• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

״הצצה ליחסים״ (May December), סקירה

24 בנובמבר 2023 מאת עופר ליברגל
אשליה של שגרה, מראית עין של חזרה לחיים. לא רק שרוב בתי הקולנוע בארץ נפתחו, גם מפיצים בארץ בקולנוע סרטים כמו "הצצה ליחסים" (May December) - סרט שהוא יצירה קולנועית מאגתרת ומרתקת, כזו שלא פונה לכל טעם ודורשת דיון. סרט שלא יהיה הצלחה עבור כל צופה, אבל עבור הצופים שישדרו עמו על אותו הגל, יישאר בתודעה הרבה זמן. סרט שכדאי… להמשך קריאה

״סוחרי הכאב״, סקירת נטפליקס

5 בנובמבר 2023 מאת אורון שמיר
עונת סרטי הסתיו בעיצומה ובנטפליקס מתחילים להוציא את כל הכותרים המרשימים שחיכו במחסנים. לא בטוח שזו האסטרטגיה השנתית המזהירה ביותר בנמצא, שלושה רבעים של פירורים ואז רבע אחרון שמתפקע מסרטים מכווני פרסים מדי שבוע-שבועיים, אבל כך עושים בשירות הסטרימינג מאז שהם נכנסו חזק להפקת סרטים. החודש צפויים לנו למשל ״הרוצח״ של דייויד פינצ׳ר, אחרי בכורה בפסטיבל ונציה, וגם ״ראסטין״ (Rustin)… להמשך קריאה

״בלו ביטל״, סקירה

2 בספטמבר 2023 מאת אורון שמיר
חלפה כמעט שנה מאז הסקירה שלי את ״בלאק אדם״, שהייתה בחלקה גם בחינת מצב הפרויקט המתמשך שנקרא DCEU, או היקום הקולנועי של די-סי, בהשאלה מן המתחרים. הבעיה עם ההשוואה הזו תמיד הייתה שבממלכת דיסני-מארוול יש תוכנית סדורה ומסודרת, גם אם אני לא מעריך את החתירה שלה לבינוניות או את המבנה השטני (כל סרט הוא רק קדימון לבא אחריו). זאת בעוד… להמשך קריאה

״את מה-זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי״, סקירת נטפליקס

29 באוגוסט 2023 מאת עופר ליברגל
בשנת 2015 חברת ההפקה של אדם סנדלר "האפי מדיסון" (קרויה על שם שני להיטים קומיים מוקדמים בהם כיכב) חתמה על חוזה הפצה עם נטפליקס. הייתה זו תקופה בה סרטים שהופצו ישירות לסטרימינג בידי החברה, בניגוד להפצה בקולנוע, היה דבר חדש שגרר חשד וגינוי בתעשייה. לא הסטנדרט כפי שהוא כיום. הדבר הוביל מהר מאוד להפיכת התואר "סרט של אדם סנדלר בנטפליקס"… להמשך קריאה

קפיטליזם חגיגי: סקירה משולשת על הסרטים ״בועת הביני״, ״חריף אש״, ו״בלאקברי״

26 באוגוסט 2023 מאת אורון שמיר
ההצלחה של ״ברבי״ בבתי הקולנוע חריגה בכל מובן שהוא, כולל כזה שלא בהכרח חושבים עליו. אפשר לצרף אותה אל ״האחים סופר מריו – הסרט״, שניהם סרטים על מותגים ותיקים הבוראים אותם מחדש כגיבורי קולנוע המתאימים לעידן הנוכחי. אבל אם נסתכל על שנת 2023 בקולנוע, היה סביר יותר שהסרט על מריו היה מתמקד בהמצאת משחק המחשב היפני ומקורות ההשראה האיטלקית-אמריקאית שלו,… להמשך קריאה

אמן האשליות: מבט מחודש בסרט ״יוקרה״ של כריסטופר נולאן

24 באוגוסט 2023 מאת עופר ליברגל
כל סרט של כריסטופר נולאן הוא "אירוע" קולנועי. הוא משווק ככזה במשך חודשים, גורר דיונים סוערים על טיבו של הבמאי לפני צאת הסרט ואחרי היציאה, שעוד במהלכה הסרט מוכרז כאחד מן הסרטים הכי טובים של השנה על פי חלק מן המבקרים ומן המעריצים שלו, ובאותה נשימה זוכה גם לגל של אנשים שלא מבינים על מה ההתלהבות ומאוחר יותר מסבירים את… להמשך קריאה

״דוגי סטייל״ (Strays), סקירה

20 באוגוסט 2023 מאת עופר ליברגל
סרטי "דברים שבדרך כל לא מדברים - מדברים" הם ז'אנר די נפוץ. אפילו לפני ש"צעצוע של סיפור" קבע סוג של סנדרט חדש בז'אנר, אם לא רוצים לתת ל"תראו מי מדבר" (Look Who's Talking) את הקרדיט. למי שלא זוכר את סדרת הסרטים השנייה שהזכרתי, אציין כי אחרי שני סרטים בהם מי שדיבר היו תינוקות, בסרט השלישי הכלבים היו אלו שדיברו. ודומני… להמשך קריאה

״ברבי״, ניתוח

8 באוגוסט 2023 מאת עופר ליברגל
בימים שחלפו מאז הפך הסרט "ברבי" (Barbie) ללהיט בקופות בתי הקולנוע, דומה כי יש הסכמה רחבה בין הצופים כי מדובר בסרט שמעביר את המסרים שלו בצורה ישירה, בוטה וברורה. לכן זה מוזר, אבל לא ממש מפתיע, שלמרות הישירות הזו אין הסכמה מלאה לגבי מה הם אותם המסרים בסרטה של גרטה גרוויג, שביימה וכתבה יחד עם בן-זוגה, הקולנוען נואה באומבך. זה… להמשך קריאה

״אופנהיימר״, סקירה לסרט של כריסטופר נולאן

27 ביולי 2023 מאת עופר ליברגל
התופעה המוזרה ששמה "ברבנהיימר" גרמה לדבר הבא: "אופנהיימר" (Oppenheimer), סרטו החדש של כריסטופר נולאן, נידון ביחד עם סרטה של גרטה גרוויג, "ברבי". זה משונה לא רק כי אלו שני סרטים שונים מאוד, אלא משום שנולאן פועל בשנים האחרונות בסוג של טריטוריה שהיא רק שלו - הסרטים שלא הם אירוע קולנוע, אבל שונה מכל אירוע קולנועי אחר. יש במאים אחרים שהם… להמשך קריאה

״לא לוקחים קשה״, סקירה

1 ביולי 2023 מאת אורון שמיר
ג׳ניפר לורנס רק בת 32, אבל הקריירה שלה כבר נזקקה לקאמבק. ככה זה כשאת כבר עשור וחצי על המסכים, הספקת להתגלות בסרט עצמאי קטן בתחילת העשור הקודם (״קר עד העצם״), לזכות באוסקר בגיל 23 (״אופטימיות היא שם המשחק״) ולהיות מועמדת עוד שלוש פעמים, להוביל לפחות שני מותגי-על קולנועיים להכנסות נאות (״משחקי הרעב״, ״אקס-מן״) ולככב בעוד שורה של הצלחות וכישלונות. הדעיכה… להמשך קריאה