סרטים חדשים: ״כל מה שאני יכולה״, ״עקרה״, ״אדמה בוערת״, ״העיר האחרת״, ״ההזמנה״, ״טייסת משנה״, ״אליזבת: דיוקן בחלקים״

בלתי אפשרי להתעלם מהעובדה שהפכנו השבוע לבלוג סיקור פסטיבל ונציה בחסות עופר, שכבר עומד על חמישה דיווחים ועוד המקלדת נטויה. נטויה גם בגלל ההתניידות בסירות לכל מקום, זה פסטיבל קולנוע שהוא מחלת ים אם תבחרו להאמין דווקא לי. ננסה לגוון כפי שעשה אור עם הזנקת המירוץ לאוסקר הבינלאומי, ובשבת זה בכל מקרה ייגמר בוונציה. אז יהיה לנו את טקס פרסי אופיר על הראש, וחלק מן המועמדים יוקרנו בסינמטקים בשבוע הבא. בסינמטק תל אביב תוכלו לראות ולפגוש את היוצרים של: ״סינמה סבאיא״, ״ולריה מתחתנת״, ״הדרך לאילת״, ״סבוי״, ״איפה אנה פרנק״, ו״בתולים״, סרטו של מאור זגורי שטרם נחשף רשמית מחוץ לאופירים ולכן לא כתבנו עליו. בנוסף, המון סרטים ישראליים מגיעים למסכים ממש היום. נתייחס גם אל האחרים ונסיים בכמה סרטים לצפייה ביתית, חדשים אף הם. זאת גם הזדמנות טובה להזכיר את ההנחה שהשגנו מסינמטק חולון לכל אורך החודש, במידה ותרצו לראות שם קולנוע ישראלי ובכך לאחל לבלוג סוג של מזל טוב על 12 שנות פעילות שנחגוג בעוד כשבועיים.

כל מה שאני יכולה – נתחיל עם סרט שמועמד לפרס אופיר, אחרי בכורה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, שם כתב עליו עופר. סרט הביכורים של שירי נבו פרידנטל מלווה את אניה בוקשטיין כפרקליטה שאפתנית, שמקבלת לידה תיק של קולגה לפני שתזכה לתיק שחיתות רציני. התיק הנוכחי מציב אותה כתובעת לצידה של מתלוננת על עבירת מין שהתרחשה לפני שנים, מילה שלה כנגד השכן שהעסיק אותה כשמרטפית לילדיו. בת הזוג הנוכחית של המתלוננת לא מעוניינת בהסדר טיעון, בעוד הנאשם שוכר צוות הגנה בכיר שהופך את דוכן העדים למוקד להאשמת קורבן. המשפט משפיעה על חייה הפרטיים של הגיבורה, אליהם אנו נחשפים דרך יחסיה עם אמה וסבתה שעלו מבריה״מ לשעבר, ודרך רומן עם פרקליט פרוד טרי. את תפקידי המשנה הרבים הללו מגלמים בין היתר שרון סטרימבן, מגי אזרזר סבג, רועי אסף, מוני מושונוב, גל פרידמן, והלנה ירלובה. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

עקרה – גם סרטו של מרדכי ורדי התחיל את דרכו בירושלים, כולל סקירה קצרה של עופר, וגם הוא סרט עלילתי ראשון באורך מלא. אולם, הקולנוען והרב יצר סרטים תיעודיים (״חתונה הפוכה״) לצד ניהול בית הספר לקולנוע ״מעלה״ בירושלים, כך שהוא רחוק מלהיות טירון. מילי עשת היא גיבורת הסיפור, אישה חרדית צעירה המתגוררת עם בעלה אצל החמים שלה. לזוג אין עדיין ילדים והבעל מחליט לטוס לאומן בתקווה לברכה, בעוד אל בית ההורים בצפת מזדמן מומחה לטיפול בעקרות, או כך הוא מציג את עצמו. בתפקידי משנה מככבים יואב רוטמן, אילנית בן-יעקב, נבו קמחי, גולן אזולאי, וגיל פרנק בתור המומחה המסתורי.

אדמה בוערת – סרט עלילתי ישראלי שלישי לשבוע זה, שטרם כתבנו עליו לשם שינוי, אבל כמו תמיד אני חייב לשאול על התזמון. כפי שתיווכחו במשפט הבא הסרטים מאוד שונים זה מזה, אבל נדמה לי שציבור גדול בכל זאת יקטלג את כולם כ״ישראליים״ ויבחר רק אחד אז חבל להתחרות על אותה המשבצת. סרטו של לירן שטרית (״בשם הבת״) מתמקד בנער בגילומו של אסף הרץ, שהנסיבות בביתו והסתבכות עם החוק מובילה אותו לברוח אל השומרון. הוא חובר אל קבוצת נערי גבעות המאמצים אותו בהיסוס ומנסה להשתייך, תחילה בלי אוריינטציה דתית או לאומנית. אך המאבק עם השכנים הפלסטינים מציב בפניו את המציאות, ובעידוד הרב שאמון על חינוך הנערים (נתן רביץ) התמונה משחירה. ריקי בליך כאמו של הגיבור ויעל לבנטל כמקומית המעניקה לו עבודה בכרם שלה, משתתפות אף הן.

העיר האחרת – נישאר בקולנוע הישראלי אבל נעבור לאגף התיעודי, עם סרט נוסף שעופר החרוץ כבר התייחס אליו אצלנו והפעם במסגרת פסטיבל דוקאביב. ייתכן שהייתי צריך להזכיר אותו כבר במדור של השבוע שעבר, אבל הייתי תחת הרושם שהפצתו תתרחב מעבר להקרנות בסינמטק תל אביב. כך או אחרת, סרטה של ליבי קסל מתחיל בהיותה סטודנטית לצילום המשתייכת לקבוצת אמנים צעירים בעיר התחתית בחיפה. היא ממשיכה לתעד את ארבעת חבריה הקרובים לאורך שנים, מתוך תחושה שיצליחו. התקציר מבטיח כי ״חוסר היציבות בחייהם מעלה שאלות על הצלחה, הרס עצמי ועל המחיר היקר של חלומות״.

עקרה

ההזמנה (The Invitation) – הפסקה לקולנוע בינלאומי ואמריקאי תחילה. נטלי עמנואל מגלמת את הגיבורה, שתמיד רצתה משפחה ולכן שלחה בדיקת דנ״א לאחד מהשירותים האלה שמבטיחים למצוא קרובי משפחה. בן-דוד רחוק מופיע כבמטה קסם, ואף מזמין אותה לחתונה משפחתית באנגליה כדי להכיר את המשפוחה. לא חשוד בכלל, לא לדמות הראשית שנענית להזמנה ומגלה שהיא הוזמנה לסיוט ולא מהסוג של קינוחים פרווה. הטריילר מסגיר הרבה יותר מדי להערכתי אז רק אומר שזה סרט אימה והוא מדמם מרוב גותיקה. ג'סיקה מ. תומפסון (״The Light of the Moon״) ביימה על פי תסריט מאת בלייר באטלר (״מבוך האימה״).

אליזבת: דיוקן בחלקים (Elizabeth: A Portrait in Part(s)) – רוג׳ר מיצ׳ל כבר לא איתנו אבל ממשיך ליצור סרטים, הפעם דוקומנטרי על מלכת אנגליה, אליזבת׳ השנייה. הסרט מבטיח להאיר צדדים שונים בחייה ובאישיותה של המלכה המכהנת לאורך הזמן הרב ביותר בהיסטוריה תחת עול הכתר הבריטי. לא בטוח שיש עוד מה להגיד עליו לפני צפייה, מלבד שתי השאלות החשובות: האם הוא יוסיף או יהיה מעין תגובה לייצוג המתמשך שלה בקולנוע או בסדרות כמו ״הכתר״, וכמובן האם תעלה לדיון אהדתה לקבוצת הכדורגל של ארסנל. השאלה השנייה חשובה רק לי, כנראה.

טייסת משנה (Copilot) – ההפקה הגרמנית-צרפתית-לבנונית הזו תוסיף כמה וכמה שפות למדור, אם כי אחת מהן היא אנגלית. סיפור אהבתם של שני סטודנטים בני מהגרים בהמבורג הופך לנישואים סודיים, בלי אישור המשפחות המוסלמיות שלהם. אסלי (קנאן קיר) מאוהבת מספיק בסעיד (רוג'ר עזר) כדי לבטוח בו, גם כאשר נדמה לה שהוא הופך להיות ״מהקיצוניים הללו״. התרחשות העלילה בתחילת המאה הנוכחית, יחד עם סמיכות ההפצה לתאריך ההיסטורי שיתקיים בשבוע הבא, יכולים אולי לרמז על הכיוון אליו צועד הסרט של אן זוהרה ברשד.

סרטים חדשים ב-VOD

2022 Disney Enterprises, Inc. All Rights Reserved ©

פינוקיו (Pinocchio) – היום (8.9) הוא ״יום דיסני+״ מה שאומר לא רק יום הולדת שנתיים לשירות הסטרימינג של תאגידסני, אלא גם מספר בכורות. הגרסה המחודשת של רוברט זמקיס לסיפור פינוקיו, היא הבולטת שבהן. בהמשך לתוכנית חידושי קלאסיקות האנימציה של האולפנים, מגיע תור סיפורה של בובת העץ שחולמת להיות ילד אמיתי. טום הנקס מגלם את ג׳פטו הנגר, ג׳וזף גורדון-לוויט מדבב את ג׳ימיני הצרצר, סינתיה אריבו היא הפיה הכחולה והשחקן האיטלקי ג׳וזפה בטיסטון (״זרים מושלמים״) הוא סטרומבולי מנהל הקרקס.

סוף הדרך (End of the Road) – מזמן לא ביקרנו בנטפליקס, וזה אחד הדברים החדשים שיש לראות שם החל מהיום. קווין לטיפה מגלמת אלמנה טרייה שנוסעת עם שני ילדיה ואחיה (כריס ״לודאקריס״ ברידג׳ס) להתחיל מחדש. בדרך הם צריכים לחצות את מדבריות ניו מקסיקו, ולשרוד לילה במוטל דרכים שהופך לזירת רצח, ממש חדר אחד לידם. הגיבורים מוצאים עצמם במנוסה, עם בלש מקומי (בו ברידג׳ס) החושד בהם ותיק אחד מלא מזומנים שנעלם לו. סרטה של מיליסנט שלטון, במאית קליפים שעברה לסדרות וכעת חתומה על סרט נטפליקס.

שודדי הלילה (Pirates) – ביום שבת (10.9) אפשר יהיה למצוא אצל yes את הקומדיה הבריטית הזו על התבגרות בצל שנת 1999. באופן ספציפי יותר, סיפורם שלושה נערים חברים מצפון לונדון, המבקשים לחגוג את המילניום החדש בדרום העיר במסיבה הכי שווה מבחינתם. בעיקר כי אין כרטיסים, אבל זה לא יעצור בעד השלישייה מלנסות להשיג אותם בכל המקומות הלא נכונים. סרטו של השחקן שהפך לבמאי, רג׳י ייטס.