31 בדצמבר 2020 מאת אורון שמיר
קשה להעלות בזיכרון שנה כל-כך מושמצת כמו 2020 שדווקא התחילה לא רע מהרבה בחינות, אבל הפכה לעוד יותר שנואה מאשר 2016. החדשות הטובות הן שהיא תיכף נגמרת, ממש עניין של שעות. החדשות הרעות הן שמחר אמנם יהיה הראשון בינואר 2021 אבל אף אחד לא מבטיח שנרגיש אחרת או שהעולם ייראה שונה מהותית. בכל זאת, יש משהו טקסי במעבר הזה בין… להמשך קריאה
30 בדצמבר 2020 מאת מערכת סריטה
כמעט סיימנו. את הסיכומים של סריטה ואפילו את השנה הזאת. אתמול גילינו מה הם סרטי השנה של כל אחד ואחת מאיתנו, אז נותר רק לשוב למסורת הכבר-ותיקה של בחירת עשרה שמות של נשות ואנשי קולנוע שהפכו עבורנו את השנה האזרחית למה שהיא. זהו למעשה הסיכום המשותף הראשון והעתיק בבלוג, וזו המהדורה העשירית שלו. החוקים נותרו פשוטים, הכל הולך, וזה עדיין… להמשך קריאה
28 בדצמבר 2020 מאת לירון סיני
דבר אחד היה בטוח בשנה בה שום דבר לא היה בטוח, וכל מילה נוספת עליה נידונה להיקרא כמו הד שחוק של קלישאה שכתב מישהו אחר. "אני חושבת לגמור עם זה" של צ'רלי קאופמן לא יופיע בעשיריה שלי. יש לי הערכה מיוחדת לסרטים שאינם סרטי אימה באופן מוצהר, ועם זאת יש בהם רגעים מצמררים שלא מרפים. היו בו כמה סצנות כאלה,… להמשך קריאה
27 בדצמבר 2020 מאת אורון שמיר
האמת היא ששקלתי לוותר השנה. על כתיבת סיכום, לא באופן כללי. מה לחלוקה השרירותית והקטנונית שלי לקטגוריות של ניצחונות והפסדים בקולנוע, בשנה שבה רבים כל-כך הפסידו הכל ומבחינה קולנועית נטו כולנו מפסידים כל הזמן. אור שכנע אותי די מהר שדווקא בשנה כל-כך לא רגילה כמו 2020 הדבר הנכון לעשות הוא דווקא את מה שאנחנו תמיד עושים בסוף כל שנה אזרחית… להמשך קריאה
26 בדצמבר 2020 מאת עופר ליברגל
אולפני האנימציה האירי "קארטון סלון" הם סוג של אולפני פולחן. דומה כי מבחינת חובבי אנימציה וחובבי קולנוע רבים הם אחד מן האולפנים הכי איכותיים בעשור האחרון (וקצת יותר). שלושת הסרטים הארוכים הראשונים שהם יצרו היו מועמדים לפרס האוסקר לסרט אנימציה, ואני מאוד אופתע עם הסרט הרביעי שלהם, לו מוקדשת סקירה זו, לא ישמור על הרצף. אפילו בשנה בה פיקסאר מוציאים… להמשך קריאה
23 בדצמבר 2020 מאת אורון שמיר
מדור לפני אחרון לשנה אזרחית זו, אולי בעצם אחרון בהתחשב במדבר הסרטים החדשים שהוא סוף השבוע הבא שיביא עימו את 2021 מלאת המסתורין. בטח שמתם ושמתן לב שסיכומי השנה שלנו בעיצומם השבוע, עם קולנוע האימה, כל החרפות הקולנועיות שראינו מהתחלה ועד הסוף, והסיכום האישי הראשון מתוך ארבעה, בו התכבד עופר. זה יימשך כמובן עד דמדומי 2020, אבל נשתדל גם שלא… להמשך קריאה
22 בדצמבר 2020 מאת עופר ליברגל
כותרת סיכום השנה שלי לקוחה משמו של זוכה פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, ואחד מן הסרטים שהכי אהבתי השנה. הכותרת באנגלית היא This Is Not a Burial, It's a Resurrection למי שרוצה לדעת איך למצוא את הסרט שביים למוהאנג ג'רמיה מוזסה. אולם, היא נבחרה כמוצא לסיכום הזה לא בגלל הסרט, אלא בגלל תופעה בולטת בעיסוק בקולנוע בשנת 2020,… להמשך קריאה
21 בדצמבר 2020 מאת מערכת סריטה
2020, שתהיה בריאה, הייתה שנה כל כך בעייתית שאפילו תהינו לרגע האם בכלל לעשות את מצעד הסרטים הגרועים המסורתי שלנו. כשהקולנוע אוכל כל כך הרבה קש, חלק מהמטרות שלנו הן להרים ולהזכיר כמה זה הדבר הכי נפלא בעולם. מצד שני, ראינו ממש הרבה סרטים גרועים השנה. אז אנחנו לוקחים רק יום אחד לאוורר את הרע, המשעמם, המתיש, החפיפניקי והמרגיז שהיה… להמשך קריאה
20 בדצמבר 2020 מאת אור סיגולי
סיכומי השנה של 2020 הגיעו, וכמה שחיכינו להם. לא רק בגלל שאנחנו אוהבים את השלב הזה שבו אנחנו מצמצמים שנה לרשימות הכרחיות כדי שהזיכרון שלנו יכול להתמודד איתה, אלא כי 2020 הייתה הרבה יותר ממה שיכולנו או היינו צריכים. מבחינת קולנוע האימה, 2020 הייתה מוזרה בפני עצמה. לא רק שהיוצרים הגיבו במהירות עם כמה סרטים – חלקם אפילו לא רעים… להמשך קריאה
16 בדצמבר 2020 מאת אורון שמיר
תשעה חודשים בלי בתי קולנוע. או סתם תאריך יעד, אופק תעסוקתי לעשרות אלפי אנשים שעד לא מזמן תלו את פרנסתם בתחום, תקווה, משהו. תשעה חודשים הם משך זמן המקושר בתודעה האנושית להריון, אבל עדיין לא ברור מה יוולד לנו או אפילו מתי. תשעה חודשים שבהם ראינו ושמענו הבטחות, מתווים, מחאות, זעקות, יצירתיות והתעקשות להציג אמנות דווקא עכשיו ותחת הגבלות -… להמשך קריאה
קשה להעלות בזיכרון שנה כל-כך מושמצת כמו 2020 שדווקא התחילה לא רע מהרבה בחינות, אבל הפכה לעוד יותר שנואה מאשר 2016. החדשות הטובות הן שהיא תיכף נגמרת, ממש עניין של שעות. החדשות הרעות הן שמחר אמנם יהיה הראשון בינואר 2021 אבל אף אחד לא מבטיח שנרגיש אחרת או שהעולם ייראה שונה מהותית. בכל זאת, יש משהו טקסי במעבר הזה בין… להמשך קריאה
כמעט סיימנו. את הסיכומים של סריטה ואפילו את השנה הזאת. אתמול גילינו מה הם סרטי השנה של כל אחד ואחת מאיתנו, אז נותר רק לשוב למסורת הכבר-ותיקה של בחירת עשרה שמות של נשות ואנשי קולנוע שהפכו עבורנו את השנה האזרחית למה שהיא. זהו למעשה הסיכום המשותף הראשון והעתיק בבלוג, וזו המהדורה העשירית שלו. החוקים נותרו פשוטים, הכל הולך, וזה עדיין… להמשך קריאה
דבר אחד היה בטוח בשנה בה שום דבר לא היה בטוח, וכל מילה נוספת עליה נידונה להיקרא כמו הד שחוק של קלישאה שכתב מישהו אחר. "אני חושבת לגמור עם זה" של צ'רלי קאופמן לא יופיע בעשיריה שלי. יש לי הערכה מיוחדת לסרטים שאינם סרטי אימה באופן מוצהר, ועם זאת יש בהם רגעים מצמררים שלא מרפים. היו בו כמה סצנות כאלה,… להמשך קריאה
האמת היא ששקלתי לוותר השנה. על כתיבת סיכום, לא באופן כללי. מה לחלוקה השרירותית והקטנונית שלי לקטגוריות של ניצחונות והפסדים בקולנוע, בשנה שבה רבים כל-כך הפסידו הכל ומבחינה קולנועית נטו כולנו מפסידים כל הזמן. אור שכנע אותי די מהר שדווקא בשנה כל-כך לא רגילה כמו 2020 הדבר הנכון לעשות הוא דווקא את מה שאנחנו תמיד עושים בסוף כל שנה אזרחית… להמשך קריאה
מדור לפני אחרון לשנה אזרחית זו, אולי בעצם אחרון בהתחשב במדבר הסרטים החדשים שהוא סוף השבוע הבא שיביא עימו את 2021 מלאת המסתורין. בטח שמתם ושמתן לב שסיכומי השנה שלנו בעיצומם השבוע, עם קולנוע האימה, כל החרפות הקולנועיות שראינו מהתחלה ועד הסוף, והסיכום האישי הראשון מתוך ארבעה, בו התכבד עופר. זה יימשך כמובן עד דמדומי 2020, אבל נשתדל גם שלא… להמשך קריאה
כותרת סיכום השנה שלי לקוחה משמו של זוכה פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, ואחד מן הסרטים שהכי אהבתי השנה. הכותרת באנגלית היא This Is Not a Burial, It's a Resurrection למי שרוצה לדעת איך למצוא את הסרט שביים למוהאנג ג'רמיה מוזסה. אולם, היא נבחרה כמוצא לסיכום הזה לא בגלל הסרט, אלא בגלל תופעה בולטת בעיסוק בקולנוע בשנת 2020,… להמשך קריאה
2020, שתהיה בריאה, הייתה שנה כל כך בעייתית שאפילו תהינו לרגע האם בכלל לעשות את מצעד הסרטים הגרועים המסורתי שלנו. כשהקולנוע אוכל כל כך הרבה קש, חלק מהמטרות שלנו הן להרים ולהזכיר כמה זה הדבר הכי נפלא בעולם. מצד שני, ראינו ממש הרבה סרטים גרועים השנה. אז אנחנו לוקחים רק יום אחד לאוורר את הרע, המשעמם, המתיש, החפיפניקי והמרגיז שהיה… להמשך קריאה
סיכומי השנה של 2020 הגיעו, וכמה שחיכינו להם. לא רק בגלל שאנחנו אוהבים את השלב הזה שבו אנחנו מצמצמים שנה לרשימות הכרחיות כדי שהזיכרון שלנו יכול להתמודד איתה, אלא כי 2020 הייתה הרבה יותר ממה שיכולנו או היינו צריכים. מבחינת קולנוע האימה, 2020 הייתה מוזרה בפני עצמה. לא רק שהיוצרים הגיבו במהירות עם כמה סרטים – חלקם אפילו לא רעים… להמשך קריאה
תשעה חודשים בלי בתי קולנוע. או סתם תאריך יעד, אופק תעסוקתי לעשרות אלפי אנשים שעד לא מזמן תלו את פרנסתם בתחום, תקווה, משהו. תשעה חודשים הם משך זמן המקושר בתודעה האנושית להריון, אבל עדיין לא ברור מה יוולד לנו או אפילו מתי. תשעה חודשים שבהם ראינו ושמענו הבטחות, מתווים, מחאות, זעקות, יצירתיות והתעקשות להציג אמנות דווקא עכשיו ותחת הגבלות -… להמשך קריאה
תגובות אחרונות