• הזוכים, הזוכות וסיכום התחרות הישראלית בירושלים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח חמישי
  • ולריאן ועיר אלף הכוכבים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח רביעי
  • ״דנקרק״, סקירה
  • חיים חדשים: ״דנקרק״ של כריסטופר נולאן
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח שלישי של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 32
  • פסטיבל ירושלים 2017 - דיווח שני של עופר
  • כוכב הקופים: המלחמה
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח ראשון של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 31
  • סקירת המארז השני של ״פרוייקט הקולנוע העולמי״
  • ״להציל את נטע״, סקירה
  • ספיידרמן: השיבה הביתה
  • ״אוקג׳ה״, סקירה

רומן עם פולנסקי: מחווה לבמאי הפולני בסינמטקים ותחרות מבקרים צעירים של המכון הפולני וסריטה

6 בדצמבר 2015 מאת אורון שמיר

החודש תיערך בסינמטקים השונים המחווה המקיפה ביותר שנערכה בישראל ליצירותיו של הבמאי הפולני רומן פולנסקי, במלאות 60 שנות עשייה קולנועית ליוצר המבריק. חפשו בסינמטק הקרוב אליכם ואליכן את התוכניה המשתנה. הנה מה שקורה בתל-אביב, או בירושלים, לשם דוגמה. מלבד הקרנת סרטים, רקם המכון הפולני, שיזם את האירוע, מספר אירועים לוויין שהופכים את ״רומן עם פולנסקי״ לפסטיבל קולנוע המוקדש אמנם לאמן ענק אחד, אבל מכיל יוצרים ושותפים רבים. אירוע הפתיחה בירושלים, שיהפוך לערב הנעילה בתל-אביב, יכלול הקרנת סרטים קצרים מוקדמים של פולנסקי, בליווי מוזיקה חיה שכתבו במיוחד המוזיקאים נועם ענבר ("הבילויים"), אדם שפלן ("אוזו-בזוקה", "קותימאן אורקסטרה") ואריאל ארמוני ("פיסוק רחב"), כתחליף לפסקולים המקוריים של קז'ישטוף קומדה.

בנוסף, לאורך הפסטיבל והחודש כולו יתקיימו שתי תחרויות. הראשונה היא תחרות לעיצוב פוסטרים לסרטיו של הגאון, אותם יצרו סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תקשורת חזותית של ויצו חיפה, בהנחייתם של ראש המחלקה ירון שין (JEWBOY) והמרצה והמאיירת גיל-לי אלון קוריאל, במסגרת סדנת עיצוב עם המעצב הגרפי הפולני ברטוש קוסובסקי. לפולין יש מסורת מטורפת במיוחד של עיצוב כרזות לא קונבנציונאליות לסרטים, שכל מי שמתוודע אליה הופך למעריץ, או לפחות מביט ביראת כבוד וגירודים בפדחת. התחרות השנייה היא זו שלכבודה אני כותב את הפוסט – תחרות למבקרי ומבקרות קולנוע צעירים וצעירות בחסות סריטה.

במסגרת התחרות של המכון הפולני ושלנו, אתם מוזמנים ואתן מוזמנות להגיש ביקורת על אחד מהסרטים של פולנסקי שיוקרנו במהלך האירועים (רשימה מלאה בסוף הפוסט). התחרות מיועדת לבני ובנות 18 עד 30, ועל המשתתפים בה להיות מבקרים חובבים או מתחילים, והדבר נכון גם בלשון נקבה. כלומר, לא מועסקים או מועסקות בשום גוף כמבקרי ומבקרות קולנוע, וכמובן אוהבי ואוהבות קולנוע (רצוי של פולנסקי, אבל ממש לא חובה). כדי להשתתף, יש לכתוב טקסט ביקורתי שאורכו בין 600 מילה ל-1,000, רצוי לא פחות ולא יותר, על אחד הסרטים שיוצגו במחווה. על הטקסטים להיות מקוריים, כלומר כאלה שלא פורסמו בעבר בשום כלי תקשורת (בלוג או עמוד פייסבוק זה בסדר). את הביקורת יש לשלוח אל srita.blog@gmail.com עם שורת הכותרת ״תחרות מבקרים צעירים״ ועם שמכם, ולצרפה כקובץ נפרד. בגוף המייל יש לכתוב מספר פרטים על עצמכם, בעיקר גיל והפניות לטקסטים קודמים במידה ויש.

נא להקפיד שהביקורת תהיה מנוסחת כראוי, בעלת עמדה מנומקת ומגובשת, מגובה בידע ועובדות, כתובה בקונטקסט קולנועי, בעלת התייחסות לאמצעים הקולנועיים ולא רק לעלילה, ובעיקר פחות תיאור של מה קרה לכם בדרך לסרט ויותר חווית צפייה אישית. לטיפים נוספים הכנתי נספח כאן בהמשך, אבל חשוב להדגיש כי הביקורות שייבחרו אינן יהיו בהכרח כאלה שיענו לטעם הקולנועי של חבר השופטים, אלא יזכו על פי איכות הכתיבה. השופטים, אגב, הם אנחנו – אור סיגולי, עופר ליברגל ואורון שמיר (10 שנים ועדיין מוזר לי לכתוב על עצמי בגוף שלישי, מעניין אם זה עובר מתישהו).

בסיום תהליך הבחירה, כלומר לאחר תום המחווה, יזכו המבקר את המבקרת הנבחרים להתארח בפסטיבל ״אופקים חדשים״ בעיר ורוצלאב שבפולין. הפרס הוא הרבה יותר מגניב ממה שהוא נשמע, ולא רק בגלל שכל איש קולנוע ששאלתי שיבח את הפסטיבל הזה – הפרס הוא למעשה טיסה ושהות בורצלאב, בסדנה מיוחדת של הפסטיבל עבור מבקרי קולנוע אירופאיים צעירים, שיזכו למספר ימים חוויתיים של אירוח, צפייה בסרטים ודיונים על קולנוע לצד עמיתים מרחבי היבשת. בנוסף, יפורסם הטקסט הזוכה (וטקסטים הראויים לצל״ש, במידה ויהיו) כאן אצלנו בסריטה.

 

polishPolish Institute Tel Aviv

אנחנו מצפים לטירוף של הגשות, אז ייתכן שייקח לנו הסופש שמיד אחרי תום המחווה (ה-31 בדצמבר) כדי להתאושש. נשתדל להכריז על זכיות הכי מאוחר ביום א׳ שלאחר מכן. בכל מקרה, יש עוד זמן עד קיץ 2016 בו יתקיים הפסטיבל הבא. כדי לעזור ולסייע ככל שנוכל לכותבים ולכותבות בתחילת הדרך, הנה עשרה טיפים שהייתי שמח לו היו נחשפים בפניי פעם, כשהייתי מבקר קולנוע צעיר שענה לקריטריונים של התחרות:

1. כבדו את הקוראים והקוראות – זכרו שיש מישהו או מישהי בצד השני של הטקסט, אבל אין לכם ולכן מושג מי. יכול להיות שקולנוע זורם בדמו או בדמה, יכול להיות שהסרט האחרון בו צפו הקוראים והקוראות בקולנוע היה לפני שנה, וזו גם יכולה להיות אמא שלכם או שלכן. איך כותבים טקסט לכולם? אני לא מאמין שאפשר. אבל בהחלט אפשר לכוון למכנה המשותף הגבוה, במקום לנמוך ביותר (כנהוג ביותר מדי אתרים בישראל, לצערי). כזה שלא יעליב את מי שחתום או חתומה על הטקסט, ישאיר את המתנשאים והמתנשאות להתנשא, ואולי יאתגר בדיוק במידה הנכונה את מי שאינם בקיאים ברזי האמנות השביעית (הנה דוגמה למושג שאפשר לגגל די בקלות, או להבין לבד שדיברתי על קולנוע).

2. כבדו את הסרט – השתדלו לשפוט את הסרט לפי מה שהוא ניסה להיות, ולא לפי מה שאתם רציתם או אתן רציתן שהוא יהיה. זה נשמע טריוויאלי אבל כל-כך הרבה ביקורות ודעות נופלות בדיוק למקום הזה, שאפשר לסכם אותו כאי-עמידה בציפיות מאוד פרטיות. ביקורת קולנוע היא אמנם בסך הכל דעה של הכותב או הכותבת, לא איזו אמת אובייקטיבית, אבל רצוי להיות הוגנים ולנסות לראות מעבר לסתם ״טוב״ או ״רע״. למשל לכוונות היוצר, לאופן מימושן, או למה שמנע מן להתממש. חשוב לזכור שהמבקר הוא ממש לא העניין פה, אלא הסרט – תמיד הסרט.

3. הפרידו בין היוצר ליצירה – מצטער לנפץ את המיתוס, אבל סרט והיוצרים שלו אינם אחד. תיאוריית האוטר שהשתלטה על השיח מזמן (מדי) בהחלט עלולה לבלבל, אבל לכתוב ״מייקל ביי הוא אידיוט״ או ״הסרט של מייקל ביי אידיוטי״ זה ממש לא אותו הדבר. במקרה הראשון הביקורת היא על האדם עצמו, שאותו אינכם מכירים ואינכן מכירות ולכן היא חסרת כל ערך. כנ״ל לגבי עברו האישי של במאי הסרט, ופולנסקי הוא דוגמה מייצגת – לדעתי חייו אינם רלוונטי לכתיבת ביקורת על יצירות שלו. אין ספק שיש להם השפעה, אבל זה לא מתפקיד המבקר/ת לנתח פסיכולוגית את היוצר/ת.

4. כתבו בלהט – מומלץ לכתוב מתוך חוויה רגשית חזקה, חיובית או שלילית, מאשר לכתוב בחוסר חשק על סרט שלא הותיר רושם כמעט כלל. עזבו רגע לנסות לשרבט מחשבות ושרעפים על פתק/סמארטפון תוך כדי ההקרנה ופשוט התמסרו לחוויה, ושפכו את כל המחשבות רק לאחר תום הצפייה. מנסיוני, סרטים בינוניים או כאלה המותירים את הצופה אדיש בהכרח יולידו בהתאם ביקורות לא סוערות או מסעירות. במקרה של התחרות הנ״ל, שמטרתה לעודד סינפיליה ולחשוף קהל צעיר ליצירות של פולנסקי, אני מרשה לעצמי להמליץ לראות יותר מסרט אחד לפני שכותבים לנו.

5. הקפידו מאוד על נימוקים – בהמשך לסעיף הקודם, לעיתים יצירות קולנועיות יכולות לסחוף אותנו ולהעיף באוויר, עד כדי כך שהביקורת הופכת לסופת סופרלטיבים שלא אומרים הרבה לקורא שלא עבר את אותה חוויה ספציפית. נסו לגבות את המחמאות, או העלבונות והאבחנות מכל סוג, בהסברים וביאורים. ״הצילום היה מעולה״ רק מעביר הרגשה, בניגוד ל״הצילום היה מעולה ושירת היטב את התימות המרכזיות של הסרט״, בצירוף כמה דוגמאות או אפילו אחת, יכול להיות ההבדל בין טקסט ביקורתי לשיווקי. עם זאת, ותרו על רפרנסים מיותרים. אין צורך להוכיח במשך כמה משפטים שראיתם וראיתן סרטים אחרים של אותו יוצר – אזכור שמם ודעתכם או דעתכן המכווצת בהחלט יספיקו כאן.

6. דייקו בזמנים ושייכות – עניין טכני שכדאי לזכור הוא שדמויות בסרטי קולנוע תמיד פועלות בזמן הווה כשבאים לתאר את מעשיהן, אבל היוצרים והמשתתפים בסרט עשו אותו בזמן עבר. לדוגמה – סטיבן ספילברג ביים את ״אי.טי״ בחדווה ילדותית מדבקת, ויצר סרט על ילד שהמפגש שלו עם חוצן ידידותי משנה את עולמו. זה כלל שאפשר להפר אבל הוא מאוד עוזר כשהמשפטים מתחילים להתבלגן. עוד עניין שחשוב לזכור הוא כללי זכר ונקבה בעברית, שנוטים להתערבב ככל שהמשפטים מתארכים. שימו לב שכתבתי ״נוטים״ ולא ״נוטות״ כיוון שהמילה מתייחסת ל״כללים״ (או ״כללי זכר ונקבה״ ליתר דיוק).

7. שמרו על פשטות ובהירות – לזקק רעיונות מורכבים למשפטים פשוטים זה בהחלט לא עניין, ובכן, פשוט. אבל זו אחת המטרות העיקריות של כתיבה ביקורתית. מעטים הדברים שמתסכלים אותי יותר מאשר לקרוא מאמר מעניין, ואז להיתקל במשפט מורכב בן שלוש-ארבע שורות. מהסוג שמצריך חזרה לאחור כדי לנסות להבין ולתפוס את כל הרעיונות שבתוכו, או לזכור בכלל מה קראתם. מאותם משפטים שמשאירים את הקורא או הקוראת חסרי אוויר בסופם. קחו למשל את חמשת המשפטים האחרונים שכתבתי, שבקלות היו יכולים להיות משפט מורכב ענקי עם פסיקים במקום נקודות. חבל שרעיונות טובים יתפספסו בגלל עומס יתר.

8. היו עצמכם ועצמכן – בעיניי, כל טקסט כתוב צריך להיות לפחות משלב אחד מעלה מן המשלב הלשוני בו הכותב מדבר ביומיום. זו אחת הסיבות שאני נשמע הרבה יותר פלצן וטרחן בטקסטים שלי, אני לא באמת מדבר ככה (טוב, אולי קצת). אבל חשוב גם להקליל מדי פעם, לשלב בין שפת דיבור לבין מאמר אקדמי, מערכון, פרוזה, שירה, או כל סגנון כתיבה שהוא באמת אתם ואתן. אל תכתבו מילים כמו ״הלז״, וגם לא כמו ״אשכרה״, אם הן לא מילים שתוכלו לעמוד מאחוריהן ממש כמו שתצטרכו לעמוד מאחורי הדעה הפרטית שלכם ושלכן לאורך המאמר כולו.

9. בקשו חוות דעת נוספת – כמעט כל טקסט טוב באמת הוא דיאלוג בין כותב ועורך (לא אכנס כאן לטיפים לעריכת טקסט), וכולנו צריכים שיערכו אותנו. גם הפוסטים שלנו, לדוגמה, משתפרים לא מעט בעבודה משותפת. החל משגיאות הקלדה וניסוחים מסורבלים וכלה ברעיונות חסרים או לא נהירים. אל תתביישו להראות את היצירות שלכם לאחרים, רצוי כאלה שאתם סומכים וסומכות על טעמם, ואל תחששו מלקבל ביקורת. אחרי הכל, לתת ביקורת בהחלט קל יותר מאשר לקבל אחת, אבל כדאי להרגיש מדי פעם איך זה לעמוד בצד השני.

10. דעו את הגבולות – בכל אלה ועוד אני כמובן חוטא בעצמי מעת לעת, כך שחשוב מאוד לדעת שאף טקסט אינו מושלם, קצת כמו בני-אדם. אבל כדאי לנסות ולשאוף לשם, ממש כשם שאנחנו כאן כדי לנסות ולתור אחר סרטים מושלמים ככל הניתן, או לפחות חוויות קולנועיות הקרובות לשלמות ולכן מרגישות כאילו הן נוגעות בנשגב. אפשר כמובן לכתוב ביקורת מעולה גם אם אף אחד מן הסעיפים שלעיל לא מיושם, אלה רק הצעות ועצות.

רומן עם פולנסקי

כל הסרטים המשתתפים במחווה:
סכין במים (1962) Knife in the Water
רתיעה (1965) Repulsion
ללא מוצא (1966) Cul-De-Sac
סלח לי, אבל אתה נושך את צווארי (1967) Dance of the Vampires
תינוקה של רוזמרי (1968) Rosemary's Baby
צ'יינהטאון (1974) Chinatown
הדייר (1976) The Tenant
טס (1979) Tess
ירח מר (1992) Bitter Moon
העלמה והמוות (1994) Death and the Maiden
השער התשיעי (1999) The Ninth Gate
הפסנתרן (2002) The Pianist
אוליבר טוויסט (2005) Oliver Twist
סופר הצללים (2010) The Ghost Writer
אלוהי הקטל (2011) Carnage
ונוס בפרווה (2013) Venus in Fur

יש שאלות? אז קדימה לעבודה.

תגובות

  1. יובל אדר הגיב:

    אין אפשרות גם לבני 17 שמאוד אוהבים קולנוע?

    1. אורון שמיר הגיב:

      זה עניין חוקי ואנחנו צריכים להתחשב בשותפים שלנו בהקשר של הגילים שנקבעו.
      אם אתה מבטיח להיות מעל גיל 18 בקיץ הבא – אתה מוזמן להשתתף.
      (שקלתי לכתוב משהו על קטינים אבל לא בפוסט על רומן פולנסקי, זה טו מאצ׳)

  2. מר ביקורות הגיב:

    האם ניתן להגיש מספר ביקורות? או שיש להגיש ביקורת אחת?

    1. אורון שמיר הגיב:

      רק אחת ושתהיה הכי מתאימה/ראויה/מושקעת/מוצלחת בעיניך.
      אחרת באמת נטבע בים של טקסטים.
      אפשר גם ״לרמות״ ולכתוב על שני סרטים בטקסט אחד השוואתי, אבל לדעתי מאוד קשה לעשות את זה כמו שצריך ב-1,000 מילה.

  3. uriglasbergt הגיב:

    עד מתי אפשר להגיש את הביקורת?

    1. אורון שמיר הגיב:

      עד ה-31 בדצמבר, סיום החודש והמחווה כאחד 🙂

  4. RoT הגיב:

    אוי נפלא. יוזמה מבורכת. שתי שאלות קטנות – האם יש מקום לפרשנויות? כלומר, ניסיון לניתוח של אלמנטים מסוימים לפחות בסרט (במסגרת ההגבלות המספריות). כמו כן, האם הביקורת צריכה להישמע לצו ההימנעות מספוילרים? תודה.

    1. הכותב צריך להחליט לבדו מה ראוי שיהיה חלק מן הביקורת. לרוב, רצוי שהביקורת תכלול גם פרשנות של הסרט, הן כמכלול והן של היבטים ספציפים, ככל שמגבלת המילים מאפשרת. גם לגבי ספוילרים ההחלטה של הכותב, אבל עדיף להימנע מפני ספוילרים כבדים, שכן הביקורת לרוב צריכה לפנות גם לקהל שטרם צפה בסרט. ביקורות שתכלול ניתוח ארוך יכולה להיכנס לספוילרים, אבל ייתכן והיא פחות מתיאמה לתחרות זו, גם בשל מגבלת המילים. כמובן שאין איסור על כתיבת כל סוג של הביקרות ושליחתה לתחרות, אבל השופטים (כלומר אנחנו) צריכים גם להתחשב במידת ההתאמה של הביקורת לקהל הרחב, כפי שאנחנו שוקלים לפני כל טקסט שאנחנו מפרסמים

  5. יוני הגיב:

    מה הדד ליין להגשה? 31 בדצמבר?
    תודה

    1. אורון שמיר הגיב:

      אכן. אפשר להגיש עד ה-31 לכל המאוחר, אבל יש כאלה שכבר הגישו וכך הבדילו את עצמם. אני מניח שהרוב יבחרו לחכות לרגע האחרון, אבל תמיד עדיף להתבלט ולכן להגיש קודם לכן.

השאר תגובה