סרטים חדשים: ״מעבר להרים ולגבעות״, ״נדיה – שם זמני״, ״חמישים גוונים של אופל״, ״סלולרי״

לא אחד אלא שני סרטים ישראליים נמצאים הפעם במדור, שניהם אפילו עוסקים בנושאים משיקים, ומהווים יחד חצי מן ההיצע השבועי הטרי בבתי הקולנוע. היות ושני האחרים נראים מטופשים לאללה, אבל חלילה לנו מלשפוט אותם לפני שנצפה, אני אישית מאוד בעד ללכת לראות קולנוע ישראלי בסוף השבוע הזה. אחד מהסרטים השבועיים אמור להיות מתאים ליום האהבה הנוצרי שיכול בשבוע הבא, גם אם בעיניי זו בחירה קצת מוזרה, אבל על כך בהמשך. בפינת הפלוס: הרבה פסטיבלים מעוניינים בסרטים שלכם ושלכן, ונטלי פורטמן מעוניינת ללמד עברית.

״מעבר להרים ולגבעות״, סרטו הרביעי באורך מלא של ערן קולירין (ולא השלישי כפי שראיתי שכתוב במקומות אחרים, כבר דיברנו על הטעות הנגררת הזו). למעשה, ״המסע הארוך״, סרטו הראשון של הבמאי, יכול להיחשב כחוליה מקשרת לסרטו הנוכחי. אלון פדות, גם הוא מ״המסע״, מגלם איש צבא קבע המשתחרר לאחר שנים ארוכות של שירות, ומתקשה להסתגל לאזרחות. בעיקר קשה לו לנהל קשר נורמטיבי עם אשתו (שירי נדב נאור) וילדיו המתבגרים (נועם אימבר ומילי עשת), ואת הניסיון שלו למצוא משמעות ושגרה מהווה אחת מאותם תרמיות פירמידה / סדנאות העצמה והצלחה. במקביל, הסרט עוקב אחר זוגתו, מורה במקצועה, שמוצאת סקרנות נדירה אצל אחד מתלמידיה (יואב רוטמן), ואחר הצאצאים, אחת מהם פעילת שמאל המפתחת קשרים מתחת לאף של אביה החייל-לשעבר עם האוכלוסיה הערבית המתגוררת מעבר להרים ולגבעות. כתבנו על הסרט מאז הוקרן בבכורה עולמית במסגרת ״מבט מסויים״ בפסטיבל קאן, בעת שניסה את כוחו בפרסי אופיר ובפסטיבלי דרום וירושלים, ובוודאי שנרחיב את הטקסטים שלנו כעת כשהסרט נחשף לקהל הרחב. עופר יעשה זאת בסריטה, אני בעכבר העיר, ואור בכלכליסט.

״נדיה – שם זמני״, גם הוא מפסטיבל ירושלים, אבל הקודם-קודם, וגם עליו כבר כתבנו בסריטה אבל לא מן הנמנע שנעשה זאת שוב. זהו סרטה הראשון כבמאית של טובה אשר, מן העורכות המוערכות של הקולנוע הישראלי (״מאחורי הסורגים״, ״הכלה הסורית״ ו״ההסדר״ שזיכה אותה בפרס אופיר הן רק חלק קטן מן הדוגמאות). את התסריט היא כתבה במשותף עם בתה, ענת, ועל העריכה היא חתומה יחד עם בנה, יאיר. הקשרים המשפחתיים זולגים פנימה אל עלילת הסרט, העוסק בנדיה/מאיה (נטע שפיגלמן, בתמונה לעיל), ערביה שנאלצת להחליף את זהותה. במשך שני עשורים היא חיה כישראלית לכל דבר, מקימה משפחה, אבל עברה שב לרדוף אותה בסרט העוסק לא רק בזהות אישית מול קולקטיבית, אלא גם בדברים אותם אנו מורישים לבאים אחרינו, תורשתית או סביבתית. עודד ליאופולד, עלי סלימאן, רובא בלאל, דני גבע וגם ג׳ון הרט הגדול, שהלך לעולמו בשבוע שעבר וזהו אחד מתפקידיו האחרונים בקולנוע, הם חלק מן השמות הבולטים בקאסט. טליה גלאון (״עמק תפארת״) הפליאה לצלם.

״חמישים גוונים של אופל״ (Fifty Shades Darker), במעבר חד, מגיע שנתיים אחרי העיבוד הקולנועי הקודם לסדרת הספרים הפופולרית של אי. אל. ג׳יימס. דקוטה ג׳ונסון וג׳יימי דורנן שבים לגלם את בלה ואדוארד אנסטסיה וכריסטיאן, שנותנים למערכת היחסים ביניהם עוד צ׳אנס, הפעם בתנאים של הגברת. בעוד הוא מתמודד עם השדים הפנימיים שלו (כך בתקציר), היא נאלצת להתגבר על קנאתה לזו שהייתה לפניה. כן, יש לו אקסית, תודו שלא ראיתם וראיתן את זה בא! על התסריט חתום הפעם ניאל לאונרד, ועל כס הבימוי התיישב ג׳יימס פולי (״זרה מושלמת״). כאמור, אם כך אתם אוהבים ואתן אוהבות את הוולנטיינז דיי שלכם ושלכן, אני האחרון שיעקם את האף על זה, אבל בהחלט ארים גבה.

״סלולרי״ (Cell) עלול להישמע מוכר למי שצפה ב״קינגסמן״ – מישהו או משהו משבש את כלל הטלפונים הסלולריים בתבל, גורם למי שנמצא בקרבתם להתקפי זעם המובילים לגל רציחות עצום מידות. אפילו סמואל אל. ג׳קסון, מכוכבי הסרט ההוא, נמצא גם כאן. כיוון שגם ג׳ון קיוזאק בקאסט, ממש כמו ב״היום שאחרי מחר״ (אני עדיין לא מאמין שלא קראו לסרט הזה פשוט ״מחרתיים״), יש גם סיפור על אב שמתעקש להתאחד עם בנו דווקא כשהאפוקליפסה בדרך, ואם הבנתי נכון את התקציר זה קו העלילה שמוביל את הסרט. במפתיע, או שלא, על ערימת חוסר המקוריות הזו חתום סטיבן קינג, שגם כתב את הספר עליו מבוסס התסריט ואפילו אחראי לעיבוד, במשותף עם אדם אלקה (״הבית האחרון משמאל״). הבמאי הוא טוד וויליאמס (״פעילות על טבעית 2״).

פלוס – קולות קוראים ועוד אירועים

קול קורא 1 – פסטיבל הקולנוע ה-34 של ירושלים פתח את שעריו להגשות בכל המסגרות הישראליות: לסרטים עלילתיים, תיעודיים, קצרים, אמנות וידאו וקולנוע נסיוני, וכן תחרות הפיצ׳פוינט. ההרשמה נפתחה בתחילת השבוע ותימשך עד אפריל ברוב המסגרות, אבל כדי לבדוק באתר הפסטיבל, שכמובן מכיל גם יותר פרטים. אני כבר מצפה לדעת איך תיראה התחרות הישראלית השנה, אבל אאלץ לחכות עד הקיץ.

קול קורא 2 – פסטיבל הקולנוע הגאה יקיים זו השנה השמינית, בשיתוף עם קרן רבינוביץ׳, את תחרות הפיצ׳ינג הפתוחה כעת לרעיונות לסרטים עלילתיים או תיעודיים בנושאים הקרובים לליבה של הקהילה הלהטבא״קית (מקווה שלא שכחתי אף אות). גם כאן רצוי לכדאי להציץ באתר הפסטיבל לפרטים נוספים, אבל חשוב לציין כי התאריך להגשה הוא עד ה-23 בפברואר ולא יאוחר.

קול קורא 3 – פסטיבל סרטי הסטודנטים, שכבר דיווחנו על ההרשמה לתחרויות השונות שלו, החליט להתחשב בבקשות ולהאריך את הדדליין עד ה-8 בפברואר. שזה היום, אז כדאי למהר ולסור אל אתר הפסטיבל, גם אם מדובר בסרט עצמאי או שלא נעשה במסגרת לימודים. מדובר באירוע שמקדש ומאדיר סרטים קצרים באשר הם, למקרה שזה לא היה ידוע.

קול קורא 4 – קלייב בארקר, האיש מאחורי סדרת האימה ״מעורר השאול״ (Hellraiser) מבקש להעניק 300,000 דולר ליוצרים של סרט אימה חדש. כדי להשתתף בתחרות, צריך להעלות פיצ׳ בן כמה דקות לאתר הייעודי, להיבחר על ידי השופטים או הקהל בתור פיינליסט, ומשם לטפס בשלבים עד ליעד הנכסף. הפנטזיה שלי היא שיקום כדבר הזה גם בארץ, אבל אין מניעה שיוצרים ויוצרים מישראל יגישו לתחרת הזו, שנקראת ״Reel Fear״. כך שאפשר להסתפק בפנטזיה חלופית של זוכה ישראלי/ת בתחרות, שתיפתח החל מהשבוע הבא אבל כדי להתחיל להתכונן כבר עכשיו.

מקס הזועם: כביש הזעם – סרטו של ג׳ורג׳ מילר שסחף את העולם לפני כשנתיים, חוזר אל סינמטק הרצליה כפי שטרם ראיתם או ראיתן אותו – בגרסת ״שחור וכרום״. דורון ״עין הדג״ פישלר יהיה שם כדי להקדים דברים לחוויה הוויזואלית השונה, וזה יקרה מחר (חמישי ה-9 בפברואר) בשעה 21:00. כרטיסים ופרטים אצל ההרצליאנים.

OFF – סדרת ההרצאות של חן שיינברג על קולנוע אוונגארד, חוזרת לעונה חמישית שתיפתח בשבוע הבא בסינמטקים של ירושלים ותל אביב. הערב יכלול את הקרנת סרטו של דאגלס סירק ״המלאכים המוכתמים״ (The Tarnished Angels), ולפניו סרט נסיוני שהושפע ממנו אבל בכלל מתעד את של המהומות בסן פרנסיסקו בעקבות זיכויו של דן וייט מרצח ראש העירייה ג'ורג' מוסקונה וחבר המועצה הארווי מילק. הסרט הקצר מבין השניים נקרא ״האצילות מחייבת״ (Noblesse Oblige) ויצר אותו וורן סונברט, שיהיה מושא ההקדמה של שיינברג וג'ון גרטנברג.

נטלי פורטמן – אחת משליטות היקום וחובבת השפה העברית, צילמה סרטון קצר לווניטי פייר ובו היא מלמדת סלנג עברי (כולל כמה קללות). הדבר גרם לישראלים לבדוק האם היא צודקת לגבי מקור המילה ״בלאגן״ (היא צודקת), ולתהות האם היא עומדת ללדת על בימת האוסקר הקרוב לא משנה האם תזכה על תפקידה ב״ג׳קי״ או תסתפק במועמדות. אני עדיין לא מבין איך אפשר לא לחבב אותה, בטח אחרי הסרטון הזה: