סרטים חדשים: ״הנכס״, ״כאן ולתמיד״, ״קפיטאנו״, ״שר הטבעות: מלחמת הרוהירים״, ״המרתף״, ״חיבור מסוכן״, ״פושפה 2״

החודש האחרון של השנה הלועזית כאן, החטופים בעזה עדיין לא, ואנחנו בסריטה ננסה להמשיך לנווט אל עבר סיכומי השנה בקולנוע דווקא בתוך התחושה והידיעה ששום דבר אינו כשורה. חבריי החרוצים תרמו בשבוע שחלף טקסט אחד לכל, מסקירה לסרט חדש דרך כל מה שעדכני בקולנוע האימה ועד שיבה אל 1965. נראה כמה מסרטי הסופש החדשים יותר נספיק, ויש גם פסטיבלים ששווים התייחסות. למעשה, אמש כבר נפתח בסינמטק תל אביב פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם, שם תוכלו לראות סרטים בנושאים חברתיים. למשל ״הגבול הירוק״ של אניישקה הולנד, ״דבי הייתה פה״ של דנה גולדברג, לצד הסרט שהשלטונות בישראל ניסו לאסור את הקרנתו, ״לוד״ או ״ליד״ באיות שונה. הפסטיבל יימשך עד ה-10 בדצמבר ובכך יחפוף מעט את הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים בירושלים שייפתח ב-9 בדצמבר, ועליו נספיק לכתוב מעט לפני. כעת אל שבעת הסרטים החדשים בבתי הקולנוע, לא כולל סרט רוסי בשם ״Руки Вверх״ כלומר ״Ruki Vverh!״ בתעתיק לאנגלית או ״ידיים למעלה!״ בתרגום לעברית, כשמה של להקה/מוזיקאי דאנס-פופ. הוא מוצג בישראל בלי תרגום כלל וגם התקציר ברוסית, אז להבנתי מיועד רק לקהל הבקיא בכך.

הנכס – אילו היה מתקיים במועדו פסטיבל הקולנוע ה-40 של חיפה, בטח כבר הייתה לנו סקירה על הסרט הזה, או לפחות המלצה מקדימה שלי. אולם, דחיית הפסטיבל לתום השנה גרמה לכך שהסרט נותר בתאריך המקורי שנקבע ליציאתו לאקרנים והוא מגיע אל בתי הקולנוע לפני הבכורה בפסטיבל, לא אחריה, ולכן לא יכול להשתתף בתחרות לבסוף. זה חבל לי באופן אישי משום שהסרט של האחיות מודן, מותג שהיה חייב לקרות מתישהו, היה אחד הפייבוריטים שלי בתחרות החיפאית שלא קרתה. האחיות מודן הן דנה מודן, בסרט הביכורים שלה כבמאית אחרי קריירה ענפה בטלוויזיה, שמעבדת למסך את הרומן הגרפי של אחותה, רותו מודן. רבקה מיכאלי ושרון סטרימבן (״כל מה שאני יכולה״) מככבות בתור סבתא ונכדה שטסות אל פולין כדי לטפל בנכס משפחתי מהתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. האחת פוסעת בין זכרונות ילדותה ונזכרת באהבה נושנה, השנייה מגלה את ורשה העכשווית דרך מדריך מקומי. אורי הוכמן הוא קרוב משפחה רחוק ונודניק שנדחף למסע שלהן, הכולל תועפות הומור אפל אבל גם מתיקות אין קץ על אף שמדובר בעיסוק מורכב בזיכרון השואה.

כאן ולתמיד (Here) – סרטו החדש של רוברט זמקיס הוא למעשה מפגש איחוד מורחב לרגל חגיגות ה-30 של ״פורסט גאמפ״. הבמאי שב לשתף פעולה הן עם צמד השחקנים טום הנקס ורובין רייט, התסריטאי אריק רות׳, ושורה של אנשי מקצוע במחלקות כמו צילום ומוזיקה. עם זאת, לסרט עצמו, עיבוד לרומן גרפי מאת ריצ׳ארד מקגווייר, אין קשר עלילתי ומעט מאוד תימות משותפות עם הסרט זוכה האוסקר. במקום עלילה, קונספט: מצלמה סטטית הנותרת קבועה לאורך מספר תקופות, משחר העולם ועד ימינו אנו. פאנלים מתהווים על המסך ומעבירים את הסיפור בין הזמנים, מכירים לנו דמויות ועלילות, רובן בבית אחד ולאורך המאה ה-20 (עם ביקורים חוזרים לפני ואחרי). הסיפור המרכזי נוגע למשפחה אחת המגדלת כמה דורות בבית. תחילה אלו פול בטאני וקלי ריילי שרוכשים את הבית מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, אז נולדים ילדיהם, אחד מהם גדל להיות הנקס, שמתחתן עם רייט וכן הלאה. השחקנים המבוגרים יותר מגלמים את הדמויות הצעירות יותר בעזרת בינה מלאכותית שהצעירה את פרצופם, אבל לא את תנועותיהן או גוון קולם (לא מספיק לדעתי), וכך זמקיס יכול לשוב ולהשתעשע בטכנולוגיה במקום לדאוג לסיפור מרגש באמת.

שר הטבעות: מלחמת הרוהירים (The Lord of the Rings: The War of the Rohirrim) – סרט חדש על פי כתבי טולקין, אבל לא בדיוק מה שתצפו לו. ראשית, זה סרט אנימה, בבימוי קנג'י קמייאמה, כלומר בסגנון אנימציה יפני מסורתי-למחצה. שנית, זו אמנם הפקה של פיטר ג׳קסון אבל  לא עיבוד לספר מסוים של טולקין. יותר כמו סיפור מקורי-למחצה מאת המוני תסריטאים שמתרחש בארץ התיכונה ומכיל מספר דמויות מוכרות עד נישתיות, כמה מאות שנים לפני עלילת ״שר הטבעות״. זוכרות וזוכרים את הקרב על נקרת הלם? בוודאי, אבל לגבי האדם על שמו קרויה המצודה האגדית? המלך הלם יד-פטיש, ששלט על ממלכת רוהאן וארצות הפרשים, מופיע כאן כדמות ראשית – אך הוא לא גיבור הסיפור. הכבוד הזה שמור לבתו, הרה המכונה ״הפראית״, שיש לה אח לוחם ואח פייטן אבל רק לה לא נותנים להצטרף לאקשן. עד שאין ברירה – הממלכה מאויימת בידי כוחות חיצוניים בהנהגת לוחם נבגד בשם וולף, ותורה של הרה להוכיח את עצמה מתקרב. גאיה וייז (הבת של אמה תומפסון) מדבבת את הגיבורה, לוקאס פסקוולינו הוא הנבל, ובריאן ״לוגאן רוי״ קוקס בתפקיד הלם זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי השנה בקולנוע. עוד בקאסט הקולי: מירנדה אוטו מקריינת בתור אאווין (הדמות שלה מ״שר הטבעות״) וכריסטופר לי שב מן המתים כדי להגיד משפט אחד בתור סארומן הלבן.

קפיטאנו (Io Capitano) – הסרט הזה נודע בשמו האיטלקי מאז ייצג את מדינתו באוסקר, כולל מועמדות בשנה שחלפה, ובכורה ארצית בפסטיבל חיפה שכן התקיים (זה של 2023). הבמאי הוא מתאו גארונה (״גומורה״, ״דוג-מן״) והוא ממשיך להשתמש באגדות וסיפורי עם, אבל הפעם שואב מן המסורת האפריקאיות בניסיון להביא למסך סיפור מודרני. סיפורם של שני צעירים, המגולמים בידי נון-אקטורים (סיידו סאר ומוסטפה פאל), המחליטים לעזוב את דקאר, בירת סנגל. היעד שלהם הוא אירופה, אבל לשם כך יצטרכו לחצות מדבר בדרכם אל הים, ואז לשוט ללא רב חובל.

חיבור מסוכן (Fino alla fine / Here Now) – הכותרת באנגלית מנסה לבלבל עם ״כאן ולתמיד״, בעוד זאת העברית מזכירה כמה גנרי השם ״יופי מסוכן״ לסרט מאוד לא שגרתי. מזל שיש גם שם איטלקי, כיאה לסרט המתרחש בארץ המגף ומבוים בידי גבריאל מוצ׳ינו (״המרדף לאושר״, ״שבע נשמות״). אלנה קמפוריס מגלמת תיירת אמריקאית שמתאהבת בבחור מקומו (סאול נאני), מבלה איתו קצת, מכירה כמה מחבריו, יוצאת איתם לשוד מזוין באמצע הלילה, ועוד כל מיני דברים שקרו לכולנו בחופשה באיטליה. פאולו קוסטלה (״זרים מושלמים״) שותף לתסריט.

המרתף (Cellar Door) – בחזרה לשפה האנגלית עם מותחן המסתורין הזה בבימויו של ווהן סטין. ג'ורדנה ברוסטר וסקוט ספידמן, אנשים שיש להם קריירת משחק הוליוודית ולכולנו לא משום מה, מגלמים זוג נשוי המחפש להשתקע בבית חדש. הם מופנים לייעוץ אצל לורנס פישבורן, שנראה משועמם עוד מהטריילר, ולהפתעתם הוא מציע להם עסקה מעניינת: הבית העצום שלו בחינם ובתנאי אחד – לעולם לא לפתוח את המרתף הנעול או להציץ פנימה. האם יעמדו בפיתוי? זו השאלה שאמורה להחזיק את משך הצפייה. אלא שכבר בשלב הזה נזכרתי בסרט הקודם של הבמאי, ״היורשת״, גם בו יש סודות נעולים במרתפים ותהיתי לגבי נתיב הקריירה שלו. בדקתי ואין קשר בין הסרטים למעט הבמאי, הנוכחי הוא תסריט הביכורים של סם סקוט.

פושפה 2 (Pushpa: The Rule – Part 2) – נסיים עם סרט הודי, המשכון ללהיט מ-2021 שמוכר לא רק בתת-היבשת אלא גם בעולם. בתקופת שלטונו של ״RRR״ בשיח על בוליווד והמתחרות שלה, היו מי שנשבעו דווקא בשמו של אפוס הגנגסטרים המוגזם מן השנתון הקודם. כעת יש לו חלק שני ואינני יודע אם צריך לראות קודם את הראשון, כי טרם השלמתי בעצמי. אלו ארג'ון שב לגלם את פושפה ראג׳, ארכי-פושע שכולם אוהבים משום מה, למעט נציגי החוק. בסרט הנוכחי הוא סובל מטרגדיה משפחתית ויוצא לנקום בשוטר שגרם לה, ואולי יהיה יריב ראוי עבורו. הטריילר מבטיח סצנות פעולה עצומות ויצירתיות, אז עוד יותר מתחשק לבדוק האם המותג מחזיק. אל כס הבימוי שב סוקומאר, ועל המסך תמצאו גם את רשמיקה מנדנה ופאהאד פאסיל בתור אשתו של פושפה והשוטר שדולק בעקבותיו, בהתאמה. שמות שהקוראים והקוראות שלנו בהודו קופצות עכשיו משמחה לכבודם, אין לי ספק בכך.