3 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
בחירה אומנותית קיצונית היא סוג של חרב פיפיות. מצד אחד היא מראה על חזון בלתי מתפשר של יוצר או על יכולות טכניות מרשימות, משהו שאנחנו כמעט תמיד מחפשים בקולנוע. מצד שני, יש לדברים האלה נטייה להשתלט על היצירה, לתפוס יותר מדי תשומת לב ולגרום לנו להתפעל במקום להיסחף. יש כאלה שכמובן מחפשים את האפקט הזה, כמו למשל הבחירה בצילום שחור-לבן… להמשך קריאה
16 במרץ 2018 מאת אור סיגולי
הסרט שסגר את הניינטיז באוסקר היה שינוי די משמעותי מאילו שאפיינו את אותו העשור. "אמריקן ביוטי" (American Beauty) בלם את הרצף הרומנטי הארוך ביותר בתולדות האוסקר, זה שהתחיל עם "פורסט גאמפ" ב-1994, וגם היה לסרט הראשון מאז "שתיקת הכבשים" ב-1991 שעלילתו מתרחשת בשנת יציאתו ולא בתקופה קדומה יותר, שעוסק ספציפית באמריקה העכשווית. אולפן הקולנוע דרימוורקס, שהוקם על ידי סטיבן ספילברג,… להמשך קריאה
5 בנובמבר 2015 מאת Yaniv Eidelstein
שנה חדשה, סרט בונד חדש, ציפיות חדשות, אכזבות חדשות. הזדמנות חדשה לצוות הקלוקל שהופקד על המשכת הסדרה הוותיקה על פי ספריו של איאן פלמינג. הזדמנות חדשה לאנשי השיווק לסקרן ולדגדג אותנו ולהביא אותנו לקולנוע. הזדמנות נוספת לבמאי סם מנדס לאכזב אותנו. הקדנציה של דניאל קרייג בתפקיד בונד התאפיינה בעליות וירידות. הפתיחה (״קזינו רויאל״) פעלה לטובתו: ליהוק חדש שלא תואם את… להמשך קריאה
26 באוקטובר 2012 מאת עופר ליברגל
כיף. זו הייתה, פחות או יותר, כל היומרה לה שאפה סדרת הסרטים אודות ג'יימס בונד לספק מן ההתחלה. הגיון עלילתי אף פעם לא היה בה (וכשהיו ניסיונות לייצר הגיון כזה, זה לא הלך טוב) ואם יש בה מימד עמוק יותר, הוא נובע ממה שההצלחה שלה מבטאת - בונד הוא דמות בסיסית למדי, ויתר הדמויות בסדרה הם פלקט מוחצן. אבל כיף… להמשך קריאה
14 בנובמבר 2010 מאת אורון שמיר
בסוף השבוע שעבר, נתבקשתי לכתוב כתבה עבור אתר עכבר העיר אונליין, בעקבות ההודעה כי הסרט ה-23 בסדרת ג'יימס בונד, חוזר למסלול הפקה תקין אחרי חודשים של דחיות, ביטולים ואי בהירות כללית. אני מעלה לכאן את הטקסט מכיוון שמכל האנשים, דווקא אני המגן בחירוף נפש על גלגולו הנוכחי של 007 ועל שני הסרטים האחרונים בסדרה - דווקא אני מקבל טוקבקי נאצה.… להמשך קריאה
בחירה אומנותית קיצונית היא סוג של חרב פיפיות. מצד אחד היא מראה על חזון בלתי מתפשר של יוצר או על יכולות טכניות מרשימות, משהו שאנחנו כמעט תמיד מחפשים בקולנוע. מצד שני, יש לדברים האלה נטייה להשתלט על היצירה, לתפוס יותר מדי תשומת לב ולגרום לנו להתפעל במקום להיסחף. יש כאלה שכמובן מחפשים את האפקט הזה, כמו למשל הבחירה בצילום שחור-לבן… להמשך קריאה
הסרט שסגר את הניינטיז באוסקר היה שינוי די משמעותי מאילו שאפיינו את אותו העשור. "אמריקן ביוטי" (American Beauty) בלם את הרצף הרומנטי הארוך ביותר בתולדות האוסקר, זה שהתחיל עם "פורסט גאמפ" ב-1994, וגם היה לסרט הראשון מאז "שתיקת הכבשים" ב-1991 שעלילתו מתרחשת בשנת יציאתו ולא בתקופה קדומה יותר, שעוסק ספציפית באמריקה העכשווית. אולפן הקולנוע דרימוורקס, שהוקם על ידי סטיבן ספילברג,… להמשך קריאה
שנה חדשה, סרט בונד חדש, ציפיות חדשות, אכזבות חדשות. הזדמנות חדשה לצוות הקלוקל שהופקד על המשכת הסדרה הוותיקה על פי ספריו של איאן פלמינג. הזדמנות חדשה לאנשי השיווק לסקרן ולדגדג אותנו ולהביא אותנו לקולנוע. הזדמנות נוספת לבמאי סם מנדס לאכזב אותנו. הקדנציה של דניאל קרייג בתפקיד בונד התאפיינה בעליות וירידות. הפתיחה (״קזינו רויאל״) פעלה לטובתו: ליהוק חדש שלא תואם את… להמשך קריאה
כיף. זו הייתה, פחות או יותר, כל היומרה לה שאפה סדרת הסרטים אודות ג'יימס בונד לספק מן ההתחלה. הגיון עלילתי אף פעם לא היה בה (וכשהיו ניסיונות לייצר הגיון כזה, זה לא הלך טוב) ואם יש בה מימד עמוק יותר, הוא נובע ממה שההצלחה שלה מבטאת - בונד הוא דמות בסיסית למדי, ויתר הדמויות בסדרה הם פלקט מוחצן. אבל כיף… להמשך קריאה
בסוף השבוע שעבר, נתבקשתי לכתוב כתבה עבור אתר עכבר העיר אונליין, בעקבות ההודעה כי הסרט ה-23 בסדרת ג'יימס בונד, חוזר למסלול הפקה תקין אחרי חודשים של דחיות, ביטולים ואי בהירות כללית. אני מעלה לכאן את הטקסט מכיוון שמכל האנשים, דווקא אני המגן בחירוף נפש על גלגולו הנוכחי של 007 ועל שני הסרטים האחרונים בסדרה - דווקא אני מקבל טוקבקי נאצה.… להמשך קריאה
תגובות אחרונות