• ראש העכביש
  • אימת החודש - יוני 2022
  • סקירה תיעודית כפולה על צמד סרטים ישראליים
  • אלביס
  • בלאק-פון
  • סרטים חדשים: ״אלביס״ של באז לורמן בקולנוע
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח מסכם על סרטים זוכים
  • פסטיבל סרטי סטודנטים 2022: דיווח אחרון
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח של אורון לפני סגירה
  • פייר איילנד
  • ״שנות-אור״, סקירת פיקסאר
  • פסטיבל סרטי הסטודנטים: דיווח שני של עופר
  • פסטיבל סרטי סטודנטים 2022: דיווח ראשון
  • ״טווח אפס״, סקירה
  • ״השיחוק״, סקירת נטפליקס
  • עולם היורה: עולם חדש
  • האדם הגרוע בעולם
  • גל במאים שבים אל תקופת ילדותם בסרטים מאוחרים
  • RRR :סקירה לסנסציה של הקולנוע ההודי
  • ״אהבה בשחקים: מאווריק״, סקירה

"המנסרים מטקסס" 2022, סקירת נטפליקס

20 בפברואר 2022 מאת אור סיגולי

כמעט בלתי אפשרי לפלס דרך בתוך המבוך המפותל של מותג סרט האימה "המנסרים מטקסס". במשך שמונה סרטים על פני חמישה עשורים נאלצנו להתמודד עם סרטי המשך, אתחולים, רימייקים, פריקוולים וסרטי המשך לרימייקים והפריקוולים. זה כאב ראש שאין לתאר. אני ניסיתי לעשות בזה סדר אי שם ב-2013 עם צאתו של סרט מספר שבע, אבל אז כמה שנים אחר כך יצא אחד נוסף והרס הכל. לא רק זה, בשמות העבריים הרשמיים, שניים מהם נקראים "המנסרים מטקסס: ההתחלה", אז בכלל אין סיכוי לצאת מזה בשלום.
על מנת להסיט את כל הרעשים האלו הצידה, אפתח ואומר שהתוספת החדשה, שהגיעה ממש לאחרונה לנטפליקס ומסמנת את הפעם התשיעית ששארי משפחת סוייר מאיימת על אנשים אקראיים במישורי טקסס, מתייחסת באופן ישיר רק לסרט הראשון. מצד שני, הסרט הנוכחי גם לא לגמרי מוחק את שאר המותג כמו שעשה לאחרונה "האלווין", אלא פותח את האופציות לוויכוחים היכן על ציר הזמן הוא נמצא. שזה בסדר מצדי, לא תמיד צריך לתת תשובות להכל. מבחינת השורה התחתונה, לא צריך לראות אף סרט מלבד הראשון כדי להבין מי נגד מי ב"המנסרים מטקסס" (Texas Chainsaw Massacre) מודל 2022, גרסה שהיא מצד אחד אולי הטובה ביותר מבין כל ההמשכים שנעשו (הרף לא כזה גבוה), אבל במקביל בעלת בעייתיות די מצמררת בכל מה שקשור למורשת של לת'רפייס וקורבנותיו.

"המנסרים מטקסס" הוא כנראה אחד מחמשת מותגי האימה הגדולים ביותר בכל הזמנים להם מעל שלושה סרטים, לפחות מבחינת הקאנון. יחד אתו בשורה הראשונה ניצבים "סיוט ברחוב אלם", "יום שישי ה-13", "האלווין" ו"צעקה". כמובן שגם על זה אפשר להתווכח ולהכניס פנימה את "מגרש השדים" ו"Evil Dead" אם באמת רוצים. לכן היה קצת מפתיע שאחרי הטיפול המלכותי שקיבלו לאחרונה "האלווין" ו"צעקה", זה החדש לא זכה לסיבוב אולמות עמוס יח"צ ושיווק, אלא התווסף ישירות אל בנק התוכן הנטפליקסי.
חברת הסטרימינג רכשה אותו באוגוסט 2021, שנה לאחר שהסתיימו הצילומים בבולגריה במהלכם פוטרו הבמאים המקוריים שבוע אל תוך הצילומים. אמנם אי אפשר לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת מכל הסיפור הזה, אבל יש פה איזשהו דיסוננס: מצד אחד, נראה שלחברת ההפקה לג'נדרי (שרכשה את הזכויות למותג לאחר שהחברה הקודמת, ליונסגייט, איבדה אותן כי לא הספיקה לייצר סרטי המשך בזמן) היה איזשהו חזון ספציפי לסרט, מה שיצר חיכוך עם ריאן ואנדי טוהיל שהוחלפו בבמאי דיויד בלו גארסיה, אך מאדך כנראה לא לגמרי האמינו שמה שיש להם ביד יכסה את עלות ההפקה דרך מכירת כרטיסים והתפשרו על הכסף של נטפליקס. בטח יש פה איזה סיפור מעניין, בטח כשהסרט נערך לכדי שעה ורבע בסך הכל, ממש לא משהו שמאפיין את הסרטים העכשוויים, במיוחד אלו שמיוצרים לסטרימינג.

כך או כך, "המנסרים מטקסס" הגיע בשישי האחרון למיליוני בתי אב ברחבי העולם, עם סיפור חדש במעלליו של לת'רפייס, אותו אדם מגודל ורצחני עם מיומנות מרהיבה במסור חשמלי, שעדיין מטיל טרור על שולי הדרכים במדינה הדרומית. הסרט החדש מתחיל עם התייחסות ישירה לפתיחה האיקונית של הסרט המקורי, כך שאנחנו יודעים שאנחנו על אותו ציר זמן. זה, אגב, הופך את לת'רפייס לגבר שגילו איפשהו בן 60 ל-70. אני מציע לכם להתעלם מפיסת המידע הזו, כי היא לא מסתדרת עם שום דבר שקורה בהמשך. מעבר לכך, על פי עלילת פרק מספר תשע, לת'רפייס מעולם לא נתפס על אף ניסיונותיה העיקשים של סאלי, ניצולת הסרט הראשון, והוא חי, שריר וקיים.
הגיבורים החדשים של "המנסרים מטקסס" הם ארבעה צעירים, בחור שחור ושלוש לבנות (אחת מהן היא אשתו), שנמצאים בדרכם לעיירת הרפאים הארלו הטקסנית, אותה הם רכשו על מנת להפריח את השממה ולהפוך אותה למקום מחייה אלטרנטיבי לצעירים שקצו בחיי העיר הגדולה. בהגיעם למקום, רגע לפני שהמשקיעים באים לפרזנטציה (אם זה נשמע לכם משונה, אל תדאגו. זאת נקודת מוצא מסורבלת להדהים), הארבעה מגלים שבית אחד טרם פונה, ובו גרה קשישה (אליס קריג אהובתי, מ"סהרורים" ו"גרטל והנזל"), יחד עם בנה המגודל והשתקן. הצעירים נאלצים לפנות אותה בכוח, עם תוצאות לא נעימות, ובכך מעוררים את זעמו של בנה, שלא יהיה זה טוויסט רציני כשנבין שזהו לא אחר מאשר לת'רפייס. מכאן לטבח רב משתתפים הדרך קצרה מאוד.

בכל תחומי העשייה, "המנסרים מטקסס" 2022 הוא עבודה מרשימה למדי, זה כבר ייאמר לזכותו. הצילום, העיצוב והעריכה ראויים באמת, ובשונה מרוב סרטי המותג, גם המשחק בסדר גמור. הקאסט עצמו מורכב מפרצופים לא מאוד מוכרים, מלבד אלסי פישר בת ה-18 שפרצה לפני שלוש שנים בדרמה המעולה "כיתה ח'" של בו ברנהאם (צפייה מומלצת, אם טרם הגעתם אליה. גם היא בנטפליקס כעת), אבל כולם עושים את המיטב עם המעט שניתן להם. לזאת אפשר להוסיף כמה מסצנות הרצח והקטל המוצלחות – כלומר המטרידות והכואבות – ביותר שראיתי לאחרונה. ככזה בהחלט אפשר למקם את הסרט החדש בראש רשימת ההמשכונים של המותג, לצד "לת'רפייס" מ-2017.
עם זאת, הסרט שכתב כריס תומס דוולין בהפקת פדה אלוורז המוערך (במאי הרימייק ל"מוות אכזרי" וגם "לא לנשום"), גרם לי לחוסר נוחות בלא מעט מקומות, במיוחד בכל מה שקשור לתפיסת עולמו. זה לא לגמרי התיישר עם רוב הערכים שלי, ואני תוהה האם מדובר באג'נדה ניהיליסטית מכוונת מצד הסרט, או שמא סתם חוסר תשומת לב.

זה מתחיל בראש ובראשונה עם ההצדקה היחסית שמעניק הסרט למסע הקטל של לת'רפייס. אני כמובן לא אומר שהסרט מעודד רצח המוני, אבל יותר משאר הסרטים הקודמים, התסריט לעיתים נראה שנוקט עמדה לצד הרוצח במסכת העור, או לפחות עושה סלטות כדי לטשטש את הגבולות.
גיבורי הסרט החדש אולי לא מטומטמים ומעצבנים כמו בשאר הסרטים, אבל באיזשהו מקום הם גרועים יותר כי הם חשים את עצמם הומניים ומתקדמים, אבל בעצם מתנשאים וחסרי כבוד. ההגעה שלהם לעיירת הרפאים ותחושת החזקה שלהם על המקום, תוצאה של יכולת כלכלית בעיקר, מרגישה כמו פלישה, כמו סוג של קולוניאליזם. הם השתלטו על המקום, ואמנם מביאים סדר חדש ופרוגרסיבי, אבל גם נטולי סנטימנטים לאלו שנותרו שם מאחור. כתוצאה ישירה של מעשיהם לת'רפייס איבד את כל מה שיש לו, ומכאן אפשר להבין מדוע הוא כועס. גם אם התגובות שלו מעט קיצוניות.
שאר הטקסנים המקומיים בסרט, גם אם לא הכי מעודנים שיש, דווקא עוברים כאנשים נורמטיביים למדי. לכן לא נראה שיש פה מתקפה על צאצאי חיילי הקונפדרציה, אלא בעיקר על פתיתי השלג בעלי הלב המדמם שבעקבות תפיסת עולמם ה-woke מרגישים שמגיע להם. זה לא כזה שחור ולבן, אמנם, אבל מעלה שאלות.

עוד דבר שקצת ישב אצלי לא טוב הוא היחס של הסרט לכל מה שקשור לפיקוח על נשק, סוגייה מאוד בוערת בארה"ב ובטקסס בפרט. מצד אחד, אחת הגיבורות היא ניצולת טבח בית ספרי (ובכך הסרט אומר שפסיכופטים רצחניים אינם משהו של שולי ארה"ב, אלא גם חלק מהחברה המתקדמת), ואקטיביסטית נגד היכולת של כל אדם לרכוש ולהחזיק ברובים ואקדחים. מצד שני, האופציה החוקית לנשק אוטומטי זמין היא זו שמצילה את חייה בסופו של דבר, ולכן נראה ש"המנסרים מטקסס" מנסה להציג את שני הצדדים בדיון הזה, עם נטייה קלה לזו שאיך לומר זאת – קלה על ההדק. אני מצאתי את זה מעט פרובלמטי.

אלמנט נוסף שאני מופתע שטרם הרים את קול זעקתם של אוהדי המותג, הוא היחס אל סאלי, אותה שורדת של יצירת המופת מ-1974. היא חוזרת בסרט הזה משל הייתה שרה קונור, אם כי לא בגילום השחקנית המקורית מרילין ברנס, בעיקר כי היא נפטרה ב-2014, שנה לאחר שחזרה לסיבוב נוסף עם לת'רפייס בגרסת התלת מימד. מי שתופסת את מקומה של ברנס היא אולוון פווארה האירית, שחקנית תיאטרון וקולנוע שנכחה ב"מנדי" ובקרוב נראה אותה גם ב"איש הצפון" לו אנחנו מחכים בקוצר רוח.
לא אכנס לפרטי העניין הזה כי ספויילרים וכאלה, אבל הסרט החדש עושה מהלך די משמעותי בהקשר של סאלי, ובעיניי קצת הולך רחוק מדי. אבל זה לגמרי עניין אישי שלי.

קשה לי להאמין ש"המנסרים מטקסס" החדש לקח במודע את הצד השמרני-ימני של המפה הפוליטית-החברתית, אבל גם אם לא התכוון לכך, זאת אולי הפעם הראשונה במותג שאנחנו חווים את הדברים דרך הפריזמה הזו. וזה מעניין כמו שזה מוזר. הכל כמובן תלוי פרשנות אישית ונקודת מבט, אבל אין ספק שיש פה משהו קצת אחר. זה בפני עצמו שווה צפייה ובחינה של הסרט החדש, וזה בלי לקחת בחשבון כמה מהסצנות המטרידות ביותר של הזמן האחרון, בראשם משהו די קיצוני שמתרחש בתוך אוטובוס, הדבר הכי מטורלל ועוכר שלווה שראיתי בערך מאז "פיראנה" ב-2010. הרגע הזה גם כולל התייחסות ישירה לתרבות הנוכחית, כשאחד הקורבנות-לעתיד מצלם את לת'רפייס בלייב-פיד, ומאיים עליו שאם הוא יעשה משהו קטלני הוא לגמרי מבוטל. המציאות תוכיח לו אחרת. זו עוד תקיעת מרפק בעולם של המילניאלז שחושבים שהכוח שהוענק להם בעזרת הרשתות החברתיות הוא איום אמיתי.
בהתחשב בכל אלו, אפשר לומר ש"המנסרים מטקסס" זכה למתיחת פנים נאה (סליחה!) בזכות גרסת 2022, והתוצר העכשווי ללא ספק יותר טוב מכל הגלגולים החדשים של מותגי האימה האהובים מהזמן האחרון – כן, "צעקה" ו"האלווין", אני מסתכל עליכם. בשיא הכנות, זה באמת לא משהו שחשבתי שיקרה.