״עונת החתונות״ (Plus One), סקירה

מתי ראיתן או ראיתם לאחרונה סתם סבבה של קומדיה רומנטית? לא משנה מה התשובה, כנראה שזה לא היה בקולנוע. אלא אם ״מה הסיכוי?״ עשה לכם ולכן את זה, מה שאני לא יכול לומר על עצמי לצערי. זה כאילו נגזר עלינו להנות מעתה והלאה מסיפורי ״בחור/ה פוגש/ת בחור/ה״ בצפייה ביתית. אז אם סיימתם את הקטגוריה הזו בנטפליקס, בסוף השבוע הגיעה אופציה לא רעה בכלל גם אל הספריות של שירותי הצפייה הוותיקים יותר בארץ, במקרה זה אל yes VOD. במקור הסרט נקרא ״Plus One״ ובעברית הוחלט לקרוא לו ״עונת החתונות״. כי כידוע, כבר יש כזה סרט ״הדייט שלי לחתונה״ ואת התוכנית עם דנה מודן ורועי לוי מתחילת העשור כנראה שכבר שכחו.

הקונספט של הסרט פשוט וחביב – שני חברים ותיקים ונטולי זוגיות מנסים לשרוד קיץ של חתונות, על ידי כך שיהיו הפלוס אחד או אחת זה של זו. שילוב בין אימת שולחן הרווקים לבין החתונה הראשונה של הקיץ בה התראו ובה כרתו את הברית לבדר זה את זו במהלך השעות שסביב החופה. כי בארצות הברית, אגב, חתונה אינה סתם אחר-צהריים מבוזבז אלא סופש שלם ולפעמים אף יותר מכך, כולל טיסה ליעדים אקזוטיים ושהות על חשבון החתן והכלה. זה לא רק עם מי נתקעת בשולחן, אלא עם מי תחלוק או תחלקי לינה של לילה או שניים.

הרעיון לברית היה של אליס (מאיה ארסקין), שבדיוק נפרדה מבן הזוג שלה ומתפדחת להגיע לבד לחתונות שכבר קבעה לבוא אליהן. היא משכנעת את בן (ג׳ק קווייד) שתהיה הסרסורית שלו באירועים החגיגיים, כלומר תשלח בכיוונו רווקות נואשות בכל פעם שיסכים להתלוות אליה. יש לה אפילו שיטה די ישירה ומשעשעת לעשות זאת, שמשום מה גם מצליחה. הכל אמור להתנקז לחתונה הגדולה של עונת הקיץ, שתהיה העשירית של שניהם במשותף. אבל בכל אחת מן החתונות הזוטרות בן ואליס ספק מחזקים את הידידות שלהם וספק מתחילים להתעניין אחד בשנייה במובנים רומנטיים. אולי האקס שלה הוא נחלת העבר, ייתכן והאחת שהוא מחפש נמצאת כל הזמן לידו.

למי שזה לא הסרט הראשון שלו או שלה בחיים, השאלה היא לא ״האם הם יהיו ביחד?״ אלא יותר בכיוון של ״מתי הם ינסו להיות ביחד?״ ובעיקר ״האם זה יחזיק?״. הבמאים-תסריטאים ג׳ף צ׳ן ואנדרו רימר, שזהו סרטם הראשון באורך מלא, משחקים קצת עם הסטיגמה של הפכים משלימים בכל הקשור לדמויות הראשיות. אליס היא קצת ״אחת מהחבר׳ה״ ובן הוא לא בדיוק שיא הגבריות עלי אדמות, אבל זו פחות או יותר הנקודה היחידה שאני יכול לחשוב עליה שרומזת כי יהיו צוות טוב. בכל מובן אחר, בין אם פרקטי או רומנטי, נדמה שהם דווקא הפכים מתנגשים. אבל גם זו סטיגמה נוספת שתמיד מובילה בסרטים למשיכה.

מי שמעשירים את הדמויות הם השחקנים, אליהם אתייחס ברגשות מעורבים. נתחיל עם קווייד ג׳וניור, שמגלם טיפוס ממנו נרתעתי יותר מהרגיל (הרף אצלי די נמוך כי זכרים בקומדיות רומנטיות די דוחים אותי לרוב) אבל בסוף כמעט והבנתי אותו. דמיינו צעיר עתיר פריבילגיות שכאילו ראה יותר מדי ״סיינפלד״ – הסיבות שלו לפסול בחורות אחרי דייט או שניים מעידות על פחד קיומי מזוגיות אמת. הוא פשוט יודע שהאיילה הבאה תגיע לכיוונו בין כה וכה ולכן רובץ כמו אריה שבע. זה גם אומר השיעורים שהוא לומד בדרך יותר מעניינים או חמודים יותר משל שאר הדמויות, אפילו אם נמאס לכן (ולכם) לראות שוב ילד בגוף של גבר מבין פתאום איך העולם עובד. לצד זאת, יש צורך להתגבר על העובדה שהשחקן נראה כמו דיפ-פייק, כאילו השתילו את אמצע הפרצוף של מג ראיין על הראש של דניס קוויד. הגיוני בהתחשב בכך שהוא בנם המשותף, אבל עדיין מציק במוח. מי שרואים ורואות את סדרת הטלוויזיה ״הבנים״, אולי כבר לא סובלים מהבעיה הזו, וכמובן שזה לא הסרט הראשון של קווייד הצעיר.

ארסקין המגלמת את אליס היא מבחינתי הסיבה לצפות בסרט, וגם התשובה לכל מלהק או מלהקת שיחפשו שחקנית ראשית אמריקאית עם מראה אסייאתי. הבנתי שזה קטע עכשיו בקומדיות רומנטיות. השחקנית הצטיינה בעיניי גם בהיבטים הקומיים וגם בדרמטיים, ועשתה זאת ללא מאמץ ותוך שימוש במניירות של דמות שהיו אמורות לעצבן אותי, אבל מצאתי כחינניות בזכותה. היא ממש הצחיקה אותי, עד כדי כך שכל מה שאמרה החל משלב מסויים כבר הכין לעוד צחוק, ולצד זאת האמנתי למצוקות הטיפשיות שלה לחלוטין. בעולם בו ארסקין קיימת, אין סיבה להסתפק בקונסטנס וו. אך כדי להוכיח שאין צדק, עוד סרט בכיכובה של וו בדיוק הגיע לקולנוע, ״נוכלות בלי חשבון״ שמו, בעוד ארסקין תקועה במסך הקטן. אולי תזהו מתפקידי משנה ב״טיול לנאפה״ הנטפליקסי, מהסדרה ״לא בטוחה״, או מהזו שיצרה ובה היא מככבת יחד עם אנה קונקל – ״PEN15״.

מהסדרה ההיא של הולו, שם צפיתי בסרט זה, הגיעה לא רק קונקל להופעת אורח בסרט אלא גם אנשי צוות נוספים לרבות הבמאים. אולי זה מה שיסביר את תחושת הזרימה הטבעית של הסרט. בתפקידי משנה אפשר למצוא את אד בייגלי ג׳וניור בתור אביו המתחתן הסדרתי של בן, ומולו את המשפחה האמריקאית-אסייאתית המסורתית של אליס, עם רוזלינד צ׳או המעולה בתור אמא נודניקית ומביכה. פרצופים מוכרים נוספים הם טום יי כאביה של אליס, פין וויטרוק בתפקיד די קטנטן וגם טים צ׳יאו בתור נייט, האקס הלוהט למדי של אליס. אוקיי, נראה לי שאני מתחיל להבין את הקטע עם האסייאתים החתיכים החדשים.

עם כל הכבוד להופעות המשנה, מירב הכימיה מתרחשת בין השחקנים הראשיים, עניין הכרחי לקומדיה רומנטית. הם עוברים בין חברות עמוקה אך נונשלנטית לתהיות על מה באמת קורה שם מתחת לפני השטח. אולי אפשר גם להגדיר כך את הצפייה בסרט כולו – ״עונת החתונות״ מתחיל בתור צפייה מהנה ומאוד לא מחייבת, אבל בשלב מסויים קשה היה להתכחש לתחושה המפעפעת שאולי יש פה משהו מעבר. אז מצד אחד אני מבסוט שצפיתי בו בנוחות ביתי, ומצד אחר די משונה שהוא לא בקולנוע אם נשווה אותו להיצע המתחרה בו.