"הממציאה: דם והונאה בעמק הסיליקון", סקירה

בין הנעשה בבתי הקולנוע לפסטיבלים ושלל אירועים, נדמה שאנחנו מזניחים באופן קבוע את הדרך בה רוב הקהל צורך את הסרטים שלו – המסך הביתי. אישית, אני במרדף תמידי לנסות ולכפר על זה, עם נטייה קלה לכיוון נטפליקס, אבל מדי פעם יש גם הזדמנות לכתוב על סרטים מהפלטפורמות היותר נפוצות בישראל. למשל סרט דוקומנטרי של HBO שזמין ללקוחות yes, HOT וסלקום TV גם יחד. הסרט נקרא ״הממציאה: דם והונאה בעמק הסיליקון״ (The Inventor: Out For Blood in Silicon Valley) והוא ערך את בכורתו בפסטיבלים של סאנדנס ו-SXSW לפני שהגיע אל המסכים הביתיים שבועות בודדים לאחר מכן, כלומר מוקדם יותר החודש.

מוקד המשיכה העיקרי של הסרט הוא הסיפור של חברת ״ת׳ראנוס״ והמייסדת שלה, אליזבת׳ הולמס. מי שבגיל 19 נשרה מלימודים בסטנפורד כדי להקים סטראט-אפ רפואי המבטיח בדיקות דם בדקירת אצבע במקום מחטים ומבחנות, וגם אבחון פחות או יותר על המקום במכשיר מתקדם שיכול להתאים לכל קליניקה או אפילו סלון. הולמס גייסה משקיעים רמי כבוד, הונה של החברה שבנתה בעשר אצבעות במשך 15 שנה היה מוערך בכעשרה מיליארד דולרים, וההשוואות ליזמים גאונים אחרים מעמק הסיליקון של קליפורניה לא איחרו לבוא. צרכני חדשות יודעים ויודעות איך כל זה נגמר, ומי שלא יכולים ויכולות להסיק מן הכותרת. למעשה, זה כל מה שידעתי על ת׳ראנוס – את הסוף שלה. לכן השם שבגללו או בזכותו אני הגעתי לסרט הזה הוא לא אליזבת׳ הולמס, אלא הבמאי אלכס גיבני.

הדוקומנטריסט זוכה האוסקר (על סרטו ״Taxi to the Dark Side״) הוא סוג של תופעת טבע בעיניי, משום שקצב ייצור הסרטים שלו לא פוגע בדרך כלל באיכות ושניהם ברמה. מאז 2005 הוא חתום כבמאי על כ-40 פרוייקטים בקולנוע ובטלוויזיה, ממוצע שנתי די משוגע, ואיכשהו הוא ממשיך לעשות עבודה טובה אם בוחנים כל פרויקט בנפרד. ב-2015 למשל היה חתום על ״סיינטולוגיה וכלא האמונה״ ועל ״סטיב ג׳ובס: האיש במכונה״, שני סרטים שהם לכל הפחות גם מבוא מסקרן וגם סיכום ממצה של הנושאים המרכיבים אותם. את אותו הדבר אפשר להגיד גם על סרטו הנוכחי, המרכז את רוב מה שצריך לדעת על המקרה של הולמס ות׳ראנוס, מעניק חומר למחשבה, ואף משאיר לצופה לשפוט את המצולמים בו. הסרט שופך כמויות של מידע באופן שוטף, כולל תנודות בין המבעית למצחיק. זה אולי לא מקיף כמו להקשיב לפודקאסטים שהוקלטו או למאמרים ולספר שנכתבו על המקרה, אבל למי יש יותר משעתיים בימינו להקדיש לסיפור חדשותי? או באנלוגיה הקשורה לנושא של הדוקו, הסרט של גיבני ידרוש מכם טיפת זמן אחת בתמורה לכל המידע שתצטרכו, ובניגוד להולמס ולחברה שבראה בצלמה – הוא גם מספק את הסחורה.

מפתה לשייך את הסרט לתת-הז׳אנר של סרטים על נוכלים והונאות שהפכו לרווחים ופופולריים בקולנוע התיעודי של זמננו, דוגמת ״FYRE״ עליו כתבתי עליו לא מזמן. אבל למרות שבהחלט יש כאן סיפור של רמאות על חברה שמבטיחה לספק מוצר שאין ברשותה, אני לא חושב שזה החלק המעניין. נדמה שגם גיבני לא סבר כך ורוב המוקד של סרטו הוא הצגת הדמות של הולמס לא כנוכלת שזממה הכל, אלא כמי שהסתבכה בהבטחות סרק והחלה לשקר גם לעצמה ולמכור את הדמיונות שסיפרה לסביבה שלה. על ג׳ובס אמרו שהיה סביבו ״שדה עיוות מציאות״ שכן לא היה מוכן לקבל תשובה שלילית כפתרון או אפילו לראות בעיות, והוא רק אחד מאנשי החזון שהסרט לא מתבייש להשוותם אל הולמס, ולא רק בגלל חיבתה לצווארון גולף שחור – גם היא שאפה למזער מכשירים תעשיתיים והייתה אלופה בשיווק. השוואה נוספת היא לממציא היסטורי אף יותר, תומאס אדיסון, על שמו קרוי המכשיר של ת׳ראנוס שהיה אמור לבדוק את דגימות הדם המזעריות. הסרט מזכיר שלצד אלפי הפטנטים עליהם חתום אדיסון היו לו גם כמה שיטות עבודה לא רגילות ודחף לשלוט בהצגת המצאותיו החדישות בפני העיתונות באופן שיותיר את השליטה על המתרחש בידיו. או בקיצור, הסרט נקרא ״הממציאה״ והנושא של נוכלות הוא הכותרת המשנית. אבל חישבו על המילה הזו, ממציאה, שהיא קצת דו-משמעית.

ברור לסרט שהולמס איננה נבלית מוחלטת ושהחברה שלה איננה שילוב בין המילים ״רע״ ואוייב האוונג׳רס ת׳נוס. הוא מקדיש לפחות חצי מזמן המסך לדמות העדיין-מסתורית של הולמס עצמה, שסרטון שלה פותח את הסרט. הדיסוננס המהלך ששמו אליזבת׳ הולמס נוכח כבר אז, ממש בשנייה הראשונה – צעירה בלונדינית עם עיניים כחולות ענקיות, שפותחת את הפה ויוצא ממנו קול עמוק וסמכותי של מנכ״ל מלא ביטחון שגילו כפול משלה. האם זה פלא שהיא הצליחה לגרוף אהדה בעיקר אצל אוכלוסיה מסויימת, רובם גברים שיכולים להיות סבא שלה? ממשקיעים ששכנע לשים מאות מיליוני דולרים על מוצר שלא ראו (וחלק מהשמות המעורבים מפתיעים בעיניי) ועד העיתונאים שראיינו אותה לכתבות שער מחמיאות בתחילת דרכה – המכנה המשותף הזה בולט מדי מכדי להתעלם ממנו. אפילו ארול מוריס, קולגה של גיבני שצילם פרסומות עבור חברת ת׳ראנוס, מוצג בזמן המסך המועט שלו כקשיש חרמן. הסרט רק רומז על כל זה אבל לי אין בעיה לומר זאת בקול רם. בטח כשהסרט מציב רק דמות אחת שהעזה לפקפק בהולמס עוד בשלב הפיצ׳ינג, ובמקרה או שלא מדובר באישה מבוגרת שהייתה מורתה.

לשם איזון, הסרט מראה שגם צעירים וצעירות הלכו שולל אחרי הולמס והחזון שלה, אבל היו גם אלה שהפילו אותה. כל זאת בזמן שהסרט עושה כל שביכולתו להסביר את שיטות הפעולה שלה, שאינן חדשות או יוצאות דופן. למעשה, החלק האחרון של ״הממציאה״ מצדיק גם את ההיכללות של עמק הסיליקון בכותרת וטוען בעצם שזה רק סיפור אחד מיני רבים בעסקי האוויר של קליפורניה חובבת הטרנדים הריקניים. התקשורת פשוט אוהבת סיפורי הצלחה, ויותר מכך סיפורי עלייתה ונפילתה, כך שעל כל הרמאים שמראש נכשלו אנחנו שומעים פחות. כאן דווקא מתאים לחזור לדבר על אנשים כמו בילי מקפרלנד מפסטיבל FYRE שכבר הזכרתי (ולא רק אני כמובן), לצד שאר מוכרי עטיפות נוצצות וריקות שאין להם בעיה לעגל מספרים בפרזנטציה למשקיעים. רק צריך לזכור שבסיליקון ואלי הכל קורה מהר יותר, שטחי יותר, ובסכומים של זיליארדי דולרים ולא מיליונים.

אז אם הולמס אינה נוכלת קרימינלית אבל גם אינה יזמית מהפכנית, מה נותר? על פי הסרט, ומן המעט שהספקתי לקרוא על הנושא, הולמס היא יותר קורבן של תרבות חדי-הקרן וההמלכה העצמית מאשר כל דבר אחר. היא מאמינה בעצמה ברמה כזו שאין לה בעיה להונות גם את עצמה, להאמין לכל השקרים שיוצאים לה מהפה בניסיון לדחוף את החלום הבלתי אפשרי שלה קדימה. הרצון שלה לשלוט בכל דבר שקשור בחברה, כולל הדימוי הציבורי שלה, מומחש היטב בסרט עצמו שמציג לא מעט מרואיינים – אבל את הולמס מרכיב מחדש דרך חומרי ארכיון בלבד. חלקם מקבלים בעריכה משמעות אחרת מזו שתוכננה להם. כך, מציג אותה הסרט כמי שעיוורת לכך שבמקום הפטנט הבא של אדיסון שקראה למכשיר שלה על שמו או המשך המהפכה של סטיב ג׳ובס הנערץ עליה – היא בעצם המציאה שוב את הצפלין, רק בעולם הרפואה.

לסיום, אם אנחנו כבר בעניין של טרנדים באיזורי החיוג של קליפורניה, בטח שמתם ושמתן לב שלאחרונה הוליווד מאוד אוהבת גרסאות עלילתיות לסרטים תיעודיים. הסיפור הנ״ל גדול ומתוקשר מכדי להתעלם ממנו, בטח אחרי הסרט התיעודי ושאר ההתעסקויות, מה שסלל את הדרך לבואו של עוד סרט, שייקרא ״Bad Blood״. שימו לב כמה השמות המקושרים לפרויקט קלים לחיזוי, אפילו שלפעמים הבחירה האוטומטית היא הנכונה. הבמאי הוא אדם מקיי, שכנראה ימשיך בסגנון של ״מכונת הכסף״ ו״סגן הנשיא״ המבוססים אף הם על אירועים אמיתיים ואבסורדיים. את הולמס תגלם מי אם לא ג׳ניפר לורנס, שרק תצטרך לשנות את גוון קולה ולא למצמץ לאורך כל הצילומים והיא מוכנה לתפקיד. מבחינת לוק וגיל אין מתאימה ממנה. אז הנה סיבה בפני עצמה לצפות ב״הממציאה״ – להתכונן לגרסה העלילתית. בעקבות הצפייה הזו, אולי גם תרצו לחקור לעומק את הנושא בעזרת שלל החומרים הנלווים שזמינים אודות המקרה ולא להסתפק רק במוצרים הוליוודיים, משוייפים ובוהקים ככל שיהיו. כי אם יש משהו שאפשר ללמוד מן המקרה של ת׳ראנוס, הוא לא להאמין לכל מה שנאמר במצגת או בפרסומת אלא לבדוק טוב טוב גם את התוכן.