סרטים חדשים: ״פרה אדומה״, ״סגן הנשיא״, ״אהבה בימים קרים״, ״אפסייד״, ״משוכפלים״

אנחנו רשמית במים הטריטוריאליים של האוסקר, כפי שהזכיר אתמול פוסט מצב המירוץ של אור, תקופה נהדרת לבתי הקולנוע בישראל כי בערך פעם בשבוע יש סרט חדש ששווה לראות. אז מה אם אגרו אותם במחסן מאז השנה שעברה ורק עכשיו נותנים לנו להסתנכרן עם ארצות הברית, אל תהיו קטנוניים. אני אישית אהיה קטנוני ועוד איך לגבי חלק מהשמות העבריים שנבחרו לסרטים, אבל העיקר שיש מה לראות מבין חמישתם ונתחיל כתמיד בתוצרת המקומית.

״פרה אדומה״, סרטה של ציביה ברקאי יעקב, מגיע אלינו כמעט שנה לאחר בכורתו בפסטיבל ברלין וכחצי שנה אחרי זכיותיו המרובות בפסטיבל ירושלים, כולל פרס הסרט הטוב ביותר אותו חלק עם ״הצלילה״. עופר כתב עליו אז והתייחסנו אליו גם כשהיה חלק מעונת האופיר, אז היה מועמד לארבעה פרסים, ושוב כאשר צץ ביום הקולנוע הישראלי בשלהי אשתקד. אחרי כל זה, הקהל הרחב בעצם פוגש אותו בפעם הראשונה אז שווה להזכיר במה מדובר. זהו סיפורה של בת לאב יהודי-משיחי המתגוררת בהתנחלות במזרח ירושלים, ומופקדת על עגלה בצבע ספק אדמדם שנחשבת לסימן לבניית בית המקדש השלישי (כפי שיודעים קוראי ״איגוד השוטרים היידים״ של מייקל שייבון). במקביל, הגיבורה מוצאת עצמה נמשכת לבת השירות החדשה ביישוב, שמחזירה לה אהבה בסודי סודות. אביגיל קובארי, גל תורן ומורן רוזנבלט מאיישים את התפקידים המרכזיים ואת הסרט צילם בועז יהונתן יעקב, שסרטו ״גאולה״ נמצא אף הוא בבתי הקולנוע. תמונות מתוך הסרט מקשטות את הפוסט.

״אהבה בימים קרים״ (Cold War), סרטו החדש של פאבל פאבליקובסקי, הוא התלונה הראשונה במדור על שמות עבריים שקשה לי איתם. אבל זו גם התלונה היחידה שלי לסרט שהוא פשוט מושלם. לא האמנתי שהבמאי הפולני זוכה האוסקר ישתווה להישג הקודם שלו, ״אידה״, והיה לי מאוד כיף להתבדות בפסטיבל קאן הקודם, ממנו יצא לבסוף עם פרס הבימוי. תזהו שמדובר באותו יוצר מן הפריים המרובע הראשון, אבל האסתטיקה המחברת בין הסרטים נראית שונה לגמרי כשהיא מעטרת סיפור כמו זה, שבין הרומנטי לפוליטי. תומאש קוט ויואנה קוליג מגלמים זוג מוזיקאים, הוא מלחין מבוגר וממסדי והיא צעירה כפרית שכשרונה מתגלה באודישן. הקשר המקצועי ביניהם הופך לסיפור אהבה נפיץ על רקע אירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה ועליית הקומוניזם בפולין, שנקרעת לגזרים כמו היבשת כולה. אם זה לא נשמע מפתה מספיק, אומר רק שהסרט הוא פחות משעה וחצי, סיבה בפני עצמה לאהוב אותו אם יהיו חסרות. לכבוד הגעתו לקולנועים מגיעה לו גם סקירה משלו בנוסף לדיווח שלי עליו מקאן וכך יהיה.

״סגן הנשיא״ (Vice), אולי הסרט המרכזי של השבוע שאיתו הייתי צריך לפתוח, הוא גם סרט האוסקרים היותר מובהק לשבוע זה. ככה זה כשהצוות של ״מכונת הכסף״, בראשות הבמאי-תסריטאי אדם מקיי והזיקית האנושית כריסטיאן בייל, בוחר למטרה הבאה שלו פוליטיקאי ידוע לשמצה. הסרט מבקש להציג את דיק צ׳ייני (בייל, אם תצליחו לזהותו), סגן הנשיא של ג׳ורג׳ דאבליו בוש (סם רוקוול) כמושך בחוטים בבית הלבן. העלילה מתחילה מראשית דרכו כמתמחה ועוקבת אחריו במשך עשורים של צבירת כוח וקשרים, כולל קפיצות לכל מיני אירועים שספק אם קרו (כפי שמודה הסרט בראשיתו), בעזרת מגוון טריקים קומיים שאפיינו את סרטו הקודם של מקיי. הקאסט המרשים כולל גם את איימי אדמס בתפקיד האישה שאיתו, סטיב קארל כדונלד רמספלד, אליסון פיל, אדי מרסן, טיילר פרי, ליסה-גיי המילטון וג׳סי פלמונס בתפקיד המספר. סקירה בוא תבוא, אבל לפני כן חשוב לי להגיד שהפעם אין בעיה עם לתרגם רק אחת משתי המשמעויות של השם בלועזית. זה בטח עדיף על לא לתרגם בכלל.

״אפסייד״ (The Upside), אם כבר מדברים על לא לתרגם בכלל, אינו קשור לכדורגל כפי שאולי היה ניתן לחשוב. או לפחות זה מה שקרה לי בפעם הראשונה שראיתי את גבב האותיות המגוחך הזה, כאילו שאם היו קוראים לסרט ״הצד הטוב״ אף אחד לא היה בא לרימייק האמריקאי של ״מחוברים לחיים״. יודעים מה? אפילו ״הרימייק האמריקאי של מחוברים לחיים״ עדיף על מילה שאין לה שום משמעות בעברית. מצד שני, זה לא שלמשהו בעולם הזה יש משמעות, אם עשו רימייק לסרט הצרפתי ההוא. בתפקיד הבחור השחור שצריך עבודה בדחיפות – קווין הארט (שזה כמעט ההיפך מעומאר סיי, אם חושבים על זה). בתור הגבר המשותק שזקוק לעוזר סיעודי אבל משום מה מחליט להעסיק את הבחור הקודם רק כדי שתתפתח פה ידידות נפלאה – בריאן קרנסטון. בתור העוזרת שלו – ניקול קידמן. כן, שוב היא, כל שבוע מחדש כבר חודש, אין לי שום בעיה עם זה. הבמאי הוא ניל ברגר (״אמן האשליות״, ״ללא גבולות״) ועל העיבוד לסרטם של אריק טולדנו ואוליבייה נקש אחראי ג׳ון הארטמיר.

״משוכפלים״ (Replicas) הוא סרט בו קיאנו ריבס משכפל את המשפחה שלו, וזה כל מה שאור היה צריך לדעת בשביל לרצות לצפות בו וכנראה גם לכתוב עליו בהמשך. למי שיזדקקו ליותר מידע, כמוני למשל, ריבס מגלם מדען שמשפחתו נספית בתאונת דרכים ומאז הוא הופך אובססיבי לניסיון לשכפל את יקיריו שאבדו, באמצעים סינתטיים. כמובן שעולות שאלות מוסריות הן במעבדה שלו והן מצד כוחות אכיפת החוק, אבל כנראה שמי שמנסים לעצור את קיאנו לא ראו ״מטריקס״, ״ספיד״ או ״ג׳ון וויק״. מבין שחקני המשנה אפשר לציין את אליס איב, תומס מידלדיץ', ג'ון אורטיז, הבמאי הוא ג'פרי נחמנוף (״בוגד״) ואת התסריט כתבו צ׳אד סיינט ג׳ון (״נקמה חריפה״) וסטיבן האמל (״סיביר״). אולי עוד יש זמן להציל את אור מכל זה.

וגם:

כנס יוצרות מראות – יתקיים זו השנה השנייה והוא יותר מאשר מפגש אקדמי על טהרת קולנוע וטלוויזיה של נשים. למשל, במסגרתו תוכלו לצפות לגמרי בחינם ב״נשים מתות מהלכות״, מסרטי השנה שעברה שלנו, ולהאזין ליוצרת שלו, הגר בן אשר, אחת מנשות השנה של סריטה 2018. זה יקרה כחלק מערב הפתיחה שיכלול השקה לתרגום הספר "מוות, 24 פעמים בשנייה" של לורה מאלווי. אורחות נוספות הן הבמאית והעורכת עדי לוי (״סליחה על השאלה״), אמנית הניו-מדיה מירי סגל, והבמאית וחוקרת הקולנוע התיעודי איריס זכי (״מתנחלת״). בשאר הזמן תוכלו לשמוע אנשי ונשות קולנוע מדברות על אנייס ורדה, מורן איפרגן, קירסטן ג׳ונסון ולצד זאת דיונים על סדרות כמו ״GLOW״ ו-״גירלז״. התמה שנבחרה השנה היא ״טכנולוגיות של מגדר וגוף״ והאירוע יתפרש על פני יומיים, ה-14 וה-15 בינואר, בביה״ס הספר טיש שבאוניברסיטת תל אביב (בניין מקסיקו). הכניסה לגמרי חופשית ונראה שלא משנה באיזה מושב תבחרו, הכל מלא בתוכן מסקרן שארגנו יערה עוזרי, יעל לוי, ואורי לוין ובהפקת תומר פישר. עוד פרטים ותוכניה מפורטת בעמוד הפייסבוק.