המלצות סינמטקים – אוקטובר 2018

חודש אוקטובר מתחיל עם סיום פסטיבל חיפה, אבל פסטיבלי הקיץ ממשכים להיות נוכחים לאורך השנה בסינמטקים דרך הקרנות חוזרת של סרטים, בין עם ישירות כהמשך לפסטיבל ובין אם במסגרות אחרות. שימו לב בין היתר ל״חינוך פריזאי״ שאהבתי בירושלים ויוקרן החודש. יש גם הרבה דברים נוספים, אך כרגיל איני כותב בפוסט זה על סרטים עליהם כבר כתבתי המלצות דומות בעבר, או על סרטים שמגיעים לסינמטקים אחרי (או קצת לפני) ההקרנות המסחריות הרחבות. כמו כן, חלק מן הסינמטקים טרם פרסמו באופן שהצלחתי לאתר את התכנייה שלהם לכל החודש שכבר החל אתמול, ולכן היכולת שלי להמליץ על המוקרן בהם מוגבלת. שימו לב כי רוב המסגרות הגדולות משותפות למספר רב של סינמטקים, חפשו את הסרטים בזה הקרוב אליכם.

מסגרת מרתקת היא חילופי מנהלי תכניות של סינמטקים בצרפת ובישראל. זה אומר שמנהלי סינמטקים מצרפת אצרו תכנית של קולנוע צרפתי שתוקרן החודש בסינמטקים בארץ, ובחודש הבא הצרפתים יזכו לחזות בקולנוע הישראלי. הסרטים הצרפתיים שיוצגו מייציגים את הקולנוע הפרנקופוני החל מסוף שנות ה-20 ועד לסרט ״התפילה״ שהוצג השנה בפסטיבל ירושלים. אם לסמן רק הקרנה אחת שאסור לדעתי להחמיץ, מדובר בערב המחווה לבמאי ז'אן ויגו, שהלך לעולמו בגיל צעיר אחרי שהספיק לביים רק פיצ'ר אחד – ״ל'אטלנט״, סרט המשלב עשייה סוראליסטית לצד מבט על נישואים מאוד לא מאושרים, שהופך בדרך פלא לאחד מן הסרטים הכי רומנטיים שאי פעם נוצרו. סרט ארוך זה יוצג עם סרטו הקצר של ויגו, ״אפרופו דה ניס״ – דיוקן פרוע של עיירת החוף שהוא כל מה שמצפים, ובעיקר לא מצפים לו, בסרט לא נרטיבי המתאר מקום.
חובבי הבמאי ז'אק ריווט שלרוב לא מוצאים זמן לצפות בסרטיו הארוכים מאוד, ישמחו לפגוש תכנית של סרטים קצרים שלו. שאר המחווה מורכבת מאוצרת סינמטקים שלא צפיתי בהם, אולם אשמח להכיר.

בירושלים יתקיים פסטיבל אניניישן (Anination) – פסטיבל אנימציה בינלאומי, שכולל סרטים קצרים וארוכים ופאנלים שונים בנושא. על חלק לא קטן מסרטי הפסטיבל כבר כתבתנו בעבר, בהם: ״לאהוב את וינסנט״, ״מיראי״, ״אי הכלבים״, ״וירוס טרופי״, ו״עוד יום בחיים״, מה שממקם את תכנית הפסטיבל כנעה בציר הזמן בין פסטיבל חיפה של שנה שעברה לזה הנוכחי.

פסטיבל הקומדיה האיטלקית "פיניטה לה קומדיה?" חוזר גם השנה וכמיטב המסורת ישלב בין סרטים איטלקיים חדשים להקרנה של סרטים קלסיים, הפעם בדגש על אחד מגדולי במאי איטליה בכלל ובמאי הקומדית בפרט – אטורה סקולה. בין היתר יוקרן אחד מסרטיו הגדולים ביותר של סקולה, ״אהבנו כל כך״ וגם אחד מסרטיו האחרונים, ״כמה מוזר להיקרא פדריקו״ – סרט שכולו מחווה מוצהרת לפליני, שזוכה למחווה גם בסרט המוקדם יותר. כמו כן, אם מישהו פקד את הסינמטקים בשנים האחרונות ואיכשהו לא צפה בסרטו של סקולה ״יום מיוחד״, תהיה לו הזמנות לתקן.

פסטיבל אקי-נו לקולנוע יפני חוזר גם הוא בפעם השלישית ומציג את מיטב סרטי ארץ השמש העולה. כולל טרום-בכורות, סרטים מפסטיבלי הקולנוע וסרטים להם זוהי הקרנה יחידה בארץ. לצד סרטים כמו ״מיראי״ שהוזכר לעיל ו״אסאקו 1 ו2״ שהוצג בחיפה (ומוצג בתמונה לעיל), יוקרן בפסטיבל גם ״להרוג״ של שיניה צוקאמוטו, סרט שצפיתי בו בוונציה אך טרם כתבתי עליו. מדובר מצד אחד בסרט סמוראים עתיר קרבות מלהבים עם תוצאת הרסניות ומצד שני בסוג של אנטי-סרט סמוראים. סמוראי ותיק אוסף סמוראי הלן אצל משפחת איכרים למסע לעיר גדולה, ומזמין גם איכר שמראה נחישות וכישורים לחבור לכוח כמתלמד רשמי. אך עוד בטרם יצאו לדרך, הלוחמים נקלעים לעימות קשה אשר הופך מהסחת דעת לעיקר הסרט.

מתוך ״להרוג״ – אחד הסרטים שיוקרן בבכורה בפסטיבל אקי-נו לקולנוע יפני

בסינמטק תל אביב יערכו מחווה מרגשת לעורכת ולבמאית ערה לפיד, כאשר תוכן המחווה דומה אך שונה לעומת המחוות הקודמת לאשת הקולנוע החשובה, שנערכו בפסטיבלים של ירושלים וחיפה. בין היתר יוקרן במחווה סרטו המיוחד של יגאל בורשטיין ״אושר ללא גבול״, בו שפינוזה מוצא את עצמו בישראל של שנות התשעים; ״אזרח אמריקאי״ סרט הכדורסל של איתן גרין שממצא היטב את הרגישות של הבמאי והמבט שלו על גבריות עדינה; ״ביבה״ ו״זיכרונות משפט אייכמן״, שני סרטים שמדגימים שגם בלי פרויקט ״יומן״ הנודע, דוד פרלוב היה במאי תיעודי יוצא דופן.

לזריזים, ב-3 לחודש יוקרן בחולון הסרט ״גילדה״ בערב שיוקדש לכוכבת הסרט ריטה הייוורת׳, שתפקידה בסרט זה הפך אותה לאחד מסמלי המין היודעים בתולדות הוליווד. אך מי שיצפה בסרט יגלה כי היא מקנה לדמות שהיא מגלמת (שלמרות שם הסרט אינה הדמות הראשית) עצבות ועומק שחורג מתדמית הפאם-פאטל.

במעבר למי שהיה נשוי להייוורת׳, אבל בעיקר היה אחד מבאי הקולנוע הגדולים ביותר, ב-11 בחודש בסינמטק הרצליה תהיה הזדמנות לצפות על מסך גדול באחת מיצירות המופת הכי גדולות ובטח הכי נגישות של אורסון וולס, ״מגע של רשע״ – סרט שהוא הרבה יותר מורכב משוט הפתיחה המפורסם שלו.

מחווה ל-20 שנות פסטיבל דוקאביב תחזיר לסינמטק תל אביב את ״שקט!״ של המתעד הפיוטי הנפלא ויקטור קוסאקובסקי, ב-8 בחודש. באותו ערב יוקרן בירושלים סרט הבלט הגדול בכל הזמנים, ״נעלים אדומות״ של פאוול ופרסבורגר. מיד אחריו, חוויה חזותית מרהיבה לא פחות ופרובוקטיבית הרבה יותר עם ״הטבח, הגנב, אשתו והמאהבת״ של פיטר גרינאווי.

ב-9 בחודש ניתן יהיה לערוך בפסטיבל ירושלים רצף של שניים מן הסרטים היותר שנויים במחולקת שיצאו בשנות ה-90 – ״לשבור את הגלים״ של לארס פון טרייר ו״קראש״ של דייויד קרוננברג (ממש לא הסרט שזכה באוסקר).

״הבוגר״ הקלסי של מייק ניקולס יוקרן בתל אביב ב-13 לחודש.

״צ'אנגקינג אקספרס״ המקסים של וונג קאר ווי יוקרן בסינמטק ירושלים ב-4 לחודש. לכל מי שלעולם לא ימאס לו לשמוע את קליפורניה דרימינג.

לזכרו של ברט ריינולדס שהלך לעולמו בחודש שעבר, יוקרן בסינמטק תל אביב הסרט שפרסם אותו לראשונה וממשיך להסעיר את הקהל גם כיום – ״גברים במלכודת״ של ג'ון בורמן.

סרטים של אקירה קורוסאווה שיוקרנו החודש: ״ראשומון״ בתל אביב ובירושלים הסרט הרוסי שלו, ״שומר היערות״, סרט יותר נדיר ולא פחות מיוחד (או זוכה אוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה).

ג'ון סיילס הוא אחד מן הבמאים המוערכים ביותר בקולנוע האמריקאי העצמאי, אבל ייתכן והוא לעולם לא יצליח לשחזר את הקסם של סרטו הראשון, ״השיבה של שביעיית סיקוקוס״ – סרט שב-1980 כבר בחן בצורה עצובה את השבר של כישלון המהפכה הערכית של שנות הששים. אפשר יהיה לצפות בו ב-10.10 בסינמטק ירושלים.

מתוך ״ל׳אטלנט״ של ז׳אן ויגו – אחד משיאי המחווה הצרפתית-ישראלית