סרטים חדשים: "יונה", "ההוביט: קרב חמשת הצבאות", "מירוץ נגד הזמן", "לילה מוטרף במוזיאון: סוד הקבר", "ילדי הקרון"

חמישה סרטים חדשים מקדמים את בואו של סוף השבוע. אחד מהם ישראלי ואחד כולל את בנדיקט קאמברבץ', כפי שהבטחתי מבעוד מועד. השאר מתחלקים בין כאלה הפונים לצופים מתחת לגיל 10, לבין כזה שהיה אולי רלוונטי לפני כעשר שנים. בפינת הפלוס השבועית תוכלו למצוא כרטיסים בהנחה לסרט שהוקרן בעבר בדוקאביב, וכן סרטון שידרוש כשעה מזמנכם או זמנכן כדי לשמוע את במאיי ובמאיות השנה משוחחים ביניהם.

"יונה", הסרט שקנה לעצמו מקום בחמישיית האופירים וגרף תשע מועמדויות ושתי זכיות, מגיע סוף סוף אל בתי הקולנוע. מדובר בביוגרפיה קולנועית של המשוררת יונה וולך, אותה מגלמת נעמי לבוב, וביים ניר ברגמן. התסריט, עליו חתום הבמאי במשותף עם דיתה גרי ("איגור ומסע העגורים"), מבוסס על ספרו של יגאל סרנה, שמצידו נושא את שמה של הדמות האיקונית. יונה של הסרט היא משוררת בתחילת דרכה, המנסה לפרוץ לסצנה התל-אביבית של אמצע הסיקסטיז, ומאוחר יותר חוקרת את מה שהיא מכנה כשיגעון שלה בבית מרפא בירושלים. את הגיבורה מקיפים גברים רבים, המגלמים דמויות מפתח מאותה תקופה – גבריאל מוקד (שלום מיכאלשווילי), דוד אבידן (אסף סולומון), יאיר הורוביץ (מיכאל מושונוב) ועוד. תום חגי ואיתמר רוטשילד מתפקדים כמושאי התשוקה של הגיבורה, המשפיעים רבות על חייה. קשה עד בלתי אפשרי בעיניי לבקר את הסרט הזה, לא מעט משום שהוא מציף לפני השטח את נושא הביקורת עצמה, אבל בכל זאת עשיתי מאמץ עבור עכבר העיר. עופר ודאי יצליח יותר ממני בסקריתו שתעלה לבלוג בקרוב.

"ההוביט: קרב חמשת הצבאות" (The Hobbit: Battle of the Five Armies) הוא הפרק המסיים את הטרילוגיה הנוכחית של פיטר ג'קסון על פי כתבי ג'.ר.ר. טולקין. קדמו לו "מסע בלתי צפוי" ו"מפלתו של סמאוג", שהגיעו כמו שעון בכל חודש דצמבר בשנתיים האחרונות. הפעם אנו מוצאים את בילבו בגינס (מרטין פרימן), גנדלף (איאן מקלן) והגמדים בראשות תורין (ריצ'רד ארמיטאג'), בשתי חזיתות. מצד אחד, עדיין יש להם עסק עם הדרקון סמאוג (בנדיקט קאמברבץ' בהופעתו השבועית במדור), ומצד שני נחיל של צבאות מתחיל לזרום לכיוון ההר הבודד ומלא הזהב עליו שמרה המפלצת המכונפת ויורקת האש. זה אומר מפגש מחודש של פחות או יותר כל מי ששרד את הסרטים הקודמים, בתוספת כמה גיבורים חדשים ומלוהקים למופת, כמו כל הסדרה בעצם. אני נהניתי עד קצות האוזניים (הלא מחודדות) שלי ושמחתי לדווח על כך בעכבר העיר. אור יפיץ את דעתו שלו במהלך הסופש.

"מירוץ נגד הזמן" (Dying of the Light) מציג את ניקולס קייג' בסרט של פול שרדר, מה שהיה יכול להיות מלהיב למדי אילולא היינו עכשיו ב-2014. קייג' מגלם סוכן CIA המעודד על ידי הסוכנות לצאת לפנסיה, ובעידוד נגדי של בן חסותו (אנטון ילצין) מבקש לפרוש רשמית רק אחרי שיגבור על יריבו משכבר הימים, טרוריסט בשם באניר (אלכסנדר קארים). מכותרת הסרט אני מניח כי הזמן שלהם אוזל, ושיהיו סצנות מרדף.

"לילה מוטרף במוזיאון: סוד הקבר" (Night at the Museum: Secret of the Tomb) מכניס את בן סטילר בפעם השלישית לנעליו של שומר המוזיאון בו המוצגים מתעוררים לחיים. הפעם הוא וחבריו צריכים להציל את הקסם המאפשר לדמויות לקום ולהתהלך. שון לוי שב לכס הבמאי, חמש שנים מאז הסרט הקודם ושמונה מאז הסרט הראשון. הקאסט, ותסלחו לי שאני לא בטוח מי היה בשני הסרטים, מי באחד ומי חדש לגמרי, כולל את: רובין וויליאמס זצ"ל, דן סטיבנס, רבל ווילסון, בן קינגסלי, מיקי רוני, אואן ווילסון, דיק ואן דייק, סטיב קוגן, ריקי ג'רבייס ועוד פרצופים מוכרים ומאופרים.

"ילדי הקרון" (The Boxcar Children) אולי נשמע כמו סרט שואה, אך הוא למעשה מעשיית אנימציה לילדים, המבוססת על ספרה של גרטרוד צ'נדלר וורנר. גיבוריו הם ארבעה ילדים, שני אחים ושתי אחיות, המתגוררים בקרון נטוש אשר ביער הסמוך לעיירה מיושבת במבוגרים, ומתקיימים כמעין חברה אוטופית עד אשר הם נזדקקים לעזרת שכניהם ומסתכנים בכך באיבוד ביתם הסודי ואולי אף חירותם. על בימוי הסרט חתומים שלושה אנימטורים/אנשי אפקטים מיוחדים – דניאל צ'אבה, מארק דיפה וג'ו קיונג-הו. לא אטרח ואמנע את המדבבים המקוריים משום שלפי הבנתי הסרט יוקרן בארץ בדיבוב עברי בלבד. אגב, מה זה אומר ש"הסרט מתאים לגילאי 6-10"? כך לפי תיק העיתונות. מה עושים אנשים, למשל הורים לילדים בגילים הנקובים, שגילם גדול מן האמור לעיל?

פלוס – כרטיסים בהנחה ושולחן עגול

לפני כחודש ניצלתי את הפינה הזו בבלוג כדי לדווח על מהדורת החורף של פסטיבל אוטופיה, ולפני שבוע כתבתי בקצרה על פסטיבל ירושלים שלקח תחת חסותו את הפסטיבל היהודי כגרסת דצמבר שלו. הפעם יהיה זה פסטיבל דוקאביב שיקבל את הזרקור על הקרנות החורף שלו, וספציפית זו של "שיר מהגונג'ל" (Song of the Jungle). מסתבר שהחבר'ה בדוקאביב מקרינים מעת לעת את מה שהם מכנים כמיטב של הפסטיבל, ובשבת הבאה (27.12 בשעה 11:30 בצהריים בסינמטק ת"א) יוקרן סרטו התיעודי של מיכאל אוברט הגרמני, אודות אדם שבחר לחיות את חייו בטבע ולאחר ניתוק של שנים חוזר עם בנו, שנולד לו ביערות אפריקה, לעיר הגדולה שבאמריקה. הנה מה שהיה לעופר להגיד על הסרט כשראה אותו בימי הפסטיבל. ולמה אני מספר את כל זה? כי קוראי וקוראות סריטה יקבלו כרטיס ב-25 ש"ח במקום במחיר מלא (38 ש"ח) אם רק יגידו שהגיעו דרך הבלוג בקופות הסינמטק. פרטים נוספים באתר דוקאביב.

עוד עניין עונתי הוא סיכומי שנה והמירוץ לאוסקר, המשתלבים זה בזה בדרכים רבות. אחת מהן היא המסורת של תוכנית הראיונות "שולחן עגול" מבית ההוליווד ריפורטר, בה מושיבים את נבחרי השנה שלהם לשיחה. יש כאן גם מעין נבואת אוסקר, בכל הקטגוריות המרכזיות, ואם לבחור רק שולחן אחד לצפות בו, המעניין ביותר בכל שנה הוא תמיד זה של הבמאים והבמאיות, בזכות השמות והשיח כאחד. ששת הבמאים שמהמרים עליהם בריפורטר כמובילים של השנה הם כריסטופר נולאן ("בין כוכבים"), מייק לי ("מר טרנר"), אנג'לינה ג'ולי ("לא נשבר"), ריצ'רד לינקלייטר ("התבגרות"), בנט מילר ("פוקס-קצ'ר") ומורטן טילדום ("משחק החיקוי"). האם מתוכם תצא חמישיית האוסקר? עוד מוקדם לקבוע, ובינתיים התכנסה השישיה הזו לשיחה בת כ-50 דקות על הכל מלבד האוסקר. מרתק בעיניי עד כמה במאים יכולים להיות דומים ליצירות שלהם, בכל מיני אופנים, ובמיוחד עד כמה כריסטופר נולאן יכול להיות מלך. אבל את זה כבר תוכלו לשפוט בעצמכם ובעצמכן. אגב, הגעתי דרך סינמסקופ, אבל בניגוד למה שכתוב שם כל השולחנות האחרים, של השחקנים והשחקניות למשל, זמינים בערוץ היוטיוב של THR.