• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

סרטים חדשים: ״מי יאהב אותי עכשיו?״, ״קרימינל״, ״לג׳יין יש אקדח״, ״מסייה שוקולד״, ״הדיבוק״, ״פרנקופוניה״, ״הגל החמישי״

6 באפריל 2016 מאת אורון שמיר

שבעה סרטים חדשים עולים לאקרנים בסוף שבוע זה, ואם המספר הזה לא גבוה מספיק – יש לנו שוב את פינת הספק. האם "להתעורר מפחד", שדיווחתי עליו באוגוסט כסרט שיעלה לקולנוע אבל נגנז, אכן מגיע לקולנועים? מצד אחד, המומנטום אבד ואף אחד כבר לא ידבר על סרטו החדש של במאי "השער", מייק פלנגן. מצד אחר, הילד האלמוני שמככב בו, ג'ייקוב טרמבלי, הספיק לככב ב"חדר" ולהפוך למוקד משיכת קהל פוטנציאלי. מכל צד שהוא, אי אפשר להזמין כרטיסים לסרט למרות שהוא מופיע בכל הרשימות של סרטי השבוע, מה שהופך אותו להערת שוליים בפוסט זה עד שיוכח אחרת. הנה השבעה שבטוח יהיה איתנו.

"מי יאהב אותי עכשיו?", סרטם החדש-חדש של האחים הימן, יוקרן בבתי הקולנוע באופן תקדימי – בזמן שסרטם "מיסטר גאגא" של ההימנים ממשיך להצליח בקופות. כדי לסבך עוד יותר את הפילמוגרפיה של תומר וברק הימן, חשוב להזכיר ש"מי יאהב אותי עכשיו?" הוא מעין הרחבה או מעקב חוזר אחר דמות מהסדרה שלהם "משפחות". גיבור הסרט הוא סער מעוז, בן למשפחה דתית ואב שורשי במיוחד, מדריך בגבעת התחמושת, שחזר בשאלה, יצא מהארון, וכעת מתמודד עם מחלת האיידס ממקום מגוריו בלונדון. הסרט מתמקד בחייו החדשים של סער, המוצא מזור במקהלת הגברים הגאה של הבירה הבריטית, ובמפגשים עם דמויות מעברו, בדגש על יחסיו המורכבים עם המשפחה. הסקירה של אור.

"קרימינל" (Criminal) שובר אפילו את השיא של האחים היימן למספר סרטים של אותו משתתף המוצגים במקביל בקולנוע – זהו הסרט השלישי בו משחקת גל גדות שמוקרן כעת על המסכים, אחרי "999" וכמובן "באטמן נגד סופרמן". הפעם מגלמת הכוכבת הישראלית את זוגתו של סוכן חשאי (ריאן ריינולדס) שזכרונותיו מושתלים במוחו הלא מפותח של עבריין (קווין קוסטנר) כדי להתחקות אחר מיקומו של האקר (מייקל פיט) המסוגל לפרוץ לכל מערכת שיגור טילים בעולם. טומי לי ג'ונס מגלם את המדען המבצע את השתלת הזכרונות בגיבור הסרט, ג'ורדי מויה הוא אנרכיסט המעוניין בפירצה של גאון המחשבים, וגארי אולדמן יקיר הבלוג הוא בכיר ה-CIA שאמור לפתור את הבלאגן. כתבתי עבור עכבר העיר על סרטו של אריאל ורומן ("אייסמן"), על-פי תסריט של דאגלס קוק ודייויד וייסברג ("הפריצה לאלקטרז"), שקיים את הפרימיירה שלו בסינמה סיטי בנוכחות קווין קוסטנר. אור כתב לבלוג משהו שדומה לסקירה.

"לג'יין יש אקדח" (Jane Got A Gun) הוא מסוג הסרטים שמאחורי הקלעים שלהם יכולים לתדלק סרט בפני עצמו – לין רמזי פרשה יום לפני תחילת הצילומים, עוד לפני התחוללה סחרחרה בעמדות שונות בגזרת המשחק, ולאחר העזיבה של הבמאית המיועדת משחק הכסאות המוזיקליים גלש גם אל מאחורי המצלמה. נדמה שמי שאחראי על התוצאה הסופית יותר מכל הוא ג'ואל אדג'רטון, שלא רק זז מתפקיד הנבל לתפקיד הגברי הראשי, אלא גם קיבל קרדיט על תסריט וזכה לעבוד שוב עם הבמאי של "לוחם", גאווין אוקונר, מי שהגיע באופן בהול יממה אחת אחרי שרמזי עזבה בטריקת דלת. וכך, מה שהיה אמור להיות מערבון נשי בכיכובה של נטלי פורטמן, זכה לטיפול גברי יותר, עם אדג'רטון בתפקיד אהובה לשעבר של הגיבורה שנחלץ לעזרתה כשכנופיית פורעי חוק (בהנהגת יואן מקגרגור) מנסה לסגור חשבון עם בעלה (נואה אמריך). גם על הסרט הזה כתבתי לעכבר, עופר יהיה אמון על הסקירה של סריטה.

"מסייה שוקולד" (Chocolat), הסרט שנעל את פסטיבל הקולנוע הצרפתי, מגיע להקרנות מסחריות. כתבתי על סרטו של רושדי זם, שהתארח בפסטיבל, בפוסט ההמלצות שלנו מבעוד מועד, והשבוע הרחבתי מעט על הסרט בביקורת השלישית שלי בעכבר העיר לסופש זה. למקרה שפספתם או פספסתן, מדובר בביוגרפיה קולנועית של מי שהיה אמן הקרקס שחור-העור הראשון בצרפת, בגילומו של עומאר סי ("מחוברים לחיים", "צל הימים"). רפאל פדייה, שזכה לשם הבמה "שוקולד", החל את דרכו במופע בו גילם קניבל מטיל אימים, אך זכה לגאולה מצידו של ליצן ותיק בשם פוטיט (ג'יימס תיירה, הנושא את הגנים של צ'ארלי צ'פלין). השניים הופכים לצמד מצליח בירידים, מה שבמהרה מביא אותם אל ההיכלים המוזהבים של פריז, והכל בתקופה ההיסטורית בה אמנות הוודוויל עומדת לפנות את מקומה בעולם בידור ההמונים לטובת ההמצאה החדשה – הקולנוע.

"הדיבוק" (Demon) מצא לעצמו מקום אחרי שהוצג פעמיים בישראל בסוף השנה שעברה – ראשית בפסטיבל חיפה, אז כתב עליו עופר, ולאחר מכן בפסטיבל אוטופיה. גם במקרה זה מדובר בסרט שקשה להפריד את תוכנו מאירועי הפקתו, שכן הבמאי הפולני מרצין ורונה נמצא מת לאחר הקרנת הבכורה במולדתו. בעיבוד חופשי למדי למחזה הקלאסי של ש. אנ-סקי, הפעם הדיבוק אינו חתן מיועד בשם חנן שלאחר מותו נכנס כשד אל גופה של כלתו, אלא להיפך. החתן בסרט הוא בחור בריטי בשם פיטר (איתי טיראן), המגיע לכפר הפולני של זוגתו (אניישקה זולבסקה) כדי להינשא לה על פי מנהגי המקום. בבית המשפחה הישן מגלה פיטר סודות מן העבר, ובערב החתונה עצמו הוא יוצא מדעתו וטוען כי שמו חנה, מה שמכניס ללחץ את זקני היישוב. פאבל מסלונה כתב את התסריט יחד עם ורונה המנוח, ועוד שם שחובה לציין הוא המלחין האגדי קז'ישטוף פנדרצקי שתרם מכשרונו.

"פרנקופוניה" (Francofonia) הוא סרטו החדש של אלכסנדר סוקורוב, אז אני מרגיש שכמעט אין צורך להציגו (לטוב ולרע). הפעם שב הבמאי הרוסי אל צרפת בימי הכיבוש הנאצי, וספציפית אל מוזיאון הלובר בו התנהלה מלחמה-בתוך-מלחמה למניעת בזיזה של יצירות אמנות. מככבים: לואי-דו דה לנקסיין, בנג'מין אוצרט, יוהנה קורטס-אלטס ו-וינסאן נמץ בתפקיד נפוליאון בונפרט (לא ממש מסתדר עם הטיימליין, אבל כך כתוב בקרדיטים). הסרט ערך את בכורתו בפסטיבל ונציה לפני כחצי שנה ואף יצא עם פרסים.

"הגל החמישי" (The 5th Wave), אחרון חביב להפעם, הוא סרט פלישת החייזרים לשבוע זה. קלואי גרייס מורץ מגלמת את הגיבורה, והיא גם השחקנית בקאסט שהכרתי פחות או יותר. כותרת הסרט מתרחשת למתקפה מספר חמש של החוצנים העומדת לנחות על כדור הארץ, לאחר שארבע כאלה כבר נחתו על האנושות והותירו את ביתה חרב כמעט לחלוטין. ג'יי בלאקסון ("איפה אליס?") ביים, בעוד שלושה כותבים עיבדו לתסריט את הספר של ריק ינסי – ג'ף פינקנר, סוזנה גרנט ועקיבא גולדסמן, לכל הרוחות.

chocolat2

עומאר סי וג׳יימס תיירה ב״מסייה שוקולד״ (תודה ליח״צ על התמונה)

פלוס – הרגשה נפלאה באלכסון

אריאל שוייצר – חוקר הקולנוע ואחד מן הכותבים ב״מחברות הקולנוע״, פירסם טקסט יפה ומעניין ב״אלכסון״, והיות ואני חש שלא פירגנתי להם מספיק (כלומר גם לאריאל וגם למגזין אלכסון) זו הזדמנות לעשות זאת. שוייצר כותב על ״השנים הירוקות״ שכה הסעיר אותו בצפייה ראשונה, מתעכב על הסצנה האהובה עליו ביותר, ואז מגלה כי היא מעולם לא הופיעה בסרט. זה הזכיר לי כמה וכמה מקרים שקרו לי, ובסיום שוייצר גם הזכיר לי מתי זה יכול לקרות לי – בפסטיבלי קולנוע, בהם הסרט של הבוקר מתערבב עם זה של הצהריים וזולג אל הקרנת הערב וחלומות הלילה. אבל הוא באמת כתב את זה יותר טוב ממה שאוכל, אז במקום לנסות אשלח אתכם ואתכן אל המאמר המלא.

הטרמפיסט – סרט הקאלט הישראלי שזכה לעדנה הרבה לפני ההקרנות המחודשות בשבועיים האחרונים של ״המלאך היה שטן״ ו״הבננה השחורה״, התכבד בשאלון פלייבאזז משלו, בעריכת עופר ליברגל. בואו לגלות האם אתם או אתן יותר מייק, אליזבת׳ או בכלל האדונים הכסופים. לי יצא קומו, שזה די ביזארי כי אני ממש לא אוהב היפים, אבל לכבוד הוא לי להיות מגולם בידי שמואל וולף. מה יצא לכם ולכן?

תגובות

  1. לב הגיב:

    שבוע מגוון. גם באיכות. בואו נתעכב רגע על היצור המוזר שנקרא "פרנקופוניה" ולמה מישהו החליט שזה רעיון טוב להפיץ אותו בארץ. קשקוש פסאודו פילוסופי, צילום עכור והכול מוצף בביוב של רצינות תהומית. מבקר קולנוע מכובד שישב לידי נרדם ונאלצתי להעיר אותו בתום הצפייה. השאר פשוט יצאו באמצע.

השאר תגובה