1 בדצמבר 2018 מאת לירון סיני
לפני כמה ימים נתקלתי בשאלה שאוהבי אימה מתבקשים לענות עליה מפעם לפעם - "למה זה טוב?". סוג של "מה הקטע עם הז'אנר הזה?". לא עשיתי סקר, אבל יש לי השערה שהרמת הגבה על הז'אנר גבוהה מהממוצע. אנשים מבינים חיבה לסרטי מתח מהז'אנר השכן - בגלל הרצון לפתור תעלומה. גם לגבי קומדיות רומנטיות אין יותר מדי עוררין, אפשר לקבל את העובדה… להמשך קריאה
30 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר
בתור חובב מוצהר של סרטים המתרחשים בתקופות של אבירים ומלכים, עם או בלי מיני יצורים או קסמים וכשפים, אפשר בעיקר להתרעם נוכח ההיצע הפחות או יותר חד-שנתי בז׳אנר. כאילו הוליווד רק יוצאת ידי חובה. הסרט הגדול הכמעט-יחידי שעונה להגדרה זו מהשנה שעברה הוא ״קינג ארתור – אגדת החרב״ של גאי ריצ׳י, סרט שמצא עצמו בסוף השנה ברשימת הגרועים של 2017… להמשך קריאה
29 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל
אישה חוזרת אחרי שנים רבות לבית משפחתה בעיר רחוקה ומבינה כי עליה לבחון מחדש כל היבט בחייה; משפחה מנסה להתמודד עם מחלת האלצהיימר של אישה מבוגרת, מה שמוביל להרבה מצבים קומיים-טרגיים; גבר באמצע החיים עדיין מנסה לזכות בתמיכת האב אשר תמיד משדר אכזבה ממעשיו; צעירה הלומדת במכללה מרגישה ניתוק מהוריה ומן העתיד הצפוי לה, והמתחים הללו עולים במהלך ימים בהם… להמשך קריאה
26 בנובמבר 2018 מאת אור סיגולי
מסתבר שאני פותח את אימת החודש אותו דבר בכל נובמבר, אז אין מניעה שלא לעשות את זה גם הפעם: מכיוון שבחודש הבא נהיה כבר במתכונת סיכומי שנה, זוהי אימת החודש השגרתית האחרונה לשנת 2018, ולשמחתי אספיק גם להכליל בה את להיט האימה הגדול של השנה, כזה שלטוב ולרע אי אפשר יהיה לדבר על השנה החולפת בלעדיו. האמת היא שחסר לי… להמשך קריאה
25 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר
מבין כל הטרנדים הקולנועיים של 2018, אחד המפתיעים ביותר בכמות הסרטים המשתייכים אליו הוא תחייה של סרטים אבודים. בדרך כלל זה קורה אפילו לא אחת לשנה – עותק של יצירה גנוזה או ממש נעלמת צץ באיזו עליית גג במדינה אקזוטית, עובר שחזור דיגיטלי ומופץ מחדש כאירוע קולנועי שמרגש סינפילים וסינפיליות. השנה נדמה שהיו לפחות שניים כאלה שכולנו ציפינו להם. הראשון הוא… להמשך קריאה
24 בנובמבר 2018 מאת לירון סיני
רוקי בלבואה הוא אייקון תרבותי. אפשר לאהוב אגרוף או לא, לאהוב את סילבסטר סטאלון או לא, אבל על העובדה הזו אי אפשר לערער. רוקי ורמבו, גם הוא בגילומו של סטאלון, הם שני גיבורים שנטמעו היטב בתרבות שלנו, ואני יכולה לשער פחות או יותר בבטחה שאם אתם בני 35 ומעלה או שגדלתם עליהם, או שלכל הפחות אתם יודעים מי הם ויש לכם… להמשך קריאה
23 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר
את חג החנוכה כבר אפשר להריח, באמריקה נהנים מחג ההודיה, והתקופה החגיגית הזו אומרת בעיקר דבר אחד עבור בתי הקולנוע – צוואר בקבוק של סרטים לכל המשפחה בכלל וסרטי אנימציה בפרט. בניסיון למצוא את הראויים שבהם פניתי אל שניים מאולפני ההנפשה האמריקאיים: דיסני שצריכים את ״ראלף שובר את האינטרנט״ כדי להציל שנה קטסטרופלית מבחינתם אחרי ״קמט בזמן״ ו״כריסטופר רובין״, ואילומיניישן… להמשך קריאה
22 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל
בעשור האחרון ביסס את עצמו הירוקאזו קורה-אדה כבמאי היפני הפעיל הכי מוכר מחוץ למולדתו, ובשנים האחרונות כמעט כל סרט שלו גם מופץ בהצלחה יחסית בארץ. רוב הזמן הבמאי נצמד לנוסחה אשר גורמת לסרטים שלו להיות נגישים ומרגשים לרבים ברחבי העולם: עיסוק במערכות יחסים בתוך המשפחה, לרוב עם תפקיד מהותי לילדים קטנים וסצנות סנטימנטליות קטנות שנוגעת בקיטש ומתיקות יתר, אבל שורדות… להמשך קריאה
20 בנובמבר 2018 מאת אור סיגולי
על אף שהופיע רק בשני ספרים של סטיבן קינג, הפך שריף אלן פאנגבורן לאחת הדמויות הקאנוניות ביותר ביקום של הסופר, ובהחלט האהובות ביותר. לא רק כי הוא שוטר מאוד טוב, אלא כי הוא יותר מהכל בן אדם נהדר. בעולם של קינג, פאנגבורן הוא השריף של העיירה המדומיינת קאסל רוק במדינת מיין, שמאכלסת חלק משמעותי מסיפוריו, והוא תמיד מישהו שנוכחותו מבשרת… להמשך קריאה
19 בנובמבר 2018 מאת אור סיגולי
באימת החודש של יוני 2013 (כן, הפינה הזו הולכת אחורה די רחוק), נכתב לראשונה בסריטה על אחד הקולות המעניינים ביותר של קולנוע הז'אנר העולמי, בחור אינדונזי שביים פרק לאנתולוגיית האימה "האל"ף-בי"ת של המוות" שהיה לא רק החלק הטוב ביותר באותו מיזם, אלא גם גרם לי לסמן את שמו בראש במאה עיגולים אדומים. הפרק שלו, L is for Libido, היה אחד… להמשך קריאה
תגובות אחרונות