• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

״גלגל ענק״, סקירה

7 בדצמבר 2017 מאת עופר ליברגל

ויטוריו סטוררו הוא אחד מן הצלמים הגדולים בתולדות הקולנוע, לא רק מפני שהוא זכה בשלושה פרסי אוסקר, אלא בזכות האופן בו הוא מצא דרכים חדשות ויצירתיות לשימוש בתאורה ובגוונים עזים של צבעים בסרטים אשר צילם. הסרט החדש, ״גלגל ענק״ (Wonder Wheel) מעניק לו הזמנות לשוב לגוון היותר ניסיוני בעבודה שלו, תוך שהוא בונה כמעט בכל שוט משחק מסוים על הגוונים ועם השינויים בתאורה, דווקא בתוך מה שאמור להיות סרט צנוע בהיקפו, גם אם תקופתי. לא פעם במהלך הסרט הפריים מחולק על ידי התאורה לצד מואר בכתום יצרי ולצד אפל יותר, בעל גוונים עמוקים של כחול. גם בצד הכתום הדגש הוא לא פעם על הרקע, כאשר הדמויות לפעמים הופכות לצלליות, גם אם הן מוקפות באור. בכמה מקרים בסרט הוא עובד בשוטים ארוכים עם תנועות מצלמה דינמיות המשולבות בשינוי דינמי לא פחות בתאורה, דבר אשר אמור להצביע על שינוי רגשי של הדמויות, אשר חוות קיום עני ולחץ מפני גילוי הסודות, אך גם יש להם את האור הנובע מתקוות רומנטיות. אף כי סטוררו כבר עשה דברים דומים בעבר, למשל ב״אחד מהלב״, ההישג הסגנוני שלו בסרט זה מרשים למדי, כמעט מכל בחינה. אולם במבחן החשוב ביותר הצילום נופל: הקשר בינו לבין שאר הסרט לא תמיד עובד וחמור מכך, הסרט עצמו אינו מעניין מספיק ובעיקר מרגיש כחסר ברק או השראה, דבר אשר בולט על רקע הצילום.

למרות הרצון להעריך את העבודה של הצלם, לסרט יש גם תסריטאי ובמאי והאיש הזה הוא וודי אלן. אני יודע כי חלק מן הקוראים זועמים עליי על עצם העובדה שאני כותב על סרט של במאי שהואשם במעשה מגונה בילדה. אני מבין את הכעס הזה – צפייה בסרטים של וודי אלן בעידן הנוכחי גורמת לי תחושה של חוסר נחת, גם אם ידעתי על טיב האשמות נגדו במשך שנים. אולם, באותה מידה, איני חושב שאני יכול לדעת את האמת במקרה הספציפי הזה (ובמקרים אחרים) רק בעקבות השיח הציבורי הנוכחי והתחושה האישית הקשה שלי ושל רבים אחרים, במקרה זה בפרשה אשר כבר נידונה משפטית לפני כמה עשורים (לא שאני סבור כי מערכת המשפט יכולה בכל מקרה להגיע לאמת או לפתרון צודק).

בנוסף, אני בכל זאת עדיין מאמין כי יש לתת ליצירה אמנותית הזדמנות, גם תוך הסתייגות מחלק מן המעשים של היוצר מחוץ למסך, בטח ביצירה קולקטיבית כמו קולנוע שהיא פרי עבודה קשה של הרבה יותר מבן אדם אחד. עוד אציין כי באופן אישי, המקרה של אלן טורד את מנוחתי גם בלי קשר, כי איני יכול לשכוח את השעות של ההנאה שסרטיו העניקו לי לאורך שנים רבות, שנים בהם עיצבתי את טעמי הקולנועי. לא מעט במאים, כולל אינגמר ברגמן ואורסון וולס, גיליתי קודם כל דרך הסרטים של אלן שהושפעו מהם, וכמה מן הסרטים שהוא יצר בעבר אני עדיין מחשיב ליצירות מופת. זאת חרף הזעזוע מן המעשים המיוחסים לו והזעזוע מכך שבחרתי להדחיק, או לקבל את הגרסה של אלן למעשים מתוך אהבתי ליצירה שלו, כאשר שמעתי לראשונה על רוב פרטי הפרשה בנעוריי.

הכלים שיש לי מאפשרים לי לשפוט את אלן כאמן בלבד, וככזה הוא נמצא בתקופה די ארוכה של שפל ויצירה אשר מרגישה עייפה ונטולת ברק. זה לא שכל סרטיו ב-20 שנה האחרונות אינם טובים, רבים מהם מהנים למדי, אבל בכולם יש תחושה של עצלות מחשבתית וחזרה על דברים שאלן עשה טוב יותר בתקופת הזוהר, דבר אשר כואב כי מדובר ביוצר שלטוב ולרע, במשך חלק גדול למדי בקריירה שלו שאף להתנסות בכל סרט חדש. ״גלגל ענק״ די מפסיד מן הדמיון ליצירות קודמות של אלן: הלוקיישן המרכזי של הסרט הוא בית המצוי בסמוך לגלגל ענק, מה שמרגיש כשחזור חיוור של הבית בתוך רכבת ההרים ב״הרומן שלי עם אנני״. הדיון של הסרט בקשר בין האמנות לחיים ובמערכות יחסים רומנטיות כולל כמה רגעים שנונים, אבל מה זה לעומת סרטים בהם כל שורה כמעט כללה תובנה מקורית או בנייה הרבה יותר טרגית או מורכבת של דמות האמן. למשל ״שושנת קהיר הסגולה״ סרט תקופתי אחר של אלן, שונה לגמרי באופיו אבל בעל כמה קווי דמיון לסרט הנוכחי, שיוצא נפסד מן ההשוואה.

״גלגל ענק״ מתרחש בקוני איילנד בשנת 1950. הלונה פארק שבמקום ידע ימים הרבה יותר יפים בעבר רחוק יותר, והמשפחות המתפרנסות מתיירות חוות קשיים. כזו היא המשפחה הניצבת בלב הסרט. הדמות המרכזית היא ג'ני (קייט ווינסלט) אשר עובדת כמלצרית בעוד בעלה המפטי (ג'ים בלושי) לא ממש מצליח לצבור הון מהפעלת מתקן המכונית המתנגשות או מהימורים. לג'ני יש ילד מנישואין קודמים אשר מתגלה כפירומן הדורש ממנה לפקוד פעם אחר פעם את בית הספר לאחר שהוא שוב הצית שריפה. בסצנה הראשונה חיי המשפחה משתנים כאשר לחייהם נכנסת קרוליינה (ג'ונו טמפל) בתו המבוגרת של המפטי, אשר בורחת מפני בעלה המאפיונר, מה שמסכן את כל הנוכחים.

במקביל, אנו למדים כי ג'ני מנהלת רומן עם מיקי (ג'סטין טימברלייק), גבר הצעיר ממנה בשנים רבות אשר מתפקד גם כמספר של הסרט המתנצל על כך שהוא צובע את הסיפור בגוונים מלודרמטיים. מיקי הוא מחזאי רומנטי בפוטנציה ומציל בחוף בהווה של סרט. בשלב מסוים הוא פוגש את הבת החורגת של אהובתו ומתחיל לחשוב כי היא אולי אופציה רומנטית מעניינת יותר עבורו. אם הקו העלילה הזה מזכיר משהו, אני בכל זאת בוחר להפריד בין החיים האישיים של האמן ליצירה. כי לקרוא את הסרט ככתב האשמה נגד אישה מבוגרת אשר מקנאה בבתה החורגת שעלולה לגנוב לה את הגבר זה פחות מעניין מעלילת המוסר המורכבת יותר שאלן מעלה. אלא שגם בדילמה המוסרית הזו אלן נגע בעבר יותר מפעם ובצורה טובה בהרבה.

תחום נוסף בו הסרטים של אלן הצטיינו בעבר זה הליהוק והמשחק. בסרט זה, רק ההופעה של ווינסלט בולטת לטובה ויש לציין כי בכמה סצנות, היא ממש בולטת. השחקנית מצליחה לשנות כמה טונים רגשיים בשוט בודד ולייצר מראית עין של מורכבות בתור דמות שיש בה משהו מאוד מרתיע ואפילו חד מימדי אם בוחנים את התסריט בלבד. לעומתה, בלושי נראה כמי שמחקה אחד לאחד את הדמות שדני איילו גילם ב״שושנת קהיר הסגולה״. אני מניח שזה יותר טוב משחקנים אשר מנסים לחקות את אלן עצמו, אבל זה רק מדגיש עד כמה הסרט הנוכחי נראה כמו שחזור של שאריות מסרטים אחרים, או טיוטא לא מוצלחת לסרט טוב של אלן מן העבר.

אני מניח שהרובד היותר מעניין בתסריט קשור בכך שג'ני רואה את עצמה כשחקנית (מקצוע בו עסקה בעבר הרחוק) ולכן היא מתייחסת גם לחייה האמיתיים כמו תפקיד בתיאטרון, בעוד המאהב שלה רואה את כל החיים כמו מחזה גדול מן החיים. זה היה יותר מעניין אם הדברים הללו היו מרומזים ולא נאמרים בצורה ישירה מספר פעמים במהלך הסרט, על מנת לעזור לקהל להבין. כל זה בעיקר מצביע על כך ש״גלגל ענק״ הוא פשוט תסריט לא אפוי, שההופעה של וינסלט והצילום של סטוררו לא מצליחים להציל.

תגובות

  1. יוסי ק' הגיב:

    "אמנם אני אוהב לקרוא את ביקורותיך, אבל אני כועס עליך!
    האם להאמין לשרה נתניהו שלביבי רק שני בנים, ואף בת?
    האם להאמין למיה פארו שעלילותיה אמת?
    חששת שיזעמו עליך כי אתה כותב על סרטו של המאסטרו? אז יש הצלחת להרגיז מהסיבה ההפוכה.
    אני לא מבין איך אפשר להטיח האשמות שוא ביוצר, רק בהסתמך על האשמותיה של מופרעת נקמנית בשם מיה פארו.
    הבן שלה כבר פרסם הודעה שדברי פארו הם שקר נקמני, שהיא הסיתה את "ילדיה" (האוסף של עשרות מאומצים, שאיני בטוח אם היא יודעת את שמות כולם) כנגד וודי אלן. לא שמעתי שהיא תובעת אותו דיבה.
    לאור עברה של פארו, אני לא רואה שום סיבה להאמין לה ולא לוודי אלן ולבן, כך שהקביעה שלך פה עליו מקוממת.

    1. אם היית קורא טוב את דברי, היית רואה שכתבתי כי איני יכול לדעת, אבל ההאשמות הם מטרידות. וכמו שאנשים מגזימים שהם אומרים כי וודי אלן התחתן עם הבת שלו, אתה מגזים כשאתה אומר שיש למיה פארו עשרות ילדים מאומצים. דילן פארו, אישה בוגרת, טוענת כי היא זוכרת את המקרה בבהירות (ובזמנו, השופט בתיק קבע כי העדות שלה אמינה אך הוא מספיק את המשפט על מנת לא העמיק את הטראומה). נכון שניתן לשטוף את המוח ולייצר זיכרונות כוזבים, אבל אני חושב כי הסיבה היחידה לחשוב כי זה המקרה בסביר היא הערצה לוודי. למרות שזה מפתה, זה קשה מאוד בכל מקרה, בטח במקרה הזה.

  2. יוסי ק' הגיב:

    עופר, המוערך על ידי מאוד,
    האמירה של אנשים "וודי אלן התחתן עם בתו" והאמירה האחרת שלהם "וודי אלן עבריין מין", שתיהן מקוממות אותי.
    1. וודי אלן לא התחתן עם הבת שלו. וודי אלן התחתן עם מישהי שאשתו לשעבר נתנה לה (כלרבים אחרים) חסות. היא גם לא בת מאומצת שלו, שאז זה אכן היה לא מוסרי.
    2. למרות שאני בד"ך מאמין למתלוננות על הטרדה מינית, ישנן שתיים שאני בוחר לפחות לפקפק באמירתן. מיה פארו היא אחת מהשתיים. השניה היא זו שפרסמה הודעה כנגד נתן זהבי (וכנגד עוד רבים אחרים).

    ורק דרך אגב:
    את הסרט עוד לא ראיתי, ולצערי אוכל לראות אותו רק בעוד שבוע. גם בנושא איכות הסרט ישנה עדות בה אני מפקפק – עדותו של אורי קליין. בהחלט יתכן שאני לא אוהב את הסרט, כי כמה ציפיות יכולות להיות לי מיצירה שמוגדרת "מלודרמה", אבל קשה לי להבין למה עיתון הארץ לא ביקשו ביקורת מאיש אחר, כשכולם יודעים שקליין נגד כל יצירתו של אלן. לוודי אלן היו כמה סרטים גאוניים לדעתי: זליג, פשעים ועברות קלות ואנני הול למשל (אני יכול להמשיך) – קליין נגד כלל יצירתו. חבל ש"הארץ" לא שלחו לקוראי העיתון הבוקר ביקורת של מבקר אחר.

    1. אני שמח שאתה מעריך אותי, אבל תנסה לקרוא את מה שאני כותב – כתבתי שאנשים מגזימים כשהם אומרים שהוא התחתן עם הבת שלו – משמע שאני לא מסכים עם הקביעה הזו. ומצטער, הסיבה היחידה שאני מוצא שלא להאמין לדילן פארו (שהיא המתלוננת) היא הרצון להאמין שוודי זכאי. כפי שכבר אמרתי פעמים, אין לי את היכולת לדעת מה אכן התרחש (אם התרחש) או לשפוט

  3. יוסריאן_1 הגיב:

    ברור 🙂 אותך ואת הוכנר באתר סרט אני קורא. אפילו את כל הסקירה הארוכה על ברגמן קראתי. בחיי שגם את אורי קליין, כשזה לא על וודי אלן 😀
    את כל (1) כתבתי לאלו שקופצים כלפי בשתי הטענות-תאומות האלה בויכוחים על פרשיית פארו-אלן.
    "הרצון להאמין לאלן" (וברור שלשנינו אין היכולת לדעת בביטחון מה היה) לא קיבל חיזוק מדברי מוזס פארו? אצלי בטח.

  4. יוסריאן_1 הגיב:

    במשהו לחלוטין אחר אולי אני טועה.
    אכן אין לי עניין במלודרמות, אבל במקרה של וודי אלן יכול להיות נחמד גם לראות כזו.
    צפיתי אמש שוב בקפה סוסייטי ביס. זה ממש לא הסרט הטוב ביותר שלו. חלקים בו גם נוגעים במלודרמה. אבל לצפות בטקסטים הקולחים של וודי אלן, עם כל האוירה והמוזיקה, בכ"ז תמיד נחמד. אולי גם כש"התסריט לא אפוי".
    אחכה במתח עוד שבוע. בטח אתאכזב. בטח בצפיה חוזרת אצליח גם ליהנות B-)

  5. יוסריאן_1 הגיב:

    Y
    לא שמתי לב שהתחלף לי השם בין המחשבים 😀

  6. אודי הגיב:

    קראתי השבוע שלל ביקורות (בעיקר בארץ) על הסרט החדש של וודי אלן תוך השוואות לביקורות שנכתבו על סרטים קודמים שלו (משהו די פשוט בהתחשב בעובדה שוודי מקפיד להוציא סרט אחד בשנה) והמסקנה היא שוודי מוציא ממבקרי הקולנוע מה שאף במאי אחר, גדול ככל שיהיה, לא מוציא: בוז כללי, זלזול, התנשאות, השוואות חסרות בסיס לסרטי עבר שלו ודיון עקר על חייו האישיים למרות שרב בהם הנסתר על הגלוי. ואין לי מושג למה . צפיתי ב -95% מסרטיו ואני לא יכול להגיד על אף אחד מהם שהוא גרוע. כולם נעים על הטווח בין "אחלה סרט שבעולם" לבין "לא יצירת מופת אבל מהנה" . אמנם לא צפיתי עדיין ב"גלגל ענק" אולם אני מניח שהוא יהיה כמו קודמיו בטווח הנ"ל. רק נותרת השאלה למה זה מגיע לו ?
    שווה לעשות איזו סקירה מחקרית בנושא.

    1. כאשר במאים יוצרים סרטים גדולים, רף הציפיות מהם עולה. בגלל שאלן הוכיח יכולת, דורשים ממנו יותר והאכזבה גדולה יותר כאשר הוא מייצר סרטים שנראה שהוא התפשר עליהם.

  7. יוסריאן_1 הגיב:

    עוד לא ראיתי
    אבל כיף לקרוא ב"הארץ" מישהו שאינו קליין, לא משוחד נגד אלן כותב:

    https://www.haaretz.co.il/blogs/barrykinory/1.4699783

    1. אורון שמיר הגיב:

      השורה הראשונה בטקסט שקישרת אליו היא: ״ראשית עלי להודות כי אני משוחד. אני מכור לסרטיו של היהודי הניו יורקי קטן הקומה והממושקף בעל ההומור הנפלא והחכם.״
      אז בניגוד לאורי קליין, שאתה טוען שהוא משוחד נגד אלן, הנה כותב שמשוחד בעד אלן.
      למה זה עדיף? כי זה קולע לטעמך? ואם כך מה הבעיה עם זה שגם למבקרים יש טעם והעדפות?

      על הטקסט עצמו לא אגיב, למרות שקראתי, אבל אציין שהוא פורסם בבלוגים של ״הארץ״.

      1. יוסריאן_1 הגיב:

        רק בדבר אחד – סו"ס אחרי ש נ י ם מאמר ב"הארץ" על סרט של אלן לא של המשוחד נגדו.

  8. יוסריאן_1 הגיב:

    נו טוב, אם כבר התחלתי נסיים 😀
    זה לא יפתיע אם אומר שראיתי כבר סרטים טובים יותר של אלן… כיוון שאני לא אוהב מלודרמות (וגם לא ממש מבין למה אלן רצה ליצור כזו) הגעתי עם ציפייות לא גבוהות. לא סבלתי – המוזיקה אצל אלן מהנה כרגיל. בכתיבת דיאלוגים הוא תמיד טוב. הצילום. המשחק של רוב (ממש לא כל) השחקנים. זהו! מה הסרט הבא שלו?

להגיב על יוסריאן_1לבטל

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.