• סרטים חדשים: ״בשורות טובות״ של ארז תדמור
  • ״בשורות טובות״, סקירה לסרטו של ארז תדמור
  • נפתח פסטיבל או לה לה! לקומדיה צרפתית 2019
  • אימת החודש - נובמבר 2019
  • ״דיוקן של נערה עולה באש״, סקירה וניתוח משותפים
  • ״חיים שלי״, סקירה שלא מפחדת מחג המולד
  • דוקטור סליפ
  • ״המחשמלים״, סקירה
  • מה לראות בפסטיבל סרטים בערבה 2019
  • קוראים לי דולמייט
  • ״המלחמה על הכוח״, סקירה
  • ״שליחות קטלנית: גורל אפל״, סקירה
  • המלצות סינמטקים: מהדורת נובמבר 2019
  • מצעד סרטי העשור של סריטה - ארבעת הגדולים

סרטים חדשים: ״כאן ועכשיו״, ״סקין״, ״המלחמה על הכוח״, ״מי אתה חושב שאני?״, ״שנות חיינו היפות״, ״הסיפור של טראוטמן״

23 באוקטובר 2019 מאת אורון שמיר

אחרי החגים סוף סוף איתנו, מה שאומר חזרה לשגרה גם בסריטה אחרי פסטיבל חיפה מהאינטנסיביים אי פעם בבלוג. לפעמים אחרי פסטיבלים יש אצלנו ירידת מתח קלה, אבל לא הפעם – מבטיחים להפציץ רצוף עד סוף החודש. זה גם תלוי בסרטים החדשים כמובן, הנה מה שיש לנו לעבוד איתו הפעם. אל ששת הסרטים הללו ראיתי שהוסיפו במקומות אחרים עוד שניים – ״ורדה על אנייס״ התיעודי שהוקרן בחיפה, ו״קיטצ׳ן״ שנשמע כמו ״אלמנות״ לעניים. לצערי לא מצאתי להם מועדי הקרנה אז אניח שהם נדחו או נגנזו, אשמח לתקן אם טעיתי. כדי שלא נרגיש מקופחים, אקנח בשלושה סרטים לצפייה ביתית, תוספת של 50% להיצע השבועי.

״כאן ועכשיו״, סרטו העלילתי של רומן שומונוב אחרי ״החולמים מבבילון״ התיעודי, חיכה הרבה זמן עד שהגיע לאקרנים. כתבנו עליו כשהוקרן בפסטיבל ירושלים של 2018, ולאורך עונת האופיר של אותה שנה, בה זכה לבסוף בפרס המוזיקה. אני מזכיר זאת כדי לשוב ולמחות על הזמן הממושך בו מתייבשים סרטים ישראליים מאז בכורתם הפסטיבלית/אופירית ועד לחשיפתם בפני קהל, בטח ובטח כשמדובר בסרט כמו זה שכולו שוונג. פרס המוזיקה מתאים היטב לסרט העוסק באמני היפ-הופ אשדודיים ממוצא רוסי, המתכוננים לתחרות שיכולה להקנות להם תהילה בינלאומית. אלא שהמציאות שבה ותופחת על פניהם של ארבעת החברים, המתמודדים בחייהם האישיים עם צרות כמו פשע, היעדר בית או הצורך לטפל ולכלכל בני משפחה כשהם עצמם בקושי מתקיימים. בסרט מככבים ולאד דובינסקי, רנאט חסנוב, אדוארד ״מיקסר״ חמלניצקי (״החולמים מבבילון״) וגם זורה ״וולקן״ קרטבלישווילי (״פנתר לבן״). את התסריט כתב שומונוב יחד עם אלכסנדר פלבניק, והצלם הוא זיו ברקוביץ' (״קולות רקע״), שתמונות שלו מתוך הסרט מעטרות את המדור השבוע.

״סקין״ (Skin), הפקה אמריקאית עם יוצר ישראלי, הוא כנראה המדובר שבסרטי הסופש, כולל טרום-בכורות מתוקשרות בפסטיבל חיפה. יחד עם זוגתו המפיקה ג׳יימי ריי ניומן, הבמאי-תסריטאי גיא נתיב עושה כאן מעשה שכבר עבד לו פעמיים בקריירה – סרט ארוך המבוסס על סרט קצר שלו באותו שם, כפי שהיה עם ״מבול״ ועם ״זרים״. על ״סקין״ הקצר אפשר להניח שכולם שמעו כשזכה באוסקר, אבל אין חובה (רק כדאיות) לראותו לפני הנוכחי משום שאין ביניהם קשר עלילתי, אלא רק נושאי. ג׳יימי בל מגלם את בריאון ווידנר, צעיר מקועקע מכף רגל ועד ראש המשתייך לארגון ניאו-נאצי שחבריו מאמינים כי הם צאצאי הוויקינגים. בין עוד תגרה אלימה לחוויה משפילה בבית הוריו המאמצים, מוצא הגיבור פתח לגאולה דרך שתי דמויות, האחת של פעיל שחור הממיר גלוחי-ראש למודיעים של הממשל והשנייה של אם חד-הורית שמכירה את הזוועות שהוא עובר. מייק קולטר ודניאל מקדונלד מגלמים בהתאמה את מעניקי התקווה הללו, ורה פרמיגה וביל קמפ הם מנהיגי הארגון הגזעני.

״המלחמה על הכוח״ (The Current War) עומד כנראה להישמע בהתחשב בתיאור הבא כסרט הוליוודי גדול ואולי אפילו אוסקרי, אבל סיוט של מאוחרי הקלעים גורם לכך שהוא מגיע לאקרנים כשנתיים אחרי בכורה בפסטיבל טורונטו. הסרט קיווה להיות חלק מעונת הפרסים של סוף 2017 ותחילת 2018, אך בדיוק אז התפוצצה פרשת הארווי וויינשטין, אחד ממפיקיו. הזכויות נמכרו ונמכרו והשתלשלות העניינים גרמה לכך שאנחנו מקבלים את הסרט רק כעת – ובגרסת הבמאי, אלפונסו גומז-רחון (״אני וארל וזאת שעומדת למות״). בגדול, מדובר בתחרות בין תומאס אדיסון וניקולא טסלה על קביעת הסטנדרט להספקת זרם חשמל ביתי ותעשייתי, מהפכה ששינתה את העולם. את הממציאים הגאונים מגלמים בנדיקט קאמברבץ׳ וניקולס הולט, בהתאמה, ולצידם טום הולנד, מייקל שאנון, מתיו מקפדן, טופטנס מידלטון, קתרין ווטרסטון ועוד. מייקל מיטניק (״המעניק״, הסדרה ״ויניל״) כתב את התסריט, ואם משהו מכל זה עורר בכם או בכן סקרנות – אני מקווה שנספיק לצפות ולעזור עם זה.

״שנות חיינו היפות״ (Les plus belles années d'une vie) הוא אחד משני סרטים צרפתים לשבוע זה, שערכו את בכורתם בחיפה. הבמאי והתסריטאי קלוד ללוש שב אל הרומן שהחל ב-1966 בסרטו ״גבר ואישה״, שחוזר אל בתי הקולנוע לכבוד הסרט החדש. ז׳אן-לואי טרינטיניאן ואנוק איימה, זוגתו של הבמאי, שבים אל תפקידיהם המקוריים, כפי שעשו גם ב-1986 לסרט ההמשך. הפעם הגבר הוא קשיש שזכרונו מתעתע בו, הפוגש מחדש את האישה של חייו לבקשת בנו, והשניים לא רק מעלים זכרונות אלא גם ממשיכים את ההרפתקה הרומנטית. גם מוניקה בלוצ׳י בקאסט.

״מי אתה חושב שאני?״ (Celle que vous croyez) הוא הצרפתי השני שיורד מחיפה ועולה לאקרנים בכל רחבי הארץ. גם הפעם זוהי דרמה רומנטית, אבל עם פער גילים ובחסות העידן הדיגיטלי. ז׳ולייט בינוש מגלמת את קלייר בת ה-50 שמרגישה שקופה עבור גברים אחרי הגירושין שלה. היא מחליטה להצטרף אל פייסבוק בתור קלרה בת ה-24 ופוצחת ברומן מקוון עם אלכס (פרנסואה סיוויל), שלא מודע אל גילה האמיתי. ככל שהפלירט האינטרנטי הופך לממשי יותר, הסכנה כי השניים יפגשו במציאות גוברת ומוסיפה למתח. מדובר בעיבוד לספר של קאמיל לורנס, מאת סאפי נבו שגם ביים, וג׳ולי פייר.

״הסיפור של טראוטמן״ (Trautmann / The Keeper), הפקה בריטית-גרמנית, מבטיחה לערב בין מלחמה, רומנטיקה וכדורגל. זהו סיפורו (האמיתי אלא מה) של ברט טראוטמן, חייל גרמני שנפל בשבי הבריטי לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. הוא התגלה כשוער כדורגל מחונן שיכול לעזור לקבוצה מקרטעת, אם ישכילו להסתיר את זהותו, בסרט המתרחש שנים רבות לפני שמישהו הכיר את ז'אן-מארק בוסמן. כמובן שהוא גם מתאהב בבתו של מאמן הקבוצה, שבכלל לא אוהבת כדורגל ונאצים עוד פחות. דייויד קרוס (לא טוביאס פיונקה, אלא נער הקריאה של קייט ווינסלט ב״נער קריאה״) מאכלס את התפקיד הראשי, לצידו ג׳ון הנשו ופרייה מייבור בתור המאמן ובתו. הבמאי הוא מרקוס ה. רוזמולר, שגם כתב יחד עם ניקולס ג׳יי. שונפילד.

מתוך ״כאן ועכשיו״

צפייה ביתית

דיוויד קרוסבי: זכרו את שמי (David Crosby: Remember My Name) – את הטריילר של הסרט התיעודי הזה אני זוכר מתנגן בבתי הקולנוע של ניו יורק, בעוד בישראל הוקרן בפסטיבל דוקאביב וכעת זמין במסך הביתי, ספציפית אצל HOT. דייויד קרוסבי מהכותרת (שוב לא טוביאס פיונקה) מוכר ודאי בתור חלק מההרכב המוזיקלי ״קרוסבי, סטילס ונאש״ (עם או בלי ניל יאנג). הבמאי איי. ג׳יי. איטון, בסרטו הארוך הראשון, מבקש לספר את סיפורו ולהראות כיצד אדם שנוטה אל הקשוח והמחוספס יכול להיות אחראי לכמה מהשירים הכי נעימים לאוזן שאי פעם נכתבו והולחנו.

קוראים לי דולמייט (Dolemite Is My Name) – סרט הקאמבק של אדי מרפי אחרי לא מעט שנות שתיקה, מציב את הכוכב בתפקיד סוג אחר של כוכב. מרפי מגלם את רודי ריי מור, שהפך לסנסציה בשנות ה-70 בזכות הסרט ״דולמייט״ שנחשב לאחד משיאי הבלקספלוייטיישן. כמו ״בלאק דינמיט״ רק הדבר האמיתי. לצד מרפי, שכנראה התחבר בקלות לדמות של בדרן מסוג שהעולם לא הכיר לפניו, אפשר למצוא את קיגן-מייקל קי, קרייג רובינסון, כריס רוק, סנופ דוג, טייטוס בורגס ועוד מתקמבק – ווסלי סנייפס. קרייג ברואר ביים והסרט יגיע אל נטפליקס.

פצעים (Wounds) – עם הסרט הזה לא צריך לחכות כי הוא כבר זמין בנטפליקס (או הולו בארה״ב) אבל בכלל לא בטוח שכדאי. ארמי האמר מגלם ברמן שמוצא טלפון סלולרי החושף אותו אל מימד שטני ומזוהם, או משהו כזה, בעודו מזגזג בין זאזי ביטס ודקוטה ג׳ונסון. אז אפשר להניח שיהיו פצעים ונשיקות. הבמאי הוא באבק אנוורי שעובר לאימה באנגלית אחרי ״מתחת לצל״ האיראני שלו, שעיבד נובלה בשם ״The Visible Filth״ מאת ניית'ן בלינגרוד. הכל נשמע מסקרן ועם זאת שמעתי רק אזהרות. נכתוב עליו בסריטה בקרוב כדי לסייע.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.