סרטים חדשים: ״יותר ממה שמגיע לי״, ״טאר המנצחת״, ״מג'יק מייק: ריקוד אחרון״, ״אי אה״, ״רודיאו״, ״בלש ניו יורקי: המשימה האחרונה״, ״אולי חתונה״, ״מסביב לעולם ב-80 יום״

אחרי שבוע פתיחה מוחץ לחודש פברואר, סוף השבוע השני שלו נראה מבטיח אפילו יותר מבחינת היצע הסרטים. שמונה מצטרפים חדשים אל האקרנים, חלק היו כבר מדוברים ואחרים ודאי יהיו, וזה עוד אפילו בלי לספור את ההוצאה המחודשת של ״טיטניק״ (Titanic), שובר הקופות ההיסטורי של ג׳יימס קמרון שחוזר אל בתי הקולנוע 25 שנה לאחר יצאתו המקורית. הפעם בתלת-מימד, כמובן, ובאיכות דיגיטלית שטרם נראתה עבור הסרט הזה, כך מבטיחים לנו. עוד רומזים לנו על שובם של סרטי האוסקר לסיבוב נוסף, כאשר ״הכול בכל מקום בבת אחת״ כבר שב ואשתדל לעקוב ולעדכן האם זה המצב גם עם המתחרים שלו. כיוון שהמדור הבא יפורסם אחרי יום שלישי ה-14.2, הלא הוא ולנטיינז דיי, אאחל מראש יום אהבה לועזי שמח בכל דרך בה תבחרו לחגוג או להתעלם ממנו. אירוע חגיגי אחר יתפוס מקום במדור השבועי, אחרי כל סרטי הקולנוע החדשים ולפני תת-מדור הצפייה הביתית שיהיה הפעם מעט דליל כי באמת שחבל להישאר בבית החודש.

יותר ממה שמגיע לי – לפני כשנתיים נערכה בכורת סרטו הראשון באורך מלא של פיני טבגר, שחקן שהפך לבמאי. זה היה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, שם כתב עליו עופר, לפני שידענו שיזכה שם בפרס התסריט או יהיה מועמד לשישה פרסי אופיר. בהתבסס על סרטו הקצר וזוכה הפרסים בזכות עצמו, ״פנחס״, ובהשראה חלקית מחוויותיו שלו, רקח טבגר סיפור התבגרות בצל הגירה. פנחס (מיכה פרודובסקי) גדל בשיכון פועלים עם אמו (אנה דוברוביצקי), עולה מאוקראינה המפרנסת בקושי את שניהם. הילד מוצא עצמו מבודד מבני גילו עד אשר מגיע זמנם לעלות לתורה, הזדמנות חברתית אותה הוא מפציר באמו לאפשר לו. השכן החוזר בתשובה (יעקב זדה-דניאל) מסכים ללמד אותו ולסייע לו להתכונן, אך האם חוששת מן ההשפעה הדתית ומבקשת מן השכן שהשיעורים ייערכו בביתם – עד שגם היא נשבית בקסמו. שי פלג צילם, שירה הוכמן ערכה.

טאר המנצחת (Tár) – איך בעצם קוראים לסרט הזה בעברית? אולי רק ״המנצחת״, כי המילה ״טאר״ באנגלית נועדה לסמן את שמו הלועזי. אולי שילוב של המילים בשפות שונות, באמת שאני לא יודע. אני קורא לו ״טאר״ כי זה שמו, אבל אפשר גם לכנותו ״שבירת השתיקה של טוד פילד אחרי עשור וחצי של היעלמות״ (מאז ״ילדים קטנים״, שניים מאז ״בחדר המיטות״). ניתן אפילו לבחור בשמות עוד פחות רשמיים כמו ״נו, הזה שקייט בלאנשט חייבת לקחת עליו אוסקר שלישי״, או אפילו ״אחד הסרטים הגדולים של השנה שעברה״ (או המאה ה-21 מבחינתי). כל-כך הרבה כתרים כבר נקשרו בשמו עד כי נדמה שיקרוס תחת העול, ואולי זה יקרה לחלק מן הקהל במפגש עם לידיה טאר (בלאנשט), עילוי מוזיקלי והמנצחת של התזמורת הפילהרמונית ברלין העומדת בפני ההישג הגדול בקריירה שלה – וכולנו יודעים מה השלב הבא בביוגרפיה שמגיעה לשיא. אבל כיוון שכל מה שקורה בסרט נתון לפרשנות ומזמין דיון, אני מפציר בכם ובכן לא להקשיב לאיש וללכת לשפוט לבד. הופעות המשנה כוללות בין היתר את נינה הוס ונעמי מרלן, הפסקול של הילדור גואנדוטיר לא יוצא לי מהראש, ויש לנו כבר טקסט מוקדם של עופר מפסטיבל ונציה. יהיו עוד, מבטיח.

אי-אה (EO) – מוונציה אל פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, שבישראל הוקרן בפסטיבל ירושלים, משם הטקסט של עופר, ואז אל פסטיבל קולנוע בערבה שם התארח הבמאי, יז'י סקולימובסקי. היוצר הפולני הוותיק (״11 דקות״) שב להשתעשע באמצעי המבע הקולנועי בסיפור שדווקא לא נוטה להצחיק (אולי ממש לפעמים) על חמור ששמו כשם הסרט. הוא מתחיל את העלילה כחיית קרקס עם מטפלת אוהבת, אבל באירופה העכשווית אין מקום להתעללות מסוג זה. לכן החמור מועבר אל היעד הבא, גם הוא לא בדיוק ספא למפריסי פרסה, ופוגש במסעו כל מיני סוגים של בני אנוש וגם בעלי חיים. הוא לא מדבר או מקריין את המחשבות שלו, אף שהן כאילו מרצדות על המסך לפעמים, אבל אפשר להרגיש את מה שעובר עליו. מצד אחר, קשה לומר שהסרט ריאליסטי, לפחות לא בסגנון, ומאוד רחוק מבחינה צורנית מאביו הרוחני – ״בלתזר״ של רובר ברסון.

רודיאו (Rodéo) – סרט אחר שערך את בכורתו בקאן, ויצא עם פרס ממסגרת ״מבט מסוים״, הוא סרט הביכורים של לולה קיבורון הצרפתייה. הטריילר הזכיר לי את ״מוטומאמי״ של רוסליה (הקליפ והזמרת, לא סרט עלום של קולנוענית פלונית) משום שהוא מלא בעולם מחתרתי של רוכבי ורוכבות אופנועי פעלולים. ז'ולי לדרו, נון-אקטורית שזהו העולם שלה, התגלתה באינסטגרם על ידי הבמאית וחוזרה על ידה עד שהסכימה לככב בתפקיד השואב השראה מעולמה. היא מגלמת את ז'וליה, רוכבת אופנוע יחידה בעולם גברי וקשוח, המתחברת עם מנהיג כנופיית רוכבים דרך יצירת קשר עם זוגתו ובנו. הרוכבים הללו לא סתם מסכנים את חייהם ומטילים טרור בכבישים, אלא גם מתדרדרים לפשעים בכלל ושוד מתוכנן בפרט.

אי אה

מג'יק מייק: ריקוד אחרון (Magic Mike's Last Dance) – סטיבן סודרברג שב לביים את הסרט השלישי בסדרת ״מג׳יק מייק״, שוב בכיכובו של צ׳נינג טייטום. מדוע הסרט יוצא בחורף ולא בקיץ זו שאלה שצריך להפנות להפצה העולמית (או אולי רמז מדאיג), אבל ניקח מה שנותנים. הפעם מייק מוצא עצמו מסובך בחובות ולכן מברמן (נדמה לי שחשפנים מרוויחים יותר אבל בטוח יש הסבר בסרט לבחירה הזו), עד שהוא פוגש באשת עסקים שמציעה לו דיל משתלם. מגלמת אותה סלמה הייק והיא תיקח את גיבורנו אל לונדון שם ישוב אל הבמה, אולי בפעם האחרונה אם להאמין לכותרת. התסריטאי הוא ריד קרוליין, מי שכתב/הפיק את שני הקודמים בסדרה, וביים יחד עם טייטום את ״דוג טריפ״ לפני שנה בדיוק.

אולי חתונה (Maybe I Do) – עברנו שישה סרטים ורק עכשיו אני מגיע לזה בו מככבים דיאן קיטון, ריצ׳ארד גיר, וויליאם אייץ׳ מייסי וסוזן סרנדון. הרביעייה הוותיקה מגלמת שני זוגות הורים, של הזוג הצעיר אמה רוברטס ולוק ברייסי. הצעירים מוכנים לדבר על חתונה ומזמינים את הוריהם להכיר, אך מסתבר שחלק מבני הדור המבוגר יותר כבר מכירים משום שהיו נאהבים לשעבר. כי מהי קומדיה רומנטית אמריקאית בלי מידה נאותה של מבוכה סביב מיניות. רק תשאלו את הבמאי-תסריטאי מייקל ג׳ייקובס, מפיק בדרך כלל (״חידון האשליות״, ״ילד פוגש עולם״).

בלש ניו יורקי: המשימה האחרונה (Detective Knight: Independence) – הפרק השלישי בסדרת הסרטים שמבזה את כבודו של ברוס וויליס הפורש, ואני ממשיך להתרעם על כך שמפיצים הפקות בהן הצלילות של הכוכב לשעבר מוטלת בספק. על המצפון שלכם ושלכן אם לראות את השחקן האהוב מגלם בלש משטרה חסר מזל במיוחד לפי תיאורי העלילה, שהפעם משמרת יום העצמאות האמריקאי מתפקששת לו בגלל איזה חלאה שמעמיד פני שוטר ומכניס את נציגי החוק לסחרור. אדוארד דרייק, אדם שאני מאחל לו שלא ינצלו אותו בזקנתו כפי שעשה לוויליס, שוב ביים.

מסביב לעולם ב-80 יום (Around the World in 80 Days) – עוד גרסה לספרו הקלאסי של ז׳ול ורן, כי למה לא בעצם, הפעם בעיבוד אנימציה בלגי-צרפתי שיוקרן בישראל בדיבוב לעברית בלבד. בגרסה הנוכחית פספרטו הוא מרמוסט (סוג של קופיף עם תסרוקת בן-גוריון), החולם על הרפתקה בניגוד לרצונה של אמו המגוננת. מפגש עם פיליאס פרוג (כן, הוא צפרדע) מוביל אותו להתערבות בסופה הוא מתחייב להקיף את העולם, ניחשתם וניחשתן נכונה, ב-80 יום. על ההפקה המונפשת הזו מנצח שמואל טורנו, שהיה מועמד לאוסקר על סרטו הקצר ״Even Pigeons Go to Heaven״.

ספיישל ג'אלו – או ״ג׳יאלו״ כפי שהתרגלנו לקרוא לז׳אנר האימה האיטלקי קצת-בטעות, החל אתמול (7.2) בסינמטק תל אביב ויימשך עד ה-18.2 באותו מקום ממש המקושט בפוסטרים של סרטי המחווה. למרות שהסוגה קרויה על שם הצבע הצהוב, הגוון השולט בסרטים הקיצוניים משנות ה-60 וה-70 הוא כמובן אדום-דם, כפי שאני מניח שהדגים ״דם ותחרה שחורה״ של מריו באווה אמש. בהמשך יוקרן גם "מפרץ הדמים" של אותו הבמאי, כולל שיחה של חברינו מפודקאסט "טראשטוק" גילי פורת ושני קיניסו, "המדיום" של לוסיו פולצ'י, "המוות הטיל ביצה" של ג'יוליו קווסטי, דאבל של דריו ארג'נטו ("אדום עמוק", "משקפיים כהים") ודאבל של סרג'יו מרטינו ("טורסו", "הסטיה המוזרה של גברת וורד"). הסרט האחרון שהוזכר ילוו בפאנל בהנחיית פיני שץ ובהשתתפות לירון סיני שלנו והבמאי והבמאי איתן גפני ("בשר תותחים", "ילדי הסתיו"), ביום חמישי הבא (16.2) בשעה 20:30 באולם 1. בנוסף תוקרן את המחווה של בריאן דה פלמה לז'אנר, "לבוש לרצח". כל הפרטים באתר הסינמטק.

סרטים חדשים ב-VOD

אצלך או אצלי

מחכים למר בוג׳נגלס (Waiting For Bojangles) – הצפייה הביתית להפעם תתמקד בשתי אופציות רומנטיות לרגל יום האהבה המתקרב. סרטו של רג׳י רוינסאר (״פופולרית״, ״המתרגמים״), המבוסס על ספרו של אוליבייה בורדו, רק התארח באולמות הקולנוע בישראל וכעת מצא לעצמו בית קבע בסינמטק של yes החל ממחר (9.2) ובלעדית אצל חברת הלווין. וירז‘יני אפירה ורומן דוריס מגלמים זוג צרפתי שחוגג כל ערב כאילו הוא האחרון שלהם עלי אדמות, בשרשרת מסיבות בלתי נגמרת בשנות ה-60. גם הולדת בנם הצעיר לא מעיבה על הצרמוניה, ורק השינויים במצבה הנפשי מהווים איום על אורח חייהם.

אצלי או אצלך (Your Place or Mine) – בשישי (10.2) אצל נטפליקס ייפגשו ריס וויתרספון ואשטון קוצ׳ר לקומדיה רומנטית של אלין ברוש מקנה (תסריטאית ״השטן לובשת פראדה״ ומיוצרות ״האקסית המטורפת״). השניים נפגשו אמנם בסטוץ אבל זה היה לפני שנים, ומאז הם מתחזקים ידידות מופלאה על אף שהיא בחוף המערבי של ארה״ב והוא במזרחי. הם מחליפים מקומות כאשר נופלת בחלקה הזדמנות עסקית והוא מתנדב לשמרטף על בנה המתבגר, אבל אינטרקציה אחת רומנטית שלה עם גבר אחר ופתאום אולי יש כאן איזו אהבה לא ממומשת של שנים. הגיוני בסך הכל. עוד בקאסט: רייצ׳ל בלום, זואי צ׳או, טיג נוטארו, סטיב זאהן, ג׳סי וויליאמס, ושירי אפלבי.