סרטים חדשים: ״אחוזת דאונטון: עידן חדש״, ״מערבולת״, ״אייפל״, ״שעת נקמה״, ״אמה הזאב והאריה הגדול״, ״כלב מי שמנגן 2״, ״ג'וג'וטסו קאיזן״

בריביירה הצרפתית נפתח אמש פסטיבל קאן בפעם ה-75 בתולדותיו, וזו הזדמנות לאחל הצלחה לסרטה של מהא חאג׳, ״Mediterranean Fever״ (קדחת ים-תיכונית), שיתמודד במסגרת מבט מסוים, לשחקנית ליהי קורנובסקי המשתתפת ב״פשעי העתיד״ של דייויד קרוננברג בתחרות הרשמית, ולסרט ״שארות״ של אורין כדורי מביה״ס טיש שיתחרה בסינפונדסיון. השנה לא יהיה לנו סיקור, לצערי הרב, אבל אני בטוח שכמו שקורה תמיד, הסרטים הבולטים ימצאו את דרכם ארצה בחודשים הקרובים מאוד בזכות פסטיבלי הקולנוע המקומיים. במעבר חלק, אחד מהם נפתח השבוע והוא כולו בסימן צרפת, כפי שאפשר לקרוא במדריך שהכנתי, ומוקדם יותר השבוע נערכנו כל חברי סריטה לבואו של פסטיבל דוקאביב בסוף השבוע הבא, עם פוסט ההמלצות (והאזהרות) הקבוע. גם הפסטיבלים של יוני, בראשות פסטיבל סרטי הסטודנטים, כבר מכריזים הכרזות אבל נחכה רגע עם הטיפול בהם כדי להתייחס גם לסרטים הרצים. הנה השבעה שמגיעים לקולנועים החל ממחר ועוד כמה שיעשו זאת אל המסך הביתי.

מערבולת (Vortex) – נפתח דווקא עם סרט שההפצה שלו הכי מצומצמת, אבל בעיניי היא עדיין הפצה. קולנוע לב כבר הוכיחו ש״הקרנה מיוחדת״ אצלם הוא לפעמים שם קוד לבדיקת המים לפני הקרנות סדירות, גם אם שבועיות בלבד, כפי שהיה למשל עם ״קליימקס״, סרטו הקודם של גספר נואה. הנוכחי שלו מבטיח להיות שונה ממה שהורגלנו לקבל מהפרובוקטור הצרפתי, ולמעשה הפתיע רבים בפסטיבל קאן הקודם בסגנון ובנושא העיסוק. פרנסואז לוברן ודאריו ארג׳נטו מגלמים זוג קשיש עם בעיות בריאות משלימות – גופו שלו בוגד בו, בעוד אצלה זו התודעה. ההתמודדויות הללו מהוות את העלילה לצד מפגשים עם בנם של השניים, המגולם בידי אלכס לוץ. כדי לא להחמיץ הזדמנות לדון בסרט, למקרה שהוא באמת ייעלם אחרי הקרנה בודדה מחר בקולנוע לב תל אביב, הסקירה של אור תפורסם לפני כן.

אייפל (Eiffel) – נישאר בצרפת עם סרט שהוזכר בחטף אתמול, שכן הוא סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הצרפתי. אייפל הוא המגדל הפריזאי המפורסם אבל גם המהנדס שתיכנן אותו, גוסטב אייפל, בגילומו של רומן דוריס. השנה היא 1889 ופריז מארחת את היריד העולמי, מה שמפנה אותו אל האיש שעיצב את פסל החירות בתקווה שיפיק משהו מיוחד לכבוד אירוע החוצות. אייפל קיווה דווקא להירגע אבל הבקשה וגם פגישה מחודשת עם אהבה מעברו, מציתה את היצירתיות שלו ואת החלום על מגדל פלדה בגובה 300 מטרים באמצע עיר האורות. את האקסית החוזרת מגלמת אמה מקיי (מייב מ״חינוך מיני״ של נטפליקס, המשחקת כאן בשפת אביה ולא אימה) וכדי שיהיה משולש רומנטי הוסיפו את פייר דלדונשן. קשה להתלונן על כך אבל אם יש תלונות, נא להפנות אותן לבמאי מרטין בורבולון (״משפחה לא בוחרים״) והתסריטאית קרולין בונגראן.

אחוזת דאונטון: עידן חדש (Downton Abbey: A New Era) – נחצה את התעלה אל אנגליה של המאה ה-20 ואל סרט ההמשך של ״אחוזת דאונטון״, שכמובן הייתה סדרה בת שש עונות לפני המעבר למסך הגדול ב-2019. ספק אם מי שאינו מעריץ או מעריצה של המותג יבחרו להתחיל את המסע דווקא בסרט השני, אז תהיתי אם בכלל לפרט את העלילה. או אם יש ביכולתי להבין אותה בתור מי שלא צפה אפילו בדקה מן הסדרה או הסרטים למעט שני הטריילרים שלהם. על פי הקדימון, בוא צפיתי אינספור פעמים משום שהוא התנגן לפני כל סרט שראיתי בקולנוע השנה, העלילה הנוגעת לאחוזה מן הכותרת מספרת על צילומי סרט במקום, מה שמטלטל את עולמם השברירי והבריטי של דרי המקום. זאת בעוד קו עלילה נוסף נוגע לדמות של מגי סמית׳, ספציפית לגבי וילה שהיא ירשה וילה בדרום צרפת. בדיוק בזמן לפסטיבל קאן? הכל מתחבר. כל הקבועים חוזרים לככב, ממישל דוקרי ועד יו בונוויל, כאשר את התסריט כתב יוצר הסדרה ג׳וליאן פלווס והבמאי הפעם הוא סיימון קרטיס (״האישה בזהב״). התמונה לעיל וגם זו שכאן מתחת, שתיהן מהסרט.

שעת נקמה (A Vigilante) – לפני שנעבור אל סרטי הילדים ו/או האנימציה, אתנחתא עם סרט מ-2018 שמצא את דרכו לאקרנים כעת. מדובר בסרט הביכורים של שרה דאגר-ניקסון, עם אוליביה וויילד בתפקיד הראשי. היא מגלמת אישה הנמלטת מבעלה האלים, ונשבעת לא רק לנקום בו אלא גם לעזור לאחרות במצבה. זה דורש ממנה אימונים אינטנסיביים במה שקצת מזכיר את הסרט מרובה השמות ״משבר זהות״ עם בלייק לייבלי מלפני כשנתיים, או אולי בעצם כל מותחן נקמה שתרצו בו הניצולה לוקחת את השליטה בחזרה אל ידיה, שלא לומר אגרופיה.

אמה הזאב והאריה הגדול (The Wolf And The Lion) – סרט הילדים הזה יוקרן בארץ בדיבוב לעברית אף שאינו מונפש. מדובר בהפקה קנדית-צרפתית, מאת הבמאי של ״מיה והאריה הלבן״, ז'יל דה מייסטרה. אם כי אין קשר עלילתי להבנתי, רק סיפור נוסף על ילדה המצילה בעלי חיים. במקרה זה, הגיבורה מוצאת גור זאבים בערבות קנדה, עד כאן דבר שבשגרה, אבל גם גור אריות הנופל ממטוס שהוביל חיות קרקס. כמובן שלא כל הדמויות של בני האנוש הבוגרים מרוצים מהסידור של גידול והסתרת חיות פרא בבית של אמה, כאשר שם הסרט בעברית מכיל רמז לגבי המימדים אליהם מגיע כפיר אריות בבגרותו.

כלב מי שמנגן 2 (Rock Dog 2: Rock Around the Park) – המשכון נוסף לשבוע זה, הפעם באנימציה ובדיבוב לעברית. אם כי ההפקה האמריקאית-סינית הזו דוברת אנגלית במקור. סיפורם של הכלב המונפש בודי ולהקת הרוק שלו ״טרו בלו״ נמשך, כאשר הפעם מוצע להם לעזוב את עירם לטובת סיבוב הופעות עם כוכבת פופ שועלית. האמרגן הצמרירי שלה כנראה נורא מכפי שהוא נראה, כי לא זאת בלבד שהוא מפתה אותם להתמסחר מוזיקלית ותדמיתית, הוא גם חומד את כוחות הקסם שמתפרצים מן הלהקה כשהיא מנגנת. היוצרים המקוריים לא טרחו לשוב ואת הסרט הנוכחי ביים מארק באלדו.

ג'וג'וטסו קאיזן (Jujutsu Kaisen 0) – סדרת האנימה היפנית, שלהבנתי יש לה מעריצים בישראל, הולידה השנה סרט קולנוע שכמו במקרה של ״אחוזת דאונטון״ מיועד כנראה בעיקר למי שכבר אוהד או אוהדת. או ״דימון סלייר״ אם למצוא דוגמה קרובה יותר בסגנון ובמוצא. להבנתי הדלה, הסרט לא רק מבוסס על מנגה באותו השם אלא גם מהווה פריקוול לעלילות הסדרה, העוקבת אחר תלמיד בתיכון יפני מכושף. הוא לכאורה מקולל בכך שרודפת אותו רוח זדונית ורבת עוצמה, אך למעשה בעל שליטה בשד וצריך ללמוד כיצד להפוך את המצב לטובתו. הבמאי הוא סונג-הו פארק, שביים לא מעט פרקים בסדרה המקורית.

סרטי חצות – פודקאסט חדש על קולנוע בעברית, מאת רוי יודקביץ׳, שהיה הבלוגר של ״תרבות רעה״ וגם שמחנו לארח בסריטה. שני פרקים כבר באוויר ושם תוכלו להאזין לרוי מדרג בכל פעם רשימת סרטים בשני נושאים לא קשורים בהכרח, כאשר בפרק הראשון היו אלה סרטי ספיידרמן למיניהם ומועמדי האוסקר הקודם. הפורמט נעדר מן הפרק השני, שמכיל בעצם ביקורת כפולה של רוי על שני סרטים עדיין-חדשים בקולנוע, ״מלך הצפון״ ו-״X״, מה שאומר שאולי אפשר לצפות גם לזה ממנו. בכל מקרה נאחל בהצלחה, הפרקים קצרים יחסית (כחצי שעה) אז מתאימים בעיניי לעבודות בית או הליכות קצרות. או לפחות כך בחרתי לדגום את הפודקאסט.

סרטים חדשים ב-VOD

המפרץ הכחול (Blue Bayou) – את החלק הזה של המדור נתחיל עם סרט שזמין כבר מאתמול (17.5) אצל yes וסלקום tv גם, ואפשר לראות תמונה מתוכו ממש כאן למעלה. הכוכב-כותב-במאי הוא ג׳סטין צ׳ון, שמאז הפריצה שלו בתור אריק בסאגת ״דמדומים״ הספיק להתחיל לביים ולהמשיך לשחק. הוא מגלם גבר קוריאני-אמריקאי שגדל בלואיזיאנה והקים משפחה (עם אליסיה ויקנדר), אך כעת עלול להיות מגורש מן המדינה היחידה שהכיר ושהוא מחשיב כבית. שום דבר שקהל ישראלי יכול להזדהות איתו, ממש תרחיש בדיוני לגמרי.

אמפארו (Amparo) – נישאר בטריטוריית יסלקום (מותר לאחד ככה? מקווה שלא יכעסו) ונביט קדימה אל התאריך של מחר (19.5). על הסרט הזה כתבתי בפוסט המקדים שלנו לפסטיבל ירושלים, לאחר שצפיתי בו בקאן לפני כשנה. בסוף שנות התשעים, קולומביה היה נהוג לגייס בכפייה נערים המגיעים לגיל המתאים, וזה החשש המתעורר אצל הגיבורה ששמה כשם סרט הביכורים של סימון מסה סוטו, כאשר בנה לא שב הביתה בלילה. היא יוצאת למסע קודם כל כדי למצוא אותו ואם צריך אז למנוע את שליחתו לחזית המסוכנת ונתקלת בעולם אטום ובעיקר גברי מאוד.

מה יהיה נטפליקס – שברו את רוחי השבוע. כל כך הרבה סרטים, כל כך מעט השראה. למשל, דאבל דוקו-פשע עם שמות שמסבירים את עצמם (״חדרי האימה: סחיטה וניצול באינטרנט״, ״הצלם: הרצח של חוזה לואיס קבסס״). לדוגמה, דאבל סרטי אוכל, טיולים ואהבה (״לגימה של אהבה״ על מנהלת יקב מלוס אנג׳לס שעוברת לחוות כבשים באוסטרליה, ״טוסקנה״ על שף מדנמרק שעובר נחשו לאן ומוצא את עצמו מחדש). אחכה לסופש פחות גדוש בכלום כדי להבליט סרטי נטפליקס, יש כאלה ראויים ומסקרנים, וסליחה עם סרטי הסופש הזה על השיפוט המהיר והבלתי הוגן מצידי.