פסטיבל חיפה 2014: ״עיוורת״, ״האיש שלי״, ״ניסוי״, ״לחיים!״

מהנה ועמוס מאוד בפסטיבל הסרטים בחיפה. עמוס גם מבחינת מגוון הסרטים שיש לראות וגם מבחינת כמות הקהל בסרטים – חלק ניכר מן ההקרנות מלא עד אפס מקום. אני מצטרף אל אור בסקירה קצרה על סרטי הפסטיבל השונים שראיתי במהלך סוף השבוע הראשון, יחד עם כמה סרטים נוספים אשר הפסטיבל מציע.

עיוורת
Blind

זהו סרט הביכורים של אסקיל ווגט הנורבגי כבמאי. ווגט זכה לפרסום כשותף לתסריט של סרטי בן ארצו יואכים טריר, אחד מן היוצרים הצעירים הבולטים באירופה בשנים האחרונות. סרט הבכורה של ווגט מכיל לא מעט אלמנטים שהיו קיימים גם בסרטיו של טריר, בראש ובראשונה משחק מתוחכם עם הדרך בה הסיפור מועבר לצופה, כאשר במידה רבה הסרט מציע ערבוב בין רמות שונות של מציאות ויצירה ספרותית.

העיוורת שבשם הסרט היא מורה לשעבר שאיבדה את מאור עינייה בפתאומיות ובגיל צעיר. הסרט מתחיל בניסיון שלה להסביר איך היא זוכרת מראות שונים ועובר לתיאור הקשיים שלה בחיי היום יום. הגיבורה מסרבת לצאת מן הבית ומתחילה לחוש כי בעלה כבר לא חושק בה. בהמשך, היא מתחילה לספר בקולה סיפור של עוד שתי דמויות שהיא לכאורה כותבת את סיפורן: גבר בודד חובב קולנוע ואם חד הורית שבדית, שהגבר הבודד מאוהב בה בסתר. היא מתייחסת לדמויות הללו כבדויות, לעיתים משנה את המציאות שלהן על ידי שכתוב, אך מדובר בדמויות החיות באותה מציאות בה חיה הגיבורה, בעוד בעלה מהווה חלק מן הסיפור שלהם.

יש בסרט הרבה מאוד סצנות בעלות עוצמה, ובראשן סצנה בה בעלה של הגיבורה נכנס לאתר שיחות סקס באינטרנט שעה שאשתו העיוורת שואפת לענג אותו מינית בעצמה. אבל בסופו של דבר הסרט קורס נוכח הגזמה בכמות הסקס בסיפורים השונים וחזרה על מהלכים תסריטאים דומים, כאשר דומה כי היוצר לא הצליח לחבר יחדיו את כל הסיפורים לכדי סיפור אחיד. אחת מן הדמויות היותר מעניינות בסרט כמעט נזנחת לחלוטין במערכה האחרונה. כך שלמרות ש״עיוורת״ הוא סרט עם לא מעט רגעים טובים, המכלול שלו לא ממש עובד או מתחבר לאמירה עמוקה. בסופו של דבר, הקהל נותר עם סרט שמכיל רגעים פורנוגרפיים בכמות גדולה יותר מן הרגעים המקוריים שיש בו.

הקרנה נוספת:
יום שלישי 14.10 בשעה 12:30, אולם רפפורט

האיש שלי
My Man

סרטו של קאזויושי קומאקירי מתחיל בתיאור מצמרר של תוצאות של אסון טבע: מאמץ של ילדה בת 10 לשרוד לאחר שצונאמי הרס את האי היפני בו היא חיה. היא לומדת בעצמה כי כל משפחתה הקרובה נפטרה ומתקשה למצוא מוקד סמכות חלופי, כאשר בדרך נס שני קרובי משפחה (או מכרים של המשפחה, הסרט במתכוון משחק עם רמת הקירבה) מוצאים אותה. אחד מהם, רווק החי בחלקה הצפוני ביותר של יפן, מסכים במידה רבה של התלהבות לאמץ את הניצולה כבת.

מכאן הסרט קופץ כמה שנים קדימה, כאשר הניצולה, ששמה אנה, כבר חיה עם אביה המאמץ ג׳ונגו כבר מספר שנים. יש להם קשר מיוחד שהוא לעיתים טלפתי והבמאי מראה לנו בהדרגה את מה שבת הזוג של ג׳ונגו חוששת ממנו – הקשר בין הגיבורים מקבל מימד מיני. מכאן עלילת הסרט כוללת עוד כמה תפניות, חלקן קשות מאוד לצפייה. קומאקירי מתבל את הסגנון הריאליסטי של רוב הסרט עם כמה רגעים של סימבוליות אקספרסיוניסטית, דבר המקל מעט על הסיפור הקשה שהוא מתאר. המהלך התסריטאי העיקרי בסרט נעשה רוב הזמן בעידון רב – אנה בהחלט רוצה בקשר המיני עם האפטרופוס שלה, אבל הסרט מדגיש גם כי המימוש הזה מסב לה לאורך כל הדרך הרבה יותר נזק נפשי מתועלת.

קומאקירי מצליח לייצר לא מעט דימויים מרהיבים ועוכרי שלווה כאחד, שדי בהם על מנת להפוך את הסרט לראוי לצפייה ואת הצפייה עצמה לחוויה שתישאר בזיכרון. אלא שהסרט אינו נטול בעיות. בניית הדמות הגברית הראשית מסתמכת יותר מדי על חוסר שפיות, למשל. וחלקו האחרון של הסרט, אף כי אני מבין את ההיגיון התסריטאי שלו, עשוי בסגנון שונה משאר החלקים ויש בו משהו לא מגומר, כך שהוא מרגיש כמו נפילת מתח אחרי כמה שיאים שהגיעו מוקדם יותר.

הקרנה נוספת:
יום שישי 17.10 בשעה 19:15, אולם קריגר

ניסוי
Test

לא מעט סרטים בפסטיבל השנה (ולא רק השנה) מגיעים עם השורה מרתיעת הקהל ״ללא דיאלוג״ במקום המציין את שפת הסרט. אולי בשל כך בהקרנה של סרטו של אלכסנדר קוט היו לא מעט מקומות פנוים, בניגוד לכמעט כל ההקרנות בהן נכחתי בסוף השבוע הראשון של הפסטיבל. חבל כי סרט זה לא זכה לקהל רב יותר כי לדעתי מדובר באחד משיאי הפסטיבל.

הסרט מתרחש בקזחסטן בשנות החמישים, כאשר ברקע ניסויים בנשק גרעיני הנערכים בקירבת מקום. בבית קטן חיים יחד אב ובתו. לבת שני מחזרים: צעיר מסורתי מן האזור וצלם רוסי המציע לה עולם עשיר יותר מן המוכר לה. לסיפור המינימליסטי של הסרט יש גם גיבורה נוספת – השמש, שמצולמת במגוון רחב של דרכים, לרוב בשעת דמדומים (נוסח טרנס מאליק).

כל תיאור של העלילה ושל הסגנון קולנועי של קוט יגרום לסרט להישמע פחות נגיש מכפי שהוא באמת. בפועל זוהי דרמה פשוטה וברורה, עם הרבה מאוד נגיעות קסומות של הומור. קוט לא חושש לגוון בסגנון הקולנועי על מנת להעצים רגעים מסוימים והתוצאה בסופו של דבר מרגישה כמו סיפור אגדה קסום וכואב.

הקרנה נוספת:
יום חמישי 16.10 בשעה 16:00, אולם רפפורט

לחיים!
!To Life

גבר צעיר עובד במשרות מזדמנות בברלין ומשתתף בפינוי ניצולת שואה מדירתה ומקום עבודתה. הוא מבצע עבורה שליחות קטנה ובשובו מציל אותה מניסיון התאבדות. בעוד היא מתאוששת, הולך ונרקם קשר בין שתי הדמויות, בעוד הצעיר מגלה סרט שנעשה על הקשישה בשנות השבעים, עת הייתה זמרת מועדונים של שירי ידייש וגם ניהלה קשר רומנטי עם הבמאי הצעיר שיצר אודותיה את הסרט. בנוסף לתקופה הזו, הסרט חוזר גם למלחמת העולם השנייה ודן בעזרת עלילת משנה בפרטים מחייו של הצעיר, המסתיר סוד לא רק מן הקשישה, אלא גם מארוסתו שלא יודעת היכן הוא.

בהקרנה נכחה מפיקת הסרט אליס בראונר שסיפרה כי בעוד היא (שיזמה את הסרט והקדישה אותו לאמה, זמרת יידית) והתסריטאי שאפו לייצר סרט מצחיק יותר, הבמאי אובה ינסון דחף לכיוון אמנותי יותר. אכן חשתי כי הסרט מגזים לעיתים עם משחקי הזמנים, אבל מה שהפריע לי זה דווקא השגרתיות שבו – יש בסרט הזה משהו מאוד צפוי ולא מספיק ייחודי. אין זה אומר שהוא לא סרט שיכבוש את רוב הקהל, כפי שהתרחש בהקרנה בה נכחתי. קשה לעמוד בפני הסיפור (גם אם הוא מרגיש מהונדס מדי ולא מעמיק מספיק בבניית דמויות יחודיות) ובפני המשחק של הנלורה אלסנר בתפקיד הראשי. השילוב של השירים בידייש יכול להפוך את הסרט ללהיט בקרב הקהל.

הקרנה נוספת:
יום שישי 17.10 בשעה 13:00, אולם קריגר