8 במאי 2020 מאת אור סיגולי
קטע מוזר עם הקולנוע הקנדי. על אף שהמדינה הצפונית ייצרה כמה מהבמאים המפורסמים בעולם (דני וילנוב, דיויד קרוננברג, זאבייה דולן, אטום אגויאן, ז'אן-מארק ואלה, שרה פולי וכן, גם ג'יימס קמרון בין היתר), לא נראה שהיא ידועה יותר מדי בקולנוע שלה. אולי זה בגלל שסרטיה דוברים אנגלית וצרפתית ולכן לא מקבלים זהות קנדית לרוב, אבל עם לא מעט נוכחות בפסטיבלים הגדולים… להמשך קריאה
8 במרץ 2020 מאת אור סיגולי
הכנסתי את עצמי לסיטואציה מעט משונה עם הטקסט הזה, כי למעשה אני באיזשהו מקום פועל נגד האינטרסים שלי. או לפחות זה ככה על הנייר. אמנם אני מאמין שיש מקום להכל, והדברים לא חייבים לבוא על חשבון השני, אבל לכתוב בהתלהבות על בית קולנוע אחד כשהלב והמשכורת שלי נמצאים באחר, זה קצת מבלבל. אז, כי אני מניח שצריך, לפני שאני מתחיל… להמשך קריאה
9 ביולי 2018 מאת אור סיגולי
העיבוד הקולנועי החמישי על פי סטיבן קינג, והשני מתוך שלושה שיצא בשנת 1983, היה "האיזור המת" (The Dead Zone). אמנם תרגומו הרשמי בעברית היה "איזור הדמדומים", כי הרי אף אחד לא מכיר את אחת מסדרות הטלוויזיה המפורסמות ביותר בכל הזמנים ככה שבטוח לא יהיה בלבול, אבל ברשותכם אשאר עם התרגום הישיר במהלך הפרק. "האיזור המת", שהתבסס על ספר של קינג… להמשך קריאה
29 בינואר 2018 מאת אור סיגולי
אימת החודש פותחת את 2018 עם מהדורה מורחבת (יחסית) שכוללת שני סרטים ישנים ולא פחות מארבעה סרטים חדשים יותר. אחרי שסגרנו את 2017 בפוסט המסורתי, וגילינו שהיה לא רע בכלל בשנה שעברה, פינת האימה החודשית של סריטה מרשה לעצמה להיות אופטימית להמשך. נראה מה יביא יום. בחודש האחרון הספקתי להגיע לשנת 1991 בפרויקט האוסקר, שם כתבתי באריכות על זוכה האימה… להמשך קריאה
26 בספטמבר 2016 מאת אור סיגולי
בחודשים האחרונים נוצרה מסורת חדשה ונהדרת בחיי. בכל מוצאי שבת, אני ועוד מספר אנשים, חלקם אני מכיר כבר זמן מה וחלקם היה לי את העונג להכיר לאחרונה, עולים לדירתה של רעות מרים כהן (העורכת הראשונה שלי ב"כלכליסט") שנמצא לא רחוק ממשכני שלי, שם מתקיים מפגש "מועדון האימה" שהיא ייסדה. בכל שבוע אנחנו נפגשים לצפייה בסרט ז'אנר, כאשר הבחירה בסרט התורן… להמשך קריאה
12 בספטמבר 2011 מאת אור סיגולי
אז אחרי שנהנו קצת בשנות ה70, הגדרנו מחדש את הז'אנר, הבנו שגם האדם הנורמלי ביותר יכול להיות פסיכופט קטלני והכי חשוב ראינו מלא ציצים, הגיעו שנות ה80 והכל השתנה. מעבר לתמורות החברתיות שכנראה ייצגו דור שהתאכזב מהמחאות של העשורים הקודמים ושקע לדקדנטיות, ישנה סיבה יותר מעוגנת לרגרסיה של של ז'אנר האימה בעשור: "ליל המסכות" שיצא ב1978 עשה הרבה כסף. המון… להמשך קריאה
קטע מוזר עם הקולנוע הקנדי. על אף שהמדינה הצפונית ייצרה כמה מהבמאים המפורסמים בעולם (דני וילנוב, דיויד קרוננברג, זאבייה דולן, אטום אגויאן, ז'אן-מארק ואלה, שרה פולי וכן, גם ג'יימס קמרון בין היתר), לא נראה שהיא ידועה יותר מדי בקולנוע שלה. אולי זה בגלל שסרטיה דוברים אנגלית וצרפתית ולכן לא מקבלים זהות קנדית לרוב, אבל עם לא מעט נוכחות בפסטיבלים הגדולים… להמשך קריאה
הכנסתי את עצמי לסיטואציה מעט משונה עם הטקסט הזה, כי למעשה אני באיזשהו מקום פועל נגד האינטרסים שלי. או לפחות זה ככה על הנייר. אמנם אני מאמין שיש מקום להכל, והדברים לא חייבים לבוא על חשבון השני, אבל לכתוב בהתלהבות על בית קולנוע אחד כשהלב והמשכורת שלי נמצאים באחר, זה קצת מבלבל. אז, כי אני מניח שצריך, לפני שאני מתחיל… 
העיבוד הקולנועי החמישי על פי סטיבן קינג, והשני מתוך שלושה שיצא בשנת 1983, היה "האיזור המת" (The Dead Zone). אמנם תרגומו הרשמי בעברית היה "איזור הדמדומים", כי הרי אף אחד לא מכיר את אחת מסדרות הטלוויזיה המפורסמות ביותר בכל הזמנים ככה שבטוח לא יהיה בלבול, אבל ברשותכם אשאר עם התרגום הישיר במהלך הפרק. "האיזור המת", שהתבסס על ספר של קינג… 
אימת החודש פותחת את 2018 עם מהדורה מורחבת (יחסית) שכוללת שני סרטים ישנים ולא פחות מארבעה סרטים חדשים יותר. אחרי שסגרנו את 2017 בפוסט המסורתי, וגילינו שהיה לא רע בכלל בשנה שעברה, פינת האימה החודשית של סריטה מרשה לעצמה להיות אופטימית להמשך. נראה מה יביא יום. בחודש האחרון הספקתי להגיע לשנת 1991 בפרויקט האוסקר, שם כתבתי באריכות על זוכה האימה… 
בחודשים האחרונים נוצרה מסורת חדשה ונהדרת בחיי. בכל מוצאי שבת, אני ועוד מספר אנשים, חלקם אני מכיר כבר זמן מה וחלקם היה לי את העונג להכיר לאחרונה, עולים לדירתה של רעות מרים כהן (העורכת הראשונה שלי ב"כלכליסט") שנמצא לא רחוק ממשכני שלי, שם מתקיים מפגש "מועדון האימה" שהיא ייסדה. בכל שבוע אנחנו נפגשים לצפייה בסרט ז'אנר, כאשר הבחירה בסרט התורן… 
אז אחרי שנהנו קצת בשנות ה70, הגדרנו מחדש את הז'אנר, הבנו שגם האדם הנורמלי ביותר יכול להיות פסיכופט קטלני והכי חשוב ראינו מלא ציצים, הגיעו שנות ה80 והכל השתנה. מעבר לתמורות החברתיות שכנראה ייצגו דור שהתאכזב מהמחאות של העשורים הקודמים ושקע לדקדנטיות, ישנה סיבה יותר מעוגנת לרגרסיה של של ז'אנר האימה בעשור: "ליל המסכות" שיצא ב1978 עשה הרבה כסף. המון…
תגובות אחרונות