16 בפברואר 2023 מאת אור סיגולי
בסצנה השביעית של המערכה הראשונה ב"מלאכים באמריקה", מתלוננת הארפר פיט על מגבלות התודעה האנושית. ברגע של הכרה, היא מבינה שבעצם אין לנו את היכולת להמציא שום דבר חדש מאפס, רק לערבל ולערבב דברים שראינו והכרנו. "אי אפשר לדעת שום דבר שכבר לא ידוע. העולם... סופי", היא אומרת (התרגום המוגבל מאנגלית הוא שלי, מיותר לציין). המילים האלה שכתב טוני קושנר צפו… להמשך קריאה
2 במרץ 2021 מאת לירון סיני
לפני שבע שנים קראתי ראיון עם ג'יליאן פלין. אז היא הייתה בלב העניינים בזכות הספר והתסריט ל"נעלמת", לפני העיבוד הטלוויזיוני המופתי ל"חפצים חדים", ומהצד שלי החלה מערכת יחסים חד צדדית בה אני קוראת, צופה ונותרת אמביוולנטית ליצירות של הסופרת והתסריטאית. נמשכת לתכנים שלה ומה שהם אמורים לייצג, ותוהה במקביל אם הם מתוחכמים, או בעייתיים באופן שבו הם מציגים נשים. היא… להמשך קריאה
14 ביוני 2020 מאת אור סיגולי
גלן קלוז, גיבורת החלק הראשון של עונת האייטיז בפרויקט מפסידי האוסקר, הרוויחה בטקס ה-61 את מועמדותה החמישית תוך שבע שנים. ובדומה למועמדותה הקודמת על "חיזור גורלי", גם הפעם היא שריינה לעצמה מקום בקטגוריית השחקנית הראשית, וגם הפעם בתפקיד האנטגוניסטית של סרט שיפסיד את הפרס הגדול. קלוז עצמה הפסידה לג'ודי פוסטר ("הנאשמים") והייתה זו ההזמנה האחרונה שלה לאוסקר עד בואו של… להמשך קריאה
25 בינואר 2018 מאת לירון סיני
גבר צעיר בחליפת שלושה חלקים אפורה עומד מחוץ לקולנוע הנסיך צ'רלס בלונדון. ביד אחת הוא אוחז בחוזקה בידית של תיק מסמכים מלבני חום כהה, כזה שהיה נפוץ לפני כמה עשורים אבל עכשיו גורם לו להיראות קצת כמו מישהו שהתחפש לאיש עסקים. ביד השנייה הוא מחזיק את הטלפון הנייד שלו, מרוכז בו כל כולו. כל אלמנט בהתנהלות ובחזות שלו נראים רציניים… להמשך קריאה
11 בנובמבר 2017 מאת אור סיגולי
(סקירה זו נטולת ספויילרים לחלוטין) בפעם השנייה מזה 43 שנים חוזר לקולנוע פרי דמיונה של הסופרת אגאתה כריסטי - הבלש הבלגי המהולל הרקול פוארו, על מנת לפתור את תעלומת מותו של אחד מנוסעי רכבת האוריינט אקספרס. ארבעה עשורים וקצת זה לא מעט זמן, ועדיין במהלך הצפייה בגרסה החדשה ל"רצח באוריינט אקספרס" (Murder on the Orient Express), עניינה אותי שאלה אחת… להמשך קריאה
11 באוקטובר 2017 מאת אורון שמיר
מזמן לא היה בקולנוע מפצל קהל כל-כך קלאסי ורעשני כמו סרטו של דארן ארונופסקי, ״אמא!״ (!mother - ואין כאן טעות כתיב, הכל צריך להיות באותיות קטנות אם תשאלו את היוצר). עופר הבין את טבעו של הסרט כבר בבכורתו בפסטיבל ונציה, וכתב עליו בהסתייגות מהולה בהתפעלות, תוך שהוא מנבא לסרט שונאים קולניים ולא פחות מכך אוהדים מריעים. בהמשך חודש ספטמבר הגיע… להמשך קריאה
7 בספטמבר 2017 מאת עופר ליברגל
פסטיבל ונציה יסתיים רק במוצאי שבת, אולם אני נאלץ לעזוב את העיר כבר הבוקר. אך טרם סיימתי עם הדיווחים, שכן יש עוד מספר רב של סרטים, בהם כמה בולטים, עליהם עדיין לא הספקתי לכתוב אף על פי שצפיתי בהם. את הדיווח הנוכחי אפתח עם שלושה מסרטי התחרות - אמריקאי, יפני וצרפתי, בהם גם הסרט הכי מפלג קהל שהוקרן עד כה,… להמשך קריאה
1 במאי 2016 מאת אור סיגולי
"סרטים מן העבר" היא פינה חודשית בבלוג, שמטרתה לגרום לי לקחת נשימה מהמירוץ הסיזיפי אחר הסרטים החדשים, ולחזור אחורה לחפש סרטים ישנים שפספסתי עד היום וששווה להעלות אותם חזרה לשיחה, בין אם הם טובים או לא. הכללים הם שניים: זה צריך להיות סרט שלא ראיתי מעולם, וזה צריך להיות סרט שגילו מינימום 20 שנה. הרעיון הוא להסתכל על הסרטים האלו… להמשך קריאה
14 בדצמבר 2010 מאת אור סיגולי
בטקס אוסקר הבא עלינו לטובה, עלול לקרות הבלתי יאומן: אנט בנינג וכריסטיאן בייל, שני שחקנים גדולים שטרם זכו לפסלון, יצליחו סוף סוף לקטוף אותו. השניים, כבר החמיצו אותו בעבר, למרות שהיו ראויים לו יותר מפעם אחת. בנינג הפסידה את האוסקר כבר שלוש פעמים, ובייל עוד לא הצליח לקבל מועמדות, וזאת חרף תפקידיו ב"אמריקן פסיכו", "Rescue Dawn" ו"3:10 ליומה". עם זאת,… להמשך קריאה
12 בנובמבר 2010 מאת אורון שמיר
סיפור משעשע שקרה באמת, באוזן השלישית סניף ירושלים לפני מספר ימים. סתם כי יש לי בלוג ואני יכול לשתף בדברים כאלה, ובדרך להיכנס קצת בחאפריות הישראליות בכלל ובעולם סרטי הפצת הדי.וי.די בישראל בפרט. המשך… להמשך קריאה
בסצנה השביעית של המערכה הראשונה ב"מלאכים באמריקה", מתלוננת הארפר פיט על מגבלות התודעה האנושית. ברגע של הכרה, היא מבינה שבעצם אין לנו את היכולת להמציא שום דבר חדש מאפס, רק לערבל ולערבב דברים שראינו והכרנו. "אי אפשר לדעת שום דבר שכבר לא ידוע. העולם... סופי", היא אומרת (התרגום המוגבל מאנגלית הוא שלי, מיותר לציין). המילים האלה שכתב טוני קושנר צפו… להמשך קריאה
לפני שבע שנים קראתי ראיון עם ג'יליאן פלין. אז היא הייתה בלב העניינים בזכות הספר והתסריט ל"נעלמת", לפני העיבוד הטלוויזיוני המופתי ל"חפצים חדים", ומהצד שלי החלה מערכת יחסים חד צדדית בה אני קוראת, צופה ונותרת אמביוולנטית ליצירות של הסופרת והתסריטאית. נמשכת לתכנים שלה ומה שהם אמורים לייצג, ותוהה במקביל אם הם מתוחכמים, או בעייתיים באופן שבו הם מציגים נשים. היא… להמשך קריאה
גלן קלוז, גיבורת החלק הראשון של עונת האייטיז בפרויקט מפסידי האוסקר, הרוויחה בטקס ה-61 את מועמדותה החמישית תוך שבע שנים. ובדומה למועמדותה הקודמת על "חיזור גורלי", גם הפעם היא שריינה לעצמה מקום בקטגוריית השחקנית הראשית, וגם הפעם בתפקיד האנטגוניסטית של סרט שיפסיד את הפרס הגדול. קלוז עצמה הפסידה לג'ודי פוסטר ("הנאשמים") והייתה זו ההזמנה האחרונה שלה לאוסקר עד בואו של… להמשך קריאה
גבר צעיר בחליפת שלושה חלקים אפורה עומד מחוץ לקולנוע הנסיך צ'רלס בלונדון. ביד אחת הוא אוחז בחוזקה בידית של תיק מסמכים מלבני חום כהה, כזה שהיה נפוץ לפני כמה עשורים אבל עכשיו גורם לו להיראות קצת כמו מישהו שהתחפש לאיש עסקים. ביד השנייה הוא מחזיק את הטלפון הנייד שלו, מרוכז בו כל כולו. כל אלמנט בהתנהלות ובחזות שלו נראים רציניים… להמשך קריאה
(סקירה זו נטולת ספויילרים לחלוטין) בפעם השנייה מזה 43 שנים חוזר לקולנוע פרי דמיונה של הסופרת אגאתה כריסטי - הבלש הבלגי המהולל הרקול פוארו, על מנת לפתור את תעלומת מותו של אחד מנוסעי רכבת האוריינט אקספרס. ארבעה עשורים וקצת זה לא מעט זמן, ועדיין במהלך הצפייה בגרסה החדשה ל"רצח באוריינט אקספרס" (Murder on the Orient Express), עניינה אותי שאלה אחת… להמשך קריאה
מזמן לא היה בקולנוע מפצל קהל כל-כך קלאסי ורעשני כמו סרטו של דארן ארונופסקי, ״אמא!״ (!mother - ואין כאן טעות כתיב, הכל צריך להיות באותיות קטנות אם תשאלו את היוצר). עופר הבין את טבעו של הסרט כבר בבכורתו בפסטיבל ונציה, וכתב עליו בהסתייגות מהולה בהתפעלות, תוך שהוא מנבא לסרט שונאים קולניים ולא פחות מכך אוהדים מריעים. בהמשך חודש ספטמבר הגיע… להמשך קריאה
פסטיבל ונציה יסתיים רק במוצאי שבת, אולם אני נאלץ לעזוב את העיר כבר הבוקר. אך טרם סיימתי עם הדיווחים, שכן יש עוד מספר רב של סרטים, בהם כמה בולטים, עליהם עדיין לא הספקתי לכתוב אף על פי שצפיתי בהם. את הדיווח הנוכחי אפתח עם שלושה מסרטי התחרות - אמריקאי, יפני וצרפתי, בהם גם הסרט הכי מפלג קהל שהוקרן עד כה,… להמשך קריאה
"סרטים מן העבר" היא פינה חודשית בבלוג, שמטרתה לגרום לי לקחת נשימה מהמירוץ הסיזיפי אחר הסרטים החדשים, ולחזור אחורה לחפש סרטים ישנים שפספסתי עד היום וששווה להעלות אותם חזרה לשיחה, בין אם הם טובים או לא. הכללים הם שניים: זה צריך להיות סרט שלא ראיתי מעולם, וזה צריך להיות סרט שגילו מינימום 20 שנה. הרעיון הוא להסתכל על הסרטים האלו… להמשך קריאה
תגובות אחרונות