סרטים חדשים: ״מתחתנת״, ״אדומה אש״, ״לברוח״, ״ג'קאס לנצח״

הכותרות בחדשות ועיני העולם בכלל מופנות כמעט כולן לאותו מקום מייאש, אבל תרשו לי ובעצם לנו כאן בסריטה להמשיך להתרכז בקולנוע. יש למה לצפות החודש, למשל טקס האוסקר שיתקיים עוד שבועיים וחצי ואור מתכונן אליו מדי שבוע כמעט, ויש גם חמישה סרטים חדשים החל ממחר באולמות. אחד מהן הוא ״לא ממושמעות״ (Misbehaviour), שחוזר אל המסכים בדיוק שנה אחרי הריצה הסינמטקית המוקדמת שלו, וכפי שאפשר לראות בלינק כבר כתבתי עליו סקירה בזמנו. אז רק אזכיר שסרטה של פיליפה לותורפ שב אל תחרות מיס עולם של 1970 שלוותה במחאות פמיניסטיות, ונעזר לשם כך בשחקניות דוגמת קירה נייטלי, ג׳סי באקלי, אמה קורין, גוגו אמבתה-רואו ולזלי מנוויל. בחלק השני של המדור, קצת צפייה ביתית לאיזון.

מתחתנת – נתחיל עם הסרט הישראלי לשבוע זה, מאת ערן ב.י, לרוב תסריטאי (״גיבורים קטנים״, ״כיפה אדומה״) ולפעמים גם במאי (״אם וכאשר״) כמו הפעם. הילה סעדה מגלמת את גיבורת הסרט, רווקה שלקראת גיל 35 מואסת במערכות יחסים עם גברים. הרבה מזה קשור לאופן שבו הסתיימה הזוגיות האחרונה שלה, עם חשיפה נוראה במקום הצעת נישואין. ספק בהשראת ״לעבור את הקיר״, היא מחליטה לא לחכות יותר ומכריזה שהיא מתחתנת – עם עצמה. כולל קביעת תאריך, טקס והכל. כמובן שדווקא אז מגיע הבחור שאולי יכבוש את ליבה (דין מירשניקוב). עוד מככבים: ליז רביאן, הילה ערן, ענת וקסמן, חיים זנאתי, גיא אריאלי, לאה שנירר, ומייקל לואיס.

אדומה אש (Turning Red) – סרט עם תקציר בעל רמת ריאליזם דומה הוא החדש והמונפש של פיקסאר, מאת הבמאית דומי שי (״באו״ הקצר שלה זכה באוסקר והיא עבדה לפני כן באנימטורית על כמה מסרטי האולפן בעשור הקודם). גיבורת הסיפור היא נערה בת 13 בשם מיי לי (בקולה של רוזאלי צ׳יאנג בדיבוב לאנגלית). אמא שלה (סנדרה או) מרחפת מעליה בסגנון המכונה בארה״ב ״הורה הליקופטר״, מה שקצת מעיק על המתבגרת החנונית אך מלאת הביטחון העצמי לרוב. עד שהיא מתחילה להפוך לפנדה אדומה בכל פעם שרגשותיה גואים. דמיינו את הענק הירוק רק עם כל סוג של התרגשות יתר ועם תוצאה סופית אדומה וענקית אך גם פרוותית וחביקה. יש גם בדיבוב לעברית ותהיה גם סקירה בקרוב.

לברוח (Flee) – בסגנון שונה של אנימציה מוגש סיפור התבגרות אחר למדי, שהספיק לעורר הדים מאז פסטיבל סאנדנס 2021 ועד מועמדות משולשת לאוסקר הנוכחי. בין לבין, אור כתב עליו אצלנו במהלך פסטיבל ירושלים. המועמדויות לאוסקר, מלבד קטגוריית האנימציה, הן כנציג דנמרק לפרס הסרט הבינלאומי וגם לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר. להפקה המורכבת היו שותפות תריסר מדינות, לא כולל ישראל המיוצגת דרך מעורבותה של חברת סינפיל המטפלת בזכויות ההפצה העולמיות, ודנמרק ממנה מגיע הבמאי יונאס פוהר ראסמוסן זכתה בנציגות. אם כי זהו בעיקר סיפורו של פליט אפגני וקווירי בשם אמין, הפורש בפני הבמאי את קורות חייו וכדי להגן על זהותו דמותו וזכרונותיו מונפשים בסגנון ״ואלס עם באשיר״. לכן אפשר אולי להתלונן על המועמדות השלישית, הדוקומנטרית, אבל בתור מי שמזמן הפסיק להביט בקו גבול שאינו קיים – אני בעד כמה שיותר פרסים ומועמדויות לסרט הזה, מתוכו התמונה בראש הפוסט.

ג'קאס לנצח (Jackass Forever) – חצי בהפתעה, שכן זו לא הייתה התוכנית עד לפני שבוע-שבועיים, הסרט הרביעי של חבורת ג׳קאס רוכב על הצלחתו בבתי הקולנוע בארה״ב כל הדרך לישראל. חלפו 11 שנים מאז הפעם האחרונה בה כינס ג׳וני נוקסוויל את חבריו המתמחים בספורט אקסטרים ומזוכיזם בידורי, ו-20 שנים מאז סרט הקולנוע הראשון בו הפגינו את כישוריהם להטיל מומים בעצמם. בשל כך, אולי שווה להזכיר את הקונספט, לפיו פעלולנים עם סף כאב נמוך עד בלתי קיים מאתגרים זה את זה בסדרה של משימות חסרות פשר מלבד גרימת הנאה לקהל על ידי התרסקות על הפרצוף או מכה מתחת לחגורה. אל כריס פונטיוס, סטיבו ושאר המטורללים מצטרפים הפעם איש שמן מאוד וגם אישה, לראשונה בצוות, כדי שלא נגיד שהם לא מתקדמים עם הזמנים. ג׳ף טרמיין שוב מביים, וספייק ג׳ונז עדיין מפיק את הדבר הזה. תיתכן סקירה.

סרטים חדשים ב-VOD

פרויקט אדם

המסע של ורוניקה (Unpregnant) – יס החליטו להתחכם שלא לצורך עם השם העברי של הסרט הזה, הזמין ממחר ועליו כתבתי בקצרה בקיץ שעבר. לזכותם ייאמר שגם אני חשבתי כבר אז שאין לתרגם את הביטוי הזה, אבל הוא די מסכם עלילת סרטה של רייצ׳ל לי גולדנברג (״נערה מבית טוב״). היילי לו ריצ׳רדסון (״קולומבוס״) מגלמת נערה שמגלה בסצנה הראשונה שהיא בהריון, בדיוק כשנכנסת לשירותי בית הספר מי שהייתה חברת ילדותה לפני שהתיכון הפריד ביניהן (בארבי פריירה, ״אופוריה״). כיוון שהם מצויות במדינת מיזורי השמרנית, השתיים יוצאות למסע להפסקת הריון. זה מאוד דומה ל-״Plan B״ שעליו כתבתי באותו לינק למעשה, והכי רחוק שאפשר מ״אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד״ מבחינת וייב.

עלי ואווה (Ali & Ava) – נישאר אצל yes ובאותו תאריך (10.3) עם סרט שמשום מה פספסנו הזדמנות לכתוב עליו עם הקרנתו בפסטיבל חיפה שעבר, ואולי זו העת לתקן. הבמאית היא קליאו ברנרד הבריטית (״הענק וגנו״, ״נהר אפל״) ואת הדמויות מן הכותרת מגלמים אדיל אקטר וקלייר ראשברוק. שניהם בודדים ומגיעים עם מטען חורג של צער בחיים, אבל גם מוצאים חיבור ואפשרות לאהבה האחד בשנייה, על רקע נסיבות לא פשוטות באחד החלקים הפחות זוהרים של אנגליה (ברדפורד במערב יורקשייר, למי שתהו).

פרויקט אדם (The Adam Project) – נסיים עם נטפליקס של שישי, באחת ההפקות היקרות הראשונות של שירות הסטרימינג לשנתון זה. רציתי לכתוב ״שובר קופות״ אבל אפילו ממירים לא יקרסו פה, מקסימום טלוויזיות חכמות או רוחב פס. הנקודה ברורה ובכל מקרה, ריאן ריינולדס מככב כנוסע בזמן שחוזר אל עברו, כדי לחבור אל עצמו הצעיר ווקר סקובל ולהציל את העתיד. אם הבנתי נכון. מארק רפאלו וג׳ניפר גארנר הם ההורים של הגיבור, אז מבחינתי זה המשכון לא רשמי של ״פתאום 30״. שון לוי ממשיך לביים את ריינולדס אחרי הצלחת ״לשחרר את גאי״. התמונה לעיל היא מתוך הסרט.