28 בפברואר 2021 מאת אורון שמיר
קולנוע תיעודי המשתייך אל תת-הז׳אנר של פשע אמיתי הפך לנפוץ עד כדי כך שמפתה לחלק גם אותו לחלקים. בעיניי, יש שניים עיקריים: סיפור פשע מדמם ומחליא ככל האפשר, לרוב על רוצחים ופסיכופטים ושאר חומרים של סרטי אימה, או סיפור עוקץ כמה שיותר ביזארי שהולך למקומות קומיים. על המיאוס שלי מהסוג הראשון התבטאתי לא פעם, אבל נדמה לי שגם השני מיצה… להמשך קריאה
9 במרץ 2019 מאת אורון שמיר
בשנה שעברה אפשר היה להיחשף לשני סרטים אודות ההערצה האמריקאית בפרט והפמיניסטית בכלל כלפי כבוד השופטת רות ביידר גינסבורג, שציינה 25 שנים מאז הושבעה לבית המשפט העליון. הראשון שבהם היה הדוקומטרי המועמד לאוסקר ״RBG״, שהוקרן בארץ בפסטיבל דוקאביב וממש היום הוא גם משודר בערוץ כאן 11, ובכל מקרה זמין בכל עת ב-VOD של יס. הסרט התיעודי עקב אחר רוב מהלך חייה המקצועיים… להמשך קריאה
26 בינואר 2018 מאת עופר ליברגל
לוקה גואדנינו (״אני אהבה״, ״גלים גבוהים״) הוא במאי חושני מאוד כמעט בכל סצנה שהוא מביים, עם או בלי קשר לדבר אשר מתרחש בפועל בסצנה. האופן שבו הוא מצלם גברים ונשים כאחד, מניע את המצלמה או משלב מוזיקה, יוצר תחושה אירוטית, כאשר הדגש ניצב תמיד על התשוקה יותר מאשר על המימוש. זה לא שסרטיו לא עוסקים כולם גם בהשלכות הכואבות של… להמשך קריאה
16 באוקטובר 2017 מאת אורון שמיר
אתמול היה היום האחרון של פסטיבל הקולנוע ה-55 של ניו יורק, והראשון שדיווחתי ממנו. כעת אשלים את הסיקור המתומצת והמאוחר, מסיבות שפירטתי כבר, עם פוסט שני ואחרון. בניגוד לשנה שעברה בה לקחתי חלק בעיקר בהקרנות העיתונאים ולא ממש נחשפתי לאווירת הפסטיבל, השנה כמחצית מהסרטים בהם צפיתי היו בהקרנות הסדירות עם מה שלהבנתי היה הקהל של הפסטיבל - רוב מוחץ של… להמשך קריאה
5 בפברואר 2017 מאת אורון שמיר
נהוג לומר שהמירוץ לפרס האוסקר הבא מתחיל ברגע שהטקס של השנה הנוכחית מסתיים. אבל האמת היא שזה קורה עוד קודם לכן, בפסטיבל סאנדנס, המתקיים באופן קבוע בינואר. כיוון שזהו גם החודש שבו מוכרזים המועמדים לאוסקר של השנה האזרחית שזה עתה הסתיימה, הרבה פעמים ישנה תחושת ריאקציה בזמן הפסטיבל עצמו, שמראש נוסד כדי לחבק את הקולנוע העצמאי יותר (מאז הפך הפסטיבל למסחרי… להמשך קריאה
12 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
הפעם הראשונה בה צפיתי בסרטו של טום פורד ״יצורים ליליים״ (Nocturlnal Animals) הייתה בפסטיבל ונציה. נכבשתי בקסם החזותי של הסרט וביכולת של הבמאי (שידוע יותר בתור מעצב אופנה) לברוא עולמות מדויקים ולהפיק את המיטב מצוות השחקנים שלו. הדבר נכון בעיקר לאיימי אדמס, שבכמה וכמה מקרים בסרט צריכה להחזיק סצנות בהן היא מופיעה לבדה. רק בצפייה שנייה, בתנאים רגילים יותר, הבנתי עד כמה… להמשך קריאה
27 באוגוסט 2015 מאת אור סיגולי
גיבורי-על בצד, נדמה שהסחורה הכי חמה של 2015 היא דווקא המרגלים והסוכנים החשאיים. את השנה פתח "קינגסמן", וממש ברגעים האלו בקולנוע תוכלו לראות גם את "משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים", גם את "היטמן: סוכן 47" (יותר מתנקש מסוכן, אבל גם יותר שטות מסרט, אז החוקים לא חלים עליו), ועכשיו את "שם קוד מ.ל.א.ך" המבוסס על סדרת טלוויזיה משנות השישים. מבחינתי… להמשך קריאה
6 ביולי 2013 מאת פבלו אוטין
כששמעתי על כך שמכינים סרט על "הפרש הבודד" (The Lone Ranger) מאוד התלהבתי ומיד הופתעתי לגלות שאין בין חבריי הישראלים אחד שמכיר אותו מילדותו. אני לא גדלתי בארץ, ובבואנוס איירס, אם היינו משחקים בקאובואים, היינו משחקים "שאנרו סוליטאריו" (הפרש הבודד). יש סיכוי שהמילים הראשונות שלמדתי להגיד באנגלית היו "האיו סילבר!". המוזיקה של רוסיני הייתה המוזיקה של הפרש הבודד – רק… להמשך קריאה
15 במרץ 2012 מאת אור סיגולי
יש קטע מוזר בקשר בין מעריצים לבמאי קולנוע. מצד אחד, כאשר אתה מתאהב בבמאי אתה יכול לסלוח לו על כל מעידה שהוא עושה ולהודות בכך שמשהו השתבש רק אחרי הרבה זמן מאז שלב הצפייה בסרט, אחרי שההתלהבות הראשונית פגה והביקורת החלה לחלחל. סינפילים הם הקהל הכי רחמן בעולם. מצד שני, כאשר אתה הולך בעקבות במאי אהוב, אתה עלול להתבאס ממנו… להמשך קריאה
6 בינואר 2012 מאת אור סיגולי
העולם שבו אנחנו חיים איננו ניתן להבנה. כל הקיום שלנו מורכב מתילי תילים של תעלומות יומיומיות שכבר הפסקנו לשים לב אליהן. כמו למשל כשקורה לנו משהו ממש רע למרות שממש לא הגיע לנו, או כשמישהו זורק אותנו למרות שהכל נראה נפלא. כמעט כל הזמן אנחנו תוהים איך ישנם טוקבקיסטים שיכולים להיות כל כך מטומטמים, איך אנשים יכולים לשנוא קבוצות של… להמשך קריאה
קולנוע תיעודי המשתייך אל תת-הז׳אנר של פשע אמיתי הפך לנפוץ עד כדי כך שמפתה לחלק גם אותו לחלקים. בעיניי, יש שניים עיקריים: סיפור פשע מדמם ומחליא ככל האפשר, לרוב על רוצחים ופסיכופטים ושאר חומרים של סרטי אימה, או סיפור עוקץ כמה שיותר ביזארי שהולך למקומות קומיים. על המיאוס שלי מהסוג הראשון התבטאתי לא פעם, אבל נדמה לי שגם השני מיצה… להמשך קריאה
לוקה גואדנינו (״אני אהבה״, ״גלים גבוהים״) הוא במאי חושני מאוד כמעט בכל סצנה שהוא מביים, עם או בלי קשר לדבר אשר מתרחש בפועל בסצנה. האופן שבו הוא מצלם גברים ונשים כאחד, מניע את המצלמה או משלב מוזיקה, יוצר תחושה אירוטית, כאשר הדגש ניצב תמיד על התשוקה יותר מאשר על המימוש. זה לא שסרטיו לא עוסקים כולם גם בהשלכות הכואבות של… להמשך קריאה
אתמול היה היום האחרון של פסטיבל הקולנוע ה-55 של ניו יורק, והראשון שדיווחתי ממנו. כעת אשלים את הסיקור המתומצת והמאוחר, מסיבות שפירטתי כבר, עם פוסט שני ואחרון. בניגוד לשנה שעברה בה לקחתי חלק בעיקר בהקרנות העיתונאים ולא ממש נחשפתי לאווירת הפסטיבל, השנה כמחצית מהסרטים בהם צפיתי היו בהקרנות הסדירות עם מה שלהבנתי היה הקהל של הפסטיבל - רוב מוחץ של… להמשך קריאה
נהוג לומר שהמירוץ לפרס האוסקר הבא מתחיל ברגע שהטקס של השנה הנוכחית מסתיים. אבל האמת היא שזה קורה עוד קודם לכן, בפסטיבל סאנדנס, המתקיים באופן קבוע בינואר. כיוון שזהו גם החודש שבו מוכרזים המועמדים לאוסקר של השנה האזרחית שזה עתה הסתיימה, הרבה פעמים ישנה תחושת ריאקציה בזמן הפסטיבל עצמו, שמראש נוסד כדי לחבק את הקולנוע העצמאי יותר (מאז הפך הפסטיבל למסחרי… להמשך קריאה
הפעם הראשונה בה צפיתי בסרטו של טום פורד ״יצורים ליליים״ (Nocturlnal Animals) הייתה בפסטיבל ונציה. נכבשתי בקסם החזותי של הסרט וביכולת של הבמאי (שידוע יותר בתור מעצב אופנה) לברוא עולמות מדויקים ולהפיק את המיטב מצוות השחקנים שלו. הדבר נכון בעיקר לאיימי אדמס, שבכמה וכמה מקרים בסרט צריכה להחזיק סצנות בהן היא מופיעה לבדה. רק בצפייה שנייה, בתנאים רגילים יותר, הבנתי עד כמה… להמשך קריאה
כששמעתי על כך שמכינים סרט על "הפרש הבודד" (The Lone Ranger) מאוד התלהבתי ומיד הופתעתי לגלות שאין בין חבריי הישראלים אחד שמכיר אותו מילדותו. אני לא גדלתי בארץ, ובבואנוס איירס, אם היינו משחקים בקאובואים, היינו משחקים "שאנרו סוליטאריו" (הפרש הבודד). יש סיכוי שהמילים הראשונות שלמדתי להגיד באנגלית היו "האיו סילבר!". המוזיקה של רוסיני הייתה המוזיקה של הפרש הבודד – רק… להמשך קריאה
יש קטע מוזר בקשר בין מעריצים לבמאי קולנוע. מצד אחד, כאשר אתה מתאהב בבמאי אתה יכול לסלוח לו על כל מעידה שהוא עושה ולהודות בכך שמשהו השתבש רק אחרי הרבה זמן מאז שלב הצפייה בסרט, אחרי שההתלהבות הראשונית פגה והביקורת החלה לחלחל. סינפילים הם הקהל הכי רחמן בעולם. מצד שני, כאשר אתה הולך בעקבות במאי אהוב, אתה עלול להתבאס ממנו… להמשך קריאה
העולם שבו אנחנו חיים איננו ניתן להבנה. כל הקיום שלנו מורכב מתילי תילים של תעלומות יומיומיות שכבר הפסקנו לשים לב אליהן. כמו למשל כשקורה לנו משהו ממש רע למרות שממש לא הגיע לנו, או כשמישהו זורק אותנו למרות שהכל נראה נפלא. כמעט כל הזמן אנחנו תוהים איך ישנם טוקבקיסטים שיכולים להיות כל כך מטומטמים, איך אנשים יכולים לשנוא קבוצות של… להמשך קריאה
תגובות אחרונות