סרטים חדשים: ״העדות״, ״הלומים״, ״העיתון״, ״הפרעה בקצב הלב״

משום מה, ארבעת הסרטים החדשים שמרכיבים את ההיצע החדש בבתי הקולנוע מתחילים באות ה׳, ואפילו בצליל ״הא״. אז יש כאן ממש רחש של צחוק למרות שהומור אינו הצד החזק של אף אחד מן הסרטים. על חצי מהסרטים כבר כתבנו בסריטה בעבר, ועל החצי השני נשתדל להשלים את דעותינו במהרה. אפשר לחלק אותם לזוגות בעוד כמה דרכים – צמד ישראלי לעומת דוברי אנגלית ורוסית, שני זוכי פסטיבל חיפה במסגרות שונות, זוג סרטים העוסקים בהשלכות של טראומה קרבית בשנות ה-70 על מציאות יומיומית ואפילו לאומית, או השימוש בקו עלילה אישי ועוד אחד מקצועי כדי לתאר גיבור שלם בשניים מן הסרטים. אגב, בפוסט הקודם לא ציינתי את סרט החודש של קולנוע דוקאביב, ״אובמה: השנה האחרונה״, ששמו די מסגיר את הנושא שלו ועופר ירחיב עליו בימים הקרובים.

״העדות״, סרט ישראלי ראשון ולא אחרון למדור זה, מגיע אל בתי הקולנוע אחרי קמפיין אופיר לא מזהיר מחד, ומאידך זכייה בפרס הסרט הטוב ביותר של פסטיבל חיפה והשתתפות בלא מעט אירועי קולנוע נוספים, החל מפסטיבל ונציה שם עופר כתב עליו. אז קחו את הציפיות מסרטו הראשון באורך מלא של עמיחי גרינברג לאן שתרצו, בכל מקרה כדאי לדעת במה מדובר. העלילה מתרחשת בימינו אנו אבל עוסקת בעבר ביותר מדרך אחת, ובמוקד נמצאת דמותו של היסטוריון חובש כיפה בשם יואל (אורי פפר). חקירתו הנוכחית כוללת ניסיון למצוא קבר אחים שהוא העדות היחידה לטבח שבוצע ב-200 יהודים ליד כפר אוסטרי בשלהי מלחמת העולם השנייה, כאשר הוא מנסה לעצור או לפחות לעכב עבודות בנייה שעלולות להרוס את הממצא ההיסטורי שהוא העדות האולטימטיבית לאירוע. לרשותו עומדות עדויות נוספות מפי ניצולים, אחת מהן נוגעת לו ולמשפחתו באופן אישי ומטלטלת את חייו באופן המשנה את זהותו. לצידו של פפר אפשר למצוא על המסך בין היתר את רבקה גור, חגית דסברג, ואת ליא קניג.

״הלומים״, גם הוא סרט ביכורים מקומי שלא זר להקרנות בפסטיבלי קולנוע או לאופירים, הוא יצירה משותפת לשניים – ארז מזרחי וסהר שביט. הוא החל את דרכו בפסטיבל קולנוע דרום, כמו לא מעט סרטים של בוגרי מכללת ספיר הזוכים לפרגון מצד הפסטיבל שלהם, ומאז הספיק לעבור כברת דרך עד שזכה להפצה המסחרית המיוחלת. עמוס תמם מגלם את הדמות הגברית הראשית, איש משפחה שחוזר הלום קרב ממלחמת ששת הימים בתקופה בה המושג עדיין לא היה בשימוש וגם לא המודעות הציבורית כלפי התופעה. כבר שנים שהוא מסוגר ומרבה בנסיעות ארוכות במשאית המפרנסת את אשתו (אדוה בולה) ובנו הקטן (רועי פינק), אבל השניים רוצים חזרה את הבעל ואת האב שהוא היה. בעוד האישה ממקדת את המאמצים בלשרוד את היומיום עם בעל נאמן ולא מתפקד ומנסה לחפש הבנה אצל המערכת הצבאית, הבן מתמודד עם רגשותיו כלפי דמות האב הנוכחת-נעדרת בחייו, אליה הוא מתגעגע בעודה בחדר ושאת התנהגותה הוא מנסה להבין.

״העיתון״ (The Post) הוא הסרט המדובר של השבוע ונציג עונת הפרסים, למרות שמעמדו ירד לאחרונה. אבל בכל זאת, מדובר בסרט חדש של סטיבן ספילברג כבמאי, המספק מסר אקטואלי דרך סיפור עבר נודע, וכולל רשימת כוכבים שמתחילה עם מריל סטריפ, טום הנקס, שרה פולסון, בוב אודנקירק, דיוויד קרוס, ברוס גרינווד, אליסון ברי, קארי קון, טרייסי לטס, ברדלי וויטפורד ומתיו ריס. רובם מגלמים דמויות מפתח בעיתון הוושינגטון פוסט שנתן את שמו לסרט בגרסה הלועזית, שמצאו עצמן בדילמה עיתונאית כלאומית – מסמכים חסויים שהגיעו לידיהם חשפו כי הממשל בראשות הנשיא ניקסון ממשיך את המלחמה בווייטנאם למרות שהיא מיותרת בלשון המעטה, וזכות הציבור לדעת עומדת מול סיכון בטחוני בסדר גודל ענק. הקשר לנשיא ארה״ב הנוכחי ברור מאליו, ואם נזכרתם או נזכרתן פתאום ב״ספוטלייט״ זוכה האוסקר של לפני שנתיים – נדמה שזו הכוונה גם של הקמפיין האוסקרי של ״העיתון״, שנכתב בידי ליז האנה וג׳וש סינגר, זוכה האוסקר על התסריט של…״ספוטלייט״. סקירה בוא תבוא.

״הפרעה בקצב הלב״ (Arrhythmia) מייצג השבוע את הקולנוע דובר הרוסית, ואולי יהיה מוכר גם הוא לבאי ובאות פסטיבל חיפה – הסרט זכה בתחרות ״כרמל״, מותיר מאחור יצירות מדוברות כמו ״על גוף ונפש״, ״לאקי״ ואפילו ״אהבה חסרה״ שיעלה לאקרנים מאוחר יותר החודש. כך שאפשר לצפות ליצירה חד-פעמית, או להניח שסרטו של בוריס חלבניקוב (״חיים ארוכים וטובים״) פשוט קסם לחבר השופטים בזכות האנושיות שבו, יחד עם סיפור שנע בין היוצא דופן למוכר ממש כמו גיבורו. זהו אולג (אלכסנדר יאטשנקו), עילוי בתור פרמדיק ופשלן צמרת בכל תחום אחר. לזוגתו, קטיה (אירינה גורבצ׳בה, סלב-על ברוסיה בהופעת די-גלאם), נמאס ממנו ממש סמוך לפתיחה אבל גם קשה לה עד בלתי אפשרי לפרק את הנישואין. במקביל לצרות בחייו האישיים, נהלים חדשים שנוחתים על ראשו של אולג בעבודה משבשים בהדרגה את התחום בו הוא מצטיין, ואת כישורי האבחון והריפוי שלו הוא יצטרך להפנות במהרה לכיוון אשתו, חבריו וסביבתו. אור כתב על הסרט בימי פסטיבל חיפה.