סרטים חדשים: שובם של הסינמטקים 2 (וגם צפייה ביתית)

חג שמח! לא רק פורים אלא גם החג המיוחל מכולם – חגיגות השיבה של אולמות הקולנוע לפעילות. אמנם לא בתי הקולנוע המסחריים, עדיין, אבל הסינמטקים יועדו להיות הסנונית הראשונה גם בפעם הקודמת שהובטח לנו שזה קרה, אי אז בסוף חודש יוני 2020 לפני כמה מאות שנים (לפחות בתחושה). אני לא בטוח איך לאפיין את הרגשתי, מעין התרגשות מהוססת ונטולת הקלה בינתיים. אבל על פי כל הסימנים, בשבוע הבא ובתקווה שלאורך חודש מרץ ייפתחו עוד ועוד מוסדות ומופעי תרבות, שיעמדו בכל מיני כללים, לקהל שיעמוד בעצמו בתנאים ספציפיים (שעל ההיגיון שלהם אפילו לא שווה לדבר בעיניי). זה קורה כמעט שנה אחרי החשכת המסכים וסגירת האולמות, תקופה חסרת תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל מבחינת הפקרת הממשל את העוסקים במלאכות הקשורות לאמנות ולבידור. המצב עוד רחוק מלהיות משמח אבל זו התחלה, בטח ובטח אם להשליך מניסיון העבר ולנבא שזה יחזיק מעמד רק שבוע-שבועיים לפני ששוב יסגרו הכל בשלל טענות. רוצה לומר, אם החוויה הקולנועית חשובה לכם ולכן, נצלו את ההזדמנות. עבור מי שעדיין חוששים או חוששות להיסגר בחלל אחד עם הזולת, ואני חלילה לא מזלזל בכך, יש אופציות צפייה ביתית.

הסינמטקים – הודיעו לאורך השבוע על חזרה לפעילות שאינה מקוונת, בין אם ללא תוכניה אלא רק עם תאריך יעד (נכון לכרגע) כמו בתל-אביב ובירושלים, או כולל שיבוץ סרטים שכבר אפשר להזמין אליהם כרטיסים כמו בהרצליה ובחולון. בלינקים של שמות הסינטקים תוכלו לקרוא קצת על התנאים המצפים והדרישות מן הקהל, כולי תקווה שהחזרה לתרבות תהיה תרבותית ותוכיח שאפשר לעשות זאת. מאוד מאוד מומלץ לקרוא את כל ההנחיות של כל מוסד ולמלא אחריהן, ולא פשוט להגיע ולהתפלא שאין כרטיסים בקופות (הרכישה היא רק מראש, אונליין או בטלפון). לי זה נשמע כמו המינימום אחרי שנה שלמה בלי סרטים באולמות. כי אחרי השלב הבירוקרטי מגיעים הסרטים, וכבר יש לא מעט מהם בתוכנית.

בסינמטק חולון יחזרו ראשונים כבר ביום ראשון הקרוב, ה-28.2, עם ״התקופה היפה בחיי״ (La Belle Epoque). הקומדיה הרומנטית מאת ניקולא בדוס ובכיכובם של דניאל אוטיי ופאני ארדן, הפציעה רק לכמה רגעים בקיץ הישראלי. ביום שני ה-1 במרץ אפשר יהיה לצפות בהקרנה הממשית הראשונה שפתוחה לקהל בסרטו התיעודי החדש של רן טל, שהכותרת שלו מסבירה את עצמה – ״מה היה קורה אילו? אהוד ברק על מלחמה ושלום״. בהמשך השבוע הבא יוקרנו גם סרטים מהשנה החולפת דוגמת ״פאלם ספרינגס״, או קלאסיקות מודרניות כמו ״נערי פלא״ (Wonder Boys) של קרטיס הנסון. למי שמתגעגע לרוברט דאוני ג׳וניור של פעם, למייקל דאגלס בכלל, או לא יכול לחכות לפרנסיס מקדורמנד של ״נומאדלנד״. עקבו אחר לוח המופעים של הסינמטק, ושוב, בבקשה ובמטותא, קראו את ההנחיות לפני ההגעה וההזמנה.

בסינמטק הרצליה יבעירו מנועים ביום שלישי ה-2 במרץ עם ״2001: אודיסאה בחלל״ של קובריק, סרט שמרוויח המון מהקרנה על המסך הגדול, וימשיכו ביום חמישי ה-4 במרץ אל דאבל ישראלי זוכה פרסים – ״עין לבנה״ הקצר של תומר שושן, שהתקבל לשורטליסט האוסקרי, ו״אפריקה״ של אורן גרנר שמאז זכייתו בפסטיבל חיפה הקודם-קודם מחכה לקהל שאינו אונליין. על שני הסרטים הללו כבר כתבנו, כפי שאפשר לקרוא בלינקים, אבל שניהם גם מצפים בקוצר רוח למסך הגדול. אפשר ואף רצוי להתעדכן באתר הסינמטק על המשך הפעילות, באולמות או באופן וירטואלי.

התקופה היפה בחיי – הסרט הראשון להיות מוקרן באולמות מאז יוני?

פוליש זום – עוברים לאירועים וירטואליים, ספציפית בסינמטק תל אביב. שמונה סרטים פולניים עכשוויים התקבצו למסגרת הזו, שזמינה החל מאתמול. על חלקם הגדול כתבנו בהזדמנויות שונות ואם הליין-אפ נראה לכם ולכן מוכר, זה מכיוון שהוא זהה לשיתוף הפעולה בין המכון הפולני והוט באוקטובר האחרון. כיוון שכתבתי עליו אז, כולל לינקים לרוב לסרטים שראינו וכתבנו עליהם, אני מפנה חזרה אל הפוסט הקודם.

ימי הפרנקופוניה – פסטיבל הקולנוע הפרנקופוני (כלומר לא רק הצרפתי) של סינמטק ירושלים יתקיים אונליין, ולהבנתי גם ינדוד לסינמטקים אחרים בהמשך. כצפוי, יש כאן סרטים מקנדה, שוויץ ובלגיה, מדינות הידועות בזיקה הצרפתית שלהן, אבל התרשמתי שגם סרטים מיוון וקפריסין ואפילו אירלנד ירכיבו את התוכניה השנתית. בין הסרטים שכתבנו עליהם במסגרת אירועים אחרים ניתן למנות את ״דמעות של לב שבור״ של פיליפ גארל, ״נדיה, פרפר״ של פסקל פלננטה ו״אליס וראש העיר״ של ניקולא פריסר. מבין אלה שטרם התייחסנו אליהם הכי מובלט וגם מסקרן בעיניי הוא ״נערות עובדות״ (Working Girls) מאת אנה פאוליצביץ' ופרדריק פונטיין, סיפורן של שלוש נשים בזנות על גבול בלגיה-צרפת. כנמו תמיד, אני מפנה אל אתר הצפייה הישירה הירושלמי לכל הפרטים והסרטים.

תקרת הצלולואיד – הוא מונח שטבעה ד״ר ד"ר מרתה לאוזן, החוקרת את החלוקה של משאבים בתעשיית הקולנוע דרך פריזמה מגדרית. החל מהשבוע יש לנו גם אחד כזה משלנו, בזכות מרכז אדוה, שבאתרם אפשר לעיין במסמך הבוחן את חלוקת העבודה, הפרסים והתמיכות בקולנוע הישראלי ממבט מגדרי. כפי שמציינת בהקדמה ליאור אלפנט, החוקרת את הנושא שנים, המאה הנוכחית מציגה שיפור במצבן של נשים בענף הקולנוע בישראל אבל אנחנו לא רק רחוקים משיוויון אלא פשוט לא מתקדמים אליו מהר מספיק. אני מקווה שכבר לא צריך להסביר למה זו בעיה, בטח אחרי ״שנת הבמאיות״ שחווינו אשתקד, אבל מוכן לנסות או יותר טוב, לזוז הצידה ולהפנות למחקרים. בתזמון כמעט קוסמ(ט)י, הוכרז כי כלת פרס ישראל לשנה זו היא הקולנוענית הוותיקה ורבת ההישגים מיכל בת אדם. ברכות!

פסטיבל ברלין – גם זה קורה בשבוע הבא, הברלינאלה. ליתר דיוק, מהדורה סגורה לשופטים ואנשי תעשייה של הפסטיבל שתתקיים בין ה-1 וה-5 במרץ, לפני מהדורת קיץ לטובת הקהל, אם הבנתי נכון. לצערי לא יהיה לנו דיווח בסריטה אבל זו הזדמנות לאחל הצלחה לבמאית הדס בן ארויה ולסרטה החדש ״מישהו יאהב מישהו״, לבמאי אבי מוגרבי ולסרטו ״54 השנים הראשונות״, ולשופט נדב לפיד, שסורב יציאה מישראל ולא ברור לי איך ייקח חלק בקפסולת השיפוט בתחרות הראשית של אחד משלושת הפסטיבלים הגדולים בעולם, תפקיד חסר תקדים לקולנוען ישראלי וכבוד שלא יסולא בפז שנפל בחלקו ואז נגזל ממנו. כמו לפיד בתגובתו לכאן תרבות, גם אני בטוח שאין קשר לתפקיד הקודם של השרה האחראית על העניין, מה פתאום.

סרטים חדשים ב-VOD

לפני החדשים-חדשים, סרטים שכבר הוזכרו כאן בעבר מגיעים אל פלטפורמות הצפייה הביתית ושווה אולי להזכירם שנית. אז ״צלילי מטאל״ זמין עם או בלי ה׳ הידיעה ב-yes ובסלקום tv אחרי בלעדיות ללקוחות אמזון פריים וידאו, ו״אזנבור, המבט של שארל״ על השאנסונייר האחרון קופץ מדוקאביב והסינמטקים גם אל יס, הוט וסלקום גם. כמו כן, תסלחו לי אם אתעלם בחוסר אלגנטיות מיצירות תיעודיות כמו ״לשחרר את בריטני״ או ״אלן נגד פארו״. כי אני מפקפק בערך הקולנועי שלהם והדיון עליהם מוצה עוד לפני שהגיעו ארצה, ולא כי אני חלילה בוחר צד בכל הצהוב הזה.

10 דברים להספיק לעשות לפני שניפרד (Ten Things We Should Do Before We Break Up) – כמשתמע משמו, הוא קומדיה רומננטית שאינה על זוגיות שגרתית. מה שלא מוסגר בכותרת הוא שאם יחידנית נכנסת להריון מסטוץ ומחליטה לנסות להוסיף למשפחתה לא רק תינוק אלא גם בן זוג. כריסטינה ריצ׳י והאמיש לינקלייטר מככבים, גאלט נידרהופר (״The Romantics״) כתבה וביימה. זמין החל מהיום (25.2) ב-yesVOD.

האיש שבפנים: מבוקשת (Inside Man: Most Wanted) – הייתי אומר שיש כאן טעות לשונית, אבל הבנתי שלערבב מגדרים זה מעצבן בימינו אז אני בעד. הערבוב נובע כמובן מכך שזהו המשכון, בערך, של ״האיש שבפנים״ של ספייק לי, רק בלי אף אחד משמעותי מההפקה ההיא. מה שכן משותף לשני הסרטים הוא מקרה של שוד בנק שהופך לאירוע של מצור משטרתי וחטופים תמימים, ועל פי הקדימון העלילה מתרחשת באותו עולם כמו הסרט הקודם, שזה לא אומר הרבה מעבר לאירוע הנקודתי. הבמאית היא אם.ג׳יי. באסט, שמאז הסרט הזה ב-2019 הספיקה לביים את מייגן פוקס במותחן הפעולה ״Rogue״, את התסריט כתב בריאן ברייטלי, ובתפקידים הראשיים אמל אמין וריאה סיהורן. אנחנו עדיין באותו תאריך ואצל יס.

המפתה (Irresistible) – אני נדרש להתייחס בשלישית לשם הסרט, כי בפסטיבל ירושלים קראו לו ״מנהיג בהזמנה״ וכך יהיה שמו גם ב-yes בחודש הבא. אבל בסלקום יודעים יותר טוב, כנראה. החל ממחר (26.2) אפשר יהיה לראות שם את סרטו הדי-חדש של ג׳ון סטיוארט, שקצת איבד רלוונטיות ב-2021 שכבר אינה שנת בחירות לנשיאות ארה״ב. מזל שבישראל לא מחכים ארבע שנים ולכן זה תמיד רלוונטי לצפות בסאטירה פוליטית על מנהל קמפיין (סטיב קארל) של המפלגה הדמוקרטית שמוצא את המועמד המושלם לדעתו בדמות חוואי עממי (כריס קופר). הקאסט המפואר כולל גם את רוז ביירן, מקנזי דייויס, נטשה ליון, טופר גרייס ודברה מסינג, בין היתר, אבל נזכרתי בסרט הקודם של סטיוארט (״רוז ווטר״) והציפיות פגו.

הבי ג׳יז: איך לתקן לב שבור (The Bee Gees: How Can You Mend a Broken Heart) – נסיים בשבת ה-27.2 ונשוב אל יס, אם כי מדובר בהפקה דוקומנטרית של HBO אז אני מניח שהיא תצוץ גם אצל האחרים. פרנק מרשל, הבמאי (״קונגו״, ״שמונה מתחת לאפס״) ובעיקר המפיק האגדי (״החוש השישי״, ״שודדי התיבה האבודה״) חתום על הדוקו המוזיקלי הזה סוקר את ההיסטוריה של ההרכב ושל האחים לבית גיב, כולל ראיון עם הבי-ג׳י האחרון שנותר בחיים (נותר בחיים) – בארי גיב. אני לא יודע אם אתם צריכים לרקוד, או לצפות בסרט הזה תוך כדי, אבל זו הזדמנות לבחון עד כמה עמוקה האהבה שלכם למוזיקה של הבי ג׳יז ולקוות שזו לא תהיה טרגדיה.