״הבריון״, סקירת דיסני+

קשה לדבר על סרט של דיסני+ במונחים של סרט עצמאי, אבל גם קשה לחשוב על "הבריון" (Bruiser), סרט הביכורים של מיילס וורן, בתור משהו שונה מסרט עצמאי. הוא שייך לחטיבה חדשה יחסית בתאגיד דיסני בשם Onyx, שתפקידה להביא לקהל סרטים הנוגעים באוכלוסיות שלא מיוצגות מספיק על גבי מסך הקולנוע, או שירותי הסטרימינג (בארה״ב הוא מופץ דרך שירות hulu). במקרה של וורן, הכוונה היא לאפריקאים-אמריקאים, מיעוט שכן הופך לדומיננטי בקולנוע של ימינו, אבל התחושה היא שעדיין לא מספיק וגם שלא תמיד הייצוג מרגיש אותנטי.

לזכות "הבריון" אציין שמשהו בו כן הרגיש כנה ואותנטי לגבי אורך החיים של הדמויות, לצד מהלכים שנראו מהונדסים או קיצוניים. הכוח העיקרי של הסרט הוא שילוב ביו סיפור פרטי של משפחה לבין דילמה של קהילה גדולה יותר, התלבטות שנובעת גם מן הזהות של הגבר האפריקאי-אמריקאי הספיצפי שבמרכז העלילה, וגם לגבי צומת דרכים של הקהילה כולה. רצון למעבר למעמד גבוה יותר והשתלבות בחברה, התבדלות כמיעוט השומר על ייחודו, וגם נתיב בו החיים של הגבר נקבעו מראש על ידי התפיסה הסטריאוטיפית של הגבריות השחורה. כזו הקשורה לכותרת הסרט הן מבחינת יחס לאחר והן מבחינת המבנה השרירי של הגיבור.

וורן פותח את סרטו בדימוי סימבולי, שהוא ספק רמז להמשך העלילה וספק הרהור על הטבע שלה: שלושה גברים שוכבים בשדה, שניים מהם בלי חולצה. השלישי, הצעיר היותר, קם ומתבונן בשני הגברים הנותרים, ספק מאולפים או מתים, ספק חייים. הוא על הרגליים, צלע שלישית במשולש. הוא יכול לבחור אם ללכת לכיוונים של שניהם, אחד מהם, או לצאת לדרך עצמאית. הפתיחה הזו קובעת את הטון של הסרט, שגם אם את העלילה שלו ניתן לסווג כדרמה ריאליסטית, יש לכל אורכו מימד לירי-פיוטי, גוון שהזכיר לי את הסרטים של בארי ג'נקינס. גם אם וורן עדיין לא מגיע לאותה רמה של הישגים, הוא בהחלט ספג השראה שלקחה אותו למקום אישי מעניין. במיטבו, "הבריון" הוא סרט של אווירה שיש בה משהו מזמין אך יותר מכך משהו מרתיע, סרט שמכשף אך גם מצביע על תחושת סכנה.

העלילה נראית כמו סרט התבגרות. דריוס (ג'יילין הול) הוא נער בן 14 שלומד בבית ספר יוקרתי. בתחילת הסרט הוא משוחח עם חברתו הלבנה ולא ממש שש לפגוש מחדש את אמו, מוניקה (שינל אזורו) הבאה לאסוף אותו על מנת לבלות את חופשת הקיץ בבית המשפחה ובאווירה שונה. המשפחה חיה אמנם בבית גדול יחסית ומבודד, אבל הסביבה היא של ישוב קטן בדרום ארצות הברית, סוג של כפר הקרוב לעיירה. מקום בו מצד אחד דריוס יוכל לקבל שיעורי נהיגה מוקדמים מדי מאמו, ומאידך הוא רחוק מן הסביבה של החברים החדשים שלו, שהוא גם כך חש שמזלזלים בו. בלית ברירה, הוא נאלץ לבלות חלק מן החופשה עם חברי הילדות שלו, לא כולם בדיוק בגיל שלו ודומה כי רק עם אחת מהם, ג'וּן (אווה רייבק), יש לו קשר של ממש. אבל גם קשר זה ידע ימים טובים יותר. המצב הרעוע של היחסים שלו עם יתר הנערים מוביל אותו לקטטה.

כאשר הוא מנקה את עצמו מן הקטטה, דריוס נפגש עם גבר החי ליד הנחל הסמוך. זהו פורטר (טרוונטה רודס), החי בסוג של בית סירה סמוך והוא מכיר את הוריו של דריוס. פורטר נהנה לשוחח עם הנער וחלקים מן העבר שלו בתור מאבטח בלאס-וגאס מקינים לו הילה מסוימת. הוא גם מלמד את דריוס אמנויות לחימה למען "הגנה עצמית", אם כי נרמז שזה לא הדרך היחידה בה פורטר השתמש בידע שלו. המפגש עם פורטר מלחיץ את הוריו של דריוס, בעיקר את אביו מלקולם (שמיר אנדרסון), סוחר מכוניות שמנסה לנתב את דריוס הרחק מכל דרך הכוללת כוח או אלימות.

על פניו מדובר בשני מודלים שונים מאוד של גבריות והנער ניצב ביניהם. אולם, במהלך הסרט מתגלים כמה דברים, חלקם הפתעות רק עבור הקהל ולא עבור דריוס, חלקם סודות סבוכים של כל המבוגרים בסרט. העניין נובע מכך שמה שנראה כמו סרט התבגרות של הנער, הופך בהדרגה לסרט הדן בשלושת המבוגרים גם דרך שינוי שהם אולי צריכים לעבור, וגם דרך העבר שלהם והשינויים שאולי עברו. עצם היוכלת להשתנות מוטלת בספק, כמו גם היכולת להסתיר את העבר. כל זה נכון לגבי הדור של המבוגרים. כפי שנרמז בפתיחה בה דנתי, העתיד מבחינת דריוס כולל אולי פתח לכיוון אחר, אבל לא בטוח שהוא שלם עם ההחלטה.

יש לציין כי ה' הידיעה בכותרת הסרט מופיעה רק בעברית, באופן טיפוסי לנתינת שמות עבריים לסרטים בארץ מבלי להבין שקיומה או היעדרה של האות הזו (או המילים THE או A/AN באנגלית) משנה את כל הפירוש. כי לא מדובר רק בבריון אחד ספיציפי, אלא בכותרת שאולי מתייחסת ליותר מדמות אחת. יותר מכל, שם הסרט מצביע על סוג של אידיאל לגבי דמות: בריון לעומת האדם שהסתגל לחברה וחי חיים בורגניים. ככל שהסרט מתקדם, אף הגדרה של אישיות אינה כה חד מימדית.

לא הכל עובד בסרטו של וורן ולעתיים הוא נופל בין הכסאות בשילוב בין הרובד הסימבולי לבניית עלילה אמינה. הדבר נכון בעיקר במערכה השלישית, הנעה בין שיאים מרגשים ודימויים יפהפיים, לרגעים בהם יש מעט מדי אמינות על מנת לרגש או לשאוב את הקהל לחלוטין לתוך היצירה. למרות חוסר האחידות הזו, התעוזה שקיימת בקולנוע של וורן משתלמת בסופו של דבר, כי הסרט כן מצליח לעורר שאלות לגבי מהות האדם בכלל. לא רק לגבי הסיטואציה של של הגיבורים והמעמד האתני והחברתי ממנו באו. חלק ניכר מן ההצלחה נובע מליהוק מדויק, בעיקר של אנדרסון שנהדר בתור דמות סמכותית ופגיעה; ורודס שמגלם דמות שהיא סוג של הצד ההופכי של הדמות שלו ב"אור ירח", אף כי שתי הדמויות מעצבות את עצמן סביב אותו ייצוג תרבותי של גבריות חזקה.