סרטים חדשים: ״פן״, ״על חבל דק״, ״אגדת האחים קריי״, ״מחוץ לזמן״, ״מנגלהורן״

הערב יש אמנם רק סרט אחד שצריך לראות, ״מסווג חריג״ בהקרנת סריטה חגיגית שעליה הכרזנו לפני שבוע. אבל מחר יום חדש. יום בו יגיעו אל בתי הקולנוע חמישה סרטים חדשים, שאחד מהם בעצם כבר עלה לאקרנים מתישהו במהלך סוכות באופן שהיה קל לפספס עבורי. אז היום הוא התאריך הרשמי שלו, לכן נפתח איתו ונעבור לארבעה הנוספים. שניים מהם נצפו ממש השבוע גם בפסטיבל חיפה.

״פן״ (Pan) מציג את עצמו כמעין פריקוול לעלילות פיטר פן האהובות והמוכרות, אבל צפייה בסרט הותירה אותי עם הרושם שהיה עדיף לקרוא לו ״מחבת״. זה בערך הקשר שלו לסיפור המקורי או ליקום הפלאי של הילד המעופף שאינו יכול להתבגר בארץ לעולם-לא. נדיר מאוד שאני כועס על סרטים עד כדי רצון להזהיר מהם, אבל לצערי זה המצב הפעם, כפי שכתבתי גם בביקורת שלי עבור עכבר העיר. אם בכל זאת תתעניינו בסרטו של ג׳ו רייט (״אנה קרנינה״), ע״פ תסריט של ג׳ייסון פוקס (״עידן הקרח 4״), אספר שפיטר מתחיל אותו כיתום בבית מחסה בלונדון של מלחמת העולם השנייה. בהמשך הוא נחטף בידי פיראטים מעופפים אל מקום שמשום מה נקרא ״ארץ לעולם-לא״, אבל לא ממש דומה לשום עיבוד עד כה. יו ג׳קמן מגלם את הפיראט המאיים שחור-הזקן בהופעה צעקנית, בעוד הוק (גארת הדלונד) אינו קפטן עדיין, או אפילו שודד-ים, אלא עובד במכרות של שחור-הזקן ממש כמו פיטר. הם זוממים בריחה וכורתים ברית עם טייגר לילי (רוני מארה), בתו של ראש שבט הילדים של המקום, שסובלים אף הם מנחת זרוע של הרשע ומבקשים להפילו.

״על חבל דק״ (The Walk) הוא סרט עלילתי לפי ספרו וסיפורו של פיליפ פטי, אקרובט צרפתי שמתח חבל בין מגדלי התאומים, זכרונם לברכה, והילך עליו אי אז ב-1974. בכוונה כתבתי ״סרט עלילתי״, משום שכזכור לכל מי שרואה סרטים בעשור האחרון, סרט תיעודי בשם ״איש על חבל״ (Man on Wire) לא רק הביא למסך את פטי ואת סיפורו, אלא אף זכה באוסקר לא מאוד מזמן. אבל רוברט זמקיס החליט שעדיף ג׳וזף גורדון-לוויט מחופש לחנוך רוזן במבטא צרפתי שמצלצל באוזניים על פני הלוליין המקורי שעדיין חי וקיים, ומי אנחנו שנתווכח. גם בן קינגסלי בעסק, ויש אפילו קצת צרפתים בסרט שבו דמויות צרפתיות משוחחות באנגלית בשלל תירוצים. למשל שרלוט לה בון המקסימה (״מסע של מאה צעדים״). הסרט הזה, שנעל את פסטיבל חיפה, כל-כך נאיבי ואינפנטילי עד שהרגשתי כמעט לא נעים לרדת עליו. אבל רק כמעט – אז ביקורת בעכבר.

״מחוץ לזמן״ (Time Out of Mind) הוקרן אף הוא בפסטיבל חיפה, שם כתב עליו אור. יש לי הרגשה שזה יהיה הטקסט היחיד שלנו על הסרט, בעיקר משום שאני חושב שהטקסט של אור עשה עימו חסד, והרבה יותר ממה שמגיע לו. מעטים הסרטים השנה שהסבו לי סבל כה מוחשי, ושבזתי לכל בחירה אמנותית שלהם. מצד שני, שמעתי גם קולות אחרים לגביו במהלך הפסטיבל, סיבה נוספת לא להתבטא בחריפות נגדו. סרטו של אורן מוברמן עוקב אחר דמות של גבר מבוגר (ריצ׳רד גיר) שהופך בסצנה הראשונה לחסר-בית (או שהיה כזה מלכתחילה, לפני שפגשנו בו). מכאן אין ממש עלילה, אלא המשך מעקב אחר שגרתו ברחובות ובמקלטים זמניים למיניהם, אך ללא התמקדות אמיתית בדמות אלא בסביבתה.

״אגדת האחים קריי״ (Legend) מכילה שניים מהשחקנים האהובים על הבלוג בשני התפקידים הראשיים – טום הארדי וטום הארדי. האיש ושרירי הצוואר שלו מככבים בתפקיד כפול של התאומים הזהים רוני ורג׳י קריי, מי ששלטו באימפריית פשע משגשגת ואלימה בלונדון של שנות ה-60. עוד בקאסט: כריסטופר אקלסטון, אמילי בראונינג, וטארון אג׳רטון (״קינגסמן״). בריאן הלגלנד (״סיפורו של אביר״) ביים וכתב בהתבסס על ספרו של ג׳ון פירסון. תיתכן סקירה ברגע שמי מאיתנו ישלים צפייה בסרט.

״מנגלהורן״ (Manglehorn) מציג בתפקיד הראשי את אחד השחקנים העסוקים של השנה – אל פאצ׳ינו. גם לי לא ברור איך זה קרה. השחקן הוותיק מגלם את הדמות שהעניקה לסרט את כותרתו, מנעולן מזדקן שמתאבל על אהבה ישנה ומתנחם בגידול חתול. הולי האנטר מגלמת את מי שאמורה להוציא אותו מהבאסה, ולצידה מככבים גם כריס מסינה והרמוני קורין. כן, הבמאי האוונגרדיסט דווקא משחק כאן, לא בסרט שלו. מי שביים הוא דייויד גורדון גרין, נסיך האינדי שעשה סיבוב בעולם קומדיות הסטלנים (״פיינאפל אקספרס״) וחזר לכור מחצבתו לאחרונה עם ״פרינס אבלאנש״ ו״ג׳ו״. זהו תסריט ביכורים לפול לוגן.

פלוס – ז׳אנרים ומלכים

היה היה מלך – אם אנחנו כבר בענייני סרטים בחוץ ובחינם, סרטו התיעודי והמועמד לאופיר של דורון ג׳רסי על המחזאי נסים אלוני, מגיע בשבת הקרובה בשעה 20:30 אל ״סינמה גבירול״, מיזם ההקרנות של היכל התרבות והאמנות אשר ברחוב אבן גבירול 108 בתל-אביב. את היוזמה אוצרת טל מאירי, אשת האוזן השלישית לשעבר, והסרטים מוצגים ללא תשלום ולצד פופקורן ובירה במחיר מופחת. הזדמנות מצויינת להשלים צפייה בדוקומנטרי המעולה הזה, שעופר אהב למדי ואותי כבש לחלוטין.

אוטופיה בסיטג׳ס – אפרופו נוסף שקשור ב״מסווג״ שנקרין היום. הבמאי בועז ארמוני ייפרד מאיתנו לאחר ההקרנה וימריא לספרד/קטלוניה, שם ישתתף סרטו בפסטיבל הקולנוע של סיטג׳ס. בישראל נחשפנו לכך רק בשנים האחרונות, עם פריחת קולנוע הז׳אנר, אבל יש עולם מקביל לפסטיבלים של קאן-ברלין-ונציה שהינו יוקרתי לא פחות מהם בתחומו. עולם בו כבר כמעט חמישים שנה מתקיימים פסטיבלים המוקדשים רובם ככולם לסרטי ז׳אנר שונים ומגוונים, בין אם פנטייז׳ה הקנדי, פנטסטיק פסט אשר באוסטין טקסס, או סיטג׳ס המתקיים בעיר הספרדית שזה שמה, והוא גם הוותיק מכל הרשימה.

אשתקד התארח בפסטיבל אוטופיה, הנציגות הישראלית לקולנוע פנטסטי, מנהל סיטג׳ס מייק הוסטנש. השנה זה יהיה הפוך – הוסטנש לקח ארבעה סרטים מאוטופיה ואחד מירושלים, והרכיב תוכנית ז׳אנר ישראלית שתוצג בפני הקהל הספרדי והעולמי של הפסטיבל שלו: ״ג׳רוזלם״ של האחים פז הוא נציג ירושלים והשנה הנוכחית, ומבין התוכנית של אוטופיה יגיעו מלבד ״מסווג״ גם ״סופעולם״ של רוני קידר, ״התאבדות״ של בני פרדמן (הזוכה באוטופיה) וכן ״עולם אחר״ של איתן ראובן. אורי אביב, מנהל פסטיבל אוטופיה, יגיע כדי לשפוט במסגרת ״מלייס״ של הפסטיבל. נורא מגניב ומלהיב כל מה שקורה בעיניי לקולנוע הישראלי האחר, ואני מקווה בשביל הסרטים ויוצריהפ שידעו לנצל את הבמה הגדולה באירופה לסרטי ז׳אנר כמקפצה להמשך הדרך.