סרטים חדשים: ״מיתה טובה״, ״מפות לכוכבים״, ״דרקולה – ההתחלה״, ״נראה אותך שוטר״, ״אלכסנדר והיום הנורא״, ״הקופסונים״, ״סיפורו של דולפין 2״, ״סיפור של צבע״, ״ריביט״

ברכת ״חג שמח״ של היום היא כפולה בחגיגיותה. גם בזכות חג סוכות, כבודו במקומו, אבל בעיקר משום שהערב ייפתח פסטיבל הסרטים ה-30 של חיפה, שיתפרש על פני עשרה ימים/חגים/חול-המועדים. הבלוג, מצידו, יתפרש בכרמל ודיווחים על כל הסרטים שנדגום יתחילו לטפטף במהלך הסופש. עבור אלא שאינם חיפאים, או חיפאים-לשבוע-וחצי, נתייחס גם לסרטים החדשים בבתי הקולנוע. יש תשעה מהם, סוג של פיצוי על השבוע שעבר או סתם הכפלה של המספר הרגיל בשל הגעתם של סרטי הילדים לכבוד החג.

״מיתה טובה״ (The Farewell Party), סרטם הארוך הראשון יחדיו של הצמד טל גרניט ושרון מימון (״משכנתא״) מגיע סוף סוף להקרנות מסחריות אחרי מסע מוצלח למדי באופירים ובחו״ל. העלילה עוסקת בחבורת קשישים בבית אבות יוקרתי המתקשה להכיל את התדרדרות חבריהם ומחליטה לחקור את הנושא השנוי במחלוקת של המתות חסד. זה נשמע קודר אבל הטון מזגזג בין הקומי לטרגי וההרגשה הכללית היא של דרמה מרגשת יותר מכל. זאב רווח, חתן פרס אופיר הטרי, מוביל קאסט ותיק ואהוד שכולל גם את לבנה פינקלשטיין, עליזה רוזן, רפי תבור, אילן דר ולצידם הופעות אורח של רות גלר, שמואל וולף ואחרים. כתבתי על הסרט לעכבר ועופר עשה זאת עבור וואלה, בעוד אור הוציא את עצמו מהמשוואה מתוקף עבודתו בחברת yes שהשקיעה בסרט. אבל לא נשאיר אתכם ואתכן נטולי סקירה.

״מפות לכוכבים״ (Maps to the Stars) הוא סרטו החדש של דייויד קרוננברג, שאם הבנתי נכון אמור להיות מעין פארודיה מסוייטת על הוליווד. מככבים: ג׳וליאן מור (זוכת פסטיבל קאן על תפקידה), ג׳ון קיוזאק, מיה וסיקובסקה, אוון בירד, אוליביה וויליאמס, שרה גדון, כל מיני סלבז בתפקיד עצמם, ורוברט פטינסון כנהג לימוזינה שחולם להיות שחקן-כותב (זה אמור להיות משעשע משום שפטינסון בילה את כל סרטו הקודם של הבמאי, ״קוסמופוליס״ בלימוזינה). הייתי מנסה להסביר את העלילה או מפרט לגבי הדמויות, אבל באמת שזה לא מאוד משנה או קוהרנטי. פשוט דמיינו שכל אחד ואחת בסרט מגלמת מעין הפרעה נפשית קיצונית, במצעד האיוולת של כל מה שעקום וסוטה בעיר הסרטים. פיהקתי על הסרט לעכבר, עופר יסקור אותו אצלנו.

״דרקולה – ההתחלה״ (Dracula Untold) מציג גרסה שונה לסיפורו של דרקולה, הערפד הנודע ביותר אחרי רוברט פטינסון, שבה הוא בכלל הגוד גאי. לוק אוונס מגלם את הלורד ולאד צפש, שחובר אל כוחות השחור כדי להציל את משפחתו וממלכתו (גם כאן תמצאו את שרה גדון, אגב). אולי זה המקום להזכיר שפירוש הכינוי ״צפש״ הוא ״המשפד״, כך שאני לא ממש בטוח עד כמה סרטו הארוך הראשון של גארי שור סגור על המקורות שלו. אבל בשביל זה יש לנו את אור, שצפה בסרט וישגר את דעתו עליו לפני שתספיקו להגיד ״טראנסילבניה״, ובעיקר לפני שיתחילו החגיגות על הר הכרמל שוודאי ישאבו אותנו פנימה.

״נראה אותך שוטר״ (Let's Be Cops) הוא הזוכה השבועי בתואר ״השם העברי המטופש שלא לצורך״, אבל אני בטוח שהבמאי הקומי לוק גרינפילד ("איזה מין שכנה?", ״חיה רעה״) כבר התרגל. מעשה בשני חברים-הכי-טובים-אבל-כבר-בני-30, שלא ממש מוצאים את עצמם באל.איי. והשתלשלות מקרים גורמת להם לעטות על עצמם מדי שוטרים ולשגע כל מי שנקרה בדרכם. ג׳ייק ג׳ונסון ודיימון וויינס ג׳וניור משחקים אותה שוטרים (נכון שזה לא נעים כשאני עושה את זה? הא?) ולצידם רוב ריגל, אנדי גרסיה, ג׳יימס דארסי בתור הנבל, הראפר-קומיקאי ג׳ון לה-ג׳וי וגם קיגן-מייקל קי בתפקיד מטופש להפליא. יש גם נשים בקאסט, אותן מובילות נינה דוברב ונטשה לג׳רו, אבל לא הייתי ממליץ עליו לפמיניסטיות או פמיניסטים.

אגב, עוד בנושא העצמה נשית בסוף הפוסט, אבל יש לנו עוד חמישה סרטים עד אליו. ולטריק הבא שלי אני צריך ריכוז מוחלט – אנסה להפריד ולהבדיל בין שלל סרטי הילדים החדשים.

״אלכסנדר והיום הנורא, האיום, המבאס והגרוע ממש״ (Alexander and the Terrible, Horrible, No Good, Very Bad Day), המבוסס על ספרה בעל השם הקליט לא פחות של ג'ודית ויורסט, הוא היחיד מבין חבריו שאינו מונפש ומדובב. הכותרת קצת מסגירה זאת, אבל הסרט עוסק ביום לא מי יודע מה שעובר על ילד בשם אלכסנדר (אד אוקסנבולד) ומשליך על בני משפחתו (סטיב קארל וג׳ניפר גארנר הם ההורים) וסביבתו. ביים: מיגל ארטטה. הבמאי של ״בחורה טובה״, לא להתבלבל עם הקשר של ארסנל.

״סיפורו של דולפין 2״ (Dolphin Tale 2) גם הוא מצולם ולא מצוייר, אבל אלא אם מורגן פרימן ואשלי ג׳אד למדו עברית נדמה לי שהוא כן מדובב. בהמשכון לעלילות הסרט הראשון, שהזכיר מעט את ״לשחרר את ווילי״ או ״פליפר״, מתאסף הצוות שהציל את זנבה וחייה של הדולפינה ״ווינטר״ כדי לסייע ליונקת הימית בצרה נוספת הקשורה לאמא שלה. האמת היא שזה נשמע חמוד מכדי להתנגד.

מבין סרטי האנימציה החדשים, ״הקופסונים״ (The Boxtrolls) נבדל מחבריו משום שמאחוריו עומד סטודיו לייקה, האולפן שאחראי על יצירות אנימציית סטופ-מושן דוגמת ״קורליין״ ו״פארנורמן״. גיבור הסיפור הוא יתום שגודל באשפתות ומתוודע לעולם של טרולי הקופסאות. הדיבוב המקורי כולל כמה מהבריטים החביבים על כל אדם, אז לא אשבור לכם ולכן את הלב (הסרט יוצג בארץ רק בעברית).

״סיפור של צבע״ (The Hero of Color City) מביא אל המסך את סיפורם של חבורת צבעי קריאון (אה, כן, ברוכים הבאים לחלק ההזוי של הפוסט) היוצאת למסע כדי להגן על ממלכתה ועל דמיונם של הילדים המציירים בה מפני מפלצת איומה. שזה כמעט כמו הרעיון שהיה לי פעם לצבעי פנדה לוחמים, שנגנז כשיצא ״קונג פו פנדה״ וגנב לי את הכותרת.

״ריביט״ (Ribbit), ובזאת נסיים לפני שנעבור לפינת הפלוס השבועית, עוסק בצפרדע המצויה במשבר זהות. כך על פי התקציר. הוא אינו אוהב לקפץ כמו צפרדעים אחרים, ויחד עם ידידו הסנאי המעופף יוצא למסע ביערות הגשם של האמזונס כדי למצוא את המקום אליו הוא שייך. נגמרו לי הבדיחות, הלאה.

פלוס – קשוחות ומכסחות

בפסטיבל חיפה שנפתח הערב מתקיימות מגוון מחוות ורטרוספקטיבות, אחת מהן לבוגרות מצליחות של בית הספר לקולנוע ע״ש סם שפיגל. המסגרת, הראויה מאין כמוה, נפלה קורבן לטון מקומם מעט שהתחיל עם הכותרת ״קשוחות ובועטות״ והמשיכה בדברי האוצר. כשאני באמת כועס אני לא מצליח להתנסח היטב, ובמזל גדול נתקלתי בדבריה המדוייקים והרהוטים של שני ליטמן ב״הארץ״ שחסכה לי את המאמץ. זה קצר וקולע, קראו אם גם אתם וגם אתן מרוגזים או מרוגזות.

מצד שני, מסתבר שיכולים לקרות גם דברים טובים מנסיונות להעצמה נשית מבלי להבין מה זה בעצם אומר או איך עושים זאת בלי להקטין ולגמד במקום להעצים. השמועה מתחילת הקיץ על המשכון ל״מכסחי השדים״ (Ghostbusters) בגרסה נשית קיבלה ביסוס השבוע כשהבמאי פול פיג (״מסיבת רווקות״, ״עצבניות אש״) קיבל על עצמו להתניע את הפרויקט באופן רשמי. פחות או יותר מאז ״מכסחי השדים 2״ חוזרות ומתעצמות שמועות על סגירת טרילוגיה, אלא שביל מוריי לא ממש בעניין ומעולם לא היה. הרולד ראמיס כבר הספיק ללכת לעולמו והקריירות של דן אקרויד או הבמאי איוון רייטמן לא במצב מספק, אז למה לא ללכת על משהו חדש ורענן, חשבו האולפנים. כך נולד ״מכסחות השדים״.

אודה שבעיניי זה היה נשמע מאוד גחמתי ונטול מחשבה מעמיקה בתחילה, כמו יותר מדי רעיונות שנזרקים לתקשורת בהוליווד כדי שיהיה במה למלא עיתונים ואתרים. אבל בזכות הנחת כובע הקפטן על ראשו של פיג והתסריטאית קייטי דיפולד לצידו, שניים שהוכיחו להוליווד השמרנית כי נשים יכולות להוביל קומדיות ניבולי פה קיצוניות בהצלחה יתרה, אפשר ממש להתחיל לדמיין את סנדרה בולוק, מליסה מקארתי וקריסטן וויג לבושות בסרבלים ונלחמות ברוחות רפאים (הליהוק שעליו מפנטז מוריי בכלל נשמע נהדר, כי הוא כולל את אמה סטון). פתאום סרט שלישי ונשי נשמע מגניב! אותי לפחות. אגב, הסרט המקורי חגג 30 השנה ויצא בגרסה משוחזרת דיגיטלית. כאילו שצריך סיבות למרתון גוסטבאסטרס.