סרטים חדשים: ״שבוע ויום״, ״סאלי: נס על ההדסון״, ״לא לנשום״, ״התפכחות״, ״השגחה צמודה״, ״אומריקה״

שישה סרטים חדשים מצטרפים אל ההיצע בבתי הקולנוע בסוף שבוע זה. אחד מהם עומד לחוות סופש גורלי במיוחד, שכן הוא מתמודד במסגרת פרסי אופיר שיגיעו להצבעות המכריעות שלהם במהלך הימים הקרובים, כלומר מחמישי ועד ראשון. אך לפני סרטי השבוע כולם, ואחריהם התייחסות למה שעוד קרה וקורה בעולם הקולנוע, השלמת חובות מהשבוע שעבר. בפוסט הסרטים החדשים הקודם דיווחתי על אירועי ״עוד פעם עם רגש״, סרט השקת האלבום החדש של ניק קייב והזרעים הרעים, שתתקיים במקביל בכל העולם בסופש זה. בסינמטק הרצליה ביקשו להזכיר כי מי שרוצה הזדמנות נוספת לצפות בפרוייקט יהיה יכול לעשות זאת אצלם ביום ראשון הקרוב (11.9) בשעה 20:30, באירוע שתקדים לו דברים דנה קסלר ונעשה בשיתוף החוג לתולדות המוזיקה. מחר יחגגו שם 50 שנה למותג ״מסע בין כוכבים״ עם הקרנת ״זעמו של קאן״ ו״המפגש״, אירוע לו חילקנו אתמול כרטיסים בעמוד הפייסבוק שלנו (אמרתי ששווה לעקוב אחרינו גם שם, נכון?) ואולי בימים הקרובים יהיו לנו כרטיסים לחלק לאירוע נוסף. עד אז, הנה סרטי השבוע בכל בתי הקולנוע באשר הם.

״שבוע ויום״, סרטו הראשון באורך מלא של אסף פולונסקי (״ריצ׳רץ׳״, ״במיטה בעשר בלילה״), מגיע אל בתי הקולנוע עטור תהילה. בפסטיבל קאן, שם הוקרן בבכורה, יצא עם פרס קרן ״גאן״ ממסגרת ״שבוע הביקורת״, בפסטיבל ירושלים זכה בארבעה פרסים (הסרט הטוב ביותר, סרט הביכורים, התסריט, ופרס פיפרסצ׳י) ובאופירים הוא מועמד רציני עם שבע קטגוריות בהן הוא מככב, כולל הראשיות. אלה הרבה מאוד כתרים שהונחו על ראשו של הסרט הקאמרי והצנוע הזה, המתרחש ביום שלאחר תום השבעה של בנם של אייל ו-ויקי ספיבק (שי אביבי ויבגניה דודינה). האם מבקשת לשוב לשגרתה כמורה, והאב פוצח במסע אבל שנראה משונה בתחילה, בו המיזנתרופיה שלו מחריפה והוא מתמכר לגראס רפואי, מה שמאלץ אותו לרקום קשר עם בן השכנים (תומר קאפון), משפחה שהוא מתעב מסיבות מעט היפסטריות. על הסקירה שלנו מופקד אור, והיא תתפרסם כבר מחר בבוקר בהתחייבות, בעוד אני כתבתי על הסרט לעכבר העיר.

״סאלי: נס על ההדסון״ (Sully) נראה כמו הפתיחה הרשמית של עונת הפרסים האמריקאית, אבל אולי עוד מוקדם לנבא לו פרסים ומועמדויות. סרטו החדש של קלינט איסטווד מביא למסך את סיפורו של קפטן סאלנברגר, המכונה סאלי, בגילומו של טום הנקס. בחורף של 2009 נאלץ הטייס להנחית בנהר ההדסון מטוס נוסעים שהמריא לא מכבר משדה התעופה לה-גאוורדיה שבניו יורק, בעקבות כשל במנועים. הפעולה שלו הצילה חיים רבים והפכה אותו לגיבור היום, אבל חברת התעופה שבשמה טס לא הייתה מרוצה מאובדן המטוס והקימה ועדת חקירה שטענה כי סאלי היה יכול להסתובב ולנחות בבטחה בנמל התעופה ממנו המריא. סאלי וטייס המשנה שלו (אהרון אקהארט) עומדים למשפט פנימי, שהופך למסוקר תקשורתית לפחות כמו סיפור נחיתת האונס שהפכה לנס, ופקפוק עצמי מתחיל לכלות את הדמות הראשית. את התסריט כתב טוד קומרניצקי (״זרה מושלמת״) על-פי ספרו של קפטן סאלי האמיתי, בשיתוף עם ג׳פרי זסלו. גם על הסרט הזה כתבתי לעכבר העיר, וגם הוא יסוקר כאן אצלנו בבלוג.

״לא לנשום״ (Don't Breathe) הוא סרט האימה הטרי שמשגע את ארה״ב, ועכשיו כשאני פה אני יכול לגמרי להעיד שהטייטל מצדיק את עצמו במקרה זה – הצלחה בקופות ובביקורת כאחד, ודיבורים על אחד מהמותחנים המוצלחים של השנה. פדה אלברז, האיש שאחראי לרימייק הנשי של ״Evil Dead״, ביים ואף כתב יחד עם שותפו הקבוע רודו סאייגז, את הסרט שעורר עניין עוד משלב הטריילר וכעת נחשב להצלחה כבר בשבוע הראשון שלו על המסכים בארצות הברית. שלושה צעירים (ג׳יין לוי, דילן מינט ודניאל זובאטו) מחליטים לשדוד קשיש עיוור המתגורר לבדו (סטיבן לאנג), אך מגלים להפתעתם שהוא אינו חסר אונים כפי שציפו. מעין תיאור של פלישה ביתית מנקודת המבט של הפולשים דווקא, בשילוב עם עוד כמה תתי-ז׳אנרים פופולאריים מסוגת האימה אם לשפוט לפי ההפתעות שהבטיח הטריילר. לא נשאיר אתכם ואתכן בלי סקירה גם הפעם.

״התפכחות״ (Indignation), שהוצג לראשונה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים לפני כחודשיים, מגיע כעת להקרנות מסחריות. ג׳יימס שיימוס, המפיק של אנג לי שהיה מועמד לאוסקר על ״הר ברוקבק״ ו״נמר דרקון״, מביים לראשונה בקריירה, על פי ספרו של פיליפ רות׳ – ״זעם״. ב-1951 צעיר אידיאליסט מניו ג׳רזי (לוגאן לרמן) עובר ללמוד בקולג׳ שמרני באוהיו, שם הוא סובל מאנטישמיות ומחזר אחר נערה מתוסבכת (שרה גאדון).  גם במקרה הזה נשמע שהסרט שווה סקירה, אז צפו לסופש עמוס טקסטים, שעלול לגלוש גם אל תחילת השבוע הבא.

״אומריקה״ (Umrika) הוא הוותיק שבסרטי השבוע, שכן סיבוב הפסטיבלים שלו החל בסאנדנס 2015 והסתיים בערך באוקטובר של אותה השנה. סרטו השני באורך מלא של הבמאי ההודי פרשאנט נאיר (״Delhi in a Day״) מתרחש בשנות ה-80 ומספר על כפר קטן שאחד מתושביו מהגר לאמריקה (המבוטאת כמו כותרת הסרט בפי המקומיים), ומצית את דמיונם של אלה שהותיר מאחור במכתבים שהוא כותב הביתה ומתארים את מסעו המופלא. כשהמכתבים מפסיקים להגיע, יוצא אחיו של המהגר למצוא אותו, מתוך חשש כי אולי מעולם לא שלח את המכתבים מהארץ המובטחת. השמות המוכרים יותר בקאסט כוללים את טוני רבולורי (״מלון גרנד בודפשט״) וסוראג׳ שארמה (״חיי פיי״).

״השגחה צמודה״ (Skiptrace) הוא הפקה הונג-קונגית/אמריקאית בכיכובם של ג׳קי צ׳אן וג׳וני נוקסוויל, וגם הזוכה השבועית בתואר השם העברי בעל הקשר הקלוש ביותר למקור. צ׳אן מגלם בלש הונג-קונגי, החובר למהמר אמריקאי (נוקסוויל) במטרה להפיל פושע מקומי. הבמאי הוא רני הרלין האגדי-למחצה (״מת לחיות 2״, ״קליפהנגר״, ״נשיקה ארוכה ללילה״), ועל התסריט חתומים כמה וכמה כותבים שזוהי עבודת הביכורים שלהם. לאחד מהם קוראים בן-דוד גרבינסקי, שזה די מגניב בעיניי.

מה עוד קורה?

פסטיבל חיפה – פירסם את התוכנית הישראלית שלו, שנראית עמוסה וגדושה מהרגיל. בתחרות העלילתית ישנם לא פחות מעשרה סרטים, בתיעודית תריסר, ועוד כמה סרטים יוקרנו במסגרות אחרות או מחוץ לתחרות. מבין העלילתיים, מתחרות האופיר מגיעים ״אנטנה״ של אריק רוטשטיין, ״הפורצת״ של הגר בן אשר, ״לב שקט מאוד״ של איתן ענר, ״לעבור את הקיר״ של רמה בורשטין, ״נמל בית״ של ארז תדמור, ו״עניינים אישיים״ של מהא חאג׳. מפרסי אופיר של השנה שעברה ניתן למנות את ״מלחמת 90 הדקות״ של אייל חלפון, שאף זיכה את נורמן עיסא בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר, ומפסטיבל קולנוע דרום יגיע ״מדינת הגמדים״ של יניב ברמן. שני המסקרנים מכל, שלא הוצגו עדיין בשום מקום, הם ״בין העולמות״ של מיה חטאב, ו״לא פה, לא שם״ של מייסלון חמוד ובהפקת שלומי אלקבץ (הדמיון בשמות הוא מקרי). את חגיגת הקולנוע הנשי (חצי מהתחרות) ימשיך ״אנשים שהם לא אני״ של הדס בן ארויה, שיתמודד בקטגוריית ״בין יהדות לישראליות״ (במחילה, אני לא מבין מדוע שובץ דווקא כאן ולא במסגרת הראשית), יוקרן פרוייקט ״גיבורה״ מיסודו של ביה״ס סטיב טיש, ותיערך מחווה לקולנוע של מיכל בת אדם, שתכלול את הקרנת סרטה החדש ״הדרך לאן״.

במסגרת התיעודית יוקרנו: ״אצל ישו אין אופנועים״ של איתן חריס, ״דינג׳״ של ארתור אברמוב, ״ההמתנה לחיים – הסיפור של אמיר פרישר גוטמן״ של ציפי ביידר, ״הרבה גוונים לשחור״ של לוי זיני, ״השמוניסטים״ של לינה צ׳פלין, ״חזיר בארץ הקודש״ של חן שלח, ״ליליאן לוי, משוררת״ של אילן פלד ויאיר קדר (ופרוייקט מוקומנטרי ברוחו לפחות כמו ״מלחמת 90 הדקות״ שמוקרן במסגרת עלילתית), ״מרוסיה באהבה״ של לילי שחר, ״נשות החופש״ של עביר זייבק חדאד, ״פיתוי בע״מ״ של ענת וובנובוי, ״פלסטינים ברשת״ של ענת תל מנדלוביץ, ו״שאריות״ של ורד ירוחם ואורן רייך. גם כאן ישנו ייצוג נרחב לקולנוע נשי, ורשימת הנושאים החוזרים כוללת גוונים שונים של יהדות. מחוץ לתחרות יוקרן ״מעבר לניסטרו״, סרטו בן שני החלקים של בוריס מפציר אודות מאבק רומניה בברית המועצות בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. נקווה שכל הגודש הזה יביא עימו גם הרבה איכות, ונמתין בסבלנות לסרטים הבינלאומיים שיקחו חלק בפסטיבל הקולנוע ה-32 של חיפה, שיתקיים בין ה-15 ל-24 באוקטובר.

ליל הביקורת – האירוע השנתי בו מוצגים גב-אל-גב כל הסרטים שזכו בפרסי פורום המבקרים בפסטיבל סרטי הסטודנטים, יתקיים השנה ביום שלישי ה-13.9 בשעה 21:00 בסינמטק תל-אביב. חמשת הסרטים שיוצגו הם: ״במילים אחרות״ של טל קנטור (בצלאל), ״כחול בירוק״ של לי היימן (סטיב טיש), ״לא לגעת״ של אפרת רסנר (סם שפיגל), ״עקרון החסד״ של מאיה קסל (סם שפיגל) ו״גבולות״ של דנה לרר (סטיב טיש), שגם מועמד לפרס אופיר וזו הזדמנות לחזות בו על מסך גדול. כתמיד, יש לי פינה חמה לערב הזה, גם בזכות העובדה שיצא לי להיות בחבר השופטים ואף לארגן את האירוע כשנערך לראשונה ב-2013, וגם משום שעמיתיי טרם אכזבו בבחירות שלהם ויצרו פעם אחר פעם תוכנית איכותית ומגוונת. פרטים נוספים אפשר למצוא באתר הסינמטק, או באירוע הפייסבוק שהרים אבנר שביט, ממארגני ושופטי התחרות השנה.

פורום היוצרים הדוקומנטרים – אם כבר בפורומים עסקינן, הכריז על המועמדים השנתיים בקטגוריות התיעודיות השונות, הנבדלות מפרסי אופיר. למעשה, מעניין להשוות בין הרשימה שלו לבין זו של האופירים, שהכפילו בשנים האחרונות את הקטגוריה הדוקומנטרית הייעודית ולמעשה חילקו את המועמדים לפי אורכים (מעל או מתחת ל-60 דקות), מתוך הבנה כי הקולנוע התיעודי הישראלי נמצא בתקופת פריחה לא פחות מאחיו העלילתי. אז בקטגוריה הקצרה יותר ישנן שתי חפיפות בלבד (״אל תוך הרשת האפלה״ ו״מוות בבאר שבע״), ובאורך מלא – רק אחת (״פרינסס שואו״). חלק מהסרטים שמועמדים לאופיר מצאו עצמם בקטגוריות אחרות, מה שתמיד מאפשר לפורום היוצרים גם להרחיב את כמות המתמודדים ובהמשך את כמות הזוכים. עוד חשוב לציין שהמועמדים מטעם פורום היוצרים נקבעים בידי מספר לקטורים (הרשימה גם היא בלינק), בעוד על פרסי אופיר יכול להתמודד כל סרט שיראה לנכון להירשם, ויקווה לבחירה של כמה שיותר חברי אקדמיה בכדי להפוך למועמד ולבסוף גם לזכות. כך שמה שיהיה מעניין באמת הוא להשוות בין רשימות הזוכים – את מי בחרו חברי הפורום להבליט בשנה פוריה זו, לעומת חבריהם מהאקדמיה.