28 במאי 2022 מאת לירון סיני
הכותרת לראיון עם אלכס גארלנד במגזין Indiewire מציינת שהבמאי יודע שהסרט החדש שלו שגם כתב, "רדופה" (Men), הוא הקשה ביותר לפענוח. משיחות עם חברי סריטה ששיטטו בסקרנות ברחבי האינטרנט לראות מה עוד חשבו על הסרט של מי שאחראי בין היתר ל"העולם שאחרי: הכחדה", "אקס מאכינה" ולתסריטים של "השופט דראד" ו"החוף" - הצוות במגזין המוערך לא לבד. יש אי אלו קולות… להמשך קריאה
5 במאי 2022 מאת לירון סיני
אם היה צריך לתת חוות דעת תמציתית על הסרט החדש של היקום הקולנועי, או מעכשיו - מגוון היקומים - של מארוול, אפשר היה לסכם ש"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" ("Doctor Strange in the Multiverse of Madness") הוא סרט נחמד. קצת חמוד אפילו. בסך הכל לגמרי בסדר. ובזאת אין כאן כוונה להוריד גשם של הנמכת ציפיות על מי שציפו לו, כי הוא… להמשך קריאה
2 במאי 2022 מאת לירון סיני
את עשרת הפוסטים שכתבתי עד כה על הנושא הקליל של סרטי אימה במבנה של אונס ונקמה התחלתי אי אז במרץ 2018, בעקבות המלצה של אור להאזין לפרק של פודקאסט האימה שאז נקרא "Shockwaves". המנחים אירחו את הבלוגרית ביג'יי קולנג'לו שסיפרה איך, באופן לא צפוי, דווקא צפייה בסרט הבעייתי והמושמץ של מאיר זרחי "יומה של האישה" (או בשמו הנוסף "אני יורקת… להמשך קריאה
23 באפריל 2022 מאת לירון סיני
אנחנו בעיצומו של סוף שבוע אינטנסיבי בבתי הקולנוע. יצאו בבת אחת שלושה סרטים שעוסקים בין היתר במחוות, יש בהם משהו מטא, מודעות עצמית לפחות בשניים מהם, התכתבות עם יצירות אחרות וכל אחד מהם לבדו הוא סוג של אירוע. בין "הכול בכל מקום בבת אחת" ל"מלך הצפון", "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" (The Unbearable Weight of Massive Talent) הוא הסרט… להמשך קריאה
10 באפריל 2022 מאת לירון סיני
ככל שסרט מתרחק ממך, נותרת ממנו הילה קטנה או גדולה, מכובדת או מביכה, מנחמת או מעיקה. תלוי בחוויית הצפייה האישית, באיכויותיו, במה שהוא סימל עבורך ובאופן שהוא נתפס על ידי דעת הקהל בצורה רחבה יותר עם השנים. נסו לחשוב לרגע על "בלייד" (Blade), הסרט הראשון או כל הטרילוגיה אם תרצו. מה עולה לראש? אילו דימויים ותחושות? עבורי, במשך שנים זה… להמשך קריאה
12 במרץ 2022 מאת לירון סיני
אף סרט לא עומד בפני עצמו בחלל ריק. כל יצירת אמנות נוצרת במודע ושלא במודע מתוך פסיפס השפעות אישיות ותרבותיות, ונשענת על יצירות אחרות. אם היא טובה היא תצליח לומר באמצעותן משהו חדש, או יותר נכון, לומר לנו משהו ישן או ידוע, משהו בעל ערך, בידורי, רגשי, אנושי, בצורה חדשה. וכשם שסרט מגיע אלינו מתוך פסיפס של מישהו, לרוב כמה… להמשך קריאה
6 במרץ 2022 מאת לירון סיני
לפני כמה שנים, חברי סריטה יצאו לסרט וערכו פאנל בהשתתפות אנשי צוות ההפקה של "תיקון", סרטו של אבישי סיון. עם תום ההקרנה שהתרחשה במוזיאון תל אביב מול אולם מלא למדי, היו לנו מגוון שאלות על התמות, הסיפור, המבע ועוד. הסרט מעורר מחשבה ודיון, כפי שאמנות במיטבה יודעת לעשות. מדובר בעשייה קולנועית מרשימה שעל כל בחירה בה אפשר לתהות ולהשתהות. ניצלתי… להמשך קריאה
12 בפברואר 2022 מאת לירון סיני
נראה שאי אפשר לצרוך תרבות בלי לשמוע משהו על ייצוגים ופוליטיקת זהויות. הגיוון גם לפני וגם מאחורי המצלמה, נמצא כרגע בשיאו, במובן הטוב ביותר. יותר אוכלוסיות מצליחות לקחת את הנרטיבים לידיים לצד ציוד צילום ולספר את הסיפורים שלהן בעצמן. הדיווחים של אורון מפסטיבל סאנדנס האחרון הצביעו על נוכחות מרשימה של סרטי אימה שנוגעים בפן החברתי של הקהילה השחורה בארצות הברית.… להמשך קריאה
8 בינואר 2022 מאת לירון סיני
זה לרגע נראה לא רגיש לכתוב סקירה על סרט של דיסני לילדים והורים שמציג כרגע בקולנוע. התחושה היא שכולם נכנסו הרגע לבידוד בזה אחר זה, ובילוי בקולנוע או חזרה לשגרה בבתי הספר והגנים נראים שוב כמו פנטזיה שכלואה מאחורי אינספור מסכי זום. זה עלול להיות סוג של לעג לרש ההורי המותש להמליץ על "אנקאנטו" (Encanto), ההילולה החדשה עם שירים שכתב… להמשך קריאה
27 בדצמבר 2021 מאת לירון סיני
זה מסוכן לנסות ולהחיות מותג שאהבנו פעם. הסיכוי שנקבל בדיוק את מה שרצינו, ומה שזכרנו שנגע לנו בדיוק בכל המקומות הרגישים והתחבר לתקופה מסוימת והפעיל אותנו רגשית, לא תמיד גבוה. זיכרון הוא דבר חמקמק, והרבה מיצירות התרבות הפופולארית שהתיישבו לנו בתוך הלב והנשמה באותו רגע עשו את זה לאו דווקא בזכות איכות מדהימה, אלא בגלל שילוב של תכונות שהיו בהן… להמשך קריאה
הכותרת לראיון עם אלכס גארלנד במגזין Indiewire מציינת שהבמאי יודע שהסרט החדש שלו שגם כתב, "רדופה" (Men), הוא הקשה ביותר לפענוח. משיחות עם חברי סריטה ששיטטו בסקרנות ברחבי האינטרנט לראות מה עוד חשבו על הסרט של מי שאחראי בין היתר ל"העולם שאחרי: הכחדה", "אקס מאכינה" ולתסריטים של "השופט דראד" ו"החוף" - הצוות במגזין המוערך לא לבד. יש אי אלו קולות… להמשך קריאה
אם היה צריך לתת חוות דעת תמציתית על הסרט החדש של היקום הקולנועי, או מעכשיו - מגוון היקומים - של מארוול, אפשר היה לסכם ש"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" ("Doctor Strange in the Multiverse of Madness") הוא סרט נחמד. קצת חמוד אפילו. בסך הכל לגמרי בסדר. ובזאת אין כאן כוונה להוריד גשם של הנמכת ציפיות על מי שציפו לו, כי הוא… להמשך קריאה
את עשרת הפוסטים שכתבתי עד כה על הנושא הקליל של סרטי אימה במבנה של אונס ונקמה התחלתי אי אז במרץ 2018, בעקבות המלצה של אור להאזין לפרק של פודקאסט האימה שאז נקרא "Shockwaves". המנחים אירחו את הבלוגרית ביג'יי קולנג'לו שסיפרה איך, באופן לא צפוי, דווקא צפייה בסרט הבעייתי והמושמץ של מאיר זרחי "יומה של האישה" (או בשמו הנוסף "אני יורקת… להמשך קריאה
אנחנו בעיצומו של סוף שבוע אינטנסיבי בבתי הקולנוע. יצאו בבת אחת שלושה סרטים שעוסקים בין היתר במחוות, יש בהם משהו מטא, מודעות עצמית לפחות בשניים מהם, התכתבות עם יצירות אחרות וכל אחד מהם לבדו הוא סוג של אירוע. בין "הכול בכל מקום בבת אחת" ל"מלך הצפון", "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" (The Unbearable Weight of Massive Talent) הוא הסרט… להמשך קריאה
ככל שסרט מתרחק ממך, נותרת ממנו הילה קטנה או גדולה, מכובדת או מביכה, מנחמת או מעיקה. תלוי בחוויית הצפייה האישית, באיכויותיו, במה שהוא סימל עבורך ובאופן שהוא נתפס על ידי דעת הקהל בצורה רחבה יותר עם השנים. נסו לחשוב לרגע על "בלייד" (Blade), הסרט הראשון או כל הטרילוגיה אם תרצו. מה עולה לראש? אילו דימויים ותחושות? עבורי, במשך שנים זה… להמשך קריאה
אף סרט לא עומד בפני עצמו בחלל ריק. כל יצירת אמנות נוצרת במודע ושלא במודע מתוך פסיפס השפעות אישיות ותרבותיות, ונשענת על יצירות אחרות. אם היא טובה היא תצליח לומר באמצעותן משהו חדש, או יותר נכון, לומר לנו משהו ישן או ידוע, משהו בעל ערך, בידורי, רגשי, אנושי, בצורה חדשה. וכשם שסרט מגיע אלינו מתוך פסיפס של מישהו, לרוב כמה… להמשך קריאה
לפני כמה שנים, חברי סריטה יצאו לסרט וערכו פאנל בהשתתפות אנשי צוות ההפקה של "תיקון", סרטו של אבישי סיון. עם תום ההקרנה שהתרחשה במוזיאון תל אביב מול אולם מלא למדי, היו לנו מגוון שאלות על התמות, הסיפור, המבע ועוד. הסרט מעורר מחשבה ודיון, כפי שאמנות במיטבה יודעת לעשות. מדובר בעשייה קולנועית מרשימה שעל כל בחירה בה אפשר לתהות ולהשתהות. ניצלתי… להמשך קריאה
נראה שאי אפשר לצרוך תרבות בלי לשמוע משהו על ייצוגים ופוליטיקת זהויות. הגיוון גם לפני וגם מאחורי המצלמה, נמצא כרגע בשיאו, במובן הטוב ביותר. יותר אוכלוסיות מצליחות לקחת את הנרטיבים לידיים לצד ציוד צילום ולספר את הסיפורים שלהן בעצמן. הדיווחים של אורון מפסטיבל סאנדנס האחרון הצביעו על נוכחות מרשימה של סרטי אימה שנוגעים בפן החברתי של הקהילה השחורה בארצות הברית.… להמשך קריאה
זה לרגע נראה לא רגיש לכתוב סקירה על סרט של דיסני לילדים והורים שמציג כרגע בקולנוע. התחושה היא שכולם נכנסו הרגע לבידוד בזה אחר זה, ובילוי בקולנוע או חזרה לשגרה בבתי הספר והגנים נראים שוב כמו פנטזיה שכלואה מאחורי אינספור מסכי זום. זה עלול להיות סוג של לעג לרש ההורי המותש להמליץ על "אנקאנטו" (Encanto), ההילולה החדשה עם שירים שכתב… להמשך קריאה
זה מסוכן לנסות ולהחיות מותג שאהבנו פעם. הסיכוי שנקבל בדיוק את מה שרצינו, ומה שזכרנו שנגע לנו בדיוק בכל המקומות הרגישים והתחבר לתקופה מסוימת והפעיל אותנו רגשית, לא תמיד גבוה. זיכרון הוא דבר חמקמק, והרבה מיצירות התרבות הפופולארית שהתיישבו לנו בתוך הלב והנשמה באותו רגע עשו את זה לאו דווקא בזכות איכות מדהימה, אלא בגלל שילוב של תכונות שהיו בהן… להמשך קריאה
תגובות אחרונות