סרטים חדשים: ״צ'קאאוט״, ״ת'אנדרבולטס*״, ״טווס״, ״המערכה השנייה״, ״זוכים חסרי מזל״

תוך ניסיון התאוששות משתי היממות האחרונות במדינת ישראל, שעדיין בוערת באופן מילולי ומטפורי, דחיתי כמה שאפשר את פרסום מדור סרטים חדשים. במקור לא רציתי להתערבב בחגיגות יום העצמאות, עבור מי שכן מצאו סיבות לחגוג, אבל קיוויתי לפרסם במעבר בין יום הזיכרון ליום ההולדת ה-77 למדינת ישראל. בפועל היה ברור כבר בצהריים שלפנינו עוד אסון לגלריה בלתי סבירה, לא זמן אידיאלי להאיץ בכם ובכן לסור אל בתי הקולנוע. מצד אחר, זה אומר שהספקנו לא מעט מאז המדור הקודם. בעיקר לירון שלא רק סקרה את הנעשה בקולנוע אימה, אלא הפרישה מתוך הסיקור החודשי שלה גם סקירה שלמה נפרדת. עופר הצטרף עם סקירה וניתוח סרט נוסף שמגיע לו, אור הגיע לעוד שנה חשובה לקולנוע הישראלי בפרויקט האוסקר הבינלאומי. הייתי אומר שזה בדיוק בזמן ליום העצמאות אבל אין לי יכולת להעמיד פנים הפעם, מתנצל אם גם זה חסר רגישות. את הסרט הישראלי של השבוע דווקא אשמח לחגוג וגם חלק מהסרטים האחרים שמצטרפים אל ההיצע בקולנועים.

צ'קאאוט – כמו בשבוע שעבר, עוד סרט ישראלי שחיכה כשנתיים וחצי להקרנות המסחריות מגיע סוף סוף לקולנוע. הפעם זהו סרטו הראשון באורך מלא של יונתן דקל, זוכה האופיר על ״אחד באפריל״ הקצר לפני עשור שלם. בכורתו המקומית הייתה בפסטיבל קולנוע דרום 2022, בשנה שלאחר מכן התמודד באופירים, ומאז אולי זכיתם או זכיתן לראותו במסגרת יום הקולנוע הישראלי שבא והלך תדיר. השחקן האמריקאי ג׳וש פייס מככב בתור דב, יהודי אמריקאי שמרגל לטובת המוסד. בפתיחת הסרט הוא נחקר בידי סוכנים ישראלים (יעל שרוני, אקי אבני, עוז זהבי) על פעולה משובשת שהתרחשה לפני כשנה, כאשר בעלילת הסרט מדובר ב-1998. דב הוצב בבית מלון בטורקיה כדי לאתר מבוקשים, ואחרי חודשי המתנה הפתיע את ממוניו כשטען שלפניו ״גילגמש״ – ארכי פושע שבישראל מחפשים זמן רב. או שזה סתם אחד שדומה לו, בגילומו של נורמן עיסא? בעזרת עובדת המלון (דר זוזובסקי), דב מנסה להיות המרגל שתמיד רצה, אבל כל היתר מתערבים לו בסיפור וסותרים את גרסתו. זה קומי כמו קומדיות פישולי-מוסד שלמדנו להכיר, אבל האבות הרוחניים הם סרטים אמריקאיים כמו ״המודיע!״ או ״לקרוא ולשרוף״.

ת'אנדרבולטס* (*Thunderbolts) – בקולנוע האמריקאי יש לנו סרט עם כוכבית השבוע, עליה אולפני מארוול מתעקשים. החבורה שלפני הכוכבית, ת'אנדרבולטס, הם אוסף של אנטי-גיבורים / משפחה אלטרנטיבית / ״שומרי הגלקסיה״ לא היו איזוטריים מספיק כנראה ו״יחידת המתאבדים״ הם של המתחרים. נחכה לסקירה של עופר כדי לגלות, אני פספסתי את ההקרנה. אז אני לא יודע מה מותר לגלות, אולי שווה רק להזכיר שכל החבר׳ה הסובייטים-לשעבר ששרדו את ״האלמנה השחורה״ חוזרים לפעולה, כלומר הדמויות שמגלמים פלורנס פיו, דייויד הארבור ועוד, הפעם בשיתוף פעולה עם סבסטיאן ״חייל החורף״ סטן וגם ג׳וליה לואי-דרייפוס ורבים אחרים. הבמאי הוא ג׳ייק שרייר (״רובוט ופרנק״, הסדרה ״עצבים״) ואת התסריט כתבו אריק פירסון (״האלמנה השחורה״) וג׳ואנה קיילו (״עצבים״, ועוד מלא פרקים בסדרות כמו ״בוג׳ק הורסמן״ או ״הדוב״).

לגמרי במקרה, תמונה מתוך ״טווס״ שעולה לאקרנים היום

טווס (Peacock) – את סרט הביכורים של ברנהרד ונגר אולי תזכרו מפסטיבל חיפה האחרון. במידה ולא, תיאלצו להאמין לי שמדובר אמנם באוקסימורון ״קומדיה גרמנית״ אבל הסרט באמת מצחיק. במיוחד כי הוא גם דרמה (וגם הפקה משותפת עם אוסטריה, אבל גם זו מדינה שלא ידועה בהומור בהכרח) וסוג הצחוק שהוא מעורר נובע משנינויות או מצבי מבוכה. אלברכט שוך (״במערב אין כל חדש״) מככב בתור איש שירות מסוג מיוחד, כזה שאפשר לשכור לכל אירוע. בין אם כבן לוויה לקונצרט אלטרנטיבי, תחליף-אב לילד שרוצה להשוויץ בכיתה שאבא שלו טייס, או תחליף-בן לאדם מבוגר שרוצה להיבחר לנשיאות אגודה שהוא חבר בה ומנסה לעשות רושם טוב. גיבורנו כל-כך טוב בהעמדת פנים עד כי הוא קצת מאבד את זהותו, כך לטענת זוגתו שעוזבת אותו סמוך לפתיחה, והמשבר מוציא אותו למסע של חיפוש עצמי. כמו שניסיתי להטביע מאז צפיתי בסרט לפני חודשים רבים, מדובר בסגנון ההומור של רובן אוסטלונד, כלומר חברתי-עוקצני ודי שכלתני, אבל בלי היומרנות או המדושנות של הבמאי השוודי.

המערכה השנייה (The Second Act) – נעבור לצרפתית בשני הסרטים האחרונים, תחילה עם יקיר סריטה קוונטין דופייה. או קנטן דופייה, או מיסטר אויזו, איך שתעדיפו לקרוא לו. זו הפעם הראשונה שסרט של הבמאי הפרוע מוקרן באופן מסחרי בישראל, היחיד שהתקרב לכך היה ״עור צבי״ שכיכב בפסטיבלים ומצא בית קבע בסינמטקים. אנחנו אוהבים אותו בערך עשור לפני כן, מאז ״ראבר״ או ״לא נכון״, ושמחים תמיד לפגוש אותו בכל מצב רוח קומי-רפלקסיבי שרק יתחשק לו. הפעם מתחשק להשליך לדיינר (ששמו כשם הסרט) את לאה סדו, ונסן לנדון, לואי גארל ורפאל קנאר (כוכב סרטו הקודם-קודם ״יאניק״) ולערבל אותם במחול מטא-קולנועי. הארבעה מגלמים שחקנים בסרט גרוע, שעלילתו הרומנטית לא חשובה כי היא מתפרקת כבר בסצנה השנייה, הרבה לפני המערכה השנייה שיורדת מהפסים. אם כי לפי אורך הטראקינג-שוטים, נראה שהפסים של הדולי עבדו שעות נוספות בסרט שמוטב לדעת עליו כמה שפחות כדי להנות מכל הפתעה מבדחת. אפילו שדופייה יכול יותר טוב, ע״ע ״דאאאאאאלי!״. כתבתי על הסרט כשפתח את פסטיבל קאן 2024.

זוכים חסרי מזל (Lucky Winners) – הסרט הצרפתי הנוסף גם הוא קומדיה, יש להניח שנורמטיבית יותר גם בלי לראות. במקור הוא בכלל ״Heureux gagnants״ שזה ״זוכים שמחים״ כמו באנגלית, בעברית חייבים להשבית שמחה. אם כי עליי להודות שתקציר העלילה נשמע כזה שמצריך רובד אירוני, כי סרטם של מקסים גובר ורומן שואיי (״השרימפס הנוצצים״) אכן עוסק בחוסר מזל שפוקד זוכים בלוטו. דרך מספר סיפורים, כנראה של הגרלות שונות  ולבטח של זוכים שאין ביניהם קשר, הטופס המנצח מוביל את האוחזים בו לסדרה של צרות המבטיחות להיות הומוריסטיות. המרבים בנכסים ובדאגה שהם גם בעלי המאה והדעה הם פבריס אבוא, אודרי לאמי, אנוק גרינברג ופולין קלמן.