27 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות ייערך השנה בין ה-3 ל-11 במרץ, פחות או יותר בשני חלקים: בחציו הראשון יוקרנו בסינמטק תל אביב סרטי התכנית הישראלית של הפסטיבל, ובחציו השני במוזיאון תל אביב תוקרן התכנית הבינלאומית, בה יתמקד פוסט המלצות זה. התוכניה המלאה מצויה באתר הפסטיבל ופוסט זה לא יסקור את כולה. מדובר בפסטיבל ייחודי בישראל בכך שהוא נסוב סביב נושאי… להמשך קריאה
24 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
איני אוהב לפתוח טקסט עם אמירה נחרצת מדי, אולם עבורי סרטו של אקירה קורוסאווה משנת 1952, "איקירו" (Ikiru), הוא אולי אחד מן הסרטים הכי גדולים בתולדות הקולנוע. אמנם לא בחרתי בו לאחרונה כאחד מעשרת הסרטים הכי טובים אי-פעם בדירוג הלא-מחייב שעשיתי, אבל בהחלט שקלתי אותו. זאת למרות שהוא לא בטוח הסרט הכי גדול של קורוסאווה, במאי יפני שעבד שבז'אנרים שונים… להמשך קריאה
23 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
על הסרט "טאר המנצחת" (Tár) כתבתי לראשונה מיד אחרי הבכורה העולמית שלו, בעודי עדיין מעכל ומעבד אותו, אך היה לי די ביטחון על מנת להצדיק שבחים יוצאי דופן. יחד עם זאת, כבר אז הרגשתי כי זה סרט שזקוק לא רק לצפייה נוספת, אלא גם לקריאות נוספות, שלי ושל אחרים. כי "טאר" (בשמו הקצר) הוא סרט שדורש דיון. לפחות בחוויה שלי,… להמשך קריאה
17 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
הסקירה הזו מגיעה באיחור. בסרט "לזלי היקרה" (To Leslie) כמעט צפיתי בפסטיבל חיפה, אך בסוף הלו"ז שלי היה עמוס והחלטתי להקדיש את הזמן לסרטים אחרים. כעבור מספר שבועות הוא עלה למסכים בישראל ופספסתי לגמרי את העובדה כי זה אותו סרט, ולא הספקתי לצפות בו לפני שירד. זה לא דבר נדיר וזה קורה לסרטים רבים: סרטים טובים שלא זוכים לתשומת לב… להמשך קריאה
10 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
הרודיאו שבכותרת הסרט הראשון של לולה קיבורון (נון-בינארית שמזדהה כאישה) אינו רכיבה על סוס, שור או חיה אחרת. זהו "רודיאו אורבני" בו צעירים מצרפת רוכבים ומבצעים פעלולים על אופנועים בכבישים בשולי העיר. הצעירים הרוכבים ברודיאו מייצרים לעצמם סוג של קהילה בשולי החברה סביב האהבה לאופנועים ופעלולים, ויש בהם משהו שניתן לחבר למורשת של סרטי אופנוענים כמסורת של סרטי מרידה ברשויות… להמשך קריאה
9 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
על סרטו של מרטין מקדונה, "רוחות אינישרין" (The Banshees of Inisherin), כתבתי לראשונה עם הבכורה העולמית שלו בפסטיבל ונציה, תוך שאני מנסה לשמור על איפוק ולא לצאת בהצהרות נחרצות מדי על איכות הסרט. שכן, בימים עומסים בצפיות לפעמים יש פחות זמן להרהר ביתרונות ובחסרנות, אף כי היה ברור לי כי זה סרט שנון, מהנה מאוד ומבוצע בדייקנות. הזמן שחלף וגם… להמשך קריאה
4 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
על סרטה העלילתי הראשון של הבמאית אליס דיופ, "סנט-עומר" (Saint Omer), כתבתי בקצרה אחרי הבכורה העולמית בפסטיבל ונציה. אף כי נגעתי בקצרה ברוב הנושאים בהם עוסק הסרט, אני סבור כי יציאתו לאקרנים היא עיתוי טוב למבט נוסף, מפורט ומדויק יותר, בסרט שהוא אחד מן הבולטים של השנה החולפת. "סנט-עומר" הוא סרט שיש בו משהו אניגמטי עבורי: אף כי רובו מבוים… להמשך קריאה
28 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
איני יכול להתחיל לעסוק בסקירת סרטו של הבמאי ההודי פאן נאלין מבלי להתייחס לכותרת העברית שלו. "הצגת הקולנוע ההאחרונה" זה על פניו תרגום מדויק לכותרת האנגלית של הסרט, ״Last Film Show״, אלא שהכותרת הזו זהה לשם העברי של אחד מן הסרטים האמריקאים הכי מוכרים, זה שנקרא במקור ״The Last Picture Show״ של פיטר בוגדונביץ'. אין כל קשר או דמיון בין… להמשך קריאה
26 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
צרפת ממשיכה להיות המדינה הכי מיוצגת בבתי הקולנוע בארץ, אחרי ארה"ב וישראל, כאשר האמת היא שאני לא בטוח לגבי הקולנוע המקומי. מבחינת המפיצים, קולנוע צרפתי הוא הימור בטוח. גם מפני שמשהו בו משדר לקהל סממן איכות, למרות שזה לא המצב לגבי רוב הסרטים הצרפתיים שמגיעים לישראל, שרובם לא זוכים לסיקור בסריטה כי מה הטעם. אציין כי בקרוב המצב עומד להשתנות:… להמשך קריאה
19 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
עבור רבים מן הצופים בטקס האוסקר, קטגוריית הסרט התיעודי הקצר היא אולי הכי פחות מעניינת. אולם מבחינה מסוימת, זוהי הקגוריה בה הפרס הוא החשוב ביותר, שכן הוא מעניק חשיפה גדולה לסרטים תיעודיים קצרים שבנסיבות אחרות מתקשים למצוא קהל, למרות שחלקם נהדרים. השורלטליסט לקטגוריה נותן ל-15 סרטים מרחבי העולם (זו קטגוריה בה כמעט תמיד יש ייצוג נרחב לא-אמריקאי) חשיפה לה לא… להמשך קריאה
פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות ייערך השנה בין ה-3 ל-11 במרץ, פחות או יותר בשני חלקים: בחציו הראשון יוקרנו בסינמטק תל אביב סרטי התכנית הישראלית של הפסטיבל, ובחציו השני במוזיאון תל אביב תוקרן התכנית הבינלאומית, בה יתמקד פוסט המלצות זה. התוכניה המלאה מצויה באתר הפסטיבל ופוסט זה לא יסקור את כולה. מדובר בפסטיבל ייחודי בישראל בכך שהוא נסוב סביב נושאי… להמשך קריאה
איני אוהב לפתוח טקסט עם אמירה נחרצת מדי, אולם עבורי סרטו של אקירה קורוסאווה משנת 1952, "איקירו" (Ikiru), הוא אולי אחד מן הסרטים הכי גדולים בתולדות הקולנוע. אמנם לא בחרתי בו לאחרונה כאחד מעשרת הסרטים הכי טובים אי-פעם בדירוג הלא-מחייב שעשיתי, אבל בהחלט שקלתי אותו. זאת למרות שהוא לא בטוח הסרט הכי גדול של קורוסאווה, במאי יפני שעבד שבז'אנרים שונים… להמשך קריאה
על הסרט "טאר המנצחת" (Tár) כתבתי לראשונה מיד אחרי הבכורה העולמית שלו, בעודי עדיין מעכל ומעבד אותו, אך היה לי די ביטחון על מנת להצדיק שבחים יוצאי דופן. יחד עם זאת, כבר אז הרגשתי כי זה סרט שזקוק לא רק לצפייה נוספת, אלא גם לקריאות נוספות, שלי ושל אחרים. כי "טאר" (בשמו הקצר) הוא סרט שדורש דיון. לפחות בחוויה שלי,… להמשך קריאה
הסקירה הזו מגיעה באיחור. בסרט "לזלי היקרה" (To Leslie) כמעט צפיתי בפסטיבל חיפה, אך בסוף הלו"ז שלי היה עמוס והחלטתי להקדיש את הזמן לסרטים אחרים. כעבור מספר שבועות הוא עלה למסכים בישראל ופספסתי לגמרי את העובדה כי זה אותו סרט, ולא הספקתי לצפות בו לפני שירד. זה לא דבר נדיר וזה קורה לסרטים רבים: סרטים טובים שלא זוכים לתשומת לב… להמשך קריאה
הרודיאו שבכותרת הסרט הראשון של לולה קיבורון (נון-בינארית שמזדהה כאישה) אינו רכיבה על סוס, שור או חיה אחרת. זהו "רודיאו אורבני" בו צעירים מצרפת רוכבים ומבצעים פעלולים על אופנועים בכבישים בשולי העיר. הצעירים הרוכבים ברודיאו מייצרים לעצמם סוג של קהילה בשולי החברה סביב האהבה לאופנועים ופעלולים, ויש בהם משהו שניתן לחבר למורשת של סרטי אופנוענים כמסורת של סרטי מרידה ברשויות… להמשך קריאה
על סרטו של מרטין מקדונה, "רוחות אינישרין" (The Banshees of Inisherin), כתבתי לראשונה עם הבכורה העולמית שלו בפסטיבל ונציה, תוך שאני מנסה לשמור על איפוק ולא לצאת בהצהרות נחרצות מדי על איכות הסרט. שכן, בימים עומסים בצפיות לפעמים יש פחות זמן להרהר ביתרונות ובחסרנות, אף כי היה ברור לי כי זה סרט שנון, מהנה מאוד ומבוצע בדייקנות. הזמן שחלף וגם… להמשך קריאה
על סרטה העלילתי הראשון של הבמאית אליס דיופ, "סנט-עומר" (Saint Omer), כתבתי בקצרה אחרי הבכורה העולמית בפסטיבל ונציה. אף כי נגעתי בקצרה ברוב הנושאים בהם עוסק הסרט, אני סבור כי יציאתו לאקרנים היא עיתוי טוב למבט נוסף, מפורט ומדויק יותר, בסרט שהוא אחד מן הבולטים של השנה החולפת. "סנט-עומר" הוא סרט שיש בו משהו אניגמטי עבורי: אף כי רובו מבוים… להמשך קריאה
איני יכול להתחיל לעסוק בסקירת סרטו של הבמאי ההודי פאן נאלין מבלי להתייחס לכותרת העברית שלו. "הצגת הקולנוע ההאחרונה" זה על פניו תרגום מדויק לכותרת האנגלית של הסרט, ״Last Film Show״, אלא שהכותרת הזו זהה לשם העברי של אחד מן הסרטים האמריקאים הכי מוכרים, זה שנקרא במקור ״The Last Picture Show״ של פיטר בוגדונביץ'. אין כל קשר או דמיון בין… להמשך קריאה
צרפת ממשיכה להיות המדינה הכי מיוצגת בבתי הקולנוע בארץ, אחרי ארה"ב וישראל, כאשר האמת היא שאני לא בטוח לגבי הקולנוע המקומי. מבחינת המפיצים, קולנוע צרפתי הוא הימור בטוח. גם מפני שמשהו בו משדר לקהל סממן איכות, למרות שזה לא המצב לגבי רוב הסרטים הצרפתיים שמגיעים לישראל, שרובם לא זוכים לסיקור בסריטה כי מה הטעם. אציין כי בקרוב המצב עומד להשתנות:… להמשך קריאה
עבור רבים מן הצופים בטקס האוסקר, קטגוריית הסרט התיעודי הקצר היא אולי הכי פחות מעניינת. אולם מבחינה מסוימת, זוהי הקגוריה בה הפרס הוא החשוב ביותר, שכן הוא מעניק חשיפה גדולה לסרטים תיעודיים קצרים שבנסיבות אחרות מתקשים למצוא קהל, למרות שחלקם נהדרים. השורלטליסט לקטגוריה נותן ל-15 סרטים מרחבי העולם (זו קטגוריה בה כמעט תמיד יש ייצוג נרחב לא-אמריקאי) חשיפה לה לא… להמשך קריאה
תגובות אחרונות