29 במרץ 2022 מאת אורון שמיר
מה נזכור מטקס האוסקר ה-94 שאמור היה להיות שיאה של שנה מלאת תהפוכות בהוליווד? אולי את הסיום, את הזכייה ההיסטורית של ״קודה״ – הסרט הראשון של שירות סטרימינג (אפל+) שזוכה להניף את הפסלון היוקרתי מכולם. לזה מתלווה העובדה שהוא גבר על ״כוחו של הכלב״, המועמד של נטפליקס, הכמהה לתואר הזה כבר שנים. אולי נזכור דווקא את הזכייה של נטפליקס בפרס… להמשך קריאה
5 במרץ 2022 מאת אורון שמיר
היה היה פעם, בעבר העתיק של 2007, משחק פלייסטיישן בשם ״אנצ׳רטד״ (Uncharted). הצלחתו בקונסולה השלישית לבית סוני הפכה אותו לאגדה, ושמו של צייד האוצרות הממוחשב נייתן דרייק נישא למרחקים, כולל בכותרי המשך למיניהם. יוצרי קולנוע רבים ניסו לחפש אחר המטמון האגדי שהוא עיבוד למסך הגדול, שיבטיח למוצא זהב מעבר לכל דמיון. כשנה לאחר הצלחת המשחק, הודיע המפיק הישראלי-אמריקאי אבי ארד… להמשך קריאה
27 בנובמבר 2021 מאת אורון שמיר
המונח ״סרטי מוזיאון״ בא לתאר סרטים המעניקים תחושה של סיור מודרך ומלא כבוד בהיכל דמיוני המוקדש למותג אליו הם משתייכים, לפני שהם סרט בפני עצמו. לפני שתקפצו להגן את ״מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר״, זה לא בהכרח נאמר לשלילה. יש כאן עסקה שמתבצעת מעל השולחן ובגלוי – האולפן שיצר את הסרט מבקש להעניק לקהל עוד סיבוב נוסטלגי בתוך סרט או סדרת… להמשך קריאה
20 באוקטובר 2021 מאת אורון שמיר
הדחייה הכי מכאיבה מבין כל הסרטים שזזו קדימה בלוח ההפצה, באשמת כולנו יודעים מה, הייתה מבחינתי זו של ״חולית״ (Dune), העיבוד של דני וילנב לספרו של פרנק הרברט. במקום בדצמבר של 2020 הוא מגיע לקולנוע רק כעת, מחר ליתר דיוק (וטרום-בכורה בסינמטק תל אביב הערב), כמעט שנה אחרי התאריך המקורי. התנודות גם עיכבו עד כדי השהייה את ההמשכונים האפשריים שהבטיח… להמשך קריאה
13 באוגוסט 2021 מאת אורון שמיר
איזה קיץ הוליוודי משונה עובר עלינו. מבט ברשימת הכותרים מדמה דווקא את התחושה שהכל כרגיל: כמה סרטי קומיקס גדולים מבית די.סי. או מארוול, פרקים חדשים של מותגי ענק, מקבץ כותרי אימה, איזה מחזמר גרנדיוזי, רימייקים וסיקוולים שאיש לא דרש, פיקסאר והלווינים הקבועים לכל המשפחה, וכן הלאה. אלא שרוב רובם עורר בעיקר פיהוקים, מול סרטים שנשכחו כלעומת שבאו והוחלפו באחרים שגורלם… להמשך קריאה
20 ביוני 2020 מאת עופר ליברגל
פוסט זה הוא השני והמסכם שלי בסקירה על הסרטים שביימה היוצרת המגוונת איליין מאי. מעט על תולדות חייה והמוניטין הכללי של יצירתה כתבתי בפוסט הראשון, שם גם סקרתי את שני סרטיה הראשונים שזכו להצלחה עם צאתם לאקרנים בראשית שנות ה-70. כמובטח, הפוסט הנוכחי עוסק בסרטים שכשלונם מנע את המשך הקריירה שלה כבמאית קולנוע (היא המשיכה ליצור במדיומים ובתפקידים אחרים). אולם,… להמשך קריאה
17 ביוני 2020 מאת עופר ליברגל
לא מכבר כתבתי על סרטיה של ברברה לודן כבמאית, פוסט שכלל גם אזכור לבמאית ג'ואן מיקלין סילבר, שעל סרטיה הראשונים כתבתי בעבר. כך שכבר חזרתי אל שתי במאיות שהיו פעילות בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים, תקופה בה פרחה "הוליווד חדשה". המפיקים נתנו אמון ביוצרים צעירים, שיצרו קולנוע אמנותי לעיתים ניסיוני יותר, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בכך שניתנו לנשים… להמשך קריאה
2 בנובמבר 2019 מאת אורון שמיר
אם היה אפשר לשלוח מחסל רובוטי אל העבר כדי שימנע קטסטרופה ויציל את המין האנושי, הייתי בוחר בכל נקודת זמן שתוכל אולי לבטל את כל סרטי ההמשך של ״שליחות קטלנית״ שנוצרו במאה הנוכחית. אפילו להקריב את שני הסרטים המקוריים זו מחשבה שעוברת בראש בכל פעם שנוחת עלינו עוד המשכון מיותר. כזה שמגיח כמתוך סערת ברקים עד שכולם רואים שהוא עירום,… להמשך קריאה
10 באוקטובר 2019 מאת אורון שמיר
היום מגיע לאקרנים בישראל סרטו זוכה פסטיבל ונציה של טוד פיליפס, ״ג׳וקר״ (Joker), אבל נדמה שהוא כבר מזמן איתנו לפחות ברמת השיח. אפשר לחוש בזה קודם כל כי משפט כמו ״זוכה פסטיבל ונציה של טוד פיליפס״ עובר יותר חלק בגרון מאשר בזמן אמת, כלומר לפני כחודש בטקס הענקת פרסי הפסטיבל. שנית, עוד לפני הבכורה הוונציאנית, ובוודאי שלאחר הזכייה באריה הזהב… להמשך קריאה
15 באוגוסט 2019 מאת עופר ליברגל
כאשר קוונטין טרנטינו פרץ לתודעה במחצית הראשונה של שנות התשעים עם "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", הוא הצליח להפוך במהרה לבמאי שגם הקהל הרחב מכיר את שמו. לא רק בשל סגנון אישי ייחודי בכתיבת הדיאלוגים או מחוות לסרטים ישנים, אלא בעיקר משום שלא פחות משהסרטים שלו היו אמנותיים, הם היו מהנים, גם לצופים אשר לא מבינים מה פוסט-מודרני בתפיסת העולם של… להמשך קריאה
מה נזכור מטקס האוסקר ה-94 שאמור היה להיות שיאה של שנה מלאת תהפוכות בהוליווד? אולי את הסיום, את הזכייה ההיסטורית של ״קודה״ – הסרט הראשון של שירות סטרימינג (אפל+) שזוכה להניף את הפסלון היוקרתי מכולם. לזה מתלווה העובדה שהוא גבר על ״כוחו של הכלב״, המועמד של נטפליקס, הכמהה לתואר הזה כבר שנים. אולי נזכור דווקא את הזכייה של נטפליקס בפרס… להמשך קריאה
היה היה פעם, בעבר העתיק של 2007, משחק פלייסטיישן בשם ״אנצ׳רטד״ (Uncharted). הצלחתו בקונסולה השלישית לבית סוני הפכה אותו לאגדה, ושמו של צייד האוצרות הממוחשב נייתן דרייק נישא למרחקים, כולל בכותרי המשך למיניהם. יוצרי קולנוע רבים ניסו לחפש אחר המטמון האגדי שהוא עיבוד למסך הגדול, שיבטיח למוצא זהב מעבר לכל דמיון. כשנה לאחר הצלחת המשחק, הודיע המפיק הישראלי-אמריקאי אבי ארד… להמשך קריאה
המונח ״סרטי מוזיאון״ בא לתאר סרטים המעניקים תחושה של סיור מודרך ומלא כבוד בהיכל דמיוני המוקדש למותג אליו הם משתייכים, לפני שהם סרט בפני עצמו. לפני שתקפצו להגן את ״מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר״, זה לא בהכרח נאמר לשלילה. יש כאן עסקה שמתבצעת מעל השולחן ובגלוי – האולפן שיצר את הסרט מבקש להעניק לקהל עוד סיבוב נוסטלגי בתוך סרט או סדרת… להמשך קריאה
הדחייה הכי מכאיבה מבין כל הסרטים שזזו קדימה בלוח ההפצה, באשמת כולנו יודעים מה, הייתה מבחינתי זו של ״חולית״ (Dune), העיבוד של דני וילנב לספרו של פרנק הרברט. במקום בדצמבר של 2020 הוא מגיע לקולנוע רק כעת, מחר ליתר דיוק (וטרום-בכורה בסינמטק תל אביב הערב), כמעט שנה אחרי התאריך המקורי. התנודות גם עיכבו עד כדי השהייה את ההמשכונים האפשריים שהבטיח… להמשך קריאה
איזה קיץ הוליוודי משונה עובר עלינו. מבט ברשימת הכותרים מדמה דווקא את התחושה שהכל כרגיל: כמה סרטי קומיקס גדולים מבית די.סי. או מארוול, פרקים חדשים של מותגי ענק, מקבץ כותרי אימה, איזה מחזמר גרנדיוזי, רימייקים וסיקוולים שאיש לא דרש, פיקסאר והלווינים הקבועים לכל המשפחה, וכן הלאה. אלא שרוב רובם עורר בעיקר פיהוקים, מול סרטים שנשכחו כלעומת שבאו והוחלפו באחרים שגורלם… להמשך קריאה
פוסט זה הוא השני והמסכם שלי בסקירה על הסרטים שביימה היוצרת המגוונת איליין מאי. מעט על תולדות חייה והמוניטין הכללי של יצירתה כתבתי בפוסט הראשון, שם גם סקרתי את שני סרטיה הראשונים שזכו להצלחה עם צאתם לאקרנים בראשית שנות ה-70. כמובטח, הפוסט הנוכחי עוסק בסרטים שכשלונם מנע את המשך הקריירה שלה כבמאית קולנוע (היא המשיכה ליצור במדיומים ובתפקידים אחרים). אולם,… להמשך קריאה
לא מכבר כתבתי על סרטיה של ברברה לודן כבמאית, פוסט שכלל גם אזכור לבמאית ג'ואן מיקלין סילבר, שעל סרטיה הראשונים כתבתי בעבר. כך שכבר חזרתי אל שתי במאיות שהיו פעילות בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים, תקופה בה פרחה "הוליווד חדשה". המפיקים נתנו אמון ביוצרים צעירים, שיצרו קולנוע אמנותי לעיתים ניסיוני יותר, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בכך שניתנו לנשים… להמשך קריאה
אם היה אפשר לשלוח מחסל רובוטי אל העבר כדי שימנע קטסטרופה ויציל את המין האנושי, הייתי בוחר בכל נקודת זמן שתוכל אולי לבטל את כל סרטי ההמשך של ״שליחות קטלנית״ שנוצרו במאה הנוכחית. אפילו להקריב את שני הסרטים המקוריים זו מחשבה שעוברת בראש בכל פעם שנוחת עלינו עוד המשכון מיותר. כזה שמגיח כמתוך סערת ברקים עד שכולם רואים שהוא עירום,… להמשך קריאה
היום מגיע לאקרנים בישראל סרטו זוכה פסטיבל ונציה של טוד פיליפס, ״ג׳וקר״ (Joker), אבל נדמה שהוא כבר מזמן איתנו לפחות ברמת השיח. אפשר לחוש בזה קודם כל כי משפט כמו ״זוכה פסטיבל ונציה של טוד פיליפס״ עובר יותר חלק בגרון מאשר בזמן אמת, כלומר לפני כחודש בטקס הענקת פרסי הפסטיבל. שנית, עוד לפני הבכורה הוונציאנית, ובוודאי שלאחר הזכייה באריה הזהב… להמשך קריאה
כאשר קוונטין טרנטינו פרץ לתודעה במחצית הראשונה של שנות התשעים עם "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", הוא הצליח להפוך במהרה לבמאי שגם הקהל הרחב מכיר את שמו. לא רק בשל סגנון אישי ייחודי בכתיבת הדיאלוגים או מחוות לסרטים ישנים, אלא בעיקר משום שלא פחות משהסרטים שלו היו אמנותיים, הם היו מהנים, גם לצופים אשר לא מבינים מה פוסט-מודרני בתפיסת העולם של… להמשך קריאה
תגובות אחרונות