• ראש העכביש
  • סרטים חדשים: ״המיניונים: עלייתו של גרו״ בקולנוע
  • ״סרט בנות״, סקירה מסופשבוע גאווה
  • אימת החודש - יוני 2022
  • סקירה תיעודית כפולה על צמד סרטים ישראליים
  • אלביס
  • בלאק-פון
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח מסכם על סרטים זוכים
  • פסטיבל סרטי סטודנטים 2022: דיווח אחרון
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח של אורון לפני סגירה
  • פייר איילנד
  • ״שנות-אור״, סקירת פיקסאר
  • ״השיחוק״, סקירת נטפליקס
  • עולם היורה: עולם חדש
  • האדם הגרוע בעולם
  • RRR :סקירה לסנסציה של הקולנוע ההודי
  • ״אהבה בשחקים: מאווריק״, סקירה

פסטיבל קאן 2022: מבט על הבחירה הרשמית

15 באפריל 2022 מאת עופר ליברגל

ביום חמישי החולף, פסטיבל קאן הכריז על רוב סרטי הבחירה רשמית למהדורת 2022 שלו. האמת היא שהשנה כמעט ולא שמתי לב כי ההכרזה עומדת לצאת, או שהגיעה העונה לשנה חדשה של סרטי פסטיבלים. בכל זאת, כמיטב המסורת, אני לא פוקד את הפסטיבל אבל מסקר את הסרטים אשר התקבלו לתחרות הרשמית שלו מבועד מועד, תוך שאני, מן הסתם, טועה לגבי חלק מן הפרטים. אבל הרשימה הזו היא סוג של רשימה ראשונית של מה שצפוי לנו מן הקולנוע העולמי בתקופה הקרובה, עם כמה סרטים מסקרנים.

הבחירה הרשמית מורכבת משתי תחרויות: התחרות הרשמית שמקבלת את מירב העניין וכל הסרטים שהוכרזו כחלק ממנה יהיו חלק מן המבט שלי על הבחירה; מסגרת "מבט מסוים", המציגה לרוב סרטים מסקרנים של יוצרים פחות מוכרים, כי הבחירה הרשמית נוטה להעדיף סרטים שכבר הציגו בפסטיבל קאן בעבר. בנוסף, יש גם הקרנות מיוחדות מחוץ לתחרות ויש כמה סוגים שונים של ״מחוץ לתחרות״: הקרנות לסרטים מסחריים, הקרנות חצות, הקרנות מיוחדות לסרטים תיעודיים, ומסגרת בשם "קאן בכורה", שנותנת הקרנות בכורה לדברים שיכולים להיות גם סדרות טלוויזיה או אפילו, חס וחלילה, תכנים שילכו לסטרימינג.

יש לציין כי במסיבת העיתונאים שהתקיימה אתמול לא הוכרזו כל הסרטים בבחירה הרשמית. לרוב, במהלך השבועיים שאחרי ההכרזה נוספים עוד מספר סרטים, אולם כעת נמסר כי כבר בשבוע הבא יוכרזו עוד 10 סרטים אשר יצטרפו לבחירה, מפוזרים על המסגרות השונות. לאחר מכן יפורסמו גם מסגרות הצד של הפסטיבל, "השבועיים של הבמאים" ו"שבוע המבקרים", שתי מסגרות אשר נבחרות על ידי צוות לקטורים אחר. גם תכנית הסרטים הקלאסיים טרם פורסמה.

במבט ראשוני על רשימת הסרטים המרכיבים את הבחירה הרשמית, שני דברים נעדרים ממנה בינתיים: סרטים ישראלים (אם לא פספסתי משהו) ודיוויד לינץ'. לגבי הנציגות הישראלית, הדברים עוד יכולים להשתנות בעיקר במסגרות הצד, אבל הסיפור של לינץ' יותר מעניין כי הוא לכאורה לא צילם סרט חדש, או לחילופין סדרה חדשה. למרות זאת, עיתון "ורייאטי", מקור אמין למדי על בסיס קבוע בכלל ובעל הדלפות טובות מקאן בפרט, טען לפני כשבוע כי שמע ואימת משני מקורות שונים כי לא רק שדיוויד לינץ' צילם משהו בסתר, אלא שהוא יוקרן בתחרות הרשמית של קאן. לינץ', שבינתיים מקדם בארה"ב יציאה מחודשת לקולנוע של סרטו הקודם "אינלנד אמפייר" מ-2006 (מאז הוא יצר רק סרטים קצרים וסדרת טלוויזיה), טען כי הוא לא צילם שום דבר חדש ובטח לא נוסע לקאן.

בינתיים, ורייאטי מצטיירים כמי שדיווחו משהו שגוי, כאילו היו עיתון כלכלה ישראלי. אולם יש לסייג זאת – עדיין לא כל הסרטים הוכרזו וכיוון שמדובר בפרויקט סודי, לינץ' ביקש שיחשפו אותו כמה שיותר מאוחר. אולי לכן עדיין אין הכרזה. ייתכן גם שלינץ' זעם על ההדלפה ומשך את הסרט מן הפסטיבל, ובמקרה זה הוא יצוץ יותר מאוחר, אולי השנה ואולי בעתיד. אולי בכלל מדובר בהצגה של סרט ישן יותר של לינץ' במסגרת הקלאסיקות, או בכיסא מאוד מרשים שהבמאי/נגר עבד עליו. למרות שכנראה לורה דרן מעורבת, אפילו אם הפרויקט בכלל לא קיים.

כעת הגיעה העת לסקור את הסרטים. בשנה שעברה התחלתי לדרג את הסרטים לא לפי סדר ההכרזה במסיבת העיתונאים, אלא לפי סיכויי הזכייה. כלומר סיכויי הזכייה כפי שמעריך אותם העיתונאי ניל יאנג, הידוע גם בכינויו "לא הזמר". מי שיהיה מהמר על "טיטאן" בשנה שעברה, עם פרסום רשימת המועמדים ועל פי סיכויי הזכייה שלו, היה מרוויח לא רע בכלל – הסרט דורג אצלו במקום ה-17 מתוך 24 סרטים בתחרות וגם אחרי חשיפת הסרטים בפסטיבל עצמו טיפס רק למקום ה-11. כך שמדובר בשעשוע לא אמין במיוחד. אם כי השנה יאנג ניסה לתקן את הטעות ושני הסרטים שהוא מדרג כבעלי סיכויי גבוה לזכייה הם סרטים של במאים צעירים יחסית ולא בהכרח כאלו שהם הטעם המסורתי של קאן. מקומם של במאים ותיקים ושל זוכי דקל הזהב בעבר זוכה לדומיננטיות בהמשך.

זה המקום לציין או להזכיר כי "דקל הזהב" הוא הפרס הראשון והיוקרתי ביותר שמחולק בקאן, ורק אחריו מבחינת חשיבות נמצא "הפרס הגדול", ולאחר מכן כל יתר הפרסים. פרס "מצלמת הזהב" מוענק לסרט הביכורים הכי טוב מכל המסגרות של הפסטיבל, כאשר לרוב סרטי ביכורים לא כלולים בתחורת הרשמית. כמו בעבר, על כל סרט אציין קודם את הבמאי ולאחר מכן את הפרטים האחרים הידועים על כל סרט, שהם לא בהכרח אמינים. כמו כן, השמות העבריים לסרטים הם תרגומים שלי והם בהכרח לא השמות של הסרטים בסופו דבר.

התחרות הרשמית ה-75 של קאן

close

Close
קירבה

יחס זכייה: 9-2

הבמאי: לוקאס דונט, במאי בלגי שפרץ בקאן 2018 עם סרטו "נערה" שהוקרן במסגרת "מבט מסוים", זיכה אותו בפרס מצלמת הזהב ויצא לסיבוב פסטיבלים מוצלח בעולם וגם להקרנות מסחריות בישראל. אם כי בארה"ב (בעיקר) הוא נתקל במחולקת סביב הליהוק של שחקן סיסג'נדר לתפקיד של טרנסג'נדר. מעבר לנושא ולמחלוקת אחרת סביב סיום הסרט, דונט הפגין עדינות רבה ובניית סיפר מדויקת בסרטו הראשון.

על מה הסרט: ליאו ורמי הם בני 13 ויש להם חברות קרובה וצמודה אשר זוכה לעתים ללעג מצד מתבגרים אחרים. אחרי שהחברות עוברת טלטלה, ליאו מתקרב לאמו של רמי בניסיון להבין מדוע. עושה רושם של סרט התבגרות עדין נוסף, אולי עם זווית אפלה בתוכו, סוג של פיתוח לנושאים מן הסרט הקודם. הקאסט כולל את השחקנית הצרפתייה הנהדרת ליאה דרוקר וגם את אמילי דקן שזכתה בפרס המשחק בקאן על "רוזטה", שגם זכה בדקל הזהב עבור במאים בלגים אחרים שיחזרו לקאן גם השנה. הסיבות לכך שניל יאנג מדרג את הסרט הזה ראשון חומקות ממני, אבל סביר להניח כי מדובר בסרט מרגש למדי.

Holy Spider
עכביש קדוש

יחס זכייה: 6-1

הבמאי: עלי עבאסי, מי שניצח את דהונט בתחרות "מבט מסוים" עם סרטו "גבול", סרט מוטורלל למדי שהפך ללהיט פסטיבלים ואף למועמד לאוסקר על האיפור. עבאסי הוא יוצר שוודי-אירני ובסרט החדש אתר ההתרחשות הוא איראן, אם כי בפועל הסרט צולם בירדן. במקרה זה הדירוג הגבוה עשוי לנבוע מכך שזה נראה כמו הדבר הכי קרוב ל"טיטאן" שיש השנה מבחינת העבר של הבמאי, אף כי אני מניח כי הסרט הוא לא בדיוק מה שנדמה.

על מה הסרט: סעיד הוא איש משפחה אירני אשר יוצא למשימה קדושה של טיהור הזוהמה מן העיר הגדולה משהד. כלומר, הוא רוצח זונות. אבל הוא מאוכזב מכך שעושה רושם כי לאף אחד לא איכפת מהפעילות האלימה שלו אשר מתבצעת מטעמים דתיים. נראה כי הסרט יכול להיות שילוב בין סרט ז'אנר בידורי ונושא "חשוב".

R.M.N

יחס זכייה: 6-1

הבמאי: עכשיו התחלנו עם הבמאים הותיקים הטיפוסים יותר של קאן ואלו אשר זכו בעבר ב"דקל הזהב". ואין מקום טוב יותר להתחיל מאשר עם הרומני כריסטיאן מונג'יו, אולי הבולט בשורה ארוכה של במאי רומנים מצויינים בעשורים האחרונים. זוכה דקל הזהב על סרטו "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" ששב מאז לתחרות עם "מעבר לגבעות" ו"בגרות" ולמעשה הוא טרם ביים סרט חדש.

על מה הסרט: כריסטיאן מונג'יו כתב וביים וזה כל מה שאני צריך לדעת על מנת לפתח ציפיות. כרגע זה גם פחות או יותר כל מה שאני יודע כי הבמאי לא חשף הרבה פרטים על הסרט, למרות שהוא מנסה לגייס כספים עבורו עוד מלפני הצילומים לסרטו "בגרות". הצילומים עצמם נערכו בשנת 2022 משמע שלב הפוסט של הסרט היה מזורז למדי וסביר להניח שעדיין לא הסתיים. ידוע כי הסרט יעסוק גם במתחים בין קבוצות אתניות שונות.

Showing Up
להגיע

יחס זכייה: 9-1

הבמאית: קלי רייכארדט, הבמאית האמריקאית המינימליסטית שאני מאוד אוהב. עד כה, מבין שמונת הפיצ'רים הקודמים שלה, רק "ונדי ולוסי" הוקרן בקאן וגם זה במסגרת "מבט מסוים". זה עדיין יותר מסרטים שלה שיצאו להפצה מסחרית בארץ, למרות שהאחרונים שבהם כן נרכשו להפצה.

על מה הסרט: רייכארדט משתפת פעולה בפעם השישית עם הסופר ג'ונתן ריימונד כשותף לתסריט ובפעם הרביעית מלהקת את מישל וויליאמס לתפקיד הראשי. הפעם וויליאמס מגלמת אמנית שעומדת להציג תערוכת יחיד שעשויה להזניק את הקריירה שלה, אולם לקראת התערוכה היחסים שלה עם בני משפחה, חברים וקולגות מכנסים את חייה לכאוס וזה נשמע… עמוס מאוד יחסית לסרט של רייכארדט. אבל היא תמיד מוצאת דברים מפתיעים להדגיש. הקאסט כולל גם את אמנדה פאלמר, הונג צ'או, מאט מלווי, ג'יימס לה גרוס, ג׳וד הירש ועוד לא מעט אנשים.

The Stars at Noon
הכוכבים בצהריים

יחס זכייה: 10-1

הבמאית: קלייר דני , אחת מן הבמאיות המוכרת בצרפת ובעולם מאז שסרט הביכורים שלה, "שוקולד", הציג בתחרות בפסטיבל קאן בשנת 1988. הטוויסט: מאז היא לא שבה לתחרות הרשמית, ונדדה בין מסגרות המשנה של קאן לבכורות מחוץ לצרפת. למשל, פסטיבל ברלין בו היא זכתה בפרס הבמאית מוקדם יותר השנה. הסרטים שלה תמיד פיצלו את הקהל, אבל כמעט כולם נוטים לככב ברשימת סרטי השנה של לפחות חלק מן המבקרים וסרטה "עבודה יפה" כבר נחשב לסוג של קלאסיקה. הקריירה שלה כבר כללה כמה סרטים דוברי אנגלית וסרטה חדש יצטרף אליהם.

על מה הסרט: עיבוד לרומן מוקדם יחסית של הסופר האמריקאי דניס ג'ונסון, שספרים אחרים שלו תורגמו לעברית. הרומן פורסם בשנת 1986, סמוך לשנת 1984 בה מתרחשים האירועים בסרט. עיתונאית אמריקאית עובדת בניקרגואה, מדינה במרכז אמריקה שעדיין מתאוששת ממלחמת אזרחים והתערבות אמריקאית לא בדיוק הומנית. היא פוגשת איש עסקים בריטי ומתאהבת בו, אולם דברים מסתבכים וגם נעים ברחבי מרכז אמריקה וגם ה-CIA נכנס לתמונה. מרגרט קוואלי בתפקיד הראשי, ולצידה ג'ו אלווין, שלוהק אחרי שלפחות שני שחקנים מוכרים יותר פרשו מסיבות שונות.

Crimes of the Future

Crimes of the Future
פשעי העתיד

יחס זכייה: 12-1

הבמאי: דיוויד קרוננברג הקנדי הותיק ואוהב הדימויים הלא-שלווים. הקריירה שלו הייתה ארוכה ומשרימה לפי שהגיע לראשונה לתחרות בקאן עם סרטו הפרוקטיבי "קראש", מאז הוא שב לתחרות עוד ארבע פעמים, כולל על "ספיידר" ו"היסטוריה של אלימות" ולאחרונה על "מפות לכוכבים" הפחת טוב בעינייי. מאז בעצם הוא לא ביים סרט ארוך כבר שמונה שנים ועכשיו הוא חוזר. הוא כבר המציא את עצמו מחדש כמה וכמה פעמים.

על מה הסרט: בעתיד הקרוב, בני אדם צריכים להסתגל לקיום בצורה מעט שונה, המערבבת בין הביולוגי והפלסטי/מכני (הבמאי כבר היה במחזות הללו בעבר וזה הוליד סרטים טובים). ויגו מורטנסן מגלם אמן יודע המציג את תהליך השינוי של האיברים הפנימיים שלו כיצירת אמנות ויש קבוצה של אנשים אשר רוצים להיעזר בו על מנת לזרז את השלב הבא באבולוציה. ליה סיידו היא בת זוגו, קריסטן סטיוארט עוקבת אחר המקרה מטעם הרשויות, ליהי קורנובסקי מייצגת את ישראל בקאסט של סרט שנראה לכל הפחות מרתק חזותית ולא נוח לצפייה. הטיזר ששוחרר כולל צילומים של שלושת הכוכבים עושים דברים שנראים מאוד לא נעימים לגוף שלהם.

Armageddon Time
שעון הר מגידו/זמן ארמגדון

יחס זכייה: 14-1

הבמאי: ג'יימס גריי, במאי אמריקאי עצמאי שמאוד אהוב בקאן – הוא הציג כבר ארבע פעמים בתחרות, עם סרטים כמו "שתי אהבות" ו"המהגרת". דווקא כאשר פנה לסרטים גדולים יותר עם "העיר האבודה Z" ו"אד אסטרה" הוא נפקד מן הפסטיבל – וכעת שב לתחרות.

על מה הסרט: זה עדיין לא זמן לסוף העולם, רק עוד סרט בגל של במאים אשר עושים סרטים על הילדות שלהם, במקרה של גריי שנות השמונים בקווינס. הקאסט כולל את אן התאווי, אנתוני הופקינס וג'רמי סטרונג, לא בהכרח בתפקידים הכי בולטים. שמות מפורסמים נוספים פרשו מן ההפקה.

Boy from Heaven
נער מגן עדן

יחס זכייה: 14-1

הבמאי: במאי שוודי-אירני כבר היה לנו, עכשיו הגיע הזמן לבמאי שוודי-מצרי. זהו טאריק סאלח, שסרטו הקודם ודובר האנגלית, "חוזה מסוכן", יצא לקולנוע ב-1 לאפריל השנה ועכשיו הוא מציג סרט בקאן, עם קאסט עם פנים מוכרות לקהל הישראלי – וזו לא מתיחה, אלא חזרה לעיסוק בעולם המצרי אחרי "מלון הילטון נילוס".

על מה הסרט: ביום הראשון לשנת הלימודים, אימם של אוניברסיטה דתית גדולה בקהיר מתמוטט ומת, מה שגורם למאבק ירושה לצאת לדרך. תאופיק ברהום, מוחמד בכרי ומכרם חורי בצוות השחקנים.

Tori and Lokita
טורי ולוקיטה

יחס זכייה: 16-1

הבמאים: האחים ז'אן פייר ולוק דארדן, שבים לתחרות בקאן בפעם התשיעית מאז 1999, ברוב המקרים זה מסתיים עם פרס כלשהו לסרט שלהם. כולל שתי זכויות בדקל הזהב על "רוזטה" שאוזכר כבר ו"הילד". לא לבלבל את הסרט השני עם "הבן", שזכה בפרס השחקן, או "הילד על האופנים" שזכה בפרס הגדול. יש להם עוד סרטים שזכו בפרסים אחרים.

על מה הסרט: האחים דארדן שבים לעסוק במהגרים מאפריקה, נושא אשר הם דנו בו לפני שהיה באופנה ואפילו לפני שהם היו קבועים בתחרות עם סרטם העלילתי הראשון, "השבועה". בסרט הנוכחי, ילד ונערה מנסים לשרוד בבלגיה לאחר שברחו אליה מאפריקה.

Triangle of Sadness
משולש של עצבות

יחס זכייה: 22-1

הבמאי: פעם שלישית במאי שוודי, הפעם בלי מקף אבל עם דקל הזהב בבית והילה של אחד מן הבמאים הכי מעניינים בעשורים האחרונים. רובן אוסטלונד, שיצר את "פליי" ו"כוח עליון" בגרסה הטובה שלו, חוזר לראשונה אחרי דקל הזהב בו זכה על "הריבוע". אולי בגלל שקשה להמשיך אחרי ריבוע, הוא פונה למשולש.

על מה הסרט: בנופש באיים מרוחקים של אנשים עשירים מאוד, היאכטה טובעת מותירה את הנופשים העשירים ו/או מפרוסמים באי. המוקד הוא זוג דוגמנים המגולמים בידי צ'ארלבי דיין והאריס דיקנסון והקפטן המרקסיסט של היאכטה, המגולם בידי וודי הרלסון. אם הציפיות שלכם לא היו גבוהות משום מה.

Triangle of Sadness

Leila’s Brothers
האחים של ליילה

יחס זכייה: 25-1

הבמאי: סעיד רוואסטאיי, במאי אריני שצפיתי בסרט הכלא שלו "רק 6.5" בפסטיבל ונציה 2019 ואני לא זוכר ממנו יותר מדי, אבל אולי האשמה בי. בכל מקרה, הסרט שלו מעורר סקרנות גם בגלל שהוא לא במאי כל כך מוכר וזה ביקור ראשון שלו בקאן.

על מה הסרט: הצצה לחיים באיראן עם דגש על מצב אישה מול המשפחה, אם הבנתי משהו ממסיבת העיתונאים. אפילו על הסרט של דיוויד לינץ' שבכלל לא בטוח שקיים מצאתי יותר מידע.

Tchaikovsky's Wife
אשתו של צ'ייקובסקי

יחס זכייה: 25-1

הבמאי: קיריל סרברניקוב, במאי רוסי שהוא אחד מן המרתקים שפועלים בשנים האחרונות באופרה, בתיאטרון ובקולנוע, ומישהו שלא עושה דברים בצורה שגרתית. כל סרט שלו דומה לקודמיו רק בווירטואוזיות שלו – והסרטים הקודמים הם "הסטודנט", "קיץ" ו"השפעת של פטרוב". בשנים האחרונות היה נתון במאסר בית ואף ביים מביתו מספר סרטים/הצגות, אבל לאחרונה הצליח לעזוב את רוסיה לטובת חיים בגלות בגרמניה כמתנגד למשטר של פוטין. מה שאומר שבניגוד למצב שהיה עם שני סרטיו הקודמים, הפעם הוא יוכל להגיע להקרנה בקאן. לצד זאת, ייתכן והסרט הזה כן קיבל תמיכה כספית גם מרוסיה בשלבים שונים, מה שיכול לגרום לקריאות לחרם נגדו. למרות שדי ברור כי מדובר באדם שמתנגד למלחמה ולמשטר.

על מה הסרט: היי, ניל יאנג, למה זה כל כך נמוך בסיכויים? למרות קן הצרעות הפוליטי שהוא סרטים של יוצרי קולנוע רוסים, סרברניקוב נראה כמו מישהו שפרסים יותר גדולים הם רק עניין של זמן עבורו והסרט הזה הוא הזדמנות טובה לכך. כי זה לא יכול להיות עוד סרט ביוגרפי. סיפורה של  אנטונינה מיליוקובה, שהתחתנה עם המלחין הנודע והיו להם הרבה בעיות בנישואין. אולי גם בגלל שהמלחין העדיף גברים.

Broker
מתווך

יחס זכייה: 28-1

הבמאי: הירוקאזו קורה-אדה, הבמאי היפני חובב הסרטים אודות תאי משפחה, שזכה כבר בדקל הזהב ב-2018 על "המשפחה שלי". הוא שב לתחרות בפעם השישית, כאשר לפעמים הציג במבט מסוים ואת סרטו הקודם "סיפור חיי" הציג דווקא בונציה. אחרי מספר שנים כבמאי היפני העכשווי הכי מוכר/מוערך מחוץ למולדתו, דומה כי הוא איבד את התואר הזה לריוסוקה המגוצ'י, למרות שקורה-אדה הוא זה שיוצר סרטים יותר נגישים מבין השניים.

על מה הסרט: זהו סרט שני ברציפות של קורה-אדה מחוץ למולדתו, אבל ייתכן וחלק מן הצופים לא יבחינו בדקויות שכן הפעם הוא עובד בדרום קוריאה. השחקן הקוריאני הגדול סונג קאנג-הו מככב כמתווך של תינוקות לא רצויים והורים מאמצים – אנשים משאירים תינוק בעילום שם בקופסאות והוא מוצא עבורם בית חם. עד שאישה אשר השאירה תינוק מתחרטת ובמקביל גם המשטרה מנסה לאתר את צעדיו. דומה כי קורה-אדה פונה שוב לצד יחסית יותר פרוע בעבודתו, אבל אני מניח כי הפנייה לרגש תהיה נוכחת גם כאן.

Eo
איה

יחס זכייה: 33-1

הבמאי: יז'י סוקלימובסקי בן ה-84, פולני עם קריירה מאוד ארוכה ומגוונת – מי שהחל כשותף לתסריט של אנז'יי ויידה ורומן פולנסקי, פיתח בשנות הששים סגנון המבוסס על שוטים ארוכים, היגר להוליווד ויצר סרטי ז'אנר לצד סרטי איכות. לאחר מכן פרש מעשיה קולנועית למעט תפקידים כשחקן אופי, שב לעשות קולנוע פסטיבלים בפולין עם סרטים כמו "4 לילות עם אנה" ו"11 דקות". בתחרות בקאן הוא היה ארבע פעמים בתקופה האמריקאית שלו, זוכה בפרס התסריט על "שעות גנובות" אולי עדיין סרטו המוערך ביותר עד השנה.

על מה הסרט: כותרת הסרט היא הקול המשמיע חמור. כותרת העבודה הזמנית של הסרט הייתה "בלתזר" ולפחות חלק מן קוראים כבר הבינו – מדובר בסוג של רימייק לסרט קאנוני של רובר ברסון, סרט שמתמקד בדמותו של חמור. אולם העלילה תהיה שונה ותתרחש בסביבה מודרנית ובין השורות נראה שמנהל התכניה של קאן תיירי פרמו הופתע מכמה הוא אהב את הסרט הזה. אופציה להפתעה וללהיט, או לסרט שיעלם מן התודעה במהרה.

Broker

Frère et soeur
אח ואחות

יחס זכייה: 40-1

הבמאי: ארנו דפלשן, במאי צרפתי ותיק ומוערך של סרטים כמו "סיפור חג" "מלכים ומלכה" וגם "הרוחות של ישמאל" – אפשר להגיד כי אנחנו לא תמיד אוהבים את הסרטים שלו, אבל הוא אחד מן הבמאים הנחשבים בצרפת.

על מה הסרט: האח והאחות בכותרת מצויים בנתק ארוך ומתקרבים לגיל 50, אולם המוות של ההורים מאלץ אותם להיפגש. צוות השחקנים כולל את מריון קוטיאר, מלוויל פופו וגולשיפטה פרהאני.

Decision to Leave
החלטה לעזוב

יחס זכייה: 50-1

הבמאי: פארק צ'אן-ווק, אחד מן הבמאים הדרום קוריאנים שפרצו בתחילת המאה ה-21, במקרה שלו בטרילוגית הנקמה ובמרכזה "שבעה צעדים" שזכה בפרס הגדול בפסטיבל קאן, אליו הוא שב עם "צמאון" שזכה בפרס חבר השופטים ו"המשרתת", שלא זכה בפרס אבל זכה לביקורות הכי טובות בקריירה שלו.

על מה הסרט: בלש חוקר רצח ומוצא את עצמו נמשך לאלמנה של הקורבן, למרות שהיא החשודה המרכזית בפרשה.

Les Amandiers
השקדיות/השקדיה

יחס זכייה: 66-1

הבמאית: ולריה ברוני טדסקי, מוכרת בעיקר כשחקנית בעלת סגנון ייחודי הן באיטליה והן בצרפת. מדי פעם מביימת סרטים כמו "בית הקיץ" או "וילה באיטליה", שני סרטים שונים. השני שציינתי יצא קודם והיה הפעם היחידה בה סרט שביימה התחרה בתחרות הראשית.

על מה הסרט: אני לא מומחה בלשון, אבל הכותרת של הסרט בצרפתית היא ברבים ובאנגלית ביחיד. בכל מקרה הכוונה היא לשקדיה, או לעץ השקד. או לקבוצה של שחקנים צעירים בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. הצעירים נבחנים לבית ספר נחשב למשחק וברקע מתבגרים ומתחילים להתמודד עם קשיי החיים הבוגרים, הצפויים והלא צפויים. בתפקידים הראשיים שחקנים אלמוניים, אבל לואי גארל גם בקאסט.

Nostalgia
נוסטלגיה

יחס זכייה: 66-1

הבמאי: מריו מרטונה, במאי איטלקי שתיירי פרמו לא זכר האם התחרה בעבר בתחרות הרשמית. אני אשמח לעזור ולספר שכן, עם "אהבה מטרידה" בשנת 1995. אבל זה בעיקר כי לרוב מרטונה מעדיף את המגרש הביתי של פסטיבל ונציה, למשל עם "מהפכת קפרי".

על מה הסרט: עיבוד לספר של ארמנו ריאה, שלפי מיטב התרשמותי לא תורגם לעברית או אנגלית. העלילה מתרחשת בנאפולי, עיר שאני חש כי קיבלנו כמה מבטים נוסטלגים עליה לאחרונה, גם מצד מרטונה, אבל תמיד אפשר עוד. פיירפנצ׳סקו פאבינו, סופיה אסאיידי ותומאסו רנגו בקאסט.

עוד טעימות מרחבי הבחירה הרשמית

Z

לפעמים סרט הפתיחה של קאן נכלל בתחרות, לפעמים לא. השנה הסרט הפותח הוא ״Z״, לא רייימק למותחן הפוליטי של קוסטה-גברס, אלא סרט ששמו האנגלי הוא ״Final Cut״ והוא סרט זומבים, רימייק לסרט יפני. מה שיותר טוב: הוא סרט של מישל הזנוויציוס, במאי שמצטיין כשהוא מנסה להיות קצת פחות רציני וקצת יותר מבצע מחוות קולנועיות.

מחוץ לתחרות זה גם המקום לסרטים הוליוודים גדולים יותר, שלא פוסחים על התגית של הקרנה בקאן: סרט ההמשך של "אהבה בשחקים" אכן קיים והוא אכן יוקרן. גם ג'ורג' מילר חוזר עם "Three Thousand Years of Longing", סרט בו שד מציע לאישה שלוש משאלות בתמורה לחירות שלו. זה כנראה יהיה עם טוויסט, או לפחות עם טילדה סיוונטון ואדריס אלבה. בפעם הקודמת שג'ורג' מילר הציג מחוץ לתחרות, זה היה "מקס הזועם: כביש הזעם" שהצליח יותר מכל סרט בתחרות של אותה השנה. עוד בגזרה המסחרית, באז לורמן שב לקאן עם "אלביס", סרט ביוגרפי שעלה לכותרת בגלל שבמהלך הצילומים שלו טום הנקס הפך למפורסם הראשון שנדבק בקורונה.

על הסרט הבא כבר הכריזו מראש, אבל מסתבר כי יהיה לא מעט רוק אנד רול קלאסי בקאן גם בתחום התיעודי. ״Moonage Daydream״ של הדוקומנטריסט ברט מורגן מוצג משום מה במסגרת של סרטי חצות, ונראה כמו סרט המשלב הרבה צילומים נדירים של הופעות של דיוויד בואי. ההפתעה של הבחירה הרשמית בתחום זה מגיעה דרך הביוגרפיה ״Jerry Lee Lewis: Trouble in Mind״ אודות חלוץ הרוק שבשיא ההצלחה שלו התחתן עם קרובת משפחה צעירה מאוד. ההפתעה היא שמי שחתום על הבימוי הוא איתן כהן, החצי של האחים כהן שלכאורה נטש את אחיו ג'ואל על מנת לעבוד בתיאטרון, אבל נראה שביים סרט תיעודי. לפי IMDB אחד מן הבמאים הוא טי בון ברנט, מוזיקאי שעבד הרבה עם האחים כהן. ייתכן והפעם שימש כהסחת דעת בעוד איתן לא רצה לחשוף, משום מה, שהוא עובד על סרט. אולי בכלל דיוויד לינץ' ביים את זה.

אומנם אין ישראלים בקאן, אבל הבמאי האוקראיני סרגיי לוזניצה כרגע מלמד בישראל, והוא ישוב לקאן עם הסרט ״The Natural History of Destruction״, כותרת שאקטואלית למולדתו של הבמאי, אבל הסרט עוסק בגרמניה בה הוא חי בשנים האחרונות. כמו סרטים תיעודיים אחרים של לוזניצה, הסרט יורכב מצילומי ארכיון, הפעם של תוצאות הפצצות על גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה.

ויש גם את מסגרת "מבט מסוים" שתמיד קשה לנבא מראש מה יבלוט בה, אבל בטח יש דברים משובחים. השם הכי מפורסם הוא של השחקנית ריילי קיו שמביימת לראשונה לצד ג׳ינה גאמל סרט בשם ״Beast״, המורכב משלושה סיפורים על שלושה גברים החיים בשמורה לילידים אמריקאים, כאשר הסיפורים מבוססים על אירועים אמתיים. זה נשמע די מעניין/די דומה לפרויקטים מתחילת הקריירה של קלואי ז'או. הייתי נלהב יותר לולא הייתי זוכר שלסרטים שמביימים שחקנים יש נטייה להיות החלשים ביותר במסגרת הספציפית הזו.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.