5 במרץ 2023 מאת אור סיגולי
שבוע ימים לפני טקס האוסקר ה-95, ונדמה שיש לנו מנצח. או אולי עדיף לנסח, "כל הסימנים המקדימים מעידים על כך שיש לנו מנצח". באופן שעדיין מוזר לי לכתוב, "הכול בכל מקום בבת אחת", הסרט הכי לא סרט אוסקרי שאפשר לחשוב עליו, נראה שדוהר את דרכו להיסטוריה. אחרי שקבע שיא עם ארבע זכיות בפרס איגוד השחקנים (שחקנית ראשית, שחקן משנה, שחקנית… להמשך קריאה
20 באוקטובר 2022 מאת אור סיגולי
יש סרטים, בעיקר בתקופת הזו של השנה בין הפסטיבלים לאוסקר, שחלון הרלוונטיות שלהם קטן להדהים. אפשר אפילו לומר שרוב השפעתם, אם בכלל ישנה, מתרחשת בכלל לפני שהם יוצאים. שתי דוגמאות כאלו קרו ממש לאחרונה, עם "אין גברים כאלה" ו"אמסטרדם". לפני שנה, קומדיה רומנטית אולפנית שעוסקת בגייז, והסרט החדש של דיויד או. ראסל עם קאסט של מאתיים משחקני הקולנוע האהובים ביותר… להמשך קריאה
21 באפריל 2022 מאת עופר ליברגל
כתיבת סקירה על הסרט "הכול בכל מקום בבת אחת" (Everything Everywhere All At Once) היא מלאכה מאתגרת, משום שעדיף לגשת לצפייה בסרט עם כמה שפחות ידע מוקדם. לא מבחינת פרטי העלילה (יותר נכון: לא רק), אלא מבחינת ההייפ. כמות האהבה והשבחים שסרטם של צמד הבמאים "הדניאלס" (דן קוואן ודניאל שיינרט) מאז נחשף בפסטיבל SXSW, ומאוחר יותר עלה לאקרנים בצורה מצומצמת… להמשך קריאה
28 בנובמבר 2019 מאת אורון שמיר
ריאן ג׳ונסון חזר. כלומר, הבמאי-תסריטאי האמריקאי העדיין-צעיר (בן 46 בחודש הבא) לא באמת הלך לשום מקום, אבל בסרטו בחדש הוא חוזר לא רק לגדולתו אלא גם למקורות. ספציפית, זוהי שיבה ז׳אנרית אל סרטיו הראשונים, קצת ״הנוכלים בלום״ והרבה ״בריק״. זאת אחרי בלוקבאסטרים בתקציב הולך וגובר, ראשית ״לופר״ ואז ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״. דווקא בגלל הסרט האחרון, חשוב להדגיש שזו חזרה… להמשך קריאה
25 באוקטובר 2018 מאת אור סיגולי
שנת 2018 כפי הנראה תיזכר כאחת מהשנים הטובות ביותר בתחום סרטי האימה. וזה לא קשור בהכרח לאיכותם (כי על זה תמיד אפשר להתווכח) אלא לשילוב של זה ושל העניין והשיח שהם מייצרים. השנה נפתחה עם זכייתו באוסקר התסריט של "תברח" והמשיכה עם סרטים שהיו ללהיטים, מפתיעים יותר או מפתיעים פחות, וחוללו תשומת לב רבה: "מקום שקט", "תורשתי", "מנדי" ו"הנזירה" ליוו… להמשך קריאה
22 באוקטובר 2018 מאת אור סיגולי
ברוכים השבים לחלק ב' של "מותגי האימה הגדולים" המוקדש הפעם ל"האלווין", או כפי שנודע בעבר בארץ הקודש – "ליל המסכות". במחווה לקראת צאת "האלווין" החדש, התחלנו אתמול להתחקות אחריו קורותיו של מייקל מאיירס, הרוצח במסכה של אחת מסדרות האימה האהובות בכל הזמנים, ועברנו מהסרט הראשון והמופלא של ג'ון קפרנטר מ-1978 עד לאחת מנקודות השפל של המותג, "הנקמה של מייקל מאיירס"… להמשך קריאה
21 באוקטובר 2018 מאת אור סיגולי
לכבוד הגעתו של "האלווין" מודל 2018 לבתי הקולנוע בסוף השבוע, וסמיכותו של חג ליל כל הקדושים האמריקאי באופן כללי, סדרת "מותגי האימה הגדולים" של סריטה מצדיעה למייקל מאיירס עם ספיישל "האלווין" כפול ומכופל שיסקור על כל סרטי הסדרה, אותם ראיתי במרתון מתיש למדי שנמשך על פני כמה ימים. כן, אפילו את הסרטים שכבר ראיתי בעבר דגמתי שוב כדי להיות בטוח… להמשך קריאה
שבוע ימים לפני טקס האוסקר ה-95, ונדמה שיש לנו מנצח. או אולי עדיף לנסח, "כל הסימנים המקדימים מעידים על כך שיש לנו מנצח". באופן שעדיין מוזר לי לכתוב, "הכול בכל מקום בבת אחת", הסרט הכי לא סרט אוסקרי שאפשר לחשוב עליו, נראה שדוהר את דרכו להיסטוריה. אחרי שקבע שיא עם ארבע זכיות בפרס איגוד השחקנים (שחקנית ראשית, שחקן משנה, שחקנית… להמשך קריאה
יש סרטים, בעיקר בתקופת הזו של השנה בין הפסטיבלים לאוסקר, שחלון הרלוונטיות שלהם קטן להדהים. אפשר אפילו לומר שרוב השפעתם, אם בכלל ישנה, מתרחשת בכלל לפני שהם יוצאים. שתי דוגמאות כאלו קרו ממש לאחרונה, עם "אין גברים כאלה" ו"אמסטרדם". לפני שנה, קומדיה רומנטית אולפנית שעוסקת בגייז, והסרט החדש של דיויד או. ראסל עם קאסט של מאתיים משחקני הקולנוע האהובים ביותר… להמשך קריאה
כתיבת סקירה על הסרט "הכול בכל מקום בבת אחת" (Everything Everywhere All At Once) היא מלאכה מאתגרת, משום שעדיף לגשת לצפייה בסרט עם כמה שפחות ידע מוקדם. לא מבחינת פרטי העלילה (יותר נכון: לא רק), אלא מבחינת ההייפ. כמות האהבה והשבחים שסרטם של צמד הבמאים "הדניאלס" (דן קוואן ודניאל שיינרט) מאז נחשף בפסטיבל SXSW, ומאוחר יותר עלה לאקרנים בצורה מצומצמת… להמשך קריאה
שנת 2018 כפי הנראה תיזכר כאחת מהשנים הטובות ביותר בתחום סרטי האימה. וזה לא קשור בהכרח לאיכותם (כי על זה תמיד אפשר להתווכח) אלא לשילוב של זה ושל העניין והשיח שהם מייצרים. השנה נפתחה עם זכייתו באוסקר התסריט של "תברח" והמשיכה עם סרטים שהיו ללהיטים, מפתיעים יותר או מפתיעים פחות, וחוללו תשומת לב רבה: "מקום שקט", "תורשתי", "מנדי" ו"הנזירה" ליוו… להמשך קריאה
ברוכים השבים לחלק ב' של "מותגי האימה הגדולים" המוקדש הפעם ל"האלווין", או כפי שנודע בעבר בארץ הקודש – "ליל המסכות". במחווה לקראת צאת "האלווין" החדש, התחלנו אתמול להתחקות אחריו קורותיו של מייקל מאיירס, הרוצח במסכה של אחת מסדרות האימה האהובות בכל הזמנים, ועברנו מהסרט הראשון והמופלא של ג'ון קפרנטר מ-1978 עד לאחת מנקודות השפל של המותג, "הנקמה של מייקל מאיירס"… להמשך קריאה
לכבוד הגעתו של "האלווין" מודל 2018 לבתי הקולנוע בסוף השבוע, וסמיכותו של חג ליל כל הקדושים האמריקאי באופן כללי, סדרת "מותגי האימה הגדולים" של סריטה מצדיעה למייקל מאיירס עם ספיישל "האלווין" כפול ומכופל שיסקור על כל סרטי הסדרה, אותם ראיתי במרתון מתיש למדי שנמשך על פני כמה ימים. כן, אפילו את הסרטים שכבר ראיתי בעבר דגמתי שוב כדי להיות בטוח… להמשך קריאה
תגובות אחרונות