיות גדול יותר ממנו. יתרה מכך, הסיפור האמתי עצמו הפך בדרכו לסמל למשהו שהוא גדול יותר מכל סיפור ספציפי. הסרט, העוקב אחר העיתונאיות שחשפו בניו יורק טיימס את הפשעים של הארווי ויינשטין, מספר בדרך קולנועית סיפור שהפך לרגע המפנה בתודעה הציבורית: הנקודה בה תנועות METOO# זינקה,… להמשך קריאה
29 במרץ 2021 מאת לירון סיני
בחודש שעבר העלה מחבר המאמרים הויזואליים על קולנוע פטריק ה. ווילם מאמר יוטיוב חדש, על מוזיקה. לאורך כל ההרצאה חשבתי על סצנה עדכנית אחת, בה שיר מטופש של פאריז הילטון מתנגן בחנות פארם מעוצבת בקפידה (מצועצעת, כי אנחנו הרי בסרט), צבועה בגוונים של ורוד ואדום, נוצצת כאילו שאנחנו במסיבה. השיר הופך מדיאגטי - כלומר קיים בעולם של הסרט והדמויות שומעות… להמשך קריאה
19 בפברואר 2021 מאת אור סיגולי
חידה: אם מסתכלים על עשר השנים האחרונות, מה המשותף בין חאוויר בארדם ("ביוטיפול"), גארי אולדמן ("החפרפרת"), מקס פון סידו ("קרוב להפליא ורועש להחריד"), ג'קי וויבר ("אופטימיות היא שם המשחק"), ג'ונה היל ("הזאב מוול סטריט"), ברדלי קופר ("צלף אמריקאי"), לורה דרן ("הולכת רחוק"), לזלי מאנוויל ("חוטים נסתרים") ומריה דה טאווירה ("רומא")? המשך… להמשך קריאה
9 בפברואר 2021 מאת אור סיגולי
בזמן שרוב בתי הקולנוע ברחבי העולם עדיין סגורים, ואת הפרימיירות הגדולות ממשיכים לדחות עד יעבור זעם, שנת 2021 הקולנועית נפתחה – מקווה שאתם יושבים, כי זה הלם – בסטרימינג. כך קרה שרשמית הסרט הראשון של 2021 הוא "שדה קרב" של נטפליקס, נפילה בכזה סדר גודל שאפילו לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב עליו. מחוץ לנטפליקס, הסרט ההוליוודי הגדול הראשון שיצא… להמשך קריאה
13 בינואר 2019 מאת אורון שמיר
הקולנוע האמריקאי מצוי באובססיה סביב ״The Great American Novel״, בשנים האחרונות אפילו יותר מאשר עולם הספרות האמריקאית. אולי זה לא מפתיע, כיוון שהמושג הספרותי, שבתחילה נועד לאפיין יצירות פאר כתובות המיטיבות לתאר הלך רוח של תקופה ושפה באיזור ספציפי בארצות הברית, הוא יותר בגדר שאיפה עבור יוצרים בני זמננו. קשה להתחרות במארק טווין, וויליאם פוקנר או אפילו דייויד פוסטר וואלאס… להמשך קריאה
10 בדצמבר 2017 מאת עופר ליברגל
על סרטה של די ריס, ״פרחים בבוץ״ (Mudbound), אורון כבר כתב בבלוג כאשר הוקרן בפסטיבל ניו יורק, ולא הייתי בטוח אם להוסיף את חוות הדעת שלי בבלוג עם הפיכת הסרט לזמין לצפייה בארץ דרך נטפליקס. אולם, דווקא הדרך היחידה בה ניתן לצפות בו בארץ חושפת את חברת הסטרימינג ככוח מהותי בעולם הקולנוע שיש לו ברכה וקללה: מצד אחד, הוא מאפשר חשיפה… להמשך קריאה
1 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
ראשית, חייבים להגיד ש״סופרג'יסטיות״ (Suffragette) מפנה זרקור לסיפור היסטורי חשוב מאוד ורלוונטי גם לימים אלו. סיפור שהוא אחד מנקודת המפנה החשובות ביותר בהיסטוריה הקרובה ולא זוכה ליחס שכזה. המאבק של נשים לשיוון דרך קבלת זכות הצבעה עדיין לא זוכה למעמד הראוי לו, כמהפכה של ממש ולא כהערת שוליים בהיסטוריה. יתרה מכך, מאבק זה, ככל מאבק, מעלה שאלות לא פתורות לגבי שימוש באלימות… להמשך קריאה
23 בפברואר 2014 מאת עופר ליברגל
1. בתוך עולם חשוך, אדם מנסה למצוא אור בתוכו, לתקשר עם קהל. בתוך אולם חשוך, של מועדון הנקרא "אור הגז", אמן מנסה לתקשר עם קהל, להיכנס לתוך עמקי נשמתו ולהוציא משם משהו לטובת הקהל. לא, זה לא שיש עליו תאורה, זה שהאור בוקע ממנו למען המעטים שקולטים אותו - כי יש בו איכות שאין באחרים. במידה רבה, על התחושה הזו… להמשך קריאה
ז'אנר המדע בדיוני שואף לא רק לברוא עולמות, אלא גם ובעיקר לעסוק בסוגיות פילוסופיות מורכבות לגבי המוסר שבמדע ובקידמה, ולרוב גם לגבי הטבע האנושי: הנטייה לאלימות או לטוב לב ושאלת הנבדלות מצורות אחרות של חיים ו/או תודעה. בלא מעט מקרים, זה בא על חשבון בניית עולם שסוחף רגשית או מעמיד במרכז מערכות יחסים בין-אישיות. אחד מן הדברים שאני מתחרט שלא… להמשך קריאה
יש דברים שלא משתנים בפסטיבל ונציה. הפתיח שמוצג לפני כל סרט, למשל. או תורים ארוכים לתאי שירותים ברמת תפקוד גבולית, וקושי להשיג אוכל טוב במחיר סביר בסביבת הפסטיבל (בניגוד לכל מקום אחר באיטליה). כל זה סוג של חלק מההנאה בסופו של דבר, למרות שלסרטים יש מקום מרכזי. אז הדיווח השלישי שלי (זה הראשון וזה השני) כולל ארבעה סרטים מן התחרות… להמשך קריאה
הסרט "מילה שלה" (She Said) מבוסס על סיפור אמתי מפורסם מאוד, שהסרט לא יכול להיות גדול יותר ממנו. יתרה מכך, הסיפור האמתי עצמו הפך בדרכו לסמל למשהו שהוא גדול יותר מכל סיפור ספציפי. הסרט, העוקב אחר העיתונאיות שחשפו בניו יורק טיימס את הפשעים של הארווי ויינשטין, מספר בדרך קולנועית סיפור שהפך לרגע המפנה בתודעה הציבורית: הנקודה בה תנועות METOO# זינקה,… להמשך קריאה
בחודש שעבר העלה מחבר המאמרים הויזואליים על קולנוע פטריק ה. ווילם מאמר יוטיוב חדש, על מוזיקה. לאורך כל ההרצאה חשבתי על סצנה עדכנית אחת, בה שיר מטופש של פאריז הילטון מתנגן בחנות פארם מעוצבת בקפידה (מצועצעת, כי אנחנו הרי בסרט), צבועה בגוונים של ורוד ואדום, נוצצת כאילו שאנחנו במסיבה. השיר הופך מדיאגטי - כלומר קיים בעולם של הסרט והדמויות שומעות… להמשך קריאה
חידה: אם מסתכלים על עשר השנים האחרונות, מה המשותף בין חאוויר בארדם ("ביוטיפול"), גארי אולדמן ("החפרפרת"), מקס פון סידו ("קרוב להפליא ורועש להחריד"), ג'קי וויבר ("אופטימיות היא שם המשחק"), ג'ונה היל ("הזאב מוול סטריט"), ברדלי קופר ("צלף אמריקאי"), לורה דרן ("הולכת רחוק"), לזלי מאנוויל ("חוטים נסתרים") ומריה דה טאווירה ("רומא")? המשך… להמשך קריאה
בזמן שרוב בתי הקולנוע ברחבי העולם עדיין סגורים, ואת הפרימיירות הגדולות ממשיכים לדחות עד יעבור זעם, שנת 2021 הקולנועית נפתחה – מקווה שאתם יושבים, כי זה הלם – בסטרימינג. כך קרה שרשמית הסרט הראשון של 2021 הוא "שדה קרב" של נטפליקס, נפילה בכזה סדר גודל שאפילו לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב עליו. מחוץ לנטפליקס, הסרט ההוליוודי הגדול הראשון שיצא… להמשך קריאה
על סרטה של די ריס, ״פרחים בבוץ״ (Mudbound), אורון כבר כתב בבלוג כאשר הוקרן בפסטיבל ניו יורק, ולא הייתי בטוח אם להוסיף את חוות הדעת שלי בבלוג עם הפיכת הסרט לזמין לצפייה בארץ דרך נטפליקס. אולם, דווקא הדרך היחידה בה ניתן לצפות בו בארץ חושפת את חברת הסטרימינג ככוח מהותי בעולם הקולנוע שיש לו ברכה וקללה: מצד אחד, הוא מאפשר חשיפה… להמשך קריאה
ראשית, חייבים להגיד ש״סופרג'יסטיות״ (Suffragette) מפנה זרקור לסיפור היסטורי חשוב מאוד ורלוונטי גם לימים אלו. סיפור שהוא אחד מנקודת המפנה החשובות ביותר בהיסטוריה הקרובה ולא זוכה ליחס שכזה. המאבק של נשים לשיוון דרך קבלת זכות הצבעה עדיין לא זוכה למעמד הראוי לו, כמהפכה של ממש ולא כהערת שוליים בהיסטוריה. יתרה מכך, מאבק זה, ככל מאבק, מעלה שאלות לא פתורות לגבי שימוש באלימות… להמשך קריאה
1. בתוך עולם חשוך, אדם מנסה למצוא אור בתוכו, לתקשר עם קהל. בתוך אולם חשוך, של מועדון הנקרא "אור הגז", אמן מנסה לתקשר עם קהל, להיכנס לתוך עמקי נשמתו ולהוציא משם משהו לטובת הקהל. לא, זה לא שיש עליו תאורה, זה שהאור בוקע ממנו למען המעטים שקולטים אותו - כי יש בו איכות שאין באחרים. במידה רבה, על התחושה הזו… להמשך קריאה
תגובות אחרונות