10 בפברואר 2020 מאת אורון שמיר
חצי יממה חלפה מאז ננעל טקס האוסקר ה-92 ותחושת האופוריה עדיין מחזיקה מעמד. כמה שיאים היסטוריים הושוו, פרק חדש בהיסטוריה של הקולנוע נכתב והשמחה הייתה רבה. בכדי להחזיר את הרגליים אל הקרקע, רצוי אחת אחת ובעדינות, חשבתי לסכם בקצרה את הבולטים שבאירועי הערב הגדול של הוליווד (ודרום קוריאה). לפני כן, למקרה שהתעלמתם או התעלמתן מהחדשות מאז הבוקר, הרשו לי להפנות… להמשך קריאה
27 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
כולם אוהבים את האוסקר וכולם אוהבים דירוגים. אלו שתי נקודות המוצא המוטעות לחלוטין שהביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה. כלומר, זה וכמובן גם העובדה שהעונה הנוכחית הייתה כל כך קצרה, שבאופן יחסי יש מעט סרטים מועמדים, מה שאפשר לי לראות את כולם – לא רק אלו שמועמדים לפרס הסרט, אלא ממש כולם - שבוע לפני הטקס. טוב, בסדר, לא כל… להמשך קריאה
19 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
1994 הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. זה בהחלט לא המקום לפרט על הכל, אבל לעניינינו, זו השנה בה המשיכה שלי לקולנוע התחילה לקבל מימדים של סינפיליה, וזאת גם שנת האוסקרים הראשונה שלי, משם התפתחה האובססיה ממנה כולנו סובלים עד עצם היום הזה. לכן, כמו אקס מיתולוגי אליו מושווים כל הדייטים לאחריו, לא מפתיע שאני רואה את הדיה של השנה בה… להמשך קריאה
6 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
בעוד שבוע בדיוק יוכרזו המועמדים הסופיים לאוסקר ה-92, ואנחנו בסיטואציה מעט מוזרה. ההצבעות של חברי האקדמיה כבר החלו לפני כמה ימים, ושני פקטורים משמעותיים שעדיין בגדר נעלם הם המועמדים לפרסי איגוד הבמאים ואיגוד המפיקים, שלא רק עוזרים לנו לדעת מי משמעותי יותר ומי פחות, אלא משפיעים לא מעט על המצביעים ברמת תיעדוף הצפייה שלהם. את החלל הזה ממלא, למרבה האימה,… להמשך קריאה
28 בדצמבר 2019 מאת אור סיגולי
אחרי עופר, אורון, לירון ושנת האימה, את החלק של סיכומי השנה האישיים אנחנו מסיימים עם 20 הרגעים הגדולים של הקולנוע, כפי שבחרתי אני בחיל ורעדה, ומכאן נמשיך אל סרטי השנה ואנשי השנה - פוסטים משותפים לכל כתבי סריטה. את המצעד הזה אני עושה פה בכל שנה מאז 2010, אז זה בעצם גם סוג של חגיגת עשור ל-20 הרגעים. לכן החלטתי… להמשך קריאה
15 באוגוסט 2019 מאת עופר ליברגל
כאשר קוונטין טרנטינו פרץ לתודעה במחצית הראשונה של שנות התשעים עם "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", הוא הצליח להפוך במהרה לבמאי שגם הקהל הרחב מכיר את שמו. לא רק בשל סגנון אישי ייחודי בכתיבת הדיאלוגים או מחוות לסרטים ישנים, אלא בעיקר משום שלא פחות משהסרטים שלו היו אמנותיים, הם היו מהנים, גם לצופים אשר לא מבינים מה פוסט-מודרני בתפיסת העולם של… להמשך קריאה
14 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
לא ברור מדוע חיכו עד אמצע אוגוסט בשביל למלא את בתי הקולנוע בתוכן מעניין, אבל העיקר שזה קרה לבסוף. השבוע אפשר יהיה למצוא בבתי הקולנוע שישה סרטים חדשים שעל שניים מהם אחראים שני מאסטרים. אפילו משבצות החובה הקיץ, למשל סרט ילדים או סרט מוזיקלי, נתפסו בידי סרטים שנראים לא שגרתיים או לפחות יותר מסקרנים מההיצע הקבוע. לכן אני מרגיש בנוח… להמשך קריאה
11 באוגוסט 2019 מאת עופר ליברגל
צריכת הקולנוע והטלוויזיה בימינו פועלת תחת הדומיננטיות של החשש מפני ספוילרים. הדבר נכון לא רק לגבי הצורך לא לחשוף ספוילרים בכתיבת ביקורת, אלא גם לגבי האופן בו סרטים משווקים. הדרישה לא לחשוף מה קורה בסוף של "הנוקמים: סוף משחק" או "היו זמנים בהוליווד" (Once upon a time in Hollywood) מצד יוצרי הסרטים, היא לדעתי גם אמצעי ליצירת כותרת וגם כלי… להמשך קריאה
2 באפריל 2019 מאת מערכת סריטה
הנה אנחנו שוב בפוסט הקיץ החגיגי שלנו, ובו אנחנו מביטים קדימה אל העונה החמה, ובוחרים את הסרט לו אנחנו הכי מצפים ואת זה ממנו אנחנו הכי חוששים, כל אחד מסיבותיו הוא. זאת הפעם השביעית של "מתכוננים לקיץ" ונראה לי שהחל מהשנה גם נפסיק לספור כי זה מתחיל לגרום לנו להרגיש מאוד זקנים. אז במקום לעבור על עשרות הסרטים שיתחרו על… להמשך קריאה
כולם אוהבים את האוסקר וכולם אוהבים דירוגים. אלו שתי נקודות המוצא המוטעות לחלוטין שהביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה. כלומר, זה וכמובן גם העובדה שהעונה הנוכחית הייתה כל כך קצרה, שבאופן יחסי יש מעט סרטים מועמדים, מה שאפשר לי לראות את כולם – לא רק אלו שמועמדים לפרס הסרט, אלא ממש כולם - שבוע לפני הטקס. טוב, בסדר, לא כל… להמשך קריאה
1994 הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. זה בהחלט לא המקום לפרט על הכל, אבל לעניינינו, זו השנה בה המשיכה שלי לקולנוע התחילה לקבל מימדים של סינפיליה, וזאת גם שנת האוסקרים הראשונה שלי, משם התפתחה האובססיה ממנה כולנו סובלים עד עצם היום הזה. לכן, כמו אקס מיתולוגי אליו מושווים כל הדייטים לאחריו, לא מפתיע שאני רואה את הדיה של השנה בה… להמשך קריאה
בעוד שבוע בדיוק יוכרזו המועמדים הסופיים לאוסקר ה-92, ואנחנו בסיטואציה מעט מוזרה. ההצבעות של חברי האקדמיה כבר החלו לפני כמה ימים, ושני פקטורים משמעותיים שעדיין בגדר נעלם הם המועמדים לפרסי איגוד הבמאים ואיגוד המפיקים, שלא רק עוזרים לנו לדעת מי משמעותי יותר ומי פחות, אלא משפיעים לא מעט על המצביעים ברמת תיעדוף הצפייה שלהם. את החלל הזה ממלא, למרבה האימה,… להמשך קריאה
אחרי עופר, אורון, לירון ושנת האימה, את החלק של סיכומי השנה האישיים אנחנו מסיימים עם 20 הרגעים הגדולים של הקולנוע, כפי שבחרתי אני בחיל ורעדה, ומכאן נמשיך אל סרטי השנה ואנשי השנה - פוסטים משותפים לכל כתבי סריטה. את המצעד הזה אני עושה פה בכל שנה מאז 2010, אז זה בעצם גם סוג של חגיגת עשור ל-20 הרגעים. לכן החלטתי… להמשך קריאה
לא ברור מדוע חיכו עד אמצע אוגוסט בשביל למלא את בתי הקולנוע בתוכן מעניין, אבל העיקר שזה קרה לבסוף. השבוע אפשר יהיה למצוא בבתי הקולנוע שישה סרטים חדשים שעל שניים מהם אחראים שני מאסטרים. אפילו משבצות החובה הקיץ, למשל סרט ילדים או סרט מוזיקלי, נתפסו בידי סרטים שנראים לא שגרתיים או לפחות יותר מסקרנים מההיצע הקבוע. לכן אני מרגיש בנוח… להמשך קריאה
צריכת הקולנוע והטלוויזיה בימינו פועלת תחת הדומיננטיות של החשש מפני ספוילרים. הדבר נכון לא רק לגבי הצורך לא לחשוף ספוילרים בכתיבת ביקורת, אלא גם לגבי האופן בו סרטים משווקים. הדרישה לא לחשוף מה קורה בסוף של "הנוקמים: סוף משחק" או "היו זמנים בהוליווד" (Once upon a time in Hollywood) מצד יוצרי הסרטים, היא לדעתי גם אמצעי ליצירת כותרת וגם כלי… להמשך קריאה
הנה אנחנו שוב בפוסט הקיץ החגיגי שלנו, ובו אנחנו מביטים קדימה אל העונה החמה, ובוחרים את הסרט לו אנחנו הכי מצפים ואת זה ממנו אנחנו הכי חוששים, כל אחד מסיבותיו הוא. זאת הפעם השביעית של "מתכוננים לקיץ" ונראה לי שהחל מהשנה גם נפסיק לספור כי זה מתחיל לגרום לנו להרגיש מאוד זקנים. אז במקום לעבור על עשרות הסרטים שיתחרו על… להמשך קריאה
תגובות אחרונות