פרויקט כל זוכי האוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר – פרק 7: "זה קרה לילה אחד" (1934)

האמת היא שלא לגמרי הייתי בטוח אם צריך בכלל לעשות פרק שביעי בפרויקט זוכי הסרט באוסקר, "זה קרה לילה אחד" (It Happened One Night). זאת בעיקר כי עופר' בסדרת תולדות פרסי האוסקר שלו, פרט לא מעט על זוכה 1934, מספיק בשביל שלא יהיה צורך אמיתי בטקסט נוסף. מצד שני, לא יכולתי לוותר על זה, גם בעקבות הצורך האובססיבי שלי בהמשכיות, גם כי תמיד כיף לכתוב על סרטים טובים, וגם כי זהו אחד הסרטים הכי חשובים שזכו באוסקר מעבר לחשיבותו בקונטקסט של הפרס (הוא הסרט הראשון מתוך שלושה שזכה בכל חמשת האוסקרים המרכזיים: סרט, בימוי, שחקן ראשי, שחקנית ראשית, תסריט, ולא הפסיד בשום קטגוריה), אלא בגלל המורשת שלו כקומדיה רומנטית וכסרט מסע, ומיקומו בדברי הימים של הקולנוע כאחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו. אין ספק שמגיע לו פרק משל עצמו.

את "זה קרה לילה אחד" ביים פרנק קפרה על פי תסריט שכתב רוברט ריסקין, המבוסס על סיפור קצר מאת סמיואל הופקינס אדמס, בשם "אוטובוס לילי". קלודט קולבר, אז בת 31 ולשמה הופעות בעוד שני סרטים שהיו מועמדים לפרס הסרט באותה שנה ("קלאופטרה" ו"חיקוי לחיים"), מגלמת את בתו של איש עסקים עשיר, שנמלטת ממנו מכיוון שהוא לא מאפשר לה להתחתן עם בחיר ליבה הטייס. בדרכה ממיאמי לניו יורק, היא נתקלת בעיתונאי זחוח (קלארק גייבל, המבוגר מקולברט בשנתיים), שעולה על זהותה האמיתית ומחליט לעזור לה להגיע לניו יורק מתחת לרדאר, אם תאפשר לו את הסקופ של סיפור בריחתה המלא.
והנה אנקדוטה שחייכם לא יהיו שלמים בלעדיה: הפעם הראשונה ששמעתי את שמו של הסרט, הייתה בזכות משחק קלפי טריוויה שקיבלתי במתנה לדעתי מתישהו בימי בית הספר היסודי. בחפיסה שעסקה בנושאי תרבות ואומנות, נשאלה השאלה "מה היה הסרט שגרם למפלה במכירת הגופיות בארה"ב?". התשובה הייתה "זה קרה לילה אחד", מכיוון שגייבל לובש שם חולצה ללא גופיה מתחת. מכל השאלות שיכלו לשאול על הסרט הזה, בחרו בזו. הכי לגיטימי.
לעומת זאת, הצפייה הראשונה שלי בו הייתה בסינמטק חיפה, איפשהו במהלך השירות הצבאי שלי. אני זוכר שנדהמתי ממנו. לא האמנתי אז שסרט כל כך ישן יכול לעבוד בצורה כל כך מרשימה גם לעיניים עכשוויות, ואיך הוא מצליח להצחיק ולסחוף על אף גילו. צפיתי בו שוב לקראת הפוסט הזה, ודעתי רק התחזקה. מדובר בסרט שלסוגו הוא מושלם, אין בו סצנה אחת מיותרת, אפילו רגע בודד שלא עובד, והוא ללא ספק הסרט עם תצוגות המשחק הכי טובות מכל שבעת זוכי האוסקר עד כה. בעיני זה הסרט האולטימטיבי להראות לאנשים שמפחדים מצפייה בסרטים ישנים. אם זה לא ישכנע אותם שום דבר כבר לא יעשה את זה. זו באמת הקומדיה הרומנטית האולטימטיבית, אולי אפילו הקומדיה הרומנטית הטובה ביותר אי פעם.

קלארק גייבל בורא דמות שעל פניה היא בלתי נסבלת. בסרט הוא מופיע לראשונה כשיכור ופרובוקטור, והיחס שלו אל אלן, דמותה של קלובר הוא די מחפיר. האמת היא שאפשר גם לבוא בטענות לדמותו במהלך כל הסרט – הוא נצלן ואופרטוניסט, אבל גייבל כל כך מקסים וכשרוני, שהוא הופך את דמותו לבלתי נשכחת (ואם יורשה לי, מדובר באחת ההופעות הסקסיות בתולדות הקולנוע). אין ספק שג'ורג' קלוני כיום מתנהל על בדיוק אותה המשבצת של גייבל בשנות השלושים, ויש שיאמרו שהדמות שהוא עשה ב"יחי הקיסר!" של האחים כהן מושפעת ממנו לא מעט, גם ברמת הטריוויה. גייבל היה לכוכב ענק באותם שנים, וסרטו הבא, "המרד על הבאונטי" זכה באוסקר בשנה שלאחר מכן, והוא עצמו היה מועמד גם. מועמדותו האחרונה הייתה בזכות אחד הסרטים הידועים והאהובים בתולדות הקולנוע, "חלף עם הרוח", אך "זה קרה לילה אחד" נשאר זכייתו האחרונה. הוא נפטר בשנת 1960 בגיל 59.
כעזר כנגדו, קלודט קולבר לא רק שנותנת לגייבל פייט רציני, היא לא פעם ולא פעמיים מתעלה עליו. היא עוברת במיומנות מתלותיות לעצמאיות, משליטה עצמית לפגיעות רבה, והיא נורא נורא מצחיקה. המשחק הקולנועי נראה פה טבעי וחלק, כאילו הקולנוע דיבר מאז ומתמיד. גם היא הייתה מועמדת לאוסקר שנה לאחר מכן ("עולמות פרטיים") ושוב בשנת 1944. גם במקרה של גייבל, זו הייתה זכייתה היחידה. קולבר האריכה ימים אחרי גייבל, ונפטרה בגיל 92 בשנת 1996.
באופן משעשע למדי, שני סרטי הקולנוע האחרונים של שניהם היו בשנת 1961: "יוצאי הדופן" (גייבל), ו"פאריש" (קולבר). קולבר פרשה ממשחק, אך חזרה להופעה אחת 27 שנים לאחר מכן, למיני-סדרה "שתי גברות גרנוויל" וזכתה על כך בפרס האמי.
קפרה היה לאחד הבמאים הגדולים בתולדות הקולנוע, כאשר באמתחתו שלושה אוסקרים על בימוי, ומספר גדול מאוד של סרטים אהובים כמו "אלו חיים נפלאים", "רעל ותחרה" ועוד.

"זה קרה לילה אחד" העניק לקולנוע כמה מהרגעים היפים והזכורים ביותר. סצנת תפיסת הטרמפים היא אולי הראשונה שעולה לראש, אבל בצפייה השנייה הכי נהניתי מהרגע בו גייבל וקולבר נמצאים במוטל דרכים, ונאלצים לעטות על עצמם זהות בדויה של שני אנשים פשוטים כדי לחמוק מעיניהם של הבלשים ששלח אביה של אלן.
לסרט נעשו עוד שתי גרסאות אחרות. האחת משנת 1946, ובו מובא הסיפור דרך עיניהם של אותם הבלשים הדולקים אחר בת המיליונר הנעלמת, והשני הוא גרסה מוזיקלית משנת 1956 בשם "אתה לא יכול לברוח מזה". מיותר לציין שאיש לא זוכר אותם. מסתבר שמי שבאמת התלהבו מהסיפור היו ההודים שעשו אי אילו רימייקים מטעם עצמם. מעניין אם הוליווד תעז לגעת בסרט הזה שוב, ולנסות להעניק לו גרסה עדכנית.

מבחינת עולם האוסקר, אין ספק ש"זה קרה לילה אחד" שונה מאוד מהסרטים שזכו באוסקר עד כה. להוציא את "ברודווי מלודי" (מה נעשה עם הסרט הזה, הא?), זוכי פרס הסרט היו בעיקר הפקות ראוותניות ותקופתיות, בהן הכסף נראה על המסך. "זה קרה לילה אחד" הוא סרט שעלילתו מתרחשת בתקופה בה צולם, בלי מלחמות ואנשי המעמד הגבוה, בלי היסטוריה או מבט אל תרבות זרה. לאחריו, האוסקר יחזור למתכונת הזוכים הרגילה בשנים שיבואו, זאת עד 1938, בה שוב קומדיה תזכה. מדובר ב"הן לא תיקחהו עמך" והבמאי מאחוריה יהיה פרנק קפרה, כמובן.
הפעם הבאה בה סרט יצליח לשחזר את הישגי הסרט הזה ולזכות בכל חמשת הקטגוריות המובילות יופק לא פחות מ-41 שנים לאחר מכן. יהיה זה "קן הקוקייה" של מילוש פורמן. מי ייתן ואצליח להמשיך את הפרויקט הזה מספיק כדי להגיע עד אליו. תאחלו לי בהצלחה.

רשימת הזוכים המלאה של האוסקר השביעי:
הסרט הטוב ביותר: הארי כהן – "זה קרה לילה אחד"
השחקן הטוב ביותר: קלארק גייבל – "זה קרה לילה אחד"
השחקנית הטובה ביותר: קלודט קולבר – "זה קרה לילה אחד"
הבימוי הטוב ביותר: פרנק קפרה – "זה קרה לילה אחד"
התסריט המעובד הטוב ביותר: רוברט ריסקין – "זה קרה לילה אחד"
הסיפור המקורי הטוב ביותר: ארתור סיזר – "מלודרמת מנהטן"
הצילום הטוב ביותר: ויקטור מילנה – "קלאופטרה"
העיצוב האומנותי הטוב ביותר: סדריק גיבונס ופרדריק הופ – "האלמנה השמחה"
הקלטת הסאונד הטובה ביותר: ג'ון ליוואדארי – "לילה אחד של אהבה"
העריכה הטובה ביותר (קטגוריה חדשה): קונרד נוויג – "אסקימו"
השיר הטוב ביותר (קטגוריה חדשה): קון קונרד והרב מגידסון – "הגרושים העליזים" ("הקונטיננטל")
המוזיקה הטובה ביותר (קטגוריה חדשה): לואיס סילברס, ויקטור שרצינגר וגאס קאהן – "לילה אחד של אהבה"
עוזר הבימוי הטוב ביותר: ג'ון ווטרס – "ויוה וילה"
סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר: "הצב והארנב"
הקומדיה הקצרה הטובה ביותר: "לה קוקרצ'ה"
הסרט הקצר החדשני ביותר: "עיר השעווה"
פרס מיוחד: שירלי טמפל (על תרומתה לאומנות המסך במהלך 1934)

המצעד המתעדכן של זוכי הסרט הטוב ביותר, מהגבוה לנמוך:
1. "במערב אין כל חדש" (1930)
2. "זה קרה לילה אחד" (1934)
3. "כנפיים" (1928)
4. "גראנד הוטל" (1932)
5. "סימארון" (1931)
6. "תהלוכה" (1933)
7. "ברודווי מלודי" (1929)