סרטים חדשים: ״ערבים רוקדים – זהות שאולה״, ״השופט״, ״רוז ווטר״, ״וינסנט ״הקדוש״״, ״למה זה מגיע לי?״

חמישה סרטים חדשים עולים השבוע לאקרנים בבתי הקולנוע, ולפחות שניים מהם מאתגרים את המושג ״חדשים״. זאת משום ששניהם כבר היו שני סרטי הפתיחה של שני פסטיבלי הקולנוע הגדולים בישראל, אם כי אחד מהם בהחלט מאתגר מושג נוסף – זה של ״סרט פתיחה״. אז למרות שכבר התייחסנו אליהם בעבר נתחיל איתם ואז נעבור אל שלושת חבריהם הטריים מעט יותר. לקינוח – המדריך למה עושים הערב.

״ערבים רוקדים – זהות שאולה״ הוא שמו החדש של סרטו חסר המזל של ערן ריקליס (״הכלה הסורית״, ״עץ לימון״), ע״פ תסריט של סייד קשוע (״עבודה ערבית״). במקור נבחר הסרט לפתוח את פסטיבל הקולנוע של ירושלים, אבל אירועי הקיץ שיבשו את התוכניות, עיכבו את יציאתו להקרנות מסחריות ואף שינו את שמו, שהיה במקור פשוט ״ערבים רוקדים״, כשם אחד הספרים של קשוע עליו מבוסס התסריט. הסרט מתמקד באיאד (תאופיק ברהום), נער ערבי מטירה, שעובר ללמוד בירושלים בתקופת מלחמת המפרץ. הוא מתאהב בנעמי היהודיה (דניאל קיציס) וכמו-מאומץ בידי משפחה מקומית (יעל אבקסיס ומיכאל מושונוב כבנה המשותק). הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אופיר אך לא זכה במאום. ניסיתי את כוחי בכתיבה עליו עבור עכבר העיר, עופר עשה זאת עבור וואלה.

״השופט״ (The Judge) היה סרט הפתיחה של פסטיבל חיפה, שם צפה בו וכתב עליו אור. בתפקיד הראשי מככב רוברט דאוני ג׳וניור, שלוקח את הדמויות שגילם בסרטי ״איירון מן״ ו״שרלוק הולמס״ אל עולם הדרמה המשפחתית-משפטית, בו לא ביקר שנים ארוכות. הוא מגלם עורך דין מצליח שנאלץ לשוב לעיר הולדתו הקטנה והשנואה כדי לחלוק כבוד אחרון לאימו המנוחה, לפגוש את שני אחיו וגם את אביו (רוברט דובאל), עימו הוא מנהל מערכת יחסים קפואה מאז הילדוּת. תקרית בליל הלוויה מציבה בפני גיבורנו סיטואציה קשה מבחינה רגשית, עת הוא מתבקש להגן על אביו, שופט שעומד למשפט בעצמו. עוד בקאסט: וינסנט ד׳אונופריו, בילי בוב תורונטון וגם ייצוג נשי בדמות ורה פרמיגה, לייטון מיסטר ושרה לנקסטר. גם על הסרט הזה כתבתי לעכבר.

״רוז ווטר״ (Rosewater), הוא לא רק השם העברי המשונה ביותר לסרט מאז ״פוקס קצ׳ר״ (למה לא לתרגם? ולמה הרווח המיותר?), אלא גם הניסיון הקולנועי הראשון של איש הטלוויזיה ג׳ון סטיוארט כבמאי קולנוע. הסיפור מאחורי הסרט מדהים למדי – סטיוארט ראיין לתוכנית האקטואליה הבידורית שלו עיתונאי ממוצא איראני, מזיאר באהרי שמו, והמשטר בארצו לקח ברצינות את הבדיחה וכלאה אותו בעוון ריגול בעבור המערב. לטובת השחזור הקולנועי גוייס קאסט בינלאומי מן השורה הראשונה, החל בגאל גרסיה ברנאל לתפקיד הראשי וכלה בקים בודינה (״פושר״) לתפקיד החוקר והאלוק בילגינר (״שנת חורף״) בתור אבי הגיבור. אולם, אם לשפוט ע״פ התוצאה הסופית, אולי כדי שסטיוארט בכל זאת יתמקד בתפקידו כמגיש ה״דיילי שואו״. אור יספר עוד על כך בסקירה שלו שתגיע בקרוב.

״וינסנט ״הקדוש״״ (St. Vincent) אולי נראה בעברית כמו יותר מרכאות מאותיות, אבל כך נקרא הסרט בעברית אז מחובתנו לדייק. ייתכן שבימים אלה, בהם קדושה אינה מוענקת בקלות כמו בעבר וניסים הם עניין נדיר מאי פעם, היה חשוב למפיצים להבהיר כי וינסנט אינו באמת קדוש, קריצה קריצה. וינסנט הוא ביל מאריי, קשיש בליין שזקוק נואשות לכסף ומוצא הזדמנות עסקית בשמרטפות על בן השכנים החדשים. מערכת יחסים מיוחדת נרקמת בינו ובין הילדון (ג׳יידן ליברהר), למורת רוחה של אימו (מליסה מקארתי) החוששת מההשפעה הרעה. עוד משתתפים בסרטו הארוך הראשון של תיאודור מלפי: נעמי ווטס, כריס או׳דאוד, וטרנס האוורד. גם הפעם אור היה שם כדי לצפות ולרוץ לספר איך היה.

״למה זה מגיע לי?״ (Qu'est-ce qu'on a fait au Bon Dieu?), נציג צרפת לשבוע זה כפי שאפשר ללמוד משמו הלועזי, הוא קומדיה נוספת שמגיעה אלינו מארץ היין והגבינות כדי לגרום לכל האולם לצחוק חוץ ממני. רצה הגורל ויש לי נכות מסויימת – גזענות לא משעשעת אותי, וזהו הנושא היחיד הנידון לאורך כל סרטו של פיליפ דה שברון. העלילה עוקבת אחר משפחה צרפתית בורגנית של שני הורים מבוגרים וארבע בנות. שלוש הראשונות התחתנו עם חתן ממוצא או דת אחרת – מוסלמי, יהודי וסיני – וכעת הרביעית לא יודעת איך לבשר להוריה שבן זוגה הוא, תחזיקו חזק, שחור. אם תהיו מוכנים לרעיון המהפכני של נישואין בין-גזעיים בשנת 2014 (אם כי כולם כולם צרפתים, אגב), סביר להניח שתתגלגלו על הרצפה ממש כפי שקרה בהקרנה בה נכחתי. אני, לעומת זאת, מפסיק להתייחס לסרט הזה מרגע זה ואילך.

פלוס – המון אירועים הערב ותזכורת לבאות

נתחיל בתזכורות. הערב אעלה לרגל, כלומר לירושלים, כדי להנחות את האירוע של הקרנת הסרט ״סופעולם״ ואף לקיים שיחה אחריו עם היוצרת שלו, רוני קידר. מבית אבי חי, היוזמים והמארחים של הערב הזה, מוסרים לי שנגמרו הכרטיסים להזמנה מראש אבל כמה נוספים ישתחררו לקהל בר מזל בעוד כמה שעות, כלומר קצת לפני תחילת האירוע בשעה 19:00. טוב, ככה זה כשמקרינים בטרום-בכורה סרט חדש של יוצרת מבטיחה (ומקיימת) והכרטיסים בחינם. נתראה שם, וגם בחודש הבא ייערך אירוע דומה, הפעם עם נדב לפיד ו״הגננת״ שלו.

ואם כבר אירועי טרום-בכורה חינמיים בשיתוף סריטה, קבלו תזכורת ליום שני הקרוב, אז יוקרן בסינמטק ת״א ״לוויה בצהריים״, סרטו של אדם סנדרסון, ובסיומו שיחה עם היוצרים בהנחיית חברי הבלוג. בהנחה שיהיו ביטולים של הרגע האחרון במהלך הסופש, הייתי מעוניין לייצר רשימת המתנה לכרטיסים, אז אפשר ורצוי לשוב לפוסט המקורי ולשלוח לנו מייל עם כל הפרטים הרלוונטיים. זה יהיה נהדר, עוד תראו.

עבור מי שלא עולה היום לירושלים, או רוצה לבדוק מה זה הסינמטק תל אביב הזה שהזכרתי לעיל, יש שני אירועים בהחלט שווים ממש הערב. הראשון וזה שאני מצטער לפספס הוא ערב סביב אברהם הפנר ז״ל (״לאן נעלם דניאל וקס?״, ״לאט יותר״), שכותרתו היא ״איזה הפנר זה״. את סדר הדוברים ולוח הזמנים אפשר לראות בגלויה שאצרף בהמשך הפוסט, כמו גם את התוכנית לערב זה, אז אומר רק שהכניסה חופשית והקהל מוזמן לחלוק כבוד אחרון, או אפילו להתוודע לראשונה, ליוצר ישראלי ייחודי שהלך השנה לעולמו. הפנר היה בן בית של החוג לקולנוע באוניברסיטת ת״א (מקום עבודתי הנוכחי), ובעיניי זוהי יוזמה מבורכת של החוג בכלל וליביו כרמלי בפרט לקיים אירוע שמוקיר את יצירתו ולא רק מתאבל על לכתו.

אם תישארו בסינמטק עד 21:00, ויש להניח שאירוע המתחיל ב-19:00 לא יסתיים אחרי, אך גם לא הרבה לפני, אני שב וממליץ (בעידוד עופר) על סדרת ההרצאות OFF שאוצר חן שיינברג תחת הכותרת ״הוליווד והאוונגרד״. מפגש מספר 5 יוקדש לג׳ק סמית׳ וסרטו ״יצורים בוערים״, וכן לסרט שהשפיע עליו – ״השטן הוא אישה״ של יוזף פון שטרנברג ובכיכובה של מרלן דיטריך, מימי הוליווד הקלאסית. למקרה שבא לכם או לכן לראות איך נראו אורגיות בסיקסטיז, או לדגום יצירה נוספת משנות ה-30 של המאה הקודמת. כל הפרטים באתר הסינמטק. בחרו בתבונה איפה להיות ומה לעשות עם הערב הזה.