5 במרץ 2020 מאת אור סיגולי
לעולם לא אהיה בטוח מה היה רצף האירועים שגרם לי לצפות בסרט הנטפליקס החדש "כל המקומות המוארים" (All the Bright Places). סרטים מסוגת Young Adult לרוב לא כל כך מושכים אותי, העובדה שנזרק לרשת הסטרימינג ללא התייחסות רבה (או בכלל) אינה בדיוק מבשרת טובות, ואם להיות כן, בכל רגע נתון יש סרטים שהרבה יותר חשוב להשלים או לצפות בהם שוב.… להמשך קריאה
21 בדצמבר 2019 מאת אורון שמיר
אל כישורי השירה של אל פאנינג אפשר היה להיחשף מאז ראשית הקריירה שלה. כשחקנית-ילדה שנמצאת על המסך בערך מאז שלמדה לדבר, יצא לה גם להפגין את יכולות הזימרה שלה באותו גיל חד-ספרתי. אבל קולות משתנים עם הזמן ואולי בשנים האחרונות אפשר להתרשם ממנה באמת. פאנינג, שהתחילה בתור אחותה של דקוטה אבל עקפה אותה מזמן למרות שהיא עדיין רק בת 21,… להמשך קריאה
22 באוקטובר 2019 מאת לירון סיני
החגים חלפו, משהו שמנסה לקרוא לעצמו סתיו מורגש באוויר (או שזו אשליה שקצת פחות חם), ובסוף השבוע הגיע לאקרנים "מליפיסנט: אדונית הרשע", ההמשך של "מליפיסנט" ("Maleficent") מ-2014, שהיה אחד מהסרטים הראשונים של דיסני שאפשר להתייחס אליו כאל עיבוד עם שחקנים בשר ודם לקלאסיקה אהובה. בניגוד לשעתוקים שהתרגלנו לקבל בשנים האחרונות, הוא גם הביא גרסה מנקודת מבט אחרת של הסיפור. זה… להמשך קריאה
12 באוקטובר 2019 מאת עופר ליברגל
לפני מספר חודשים, ראיתי בקולנוע טריילר ממש מוזר. הוא נראה כמו פרודיה מוקצנת על סרטים של וודי אלן, עם בדיחות שלא ממש עובדות. רק באמצע הטריילר של ״יום גשום בניו יורק״ (A Rainy Day in New York), התחלתי להבין כי לא מדובר בפרודיה, אלא בסרט של אלן עצמו. סרטים חדשים של וודי אלן זה עדיין דבר שקורה, אם כי הסרט… להמשך קריאה
1 ביוני 2017 מאת אורון שמיר
רק לפני שבועיים התחיל פסטיבל הקולנוע של קאן בפעם ה-70 בתולדותיו (והשלישית עבורי), וכבר הוא הופך לזיכרון בלבד בעזרת פוסט הסיכום הזה. אל חלק מהסרטים ודאי עוד יזדמן לי לשוב בחודשים הקרובים כשיוקרנו בפסטיבלים או בבתי הקולנוע בישראל, אבל כבר עכשיו כדי לסיים את מלאכת המסגור ולהניחם יפה יפה על המדף. בארבעת הדיווחים הקודמים התמקדתי בתחרות הראשית בלבד, ממש כשם… להמשך קריאה
27 במאי 2017 מאת אורון שמיר
הריביירה חוותה נטישה משמעותית בתחילת סוף השבוע, כך שאפשר פתאום להסתובב ברחוב או אפילו במתחם הפסטיבל בלי לדרוך לאף אחד או אחת על האצבעות. אלה שנותרו מסתובבים כמו עדר זומבים רעב או משועמם לסירוגין, מתקשים להבין איזה יום היום אבל עדיין מתרוצצים בין האולמות בחיפוש אחר טרף (מכליל גם את עצמי בכך, כמובן). התחרות הראשית נגמרה אמש, מה שמסביר את… להמשך קריאה
12 במאי 2017 מאת אור סיגולי
בראשית היה "בנוגע לריי" (About Ray), דרמת אינדי אמריקאית שהוקרנה בפסטיבל טורונטו 2015. משם יצאה לסבב פסטיבלים קטן ונמכרה לשווקים אירופאיים ואסייתים. הסרט נרכש על ידי המפיץ הארווי ווינשטין, אז הוחלט לשנות את שמו ל"3 דורות" (Three Generations) ולהפיצו תחת השם הזה באירופה. אבל רק עכשיו, במאי 2017, הסרט יצא להפצה מצומצמת בארה"ב, ובאותו הזמן גם הגיע לישראל. לא לגמרי… להמשך קריאה
17 בפברואר 2017 מאת עופר ליברגל
כותרת סרטו החדש של הבמאי האמריקאי מייק מילס, (לא לבלבל את חבר להקת .R.E.M בעל אותו שם) נותנת רושם של סרט בעל מימד אפי, או לפחות של עיסוק בסוגיית הנשיות מפרספקטיבה מקיפה ולאורך פרק זמן ארוך. בפועל, ״נשות המאה ה-20״ (20th Century Women) הוא סרט שהנרטיב שלו צנוע בהיקפו, וכמו בסרטיו הקודמים של הבמאי, ״מצוץ מהאצבע״ ו״בגינרס״, כוחו הוא בבנייה טובה של… להמשך קריאה
28 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
אחרי בימוי סרט שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, הקריירה של בן אפלק בכמאי הייתה יכולה ללכת לשני כיוונים: להתפרע ולעשות סרט בשביל ההנאה, או לנסות ולביים סרט יומרני יותר שיימקם אותו כאחד מן הבמאים הגדולים בארה"ב. במהלך החלק הראשון של ״חי את הלילה״ (Live by Night) לא ידעתי בדיוק באיזה כיוון בחר אפלק. בהתחלה, זה נראה כמו סרט פשע… להמשך קריאה
29 באוקטובר 2016 מאת שני קיניסו
אורות הניאון תמיד נוכחים בסרטיו של ניקולס וינדינג רפן. נוכחותם היא אינה רק מקור לאסתטיקה היפנוטית ייחודית באמת ומשכרת חושים, ואינה נוכחות ריקנית למטרות אלו בלבד. אורות הניאון בסרטיו של רפן הם דמות מרכזית בפני עצמה. הם מעמתים ומנכיחים את התהוות תודעתן של הדמויות, והכרתן ברגשותיהן, יצריהן ומאוויהן העמוקים ביותר, ובהמשך את דחייתן של הדמויות מלהתעמת עם פנימיותן, המעוותת לרוב,… להמשך קריאה
לעולם לא אהיה בטוח מה היה רצף האירועים שגרם לי לצפות בסרט הנטפליקס החדש "כל המקומות המוארים" (All the Bright Places). סרטים מסוגת Young Adult לרוב לא כל כך מושכים אותי, העובדה שנזרק לרשת הסטרימינג ללא התייחסות רבה (או בכלל) אינה בדיוק מבשרת טובות, ואם להיות כן, בכל רגע נתון יש סרטים שהרבה יותר חשוב להשלים או לצפות בהם שוב.… להמשך קריאה
החגים חלפו, משהו שמנסה לקרוא לעצמו סתיו מורגש באוויר (או שזו אשליה שקצת פחות חם), ובסוף השבוע הגיע לאקרנים "מליפיסנט: אדונית הרשע", ההמשך של "מליפיסנט" ("Maleficent") מ-2014, שהיה אחד מהסרטים הראשונים של דיסני שאפשר להתייחס אליו כאל עיבוד עם שחקנים בשר ודם לקלאסיקה אהובה. בניגוד לשעתוקים שהתרגלנו לקבל בשנים האחרונות, הוא גם הביא גרסה מנקודת מבט אחרת של הסיפור. זה… להמשך קריאה
לפני מספר חודשים, ראיתי בקולנוע טריילר ממש מוזר. הוא נראה כמו פרודיה מוקצנת על סרטים של וודי אלן, עם בדיחות שלא ממש עובדות. רק באמצע הטריילר של ״יום גשום בניו יורק״ (A Rainy Day in New York), התחלתי להבין כי לא מדובר בפרודיה, אלא בסרט של אלן עצמו. סרטים חדשים של וודי אלן זה עדיין דבר שקורה, אם כי הסרט… להמשך קריאה
רק לפני שבועיים התחיל פסטיבל הקולנוע של קאן בפעם ה-70 בתולדותיו (והשלישית עבורי), וכבר הוא הופך לזיכרון בלבד בעזרת פוסט הסיכום הזה. אל חלק מהסרטים ודאי עוד יזדמן לי לשוב בחודשים הקרובים כשיוקרנו בפסטיבלים או בבתי הקולנוע בישראל, אבל כבר עכשיו כדי לסיים את מלאכת המסגור ולהניחם יפה יפה על המדף. בארבעת הדיווחים הקודמים התמקדתי בתחרות הראשית בלבד, ממש כשם… להמשך קריאה
הריביירה חוותה נטישה משמעותית בתחילת סוף השבוע, כך שאפשר פתאום להסתובב ברחוב או אפילו במתחם הפסטיבל בלי לדרוך לאף אחד או אחת על האצבעות. אלה שנותרו מסתובבים כמו עדר זומבים רעב או משועמם לסירוגין, מתקשים להבין איזה יום היום אבל עדיין מתרוצצים בין האולמות בחיפוש אחר טרף (מכליל גם את עצמי בכך, כמובן). התחרות הראשית נגמרה אמש, מה שמסביר את… להמשך קריאה
בראשית היה "בנוגע לריי" (About Ray), דרמת אינדי אמריקאית שהוקרנה בפסטיבל טורונטו 2015. משם יצאה לסבב פסטיבלים קטן ונמכרה לשווקים אירופאיים ואסייתים. הסרט נרכש על ידי המפיץ הארווי ווינשטין, אז הוחלט לשנות את שמו ל"3 דורות" (Three Generations) ולהפיצו תחת השם הזה באירופה. אבל רק עכשיו, במאי 2017, הסרט יצא להפצה מצומצמת בארה"ב, ובאותו הזמן גם הגיע לישראל. לא לגמרי… להמשך קריאה
כותרת סרטו החדש של הבמאי האמריקאי מייק מילס, (לא לבלבל את חבר להקת .R.E.M בעל אותו שם) נותנת רושם של סרט בעל מימד אפי, או לפחות של עיסוק בסוגיית הנשיות מפרספקטיבה מקיפה ולאורך פרק זמן ארוך. בפועל, ״נשות המאה ה-20״ (20th Century Women) הוא סרט שהנרטיב שלו צנוע בהיקפו, וכמו בסרטיו הקודמים של הבמאי, ״מצוץ מהאצבע״ ו״בגינרס״, כוחו הוא בבנייה טובה של… להמשך קריאה
אחרי בימוי סרט שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, הקריירה של בן אפלק בכמאי הייתה יכולה ללכת לשני כיוונים: להתפרע ולעשות סרט בשביל ההנאה, או לנסות ולביים סרט יומרני יותר שיימקם אותו כאחד מן הבמאים הגדולים בארה"ב. במהלך החלק הראשון של ״חי את הלילה״ (Live by Night) לא ידעתי בדיוק באיזה כיוון בחר אפלק. בהתחלה, זה נראה כמו סרט פשע… להמשך קריאה
אורות הניאון תמיד נוכחים בסרטיו של ניקולס וינדינג רפן. נוכחותם היא אינה רק מקור לאסתטיקה היפנוטית ייחודית באמת ומשכרת חושים, ואינה נוכחות ריקנית למטרות אלו בלבד. אורות הניאון בסרטיו של רפן הם דמות מרכזית בפני עצמה. הם מעמתים ומנכיחים את התהוות תודעתן של הדמויות, והכרתן ברגשותיהן, יצריהן ומאוויהן העמוקים ביותר, ובהמשך את דחייתן של הדמויות מלהתעמת עם פנימיותן, המעוותת לרוב,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות