8 באוקטובר 2022 מאת לירון סיני
יכול להיות שהדרך הטובה ביותר לפתוח את הפוסט הזה היא להצהיר שכן, זה בסדר לגעת בפרות קדושות, או במכשפות אהובות, ולשחוט. או במקרה שלנו, לברוא אותן מחדש. תעשיית הקולנוע המיינסטרימי האמריקאי עושה כך קופות נאות במשך שנים, קוראת לזה ריבוט, אתחול. או אתחול רך, אם מדובר בגרסה חדשה שרק מעדכנת חלק מהפרטים בלי למחוק את כל מה שהיה בעבר. הרבה… להמשך קריאה
3 באוקטובר 2022 מאת לירון סיני
אפתח בכך שאני לא האישה הנכונה לכתוב סקירה על הסרט הזה. "They\Them", (מבוטא They Slash Them) מתיימר להיות סרט סלאשרים קווירי, הראשון עם דמות ראשית לא בינארית. בכורת הבימוי של התסריטאי הוותיק ג'ון לוגאן ("סוויני טוד", "ספקטר" ו"סקייפול", אבל גם "הנוסע השמיני: קובננט"), שהוא גם מחזאי זוכה פרס הטוני היוקרתי, מתרחשת כולה במחנה המרה, בו המדריך הראשי (קווין בייקון המצוין… להמשך קריאה
18 באוגוסט 2022 מאת לירון סיני
ההתגברות של גל סרטי האונס והנקמה בעשור האחרון נמשכת כבר זמן מה, במקביל וכתוצאה מתנועת metoo#. ועדיין מלהיב להיווכח כל פעם מחדש עד כמה הסרטים, שבליבם מהלך אלים וקשה של תקיפה מינית שמתניעה מהלך של נקמה, זזו מהשוליים המושמצים ביותר אל חיבוקו של המיינסטרים. פנינים נבחרות מתוכם אני מסקרת כאן בשנים האחרונות. לטוב ולרע, כפי שציינתי בעבר, כשנרטיב נצלני שהפך חתרני… להמשך קריאה
6 באוגוסט 2022 מאת לירון סיני
נתחיל מהסוף: הבמאי של "Dual", ריילי סטרנס (״אמנות ההגנה העצמית״), צייץ שעכשיו כשאנשים צופים בסרט שלו וחולקים רשמים בלטרבוקסד ובטוויטר, "לא אהבתי את הסוף" היא התגובה הכי נפוצה. "לא ראיתי את זה בא בשום צורה. לא הייתי משנה דבר, ותודה אדירה לכל מי שצפו", כדבריו. זה לא ספוילר, אבל התגובות לציוץ כן נכנסות קצת לסיבות בגללן זו התגובה הטיפוסית לסרט.… להמשך קריאה
13 ביוני 2022 מאת לירון סיני
עד כה הקדשתי את רוב הסיקור של סרטי האונס והנקמה לסרטים שמתיישבים בצומת של תת-ז'אנרים (גם כי נחשבו נחותים בזמנו, וגם כי אלו אכן יושבים תחת ז'אנר אחר) של סקספלויטיישן וסלאשרים. לאלו יש מבנה ברור של תקיפה מינית ארוכה, ברוטאלית בייצוג הקולנועי שלה, וגרפיות ברמה שקשה לנו להסתכל עליה, כשלאחריה הקורבן, כמעט תמיד אישה, אמורה למות. לפעמים זה מה שקורה,… להמשך קריאה
28 במאי 2022 מאת לירון סיני
הכותרת לראיון עם אלכס גארלנד במגזין Indiewire מציינת שהבמאי יודע שהסרט החדש שלו שגם כתב, "רדופה" (Men), הוא הקשה ביותר לפענוח. משיחות עם חברי סריטה ששיטטו בסקרנות ברחבי האינטרנט לראות מה עוד חשבו על הסרט של מי שאחראי בין היתר ל"העולם שאחרי: הכחדה", "אקס מאכינה" ולתסריטים של "השופט דראד" ו"החוף" - הצוות במגזין המוערך לא לבד. יש אי אלו קולות… להמשך קריאה
5 במאי 2022 מאת לירון סיני
אם היה צריך לתת חוות דעת תמציתית על הסרט החדש של היקום הקולנועי, או מעכשיו - מגוון היקומים - של מארוול, אפשר היה לסכם ש"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" ("Doctor Strange in the Multiverse of Madness") הוא סרט נחמד. קצת חמוד אפילו. בסך הכל לגמרי בסדר. ובזאת אין כאן כוונה להוריד גשם של הנמכת ציפיות על מי שציפו לו, כי הוא… להמשך קריאה
2 במאי 2022 מאת לירון סיני
את עשרת הפוסטים שכתבתי עד כה על הנושא הקליל של סרטי אימה במבנה של אונס ונקמה התחלתי אי אז במרץ 2018, בעקבות המלצה של אור להאזין לפרק של פודקאסט האימה שאז נקרא "Shockwaves". המנחים אירחו את הבלוגרית ביג'יי קולנג'לו שסיפרה איך, באופן לא צפוי, דווקא צפייה בסרט הבעייתי והמושמץ של מאיר זרחי "יומה של האישה" (או בשמו הנוסף "אני יורקת… להמשך קריאה
23 באפריל 2022 מאת לירון סיני
אנחנו בעיצומו של סוף שבוע אינטנסיבי בבתי הקולנוע. יצאו בבת אחת שלושה סרטים שעוסקים בין היתר במחוות, יש בהם משהו מטא, מודעות עצמית לפחות בשניים מהם, התכתבות עם יצירות אחרות וכל אחד מהם לבדו הוא סוג של אירוע. בין "הכול בכל מקום בבת אחת" ל"מלך הצפון", "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" (The Unbearable Weight of Massive Talent) הוא הסרט… להמשך קריאה
10 באפריל 2022 מאת לירון סיני
ככל שסרט מתרחק ממך, נותרת ממנו הילה קטנה או גדולה, מכובדת או מביכה, מנחמת או מעיקה. תלוי בחוויית הצפייה האישית, באיכויותיו, במה שהוא סימל עבורך ובאופן שהוא נתפס על ידי דעת הקהל בצורה רחבה יותר עם השנים. נסו לחשוב לרגע על "בלייד" (Blade), הסרט הראשון או כל הטרילוגיה אם תרצו. מה עולה לראש? אילו דימויים ותחושות? עבורי, במשך שנים זה… להמשך קריאה
יכול להיות שהדרך הטובה ביותר לפתוח את הפוסט הזה היא להצהיר שכן, זה בסדר לגעת בפרות קדושות, או במכשפות אהובות, ולשחוט. או במקרה שלנו, לברוא אותן מחדש. תעשיית הקולנוע המיינסטרימי האמריקאי עושה כך קופות נאות במשך שנים, קוראת לזה ריבוט, אתחול. או אתחול רך, אם מדובר בגרסה חדשה שרק מעדכנת חלק מהפרטים בלי למחוק את כל מה שהיה בעבר. הרבה… להמשך קריאה
אפתח בכך שאני לא האישה הנכונה לכתוב סקירה על הסרט הזה. "They\Them", (מבוטא They Slash Them) מתיימר להיות סרט סלאשרים קווירי, הראשון עם דמות ראשית לא בינארית. בכורת הבימוי של התסריטאי הוותיק ג'ון לוגאן ("סוויני טוד", "ספקטר" ו"סקייפול", אבל גם "הנוסע השמיני: קובננט"), שהוא גם מחזאי זוכה פרס הטוני היוקרתי, מתרחשת כולה במחנה המרה, בו המדריך הראשי (קווין בייקון המצוין… להמשך קריאה
ההתגברות של גל סרטי האונס והנקמה בעשור האחרון נמשכת כבר זמן מה, במקביל וכתוצאה מתנועת metoo#. ועדיין מלהיב להיווכח כל פעם מחדש עד כמה הסרטים, שבליבם מהלך אלים וקשה של תקיפה מינית שמתניעה מהלך של נקמה, זזו מהשוליים המושמצים ביותר אל חיבוקו של המיינסטרים. פנינים נבחרות מתוכם אני מסקרת כאן בשנים האחרונות. לטוב ולרע, כפי שציינתי בעבר, כשנרטיב נצלני שהפך חתרני… להמשך קריאה
נתחיל מהסוף: הבמאי של "Dual", ריילי סטרנס (״אמנות ההגנה העצמית״), צייץ שעכשיו כשאנשים צופים בסרט שלו וחולקים רשמים בלטרבוקסד ובטוויטר, "לא אהבתי את הסוף" היא התגובה הכי נפוצה. "לא ראיתי את זה בא בשום צורה. לא הייתי משנה דבר, ותודה אדירה לכל מי שצפו", כדבריו. זה לא ספוילר, אבל התגובות לציוץ כן נכנסות קצת לסיבות בגללן זו התגובה הטיפוסית לסרט.… להמשך קריאה
עד כה הקדשתי את רוב הסיקור של סרטי האונס והנקמה לסרטים שמתיישבים בצומת של תת-ז'אנרים (גם כי נחשבו נחותים בזמנו, וגם כי אלו אכן יושבים תחת ז'אנר אחר) של סקספלויטיישן וסלאשרים. לאלו יש מבנה ברור של תקיפה מינית ארוכה, ברוטאלית בייצוג הקולנועי שלה, וגרפיות ברמה שקשה לנו להסתכל עליה, כשלאחריה הקורבן, כמעט תמיד אישה, אמורה למות. לפעמים זה מה שקורה,… להמשך קריאה
הכותרת לראיון עם אלכס גארלנד במגזין Indiewire מציינת שהבמאי יודע שהסרט החדש שלו שגם כתב, "רדופה" (Men), הוא הקשה ביותר לפענוח. משיחות עם חברי סריטה ששיטטו בסקרנות ברחבי האינטרנט לראות מה עוד חשבו על הסרט של מי שאחראי בין היתר ל"העולם שאחרי: הכחדה", "אקס מאכינה" ולתסריטים של "השופט דראד" ו"החוף" - הצוות במגזין המוערך לא לבד. יש אי אלו קולות… להמשך קריאה
אם היה צריך לתת חוות דעת תמציתית על הסרט החדש של היקום הקולנועי, או מעכשיו - מגוון היקומים - של מארוול, אפשר היה לסכם ש"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" ("Doctor Strange in the Multiverse of Madness") הוא סרט נחמד. קצת חמוד אפילו. בסך הכל לגמרי בסדר. ובזאת אין כאן כוונה להוריד גשם של הנמכת ציפיות על מי שציפו לו, כי הוא… להמשך קריאה
את עשרת הפוסטים שכתבתי עד כה על הנושא הקליל של סרטי אימה במבנה של אונס ונקמה התחלתי אי אז במרץ 2018, בעקבות המלצה של אור להאזין לפרק של פודקאסט האימה שאז נקרא "Shockwaves". המנחים אירחו את הבלוגרית ביג'יי קולנג'לו שסיפרה איך, באופן לא צפוי, דווקא צפייה בסרט הבעייתי והמושמץ של מאיר זרחי "יומה של האישה" (או בשמו הנוסף "אני יורקת… להמשך קריאה
אנחנו בעיצומו של סוף שבוע אינטנסיבי בבתי הקולנוע. יצאו בבת אחת שלושה סרטים שעוסקים בין היתר במחוות, יש בהם משהו מטא, מודעות עצמית לפחות בשניים מהם, התכתבות עם יצירות אחרות וכל אחד מהם לבדו הוא סוג של אירוע. בין "הכול בכל מקום בבת אחת" ל"מלך הצפון", "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" (The Unbearable Weight of Massive Talent) הוא הסרט… להמשך קריאה
ככל שסרט מתרחק ממך, נותרת ממנו הילה קטנה או גדולה, מכובדת או מביכה, מנחמת או מעיקה. תלוי בחוויית הצפייה האישית, באיכויותיו, במה שהוא סימל עבורך ובאופן שהוא נתפס על ידי דעת הקהל בצורה רחבה יותר עם השנים. נסו לחשוב לרגע על "בלייד" (Blade), הסרט הראשון או כל הטרילוגיה אם תרצו. מה עולה לראש? אילו דימויים ותחושות? עבורי, במשך שנים זה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות