15 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
ייתכן והתת-קטגוריה של נשיונל ג'יאוגרפיק היא זו שרוב מנויי דיסני+ הכי פחות נכנסים אליה, או מודעים לגבי שפע התוכן שיש בה. זה טבעי ביחס לקולנוע התיעודי בכלל וגם טבעי בגלל שהחברה והערוץ מזוהים עם סוג מאוד ספציפי של סרטים תיעודיים, אף על פי כי בעשור האחרון ההפקות בהם הערוץ משקיע חורגות יותר ויותר מן התיאור של "סרטי טבע". הסרטים התיעודיים… להמשך קריאה
13 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
על סרטו של נואה באומבך, "רעש לבן" (White Noise), כתבתי לראשונה אחרי הבכורה העולמית שלו בפסטיבל ונציה, טקסט שכלל התרשמות ראשונית, למרות שאני עדיין עומד מאחורי רוב מה שכתבתי בו. יחד עם זאת, עושה רושם שהסרטים של באומבך שנעשים עבור נטפליקס זוכים ליחס מיוחד בסריטה: סקירה מוקדמת אחרי הקרנה בפסטיבל וניתוח מעמיק כאשר הם זמינים לצפייה בבית. את "סיפורי מאירוביץ'"… להמשך קריאה
7 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
שני סרטים חדשים עם אוברי פלאזה באחד מהתפקידים הראשיים הגיעו למסכים בישראל באותו השבוע. מכיוון שזה מתרחש לא הרבה זמן אחרי סיום העונה השנייה של "הלוטוס הלבן", שהעלתה את ההכרה בשחקנית, ניתן לחשוב שיש בכך ניצול של המצב. מאידך, "אמילי הפושעת", הסרט היותר מדובר בכיכובה מהשנה שעברה, לא הופץ מסחרית בארץ. דומה כי כל אחד מן הסרטים המופצים של השבוע… להמשך קריאה
3 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
הבחירה בסרטה של שנטל אקרמן "ז'אן דילמן" במקום הראשון במשאל המבקרים של המגזין סייט אנד סאונד אולי הפתיעה רבים, אבל היא ביטאה עניין גובר בבמאית וביצירה שלה בשנים מאז מותה בשנת 2015. יחד עם זאת, דומה כי גם כאשר הבמאית זוכה להערכה, סלידה או דיון בקרב קבוצות גדולות של אנשים, רק חלק קטן מן הפילמוגרפיה העשירה והמגוונת שלה זוכה לכבוד.… להמשך קריאה
1 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
כאשר שומעים על סרט שהוא מתרחש כמעט כולו בחלל אחד (במקרה של הסרט הנידון: דירה) וכולל פחות או יותר רק שלוש דמויות, יש מערך ציפיות מסוים שהוא לא תמיד מדויק. הציפייה היא לסרט שמבוסס על משחק ודיאלוג ופחות על קולנועי יצירתי, משהו שהמילה "תיאטרלי" יכולה להתאים לו, למרות שגם זה לא מדיוק. לאורך תולדות הקולנוע היו כמה במאים שהפגינו וירטואוזיות… להמשך קריאה
25 בדצמבר 2022 מאת עופר ליברגל
שנת 2022 בקולנוע נצבעה עבורי בגוון של אופטימיות זהירה בזכות שני אירועים דומים: אולמות מלאים ברמה של אנשים רבים נשארים בחוץ הן בפסטיבל הקולנוע בירושלים והן בפסטיבל הסרטים חיפה. אין לי נתונים רשמיים על מכירת הכרטיסים לעומת שנים קודמות, אולם בשני האירועים הללו התחושה הייתה של צפיפות גדולה ממה שהורגלתי אליה, בצד התרגשות בקרב הקהל מעצם האירוע ובעיקר מהצפייה בסרטים… להמשך קריאה
15 בדצמבר 2022 מאת עופר ליברגל
אני מרגיש שיש קצת עומס יתר בסקירות שלי על סרטי נטפליקס בתקופה זו של השנה. בכל זאת חשתי צורך לכתוב על הסרט הטורקי "מתוקונת" (Cici) לפני סוף השנה, ולו רק על מנת שיהיה טקסט עליו במקרה ואכניס אותו לסרטי השנה שלי. כרגע אני לא מוצא לסרט הזה מקום בעשיריה, אבל הוא בהחלט ראוי להיות חלק מן הדיון ודומה כי הוא… להמשך קריאה
11 בדצמבר 2022 מאת עופר ליברגל
אגדת הילדים "פינוקיו", פרי עטו של הסופר האיטלקי קרלו קולודי, שבה וקורמת עור וגידים כיצירה פופולרית בתרבות אחת לכמה זמן וזוכה לגלגולים חדשים. רק לפני מספר שנים זכינו לראות את העיבוד של מתיו גארונה והשנה זכינו לשני עיבודים חדשים: ראשית, דיסני עשו גרסת לייב אקשן לסרט האנימציה הקלסי שלהם מ-1940, כאשר רוברט זמקיס הופקד על הבימוי, טום הנקס נכנס לתפקיד… להמשך קריאה
8 בדצמבר 2022 מאת עופר ליברגל
דומה כי נטפליקס מצאו נישה נוספות להיכנס אליה: סרטים תיעודיים על סרטי פולחן משנות הששים והשבעים, מבלי להעלות את הסרטים עצמם לשרת. זה עלול להיות לא מובן, או קיצוני מדי, עבור המנויים. אחרי "זה מספיק שחור בשבילך?" שהתמקד בעיקר בסרטי בלקספלוטיישן, עלה לשירות "רוברט דאוני סיניור" סרט ששמו העברי מספק יותר אינפורמציה משמו הלועזי, שהוא רק "Sr.". כלומר "האב" או… להמשך קריאה
4 בדצמבר 2022 מאת עופר ליברגל
מאז 1952 ואחת לעשור, מגזין הקולנוע הבריטי הוותיק והמוערך Sight and Sound עורך סקר בין מבקרי קולנוע, אקדמאים שחוקרים קולנוע, ואוצרי תכניות קולנוע, לגבי הסרטים הגדולים בכל הזמנים, על פי דעת המבקרים. השיטה היא שכל מבקר בוחר עשרה סרטים בלבד ולא מדרג אותם, והסרטים שזוכים לכמות הקולות הגבוהה ביותר נכנסים לרשימה. לפני כעשור אור סקר כאן את חמישים המקומות הראשונים… להמשך קריאה
ייתכן והתת-קטגוריה של נשיונל ג'יאוגרפיק היא זו שרוב מנויי דיסני+ הכי פחות נכנסים אליה, או מודעים לגבי שפע התוכן שיש בה. זה טבעי ביחס לקולנוע התיעודי בכלל וגם טבעי בגלל שהחברה והערוץ מזוהים עם סוג מאוד ספציפי של סרטים תיעודיים, אף על פי כי בעשור האחרון ההפקות בהם הערוץ משקיע חורגות יותר ויותר מן התיאור של "סרטי טבע". הסרטים התיעודיים… להמשך קריאה
על סרטו של נואה באומבך, "רעש לבן" (White Noise), כתבתי לראשונה אחרי הבכורה העולמית שלו בפסטיבל ונציה, טקסט שכלל התרשמות ראשונית, למרות שאני עדיין עומד מאחורי רוב מה שכתבתי בו. יחד עם זאת, עושה רושם שהסרטים של באומבך שנעשים עבור נטפליקס זוכים ליחס מיוחד בסריטה: סקירה מוקדמת אחרי הקרנה בפסטיבל וניתוח מעמיק כאשר הם זמינים לצפייה בבית. את "סיפורי מאירוביץ'"… להמשך קריאה
שני סרטים חדשים עם אוברי פלאזה באחד מהתפקידים הראשיים הגיעו למסכים בישראל באותו השבוע. מכיוון שזה מתרחש לא הרבה זמן אחרי סיום העונה השנייה של "הלוטוס הלבן", שהעלתה את ההכרה בשחקנית, ניתן לחשוב שיש בכך ניצול של המצב. מאידך, "אמילי הפושעת", הסרט היותר מדובר בכיכובה מהשנה שעברה, לא הופץ מסחרית בארץ. דומה כי כל אחד מן הסרטים המופצים של השבוע… להמשך קריאה
הבחירה בסרטה של שנטל אקרמן "ז'אן דילמן" במקום הראשון במשאל המבקרים של המגזין סייט אנד סאונד אולי הפתיעה רבים, אבל היא ביטאה עניין גובר בבמאית וביצירה שלה בשנים מאז מותה בשנת 2015. יחד עם זאת, דומה כי גם כאשר הבמאית זוכה להערכה, סלידה או דיון בקרב קבוצות גדולות של אנשים, רק חלק קטן מן הפילמוגרפיה העשירה והמגוונת שלה זוכה לכבוד.… להמשך קריאה
כאשר שומעים על סרט שהוא מתרחש כמעט כולו בחלל אחד (במקרה של הסרט הנידון: דירה) וכולל פחות או יותר רק שלוש דמויות, יש מערך ציפיות מסוים שהוא לא תמיד מדויק. הציפייה היא לסרט שמבוסס על משחק ודיאלוג ופחות על קולנועי יצירתי, משהו שהמילה "תיאטרלי" יכולה להתאים לו, למרות שגם זה לא מדיוק. לאורך תולדות הקולנוע היו כמה במאים שהפגינו וירטואוזיות… להמשך קריאה
שנת 2022 בקולנוע נצבעה עבורי בגוון של אופטימיות זהירה בזכות שני אירועים דומים: אולמות מלאים ברמה של אנשים רבים נשארים בחוץ הן בפסטיבל הקולנוע בירושלים והן בפסטיבל הסרטים חיפה. אין לי נתונים רשמיים על מכירת הכרטיסים לעומת שנים קודמות, אולם בשני האירועים הללו התחושה הייתה של צפיפות גדולה ממה שהורגלתי אליה, בצד התרגשות בקרב הקהל מעצם האירוע ובעיקר מהצפייה בסרטים… להמשך קריאה
אני מרגיש שיש קצת עומס יתר בסקירות שלי על סרטי נטפליקס בתקופה זו של השנה. בכל זאת חשתי צורך לכתוב על הסרט הטורקי "מתוקונת" (Cici) לפני סוף השנה, ולו רק על מנת שיהיה טקסט עליו במקרה ואכניס אותו לסרטי השנה שלי. כרגע אני לא מוצא לסרט הזה מקום בעשיריה, אבל הוא בהחלט ראוי להיות חלק מן הדיון ודומה כי הוא… להמשך קריאה
אגדת הילדים "פינוקיו", פרי עטו של הסופר האיטלקי קרלו קולודי, שבה וקורמת עור וגידים כיצירה פופולרית בתרבות אחת לכמה זמן וזוכה לגלגולים חדשים. רק לפני מספר שנים זכינו לראות את העיבוד של מתיו גארונה והשנה זכינו לשני עיבודים חדשים: ראשית, דיסני עשו גרסת לייב אקשן לסרט האנימציה הקלסי שלהם מ-1940, כאשר רוברט זמקיס הופקד על הבימוי, טום הנקס נכנס לתפקיד… להמשך קריאה
דומה כי נטפליקס מצאו נישה נוספות להיכנס אליה: סרטים תיעודיים על סרטי פולחן משנות הששים והשבעים, מבלי להעלות את הסרטים עצמם לשרת. זה עלול להיות לא מובן, או קיצוני מדי, עבור המנויים. אחרי "זה מספיק שחור בשבילך?" שהתמקד בעיקר בסרטי בלקספלוטיישן, עלה לשירות "רוברט דאוני סיניור" סרט ששמו העברי מספק יותר אינפורמציה משמו הלועזי, שהוא רק "Sr.". כלומר "האב" או… להמשך קריאה
מאז 1952 ואחת לעשור, מגזין הקולנוע הבריטי הוותיק והמוערך Sight and Sound עורך סקר בין מבקרי קולנוע, אקדמאים שחוקרים קולנוע, ואוצרי תכניות קולנוע, לגבי הסרטים הגדולים בכל הזמנים, על פי דעת המבקרים. השיטה היא שכל מבקר בוחר עשרה סרטים בלבד ולא מדרג אותם, והסרטים שזוכים לכמות הקולות הגבוהה ביותר נכנסים לרשימה. לפני כעשור אור סקר כאן את חמישים המקומות הראשונים… להמשך קריאה
תגובות אחרונות