• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

״משבר זהות״ / ״מסלול נקמה״ / ״מדור הקצב״ (The Rhythm Section), סקירה

20 במאי 2020 מאת אורון שמיר
הבמאית ריד מורנו הולכת ובונה לעצמה גוף עבודה מרוצף דכאונות. את מירב תהילתה קצרה עם הסדרה ״סיפורה של שפחה״, שם צילמה וביימה מספר פרקים ביצירה שאיננה מזוהה עם קלילות והנאה. סרט הביכורים שלה כבמאית הוא ״Meadowland״ מ-2015, על זוג הורים (אוליביה וויילד ולוק ווילסון) שהיעלמותו של בנם מובילה אותם אל תהומות הייאוש. סרטה השני, ״I Think We're Alone Now״ מתרחש… להמשך קריאה

״יום גשום בניו יורק״, סקירה

12 באוקטובר 2019 מאת עופר ליברגל
לפני מספר חודשים, ראיתי בקולנוע טריילר ממש מוזר. הוא נראה כמו פרודיה מוקצנת על סרטים של וודי אלן, עם בדיחות שלא ממש עובדות. רק באמצע הטריילר של ״יום גשום בניו יורק״ (A Rainy Day in New York), התחלתי להבין כי לא מדובר בפרודיה, אלא בסרט של אלן עצמו. סרטים חדשים של וודי אלן זה עדיין דבר שקורה, אם כי הסרט… להמשך קריאה

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד", סקירה

16 בנובמבר 2018 מאת לירון סיני
על פניו, במקום לכתוב סקירה על "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" (Fantastic Beasts: The Crimes of Grindelwald) הסרט השני בסדרת הסרטים החדשה של ג'יי קיי רולינג, יכולתי להפנות אתכם לסקירה של אור על הסרט הקודם, ולהגיד שהפעם המצב קצת יותר טוב, עם יותר פוטנציאל, ולעזוב את המקלדת. ובכל זאת, לאור הציפייה שהסרט החדש מעורר אצל אוהבי המותג וגם אצל מי… להמשך קריאה

פסטיבל ונציה 2018: ״ווקס לוקס״, ״לעולם אל תפנה מבט״, ״מונרוויה אינדיאנה״, ״דומינגו״

5 בספטמבר 2018 מאת עופר ליברגל
פסטיבל ונציה ממשיך להציג סרטים מורכבים אותם אני רואה בזה אחר זה, רבים מהם מפצלים את המבקרים. נדמה לי כי זה גם המצב לגבי שני הסרטים מן התחרות הראשית, עמם אפתח את הדיווח השישי הזה. לאחר מכן אפנה לסרטים צנועים יותר שיכולים לתת לא פחות, כפי שהיה גם בדיווחים הקודמים מן הפסטיבל השנה. הדיווחים הקודמים למי שפספסו: דיווח ראשון: ״האדם הראשון״,… להמשך קריאה

״האפיפיור הצעיר״ וטרילוגיית היופי של פאולו סורנטינו (יחד עם ״נעורים״ ו״יפה לנצח״)

10 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
״האפיפיור הצעיר״ (The Young Pope), סדרת הטלוויזיה הראשונה של הבמאי האיטלקי האהוב על בלוג זה פאולו סורנטינו, שודרה לא מכבר בארץ (ב-HOT) ובעולם. דומני כי למרות המוניטין של היוצר היא כמעט ולא עוררה בארץ שיח, פרט למספר ביקורות שפורסמו עם עלייתה לאוויר. זאת למרות השיח הרב שמעוררת היצירה הקולנועית של סורנטינו בשנים האחרונות, בעיקר סביב סרטו ״יפה לנצח״ שזיכה אותו בפרס האוסקר… להמשך קריאה

"מרגלת", סקירה

4 ביוני 2015 מאת אור סיגולי
את הסקירה שלי מלפני שבועיים ל"פיץ' פרפקט 2" סיכמתי במשפט המסויג הבא: "'פיץ' פרפקט 2' כנראה יהיה הסרט המצחיק ביותר של הקיץ, ואם בכל זאת יהיה סרט נוסף שייקח ממנו את התואר הזה במהלך החודשיים הבאים, הרווח הוא כולו שלנו." הייתי חכם מספיק בשביל לא לבוא בהכרזה חד-משמעית עוד לפני שחודש יוני מתחיל אפילו, והנחתי שבעונה העמוסה הזו עלול בהחלט… להמשך קריאה

"מלון גרנד בודפשט", סקירה

7 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… להמשך קריאה

"תופעות לוואי", סקירה

2 באפריל 2013 מאת עופר ליברגל
"תופעות לוואי" (Side Effects) הוא סרט הקולנוע האחרון של סטיבן סודרברג, כך לפחות על פי הצהרת הבמאי. זוהי הודעת פרישה מוגבלת, מפני שהבמאי הצהיר כי הוא ימשיך לביים סרטי טלוויזיה (כבר השלים אחד) ואם לשפוט על פי קצב העבודה שלו בשנים האחרונות, הוא הולך לייצר הרבה מאוד סרטי טלוויזיה. מצד שני, אם הוא אכן פורש מן המסך הגדול, זוהי בשורה… להמשך קריאה

"אנה קארנינה", סקירה

4 בינואר 2013 מאת אור סיגולי
את "אנה קארנינה" (Anna Karenina) ראיתי לראשונה בפסטיבל חיפה האחרון, ומאז הספקתי לכתוב עליו כחלק מהסיקור היומי, לשבץ אותו ב-20 הרגעים הגדולים ביותר של השנה בקולנוע, ואפילו להזכיר אותו בפודקאסט סיכום השנה שהקלטתי עם אורון. ככה שאפשר לומר שהוא נשאר אתי מאז הצפייה הראשונה באוקטובר. מאז כבר הספקתי לראות אותו שוב. לפי הספירה שלי, ספרו של טולסטוי משנת 1877 עובד… להמשך קריאה

"360", סקירה

1 בספטמבר 2012 מאת אורון שמיר
כמו נשיפה אחרונה על גחלים כבויות שמציתה בהם לפתע זיק חדש, כך גם טרנדים קולנועיים מאוסים מאיימים לגווע ברגע שמגיע סרט חדש המתגאה להשתייך אליהם. אם חשבתם שנפטרנו סופית מאופנת ריבוי העלילות והסיפורים בסרט אחד אוניברסלי, לא כך הדבר. אין הכוונה לפסיפסים בנויים לעילא כמו שהתמחה בהם רוברט אלטמן מחד, או לקומדיות רומנטיות מלאות כוכבים וכוכבות וחסרות נשמה מן העבר… להמשך קריאה