11 במאי 2020 מאת עופר ליברגל
פוסט זה הוא חלק מסדרה של פוסטים בהם אני חוזר לכתוב על סרטים שאהבתי והיו חלק מחיי בתור נער. התחלתי עם "העולם שבפנים" והמשכתי אל "קלרה הקדושה". כיאה לסדרת פוסטים שמגיעים מזווית אישית, המבנה של הסדרה הוא במופגן לא אחיד. למשל, בעוד שני הפוסטים הקודמים עסקו למעשה בשני סרטים כל אחד, בפוסט זה אתמקד לראשונה רק בסרט אחד - סרטו… להמשך קריאה
14 במאי 2019 מאת עופר ליברגל
לאחר הפסקה ארוכה מסרטים באורך מלא, המבט המחודש על סרטי האחים כהן חוזר, ומדלג, לפחות בינתיים, על סרט חשוב בפילמוגרפיה שלהם. העניין הוא ש״ארץ קשוחה״ כבר סוקר בבלוג זה באריכות במסגרת החזרה של אור אל כל הסרטים זוכי האוסקר. אף כי הסקירה שלו לא נגעה, מטבע הדברים, בכל הנקודות שהסרט מעלה בהקשרים שאני בוחן בסדרת הפוסטים שלי, מדובר בסקירה מקיפה… להמשך קריאה
7 בינואר 2018 מאת עופר ליברגל
בחודש אפריל סיימתי את פרויקט הכתיבה על כל סרטי אינגמר ברגמן ומאז חשבתי על דרכים להמשיך אותו, או לעבור לפרויקט בעל אופן דומה, אך שונה. התוצאה, אותה אתחיל בפוסט זה, תהיה ניסיון שלי לכתיבה והסתכלות מחדש על כל הסרטים שביימו בידי האחים ג'ואל ואיתן כהן, יוצרים בעלי סגנון ואופי שונה מאוד לכאורה וכנראה גם פופולריים יותר. הבחינה הזו תהיה אחרת… להמשך קריאה
5 בספטמבר 2017 מאת עופר ליברגל
את הדיווח הנוכחי אפתח במבט על שני סרטים תיעודיים, לרוב לא הצד המדובר בפסטיבלים מסוג זה אבל יש גם חריגים, דוגמת הבמאי של הסרט הראשון בפוסט. אל דאגה, בהמשך יגיע גם דיון בעוד סרט שיכול להפוך לאחד מן הסרטים האמריקאיים המדוברים של השנה, אם לשפוט על התגובה הראשונית שלי ושל הסביבה. אחריו, עוד שני סרטים בעלי פרופיל קטן יותר שגם… להמשך קריאה
6 ביוני 2012 מאת יהונתן בר אילן
הקדמת אורון: בחיי שרציתי לכתוב סקירה נגדית לזו של עופר על "ממלכת אור הירח" ("Moonrise Kingdom") של ווס אנדרסון, סרט שיופיו ועושרו הויזואלי אינם מוטלים בספק, אבל גם כנראה הסרט שלו שאני אישית הכי פחות התחברתי אליו. אבל עוד לפני שהצלחתי לנסח מחשבות בנושא, הפתיע אותי יהונתן בר אילן עם הצעה לפוסט אורח בסריטה שיעשה בדיוק את זה - יצביע… להמשך קריאה
1 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
יש יוצרי קולנוע אשר ניתן לזהות את הסגנון הייחודי שלהם בכל סרט שהם מביימים, כמעט בכל סצנה. ויש את ווס אנדרסון, שהוא מקרה הרבה יותר קיצוני של התופעה - הוא פיתח סגנון שאומנם מושפע מידע קולנועי רחב והשפיע בעצמו על לא מעט יוצרים, אבל דומה כאילו הוא מנתהל בתוך יקום סגנוני נבדל משאר העולם. הסרטים של ווס אנדרסון נראים כאילו… להמשך קריאה
4 במאי 2012 מאת אורון שמיר
אחד הדברים הנפלאים בלהיות ילד, או אפילו צעיר מאוד, הוא שכמעט כל אירוע מדהים אותך. מדהים באמת, לא במובן השחוק והיומיומי של המילה. יש לי תחושה, שמתגברת ככל שנוקפות השנים, שסרטים כבר לא רוצים להדהים יותר. הם רוצים לבדר, להעביר את הזמן בכיף, לספר סיפור או ליצור תחושה מלאכותית של שאריות רגש אנושי שפעם ידענו להרגיש. אחרים דווקא רוצים להדהים,… להמשך קריאה
פוסט זה הוא חלק מסדרה של פוסטים בהם אני חוזר לכתוב על סרטים שאהבתי והיו חלק מחיי בתור נער. התחלתי עם "העולם שבפנים" והמשכתי אל "קלרה הקדושה". כיאה לסדרת פוסטים שמגיעים מזווית אישית, המבנה של הסדרה הוא במופגן לא אחיד. למשל, בעוד שני הפוסטים הקודמים עסקו למעשה בשני סרטים כל אחד, בפוסט זה אתמקד לראשונה רק בסרט אחד - סרטו… להמשך קריאה
לאחר הפסקה ארוכה מסרטים באורך מלא, המבט המחודש על סרטי האחים כהן חוזר, ומדלג, לפחות בינתיים, על סרט חשוב בפילמוגרפיה שלהם. העניין הוא ש״ארץ קשוחה״ כבר סוקר בבלוג זה באריכות במסגרת החזרה של אור אל כל הסרטים זוכי האוסקר. אף כי הסקירה שלו לא נגעה, מטבע הדברים, בכל הנקודות שהסרט מעלה בהקשרים שאני בוחן בסדרת הפוסטים שלי, מדובר בסקירה מקיפה… להמשך קריאה
בחודש אפריל סיימתי את פרויקט הכתיבה על כל סרטי אינגמר ברגמן ומאז חשבתי על דרכים להמשיך אותו, או לעבור לפרויקט בעל אופן דומה, אך שונה. התוצאה, אותה אתחיל בפוסט זה, תהיה ניסיון שלי לכתיבה והסתכלות מחדש על כל הסרטים שביימו בידי האחים ג'ואל ואיתן כהן, יוצרים בעלי סגנון ואופי שונה מאוד לכאורה וכנראה גם פופולריים יותר. הבחינה הזו תהיה אחרת… להמשך קריאה
את הדיווח הנוכחי אפתח במבט על שני סרטים תיעודיים, לרוב לא הצד המדובר בפסטיבלים מסוג זה אבל יש גם חריגים, דוגמת הבמאי של הסרט הראשון בפוסט. אל דאגה, בהמשך יגיע גם דיון בעוד סרט שיכול להפוך לאחד מן הסרטים האמריקאיים המדוברים של השנה, אם לשפוט על התגובה הראשונית שלי ושל הסביבה. אחריו, עוד שני סרטים בעלי פרופיל קטן יותר שגם… להמשך קריאה
הקדמת אורון: בחיי שרציתי לכתוב סקירה נגדית לזו של עופר על "ממלכת אור הירח" ("Moonrise Kingdom") של ווס אנדרסון, סרט שיופיו ועושרו הויזואלי אינם מוטלים בספק, אבל גם כנראה הסרט שלו שאני אישית הכי פחות התחברתי אליו. אבל עוד לפני שהצלחתי לנסח מחשבות בנושא, הפתיע אותי יהונתן בר אילן עם הצעה לפוסט אורח בסריטה שיעשה בדיוק את זה - יצביע… להמשך קריאה
יש יוצרי קולנוע אשר ניתן לזהות את הסגנון הייחודי שלהם בכל סרט שהם מביימים, כמעט בכל סצנה. ויש את ווס אנדרסון, שהוא מקרה הרבה יותר קיצוני של התופעה - הוא פיתח סגנון שאומנם מושפע מידע קולנועי רחב והשפיע בעצמו על לא מעט יוצרים, אבל דומה כאילו הוא מנתהל בתוך יקום סגנוני נבדל משאר העולם. הסרטים של ווס אנדרסון נראים כאילו… להמשך קריאה
אחד הדברים הנפלאים בלהיות ילד, או אפילו צעיר מאוד, הוא שכמעט כל אירוע מדהים אותך. מדהים באמת, לא במובן השחוק והיומיומי של המילה. יש לי תחושה, שמתגברת ככל שנוקפות השנים, שסרטים כבר לא רוצים להדהים יותר. הם רוצים לבדר, להעביר את הזמן בכיף, לספר סיפור או ליצור תחושה מלאכותית של שאריות רגש אנושי שפעם ידענו להרגיש. אחרים דווקא רוצים להדהים,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות