סרטים חדשים: ״הים״, ״לצערי אני אוהבת אותך״, ״הנרדף״, ״האשליה 3״, ״סינדרלה: הקללה״, ״קיפר״, ״מכונת התפירה של סבתא״, ״המוזיקאים״, ״לתת אהבה 2״

עונת הפסטיבלים הישראלית ממשיכה במלוא עוזה, אפשר אפילו לומר שסתיו בחוץ (לפחות במהלך סוף השבוע) ואנחנו כמעט מסונכרנים עם העולם. רק אל תגלו את זה למחרימי ישראל, שלא יבטלו אצלם את הגשם או השלכת רק כי גם פה נהנים מהם. בפסטיבל הסרטים ערבה, שעופר ואני הצענו מה לראות בו, אפילו העבירו הקרנה אחת לאולם סגור בגלל מזג האוויר. עוד קודם לכן, בפסטיבל דרום הכריזו על זוכים וזוכות, על רקע אזעקות שווא ואחרי שבוע שהייתי ברובו ושמחתי על כך מאוד. לפנינו עדיין פסטיבלי סאונדטראק לקולנוע ומוזיקה, אנתרופולוגי שמסביר את עצמו, דוקאביב גליל במעלות תרשיחא, הו לה לה לקומדיה צרפתית, סולידריות לזכויות אדם, וזה רק עד תחילת דצמבר ולא כולל שניים-שלושה לפחות שפספסתי לצערי. הלינקים יובילו לאתרים הרלוונטיים כי אין לי את הפנאי, לצערי הרב, לעבור על כולם. למזלי יש גם עופר ולירון בבית הזה והם היו חרוצים וכתבו סקירות, על סרט שכבר משחק כמה שבועות ועל סרט חדש מהשבוע. בבתי הקולנוע תמצאו לא רק המון סרטים חדשים, שתיכף נגיע אליהם בקצרה, אלא גם מקבץ קצרים מועמדי אופיר מהשנה החולפת, שמאוד כדאי לתפוס על המסך הגדול.

עניין נוסף חשוב ומסקרן לפני שממשיכים – אתר חדש בשם ״זאת״ מוקם בימים אלה, על טהרת הסיקור הנשי את עולם הקולנוע. המטרה היא לאגד יחד נשים שרוצות לעבוד יחד לפני ומאחורי הקלעים של גוף תקשורת עצמאי, יוזמה של בר זינגר שכבר שינתה את הפרופיל המקצועי שלה מ״זאת שמדברת על סרטים״ והתחילה לחפש שיתופי פעולה. לי זה נשמע כמו רעיון מבורך, בהתחשב בכמות המזערית של נשים שכותבות או מדברות על קולנוע בישראל. גם הרעיון של איחוד כוחות, שעובד היטב בעמודי רשת למיניהם כמו גם אצלנו בסריטה ואצל ותיקים מאיתנו דוגמת עין הדג, הוא מתכון להצלחה שעבד ועובד. פרטים ויצירת קשר בפייסבוק או באינסטגרם (ובטח עוד רשתות חברתיות שאני רק מודע לקיומן).

הים (البحر) – נציג ישראל לאוסקר הבינלאומי, זוכה חמישה פרסי אופיר ושלושה פרסים בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, אז כתב עליו עופר. שי כרמלי פולק (״בלעין חביבתי״) כתב וביים את הסרט שמדבר רובו ערבית ומתחיל בגדה המערבית. ילד בשם חאלד מנוע מלהצטרף לטיול כיתתי שנוסע אל הים, לכן הוא מחליט להסתנן אל שטח ישראל ולראות בעצמו את מקווה המים שרק שמע עליו, כמו כל הילדים בכפר שלו. מוחמד גזאוי מגלם את חאלד, שלא מדבר עברית אבל מנסה להתמודד עם תל אביב ולהגיע אל החוף משל היינו ב״400 המלקות״. ח'ליפה נאטור מגלם את אביו, שוהה בלתי חוקי ופועל בניין, שלומד כי בנו הסתנן לעיר ויוצא לחפש אותו מחשש ששניהם ייתפסו. עוד בקאסט: מרלן בג׳אלי, הילה סורג'ון. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט, שחטף מקלחת קרה ממשרד התרבות ושמעתי עליו באופן אישי דעות מאנשים שלא צפו בו. גם בתור מי שלא התפעל, קולנועית בעיקר, אני מוכרח להגיד את המובן מאליו ולהציע לצפות בסרט לפני שמבקרים אותו או מחווים עליו דעה. מה נסגר, בחיי.

לצערי אני אוהבת אותך – או ״ברווזים אגדה אורבנית״ בשמו הקודם, כך קראו לו בזמן פרסי אופיר 2023 או שנה קודם לכן בפסטיבל הלילות השחורים של טאלין, שם זכה בפרס התסריט. כתבו אותו דודו בוסי (״פרא אציל״) ושחר רוזן (״על הקו״), שגם ביים, והיוצרים מבטיחים אותנטיות שמושגת מהיכרות אישית עם שכונת התקווה בה מתרחשת העלילה. או יותר נכון העלילות, כי הסרט משתייך לסוגה האופנתית-לשעבר של סיפורים מצטלבים ומשתלבים. רוי מילר ודיאנה אברמוב הם זוג אוהב שמבקש להתחתן ולהביא ילד אבל נתקל בקשיים כלכליים, ארז דריגס לא מוכן להתחייב לרינת מטטוב אבל זקוק לה כדי לצאת מתסבוכת הקשורה לסבא אצלו הוא מתגורר, ושראל פיטרמן מגלם משת״פ של השב״כ שעובר למסתור בשכונה ומגלה עניין בדמות של מטטוב. אסף בן שמעון, ניסו כאביה ודובר קוסאשווילי בולטים בתפקידי משנה, ובביקורת שלי ב״הארץ״ תגלו שלא התחברתי.

הנרדף (The Running Man) – סרט נוסף שיש לנו עליו סקירה באדיבות עופר, וגם כתבתי עליו לעיתון, הוא כזה שיש כמה דרכים להציג. אפשר לנסות לסכם ולומר שזה רימייק לטראש האייטיזי שמבוסס (באופן רופף מאוד) על ספר מאת סטיבן קינג, אבל הפעם בגרסת אדגר רייט שיש לה קשר נאמן יותר למקור הספרותי. אני לא בטוח מי בישראל הולך או הולכת לראות סרט בשביל גלן פאוול, אבל הוא מחליף כאן את שוורצנגר בתור הדמות הראשית, שהפעם חיה עם אישה וילדה חולה בעתיד דיסטופי בו החברה מקוטבת מתמיד והעניים משתתפים בשעשועונים קטלניים להנאת הציבור. המסוכן והפופולרי מכולם הוא השעשועון ששמו כשם היצירה, בו המתחרים צריכים לשרוד חודש שלם ברחבי ארצות הברית בזמן שציידים מיומנים נשלחים להורגם והקהל יכול להלשין על מיקומם תמורת פרסים כספיים. למה לתת רעיונות לממשלות ההווה, אני לא מבין. מייקל באקול, שכתב עם רייט את העיבוד ל״סקוט פילגרים נגד העולם״, שותף לכתיבה גם הפעם ומייקל סרה, שכיכב בסרט ההוא, מתארח בתפקיד משנה. עוד על המסך: ג׳וש ברולין, קולמן דומינגו, ג׳יימי לוסון, אמיליה ג׳ונס, לי פייס, קארל גלוסמן, וויליאם אייץ׳ מייסי, קייטי אובריאן ומרטין הרליהי.

האשליה 3

האשליה 3 (Now You See Me: Now You Don't) – סרט שלישי בסאגת הקוסמים השודדים, עדיין בהובלת ג׳סי אייזנברג, דייב פרנקו, וודי הרלסון ואיילה פישר. ג׳סטיס סמית, דומיניק ססה ואריאנה גרינבלט הם הדור הבא של אמני האשליות והפשע, מורגן פרימן ורוזמונד פייק גם בעסק, ויש גם עלילה שקשורה לשוד יהלומים אבל אני חש שהיא לא העיקר ואמורה בעיקר להחזיק סצנות של מעשי קוסמות ודיבורים אינסופיים תוך כדי. כלומר, אם לשפוט על פי הסרטים הקודמים. יכול להיות שהבמאי רובן פליישר, שעבד עם אייזנברג בסרטי ״זומבילנד״, ינסה כיוון אחר. הוא אפילו הביא את צמד התסריטאים של סרט הפריצה שלו, שמאז עברו למותג ״דדפול״, רט ריס ופול וורניק.

קיפר (Keeper) – לסרט הזה אין שם עברי כלל והוא מופץ בעזרת שימוש באותיות הלטיניות של שמו הלועזי, אבל למען הסדר הטוב אני פשוט כותב תעתיק שלא יהרוס לי את הריווח והיישור מימין לשמאל. אוז פרקינס הוא הבמאי, אז הייתה צריכה להיות קצת יותר התלהבות סביב הסרט, אחרי ״הקוף״ מוקדם יותר השנה ו״לונגלגס״ דאשתקד (עוד סרט בלי שם עברי). הוא ליהק לתפקיד הראשי מישהו שיודע היטב איך זה להיות בן של שחקן מפורסם, רוסיף סאתרלנד, ולצידו את טטיאנה מסלני, שחקנית מעולה עם קריירה לא מדהימה כי אין צדק בעולם. העלילה מבטיחה זוג בחופשה רומנטית שנהפכת למסויטת כשהבקתה שלהם מתגלה כרדופה. אני בטוח שזה לא כל הקונספט, פרקינס לא היה טורח לביים את התסריט של ניק לפרד (״חיות מסוכנות״) אם זה היה סתם עוד סרט בקתה מפחידה.

סינדרלה: הקללה (Cinderella's Curse) – נישאר בתחום האימה למרות פערים מסוימים שאני מניח שקיימים בין הסרט הזה לסרט לעיל. הסתקרנתי מהציונים הנמוכים לסרטה של לואיזה וורן, שמבטיחה קונספט דומה לזה של ״האחות המכוערת״, ואז צפיתי בטריילר ונחשפתי לחובבנות מרשימה. אם כי אחרי סרטי ״פו הדב: דם ודבש״ אין באמת רף תחתון מבחינת הפצה בבתי הקולנוע, אז למה לא סינדרלה בגרסת הנקמה המדממת של מי שחלמה על הנשף וקיבלה ריפ-אוף של ״קארי״, לפחות בקדימון. גם הרזומה של הצוות מצביע על עולם מקביל של סרטי אגדות מדממים וכנראה עשויים רע, כאשר את סינדרלה מגלמת שחקנית שהשתתפה בחלק השני של פו הדוב הרצחני, קלי ריאן סנסון.

מכונת התפירה של סבתא (Grandma & The Foreigner) – נחזור לשפיות עם סרטו של סרגי מיראלס, המקוטלג כספרדי אבל מתרחש בכפר קטן בקטלוניה. לא אנשים שאני רוצה להסתבך איתם, אז אתקן שהסרט דובר גם ספרדית אבל נשמע לי שבעיקר קטאלנית וגם קצת אנגלית ואפילו אורדו. זאת משום שהזר משם הסרט המקורי הוא החנווני הפקיסטני, שקרוי ״הערבי״ בפי המקומיים, אותו מגלם קנדארפ מטאה. הוא מבקש להשתמש במכונת התפירה של החייטת המקומית (נאוס אגולו) כדי לתפור שמלה לבת שלו ומתגלה כמוכשר משום שזה היה מקצועו בארץ אותה עזב. בין הקשישה והזר מתפתח קשר עליו מגלה הנכד החתיך, בגילומו של קרלס פרנסינו, שבדיוק חזר לכפר הולדתו אחרי תפנית בחייו.

המוזיקאים (The Musicians) – נעבור לצרפתית, בזכות הסרט של גרגורי מאנייה, אף הוא על יחסים בין דורות ותרבויות. ולרי דונזלי מגלמת את הגיבורה, שבכוונתה להגשים את בקשתו של אביה המנוח ולהרים קונצרט חד-פעמי בו ינגנו ארבעה כלים נדירים תוצרת סטרדיוואריוס: שני כינורות, ויולה וצ’לו. אל הכלים מתלווים ארבעה וירטואוזים קפריזיים, שלא מצליחים להגיע להרמוניה הנדרשת עם ובלי הכלים, מה שמכניס לתמונה את מלחין היצירה (פרדריק פיירו) שתנוגן בפעם הראשונה. גם הוא בעל אגו ושגעונות משלו, אז הוא לא מביא את השלווה הרצויה, אבל יש קונצרט להתכונן אליו אז אני חי בתחושה שהם בכל זאת ילכו על זה והמוזיקה תנצח.

לתת אהבה 2 (De De Pyaar De 2) – נסיים בסרט הודי שבמרכזו אהבה עם פער גילים. אשה (רקול פריט סינג) ואשיש (אג'אי דבגן) הם בני הזוג שמגיעים לבקש את ברכת הורי הכלה לעתיד, שלא ממש מאוהבים בחתן המיועד ומשוכנעים שהוא מבוגר מדי לבת שלהם וקרוב יותר לגילם. זה רק מדרבן את הבת לא להסגיר את הגיל המדויק ולשגע את קרוביה שיש להם המון שאלות על הקשר, ואת בן הזוג לנסות להתחבב על ההורים ולהשיג תוצאה הפוכה. הטריילר מסגיר שהפתרון של ההורים הוא לשלוח מחזר צעיר שיקסים את בתם הסוררת אבל זו בטח רק מדרגה ראשונה בהסלמה של המלחמה הפנים-משפחתית הזו. סרטו של אנשול שארמה, יש לו רק סרט אחד נוסף ברזומה (די נדיר בקולנוע ההודי המתוקצב).